שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד
חלק א · תשובה צה
בראש השנה הבע"ל יכתב ויחתם לאלתר לחיים טובים. ה"ה אהובי חביבי צמידי תלמידי הרב המאוה"ג חרוץ עצום ומופלג צדיק כביר סיני ועוקר הרים כש"ת מוה' מיכאל קרויס נ"י דיינא רבא בק"ק יארמוטה:
גי"ה קבלתי וע"ד התורה שהעלה פרו"מ נ"י בכחו הגדול לתמוה על הט"ז בא"ח סי' ש"פ שפי' בטעם הרמב"ם דלא סגי באומר לחמשה רשותי מבוטלת לכולכם משום דאפשר לא נתכוין רק על הרוב דקיי"ל רובו ככולו איך יפרנס משנה שלימה בגיטין ס"ו כולכם חתומו כולם חותמין ואם מת א' מהם הרי זה גט בטל והכי פסקינן הרמב"ם והש"ע הל"ל נמי רובו ככולו והוי גט פסול כו':
יפה העיר מעלתו וכבר קדמו הגאון בס' תוספת שבת סי' ש"פ לתמוה בזה על הט"ז ולא תירץ כלום אמנם לענ"ד נ"ל שתי תשובות בדבר להצדיק דברי הט"ז דודאי עפ"י הרוב כולכם בלשון בני אדם כולכם דוקא ממש קאמר רק מיעוט פעמים, אפשר שיכוין בלשון זה רק על הרוב א"כ דוקא להחמיר חיישינן למיעוט זה ולא מהני ביטול רשות בזה הלשון לכן אוסר עליהם אבל לא להקל על ד"ת גבי' גט כיון דמה"ת גט בטל הוא הא חדא ועוד הא גם בכל ספק שקול קיי"ל אוקי' מלתא אחזק' קמייתא א"כ התם גבי מבטל רשותו אמרי' שמא לא נתכוין רק על הרוב ולא מהני ביטולו דאוקי ביתו ורשותו בחזקת בעליו עדיין משא"כ גבי גט אשה בחזקת אשת איש עומדה שמא כולכם ממש קאמר לכן אם מת א' מהם הגט בטל דאוקמ' איתתא אחזקתו דחזק' קמייתא משוי ליה ודאי בין לקולא בין לחומרא כמ"ש תוס' חולין יו"ד ע"ב:
והנה הט"ז כפל דבריו אלו גם בהל' ר"ה סי' תקפ"ב סק"ג בטעם הנוסחא מלוך על "כל העולם "כולו כו' דלא תימא רובו ככולו ומ"ש הט"ז שם וז"ל ויש ראיה לזה לעיל ציינתי בגליון המג"א שלי דכוונתו על סי' ש"פ הנ"ל אמנם הפמ"ג שם פירש כוונתו ביה על מ"ש הט"ז שם באותו סימן לעיל מיני' ו"כל הרשעה "כולה כו' ותמוה עליו דבסי' ש"פ מייתי הפמ"ג עצמו על דברי הטור אליביה דרמב"ם הנ"ל נוסחא זו דתפלת ר"ה מלוך על כל העולם כולו כו' כדי שלא נפרש רובו ככולו א"כ ודאי כוונת הט"ז בסי' תקפ"ב הנ"ל במ"ש ויש ראיה לזה לעיל ר"ל בסי' ש"פ כנ"ל וצ"ע. ובס' אליה רבה סי' תקפ"ב אות ט"ז עמד על מ"ש הטו"ז כו' ונ"ל דמצינו הרבה פעמים רובו ככולו וקמ"ל כאן כולו ממש וכתב עליו וז"ל ובאמת לא מצינו ומ"מ נראה לאומרו כו' וזה ודאי צ"ע:
אבל באמת במחכ"ת נעלם ממנו דברי הרשב"א במשמרת הבית דף ו' ע"ב על מ"ש הרא"ה בבד"ה שם דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין כו' לאו דוקא רו"ב אלא כ"ל המצויין קאמר כו' שאין לך מצוי' אצל שחיטה לעולם אלא מומחה ואפילו מיעוט ליכא כו' השיג עליו הרשב"א במ"ה וז"ל ואין זה אמת שאנו לא ידענו בלימודינו אשיגרת לשון בכי הא. ובאמת פעמים מזכירין הרוב בלשון כל משום דרובו הו"ל ככולו לפיכך אין מקפידין מלהזכיר רוב בלשון כל אבל במקום שצריך הכל דוקא שיוציאו אותו בלשון רבים לא שמענו כו' עכ"ל יעו"ש הרי העיד גם הרשב"א דפעמים מזכירין רוב בלשון כל משום רובו ככולו וכדברי הט"ז והוא בש"ס רפ"ב דכתובות דף י"ו וכל הנשאת בתולה יש לה קול ומסיק דרוב הנשאת בתולה יש לה קול כו' ועיין בספר חוט המשולש פ' קכ"ח בפסוק כי כל "העדה "כולם קדושים כו' עפ"י דברי ט"ז הנ"ל ובדרוש הארכתי בזה ובני היקר הרב המאוה"ג כו' מוהרא"ש ני' העיר לעיין במסכת נזיר דף מ"ב מ"ש ז"א רובו ככולו. ובשיטה מקובצת שם בשם הר' עזריאל ע"ש ובחולין כ"ח גבי שחיטה רוב כל א' כמוהו כתב עוד וז"ל והאחרונים הקשו על הט"ז מגמ' בכורות דף ג' דפליגי רבנן ור"י בדרש כל בכור אבל לכ"ע אין בלשון כל משמעות רובא וכעין זה איתא בפסחים דף ס"א בדרש כל ערל לא יאכל בו: ולע"ד נראה ראיה לדברי ט"ז ממס' היריות דף ג' דמבואר שם גם היכא דכתיב כל אמרי' ג"כ רובא ככולא ע"ש ולפ"ז יהיה סתירת סוגי' בדבר זה ועיין טא"ח סי' רכ"א דעל גשמים אומר ברוך רוב ההודאות אל ההודאות וכוונת הכפל עיין בר"ן בתענית דף ט' ועיין מעד"מ פ' הרואה הקשה למה לא תקנו לומר כל ההודאות כו' והניח בצ"ע. ונ"ל משום דמצינו כ"פ רובו ככולו גם היכא דכתיב כל ע"כ לא סגי בלשון כל הודאות משום דיכולין לטעות ולומר דהכוונה רק על הרוב ולא כולן ועיין תוס' בכורות ג' כ' דאין לדמות הדרש דכל:
עכ"ד בני הנחמד הרב ז"ל מוהרא"ש:
שנית עמד פרו"מ ני' על לשון רש"י בסוכה ריש דף נ"ג בד"ה אלו חסידים כל חסיד הוי חסיד מעיקרא עכ"ל ואלו בב"ק דף ק"ג ע"ב חסיד מי משתבע לשקרא וכי תימא דמשתבע והדר הוי חסיד והא כו' ריב"ב וריב"א חסידים דמעיקרא הוו כי' מוכח דלא כרש"י וצ"ע עכ"ד מעלתו ני':
ולענ"ד נ"ל מזה ראיה להט"ז ורשב"א במשמרת הבית הנ"ל דפעמים מזכיר הרוב בלשון כל משום דרובו ככולו וה"נ כוונת רש"י כל חסיד הוי חסיד מעיקרא ר"ל רוב פעמים והתם הענין מוכח דבאלו חסידים קאמר ששבחו להקב"ה אשרי ילדותינו שלא ביישה כו' שלא עברנו עבירה בילדותינו לבייש כו' הרי דחסידים מ מעיקרא הוו וכן כל חסיד ר"ל רוב פעמים ושפיר איכא לפעמים חסיד שאינו ממיקרא ופריך שפיר בב"ק ק ג וכ"ת דמשתבע והדר הוי חסיד והא כו' וגדולה מזו מצינו בקרא כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וכתבו תוס' בשבת דף נ"ה ע"ב דע"כ ברוב ב"א קאמר. וה"נ עפ"י רוב חסיד מעיקרא משמע ועוד י"ל פירש"י דסוכה הוא לפי הדחוי במסקנא דבב"ק ק"ג הנ"ל ע"כ ליתא להאי וכי תימא כו' ומוכח דהאי מעשה בחסיד א' חסיד מעיקרא הוי שמעינן תו דבכ"מ חסיד הכי משמע כמובן והראשון נראה עיקר ותל"מ כעת:
נאום ידו"נ ואוה"נ הדש"ת הק' יהודא אסאד: