אור ברסלב
שות יהודה יעלה (מהרי אסאד) חלק א › תשובה קיב

שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד

חלק א · תשובה קיב

תשובה קכא

החיים והשלום לאוצר בלום וצדיק יסו"ע ה"ה אהובי תלמידי הרב המאה"ג החרוץ ובקי מופלג ועצום כש"ת מו"ה מיכאל קרויס ני' ריש דיינא בק"ק יארמוטה:

מכ"ק קבלתי ע"י חתני היקר אי"א כ"ה מרדכי בישטיץ ני'. ונהניתי באמרותיו הטהורים אשר בשרני במו עלי כושר יושר חתני ובתי יחיו כי המה מתמימי דרך הולכים בדרך טובים בתורת ד' וביראתו כל היום יהי מכירם ברוך לד' וכן ישמחהו ד' בכל טוב:

וע"ד התורה דשדר לן פרו"מ ני' חורפא א' במסכת נזיר דף י"ד ע"ב אריב"ח נזיר שכלו לו ימיו לוקה על הטומאה ואינו לוקה על התגלחת ועל היין וכו' מיתבי וכו' ואם גילח ושתה ונטמא ה"ז סופג את הארבעים תיובתא והקשה מעלתו נ"י הרי פירש רש"י ד"ה דאמר קרא כל ימי דכתיב כל דלא צריך וכתבי' וכו' א"כ מאי תיובתי' הא פליגי תנאי אי מרבינן מכל למלקות או רק לאיסורא א"כ י"ל ריב"ח לא דרש כל לרבות מלקות וגבי טומאה ה"ט משום דכתיב וטמא ראש נזרו וברייתא כר"א אתי דדריש כל למלקות ואף דהעלו תו' בפסחים מ"ג ממנחות דף נ"ו דהיכא דמסתבר כ"ע דרשי כו' מ"מ דלמא ריב"ח לא מסתבר ליה בהאי ומאי תיובתא ע"כ: הא ודאי קושיא הוא וצ"ע. ולי תמוה סוגיא זו בלא"ה האיכ' ריב"ח שהוא תנא כמ"ש תוס' לקמן במסכת נזיר דף כ"ט ע"א ובגליון ש"ס שם מראה מקומות הרבה לפי"ז מאי תיובתי' עלי' מברייתא הא י"ל תנא הוא ופליג וצ"ע:

אבל תמיהת מעלתו נ"ל עפ"י הכלל שהעלו תוס' בסנהדרין דף פ' ע"ב ד"ה עובר וכו' שכן דרך הש"ס כשאין הדברים עיקר אומר תיובתא אעפ"י שיכול למצוא תנאי דפליגי בזה וכ"כ תו' בגיטין נ"ג ע"ב וב"ב מ"ז ע"א ד"ה מ' וכו' שכן דרך הגמרא וכו' ועוד בהרבה מקומות כמבואר בספרי בעלי כולי הש"ס:

ועוד נ"ל דהתוס' ישנים ר"פ יוה"כ הקשו בשם הר' אלחנן מ"ש דהתם לא יליף מכל חלב אלא איסור בעלמא ולא מלקות ואילו בפסחים מ"ג יליף מכל מחמצת וכו' עי"ת ונוקשה בלאו דמ"ש כל מחמצת מכל חלב וכו' ויש לחלק בדרשות וכו' עכ"ל. ובתשובת הרשב"א סי' תל"ט ביאר יפה הטעם לחלק יעו"ש לפי דבכ"מ אכילה כזית משמע א"כ בנזיר י"ד הנ"ל כיון דברייתא דמותיב מינה על ריב"ח תרתי נקט גם האיסור אסור לגלח ולשתות יין וכו' וגם העונש אם גילח ושתה וכו' סופג וכו' וריב"ח נקט מילתי' רק על העונש ואינו לוקה על התגלחת וכו' ולא נקט טפי רבותא מותר לגלח ולשתות יין ע"כ משמע אינו לוקה דוקא אבל איסור דאורייתא איכא וע"כ היינו משום דדריש כל ימי נזרו וכו' וע"כ ס"ל גם ריב"ח כר"א דדריש כל דאי לרבנן דר"א הא ס"ל בתערובות חמץ ונוקשה פטור ובלא כלום כיון דלא דרשי כל ליכא איסורא דאוריי' כלל אלא דמחלק ריב"ח בין טומאה אתי כל גם למלקות ובתגלחת וביין אתי רק לאיסורא. וא"כ מותיב ש"ס שפיר עליה מברייתא דכולם שוים דמ"ש האי כל מהאי כל כי קושית התוספת ישנים הנ"ל לאמת ואם איתא דלא דריש ריב"ח כל הל"ל טפי רבותא מותר לגלח ולשתות יין כנ"ל:

ועוד בה שלישית דהא דמשני ש"ס תחלה שאני התם דא"ר וטמא ראש נזרו מי שתלוי בראש בראשו היינו גלוח תלי' הטומאה. תמוה הא קיי"ל כרבנן גילוח אינו מעכב והל"ל קרא דטומאה תלוי בקרבן אלא ע"כ ריב"ח כר"א ס"ל תגלחת מעכב ור"א לטעמיה הא דריש כל וא"כ שפיר תיובתא כנ"ל: ולי קשה בפסחים כ"ג דפריך והרי נזיר וכו' עד זג לא יאכ"ל ותנן וכו' והא לא יאכל עד מלאת ימי נזרו וכו' כתיב א"כ מערבין לנזיר ביין ר"ל מיירי אחר מלאת דוקא וכריב"ח דתנא הוא כנ"ל ואינו לוקה רק אסור לשתות יין ולא קאי עליה לא יאכל ור' אבוה דווקא באיסור לאו ס"ל אסבה"נ דומיא דנבילה כיון דלקי עלה אבל באיסור גרידא לא דמהי תיתי וא"כ מאי קושיא וצ"ל משום דאיתותב ריב"ח במקומו כנ"ל:

ב העיר מעלתו על שיטת הר"ת בתוספת קדושין מ"ה ע"ב דלא חיישינן בקטנה שהלך אביה למדינת הים שמא קדשה אביה במדה"י וכו' והא במסכת סוטה דף יו"ד דחז"ל ותשב בפתח עינים שנתנה עינים לדבריה שא"ל שמא א"א את א"ל פנויה אני א"ל שמא קיבל בך אביך קדושין וכו' הרי דחיישינן להכי ודוחק לומר משום איכא לברורי לבד הוא דלא סמכינן אחזקת פנויה לכן שאל את פיה אתד"ק. הצעתי דבריו אלו לפני הת"ח פה יצ"ו והשיב צורב א' ידי"נ הגדול הרב החריף מוה' יוסף קליין ני' עפ"י החקירה שחקר הפמ"ג ביו"ד דא"ר להטות לישראל נאמר ולא לב"נ וכן העלה בתסובת חתם סופר ביו"ד סס"י וכו' יעו"ש. א"כ ה"נ ע"ש דבתר חזקה לא אזלינן בב"נ: (הג"ה מבן המחבר) וכ"כ בספר פרי תואר סי' צ"ט דחזקה ילפינן מנגע ולישראל נאמר ולא לב"נ ועי' בנוב"י מ"ת חאה"ע סי' מ"ב ופמ"ג בשושנת עמקים ולי נ"ל להעיר האבות דקיימו התורה ואי אמרינן דלא יצאו מכלל ב"נ איך אכלו בשר שמא במקום נקב שחיט וצ"ע):

לפי"ז קודם מתן תורה גם הר"ת מודה להרב מנחם דלא מוקמינן אחזקת פנוי' וחיישי' שמא קדשה אביה וכו' ואף דקיימו האבות כל התור' כולה מקודם שניתנה היינו לחומרא בלבד כמ"ש הפ"ד ודפח"ח:

ולענ"ד נראה בפשוט דהא פלוגת' דהר"ת והרב מנחם מיוני בתו' קדושין מ"ה הוא רק אי חיישינן שמא יקדש כמו דחיישי' שמא ימות למ"ד או לא אבל שמא קידש הא מסקי תוס' שם בהדיא גם לרבינו מנחם לא חיישינן כמו דלא חיישינן שמא מת לכ"ע וא"כ הא לכ"ע קשיא הא מימרא דר"ש ב"נ בסוטה יו"ד הנ"ל גם להר"מ גם להר"ת ומה חייש יהודה שמא קדשה אחר על ידי אביה וע"כ צריך לומר דרשב"נ לא ס"ל כשינוי דרבא בגיטין כ"ח לחלק כנ"ל אלא ס"ל איהו כשינוי דאביי שם דמדמה שמא מת לשמא ימות ופליגי תנאי בי' וקיי"ל כר' יוסי דחיישינן שמא ימות וכן שמא מת וה"נ שמא קידש ורבא דמחלק התם דלשמא מת לכ"ע לא חיישינן לא ס"ל כדרשה דרשב"נ בסוטה שם אלא כר' אלכסנדרי שם דדרש מקום שצופית כל עינים לראותו או כר' חנן א"ר מקום הוא ששמו עינים וכו' כנ"ל:

נאם ידי"נ החותם בברכה ודש"ת אוה"נ הק' יהודאסאד:

תוכן העניינים

שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה