שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד
חלק א · תשובה קיג
ד' עמו גבור החיל. הוגה בתורה יומם וליל ה"ה ידי"נ הרבני המופלג מורג חרוץ ושנון חריף ובקי משנתו נקי כש"ת מו"ה קלמן ווייס ני' בעיר פ"ב יע"א:
גי"ה קבלתי וע"ד התורה שהקשה על הגאונים ברא"ש ריש פסחים דאין המפקיד חייב לבערו כיון שאינו ברשותו ומ"ש דנפקד חייב לבערו הא אינו שלו ע"י קבלת אחריות דגורם לממון לאו כממון דמי עד דמטי' זמן איסורי' ואז התורה אסרה בהנאה ואין בו דין ממון מהי תיתי לן דעשאו הכתוב כשלו דבר שלא היה מעולם שלו ומצד איסור הנאה ואפקעתא דמלכא פקע מן הנפקד חייב אחריותו כמו אינו הפקירו המפקיד לאחר שהפקירו לזה. ושוב מצא מעלתו הערתו זו בס' מקור חיים ססי' תמ"ח בהשגתו על הדין חדש של תשוב' הנוב"י ולא הונח לו למעלתו בתירוץ המקו"ח דרחמנא אח אחשבי' חמץ גמור גבי' ב"י וב"י דמ"ש האיכא סברא לחלק בי' הבעלים עצמם שכבר היה שלהם מעיקרא וכנ"ל:
ובמח"כ תורתו העלים עין מסיום דברי המקו"ח הנ"ל שכ' וז"ל ועוד ניהו דהוא חמץ הפקר [ר"ל אף את"ל לא עשאו הכ' כשלו להנפקד א"כ ה"ל הפקר ע"י אפקעתי' דמלכא שאסבה": וכסברת מעלתו הנ"ל לחלק] כשהוא מונח ברשותם חייב לבער כדמוכח מהירושלמי הנ"ל וכו' ע"כ. וגם אפילו הפקירו המפקיד עצמו אחר אשר הפקידו לזה ופקע מיניה חיוב האחריות ואינו שלו כלל אפילו גורם כממיו לא הוי עובר עליו זה שהוא מונח ברשותו והא דבעינן דוקא קבלה אחריות לעבור עליה בב"י וב"י היינו בחמץ של נכרי דוקא דקרא מיעטי' לך וכו' אבל אתה רואה של אחרים וכו' ושמעינן ליה הכי מקרא ולא ימצא ופירש רש"י בפסחים ה' ע"ב ת"ל לא ימצא אסר לו הטמנה שאף הוא בכלל מציאה ואסר לך של אחרים דהכא לא כתב לך עכ"ל גזה"כ הוא כך דהנפקד שהוא מצוי אצלו עובר בלא ימצא אף שאינו שלו והה"ד נמי לפי"ז אחר שהפקירו המפקיד כיון שמונח ברשותו ומונח אצלו ולא החזירו לבעליו קודם זמן איסורו ועל המפקיד הוא בעודם ראשונים קפיד קרא לא יראה לך דימצא בעינן שלך וברשותך וכיון שהפקידו אצל ישראל חבירו נמי הרי אינו בידו וברשותו לבערו. והנה אינו רואה ואינו מצוי אצלו אינו עובר המפקיד זה נ"ל כוונת דעת הגאונים הנ"ל וארוך: וזה נ"ל טעם דברייתא פסחים ה' דנקט לשון לא יקבל ישראל פקדונות מן הנכרים ולא נקטו נמי לא יתן ישראל פקדונות לנכרים דומי' דלא יטמין אמנם לגאונים הנ"ל ניחא דשפיר רשאי ליתן פקדון באחריות נכרי ואין המפקיד עובר ודו"ק וכן משמע לי לשון התוספת פסחים דף נ"ח ע"ב וז"ל בשעת הלואה נמי יש לנו לחושבו כאילו הוא שלו לעבור בלא ימצא וכו' דייקא ולא כתבו בלא יראה וגם לא כתבו שלו הוא אלא כאילו הוא שלו לעבור בלא ימצא דייקא דלא כתיב ביה לך ולא בעינן שלו ממש כנ"ל ועי' תוספת ב"ק דף נ"ו ע"ב סוף ד"ה פשיטא ובתשו' בית אפרים חא"ח סי' מ"א וע"ד המג"א סי' תקפ"ו בהשגו על הב"ח יעיי' חתם בתשובת סופר על א"ח ס"י:
והנה לכאורה גם דקיי"ל גורם לממון לאו כממון דמי היינו ממון ש"פ מיהת גורם לממון כפחות מש"פ הוא דלאו ממון הוא וגניבה וגזילה ורבית ואונאה כתב ה"ה והסמ"ע רה"ל גניבה ורה"ל גזילה דח"ש אסור מה"ת לרי"ו דקיי"ל הכי ה"נ פחות מש"פ בממון אסור מה"ת כדין ח"ש באיסורין ולפי"ז קשה מאי פריך ש"ס בפסחים דף ה' ע"ב על בעירו חמירא וכו' למ"ד גו"ל לאו כמ"ד וכו', ות"ל משום ח"ש [ועי' תוספת ורשב"א גיטין י"ב אי חל הקדש על פחות מש"פ]:
[ואולם ר"ש לטעמיה דס"ל באיסורין כ"ש למכות ה"נ בממון ס"ל ח"ש בממון גורם לממון כממון דמי אלא דא"כ גם בכ"מ הל"ל לר"ש גם פחות מש"פ הוי ממון ולא משמע כן בכל הש"ס ומתניתן בב"מ חמשה פרוטות הן וכו' ליכא דפליג עלה ועכ"ל משום ממונא מאיסורא לא ילפינן] אמנם הח"ץ בתשו' סי' פ"ח והמ"ל פח"י מהל' שבת וצל"ח ריש ביצה ועי' מג"א סי' תמ"ב חקרו דאיסור בל יראה ליכא בח"ש א"נ איתא י"ל דנפ"ל מלא ימצא וזהו באמת תי' הש"ס ת"ל לא ימצא לרבות אפילו ח"ש והה"נ גורם לממון כנ"ל ופשוט י"ל תי' הש"ס בחמץ גלי קרא לא ימצא דלא תליא בדמים רק כזית בכמות אף דלא ש"פ עובר וא"כ קשה מאי פריך תו לר"ש גו"ל כמ"ד לא ימצא ל"ל ות"ל אפילו אינו ש"פ ולא גו"ל הוא נמי עובר קמ"ל:
והנני חותם בברכה כא"נ ונפש אוה"נ הדש"ת הק' יהודאסאד: