שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד
חלק א · תשובה פו
ובריתי אתו החיים והשלום לאהובי ידי"נ ורב חביבי הרב המאוה"ג חרוץ עצום ובקי נפלא צדיק ונשגב שמו מו' אורי מיללער ני' מורה ודאין בק"ק ש"ב:
גי"ה השגתי על נכון. וע"ד אשר העלה לתמוה על הצ"ע שהניח בס' שעה"מ הל' שביתות עשר לשיטת חי' רשב"א ביבמות קי"ד כיון דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו ה"נ איסורא דרבנן גם ספי ליה בידים שרי. א"כ ר"פ מפנין דמסיק אבל לא את הטבל אפילו טבול רק מדרבנן ואמאי לא הא חזי ליה שפיר להאכילו לקטן בידים. ותמה מעלתו הרי טבל אסובה"נ של כילוי. א"כ להאכילו לקטן לא עדיף מאכילת בהמתו ואסור משום איסור הנאה של כלוי שבעלים (נהנים מזה שמזונתן עליו ומשתרשי ליה והונח לו קצת דשעה"מ יפה תמה על הרשב"א לטעמיה בחידו' שבת דף כ"ו שהעלה דדוקא טבל טמא הוא אסיבה"נ של כלוי ולא טבל טהור. אבל על הרשב"א גופיה תמה מעלתו והרי מבואר בב"מ בש"ס דגם טבל טהור אסור להאכיל לבהמתו בחולין דף ז' ובפסחים דף ט' ובכ"מ וצ"ע אתד"ק:
הנה יפה כיון מעלתו בסברתו דלהאכיל לקטן הו"ל כאכילת בהמה הנאה של כלוי בטבל וכבר העיר ע"ז בשו"ת חסד לאברהם חא"ח סי' כ"ט הנדפס מחדש ע"ש. ולע"ד נ"ל כיון דאיסוה"נ של כלוי בטבל ילפינן לי' מתרומה טהורה שאין בה אלא משעת הרמה והיינו בטבל טבול לתרומה גדולה ותרומת מעשר אבל הטבול רק למעשר עני בלבד שאינו במיתה כמ"ש הרמב"ם בפ"י ממאס"ו ה' כ"ף מותר בהנאה של כלוי כנ"ל שוב אחרי החיפוש יפה מצאתי שכוונתי בזה וקדמני הגאון בס' צל"ח במס' ברכות דף מ"ה ע"א עש"ה והנאני א"כ הדק"ל קושיא שעה"מ הא מתני' פסיק ותני אבל לא את הטבל אפילו רק טבל למעשר עני לבד נמי וקשה אמאי לא הא מותר להאכילו גם לבהמתו גם לקטן בידים איברא התוס' ביבמות דף פ"ו ע"א מס מסופקים בזה בטבול למעשר עני אי חייב מיתה וציין עליהם המשנה למלך ס"פ יו"ד הנ"ל ודלא כהרמב"ם וראב"ד וצ"ע בזה על הצל"ח הנ"ל דקאי התם לתרץ על התו' לטעמם דס"ל אסיה"נ של כלוי מדאורייתא א"כ ליתא לתירוצי אליבי' דתוס' לטעמם וצ"ע [ולע"ד י"ל תוס' ברכות מ"ז שם קאי בשיטת הרשב"א שבת כ"ו דטבל טהור מותר בהנאת כלוי לכן הוצרכו לטעמם אחר ולכן תוס' לטעמם באמת בערובין דף י"ז מפרשים ה"ט משום דטבל אסיבה"נ כו' ולק"מ] ואני בעניי עוד בימי חורפי תמהתי גם על הרמב"ם וראב"ד הנ"ל. גם על תוס' פ"ו הנ"ל ועל המ"ל הנ"ל איך אשתמיט מכולם הירושלמי הובא בר"ש במשנה ג' פ"ד דדמאי רבי בא בר הונא בשם רב האוכל פירותיו טבולים למעשר עני חייב במיתה כו' וכן הוא בירושלמי ספ"ב דקידושין בסוף הלכה ח' בהדיא טבל למעשר עני חייב מיתה כו' ועי' במדרש איכה רבתא בפסוק גלתה יהודה מעוני כו' א"ר הכי. ועי' פירושו במתנת כהונה שם וצע"ג ועוד לא מצאתי מי שהרגיש בזה על הראשונים א"כ לפ"ז ליתא לתירוצי הנ"ל להצדיק השעה"מ שוב ראיתי בירושלמי ספ"ב דקידושין הנ"ל הכי איתא רבנן דס"ל פטר חמור אסובה"נ מחיים מייתי הא דרב רבי בא בר הונא בשם רב הנ"ל כדי לדחות מעליהם קושית ר"ש בר פלוגתייהו א"כ משמע דר"ש ס"ל באמת טבל למעשר עני פטור וכהרמב"ם אלא דמ"מ תמוה דרמב"ם הא פסק כרבנן התם הוא ר"י ודלא כר"ש ועיין תשובת נודע ביהודה קמ"א חיו"ד סי' פ"ד ותשו' מאהבה יו"ד של"א וצ"ע שוב מצאתי בתנחומא ס"פ ראה פליגי אמוראי בדין טבל למעשר עני אי ח"מ או לאו עש"ה. ומ"מ נ"ל לתרץ אי הנאה של כלוי רק מדרבנן אסור בטבל וכדס"ל להרמב"ם והר"ש בסוף תרומות ובמ"ל בפי"א מתרומות היינו בטבל דאורייתא דוקא אבל בדרבנן לא תקנו ואף דקיי"ל כל דתיקון רבנן כעין דאוריי' תיקן הא מיהת גבי עציץ שאינו נקוב שאין לו עיקר מה"ת כלל לא אמרינן ביה כעין דאורייתא תקנו כדאיתא בגיטין דף ס"ה ע"א ובשעה"מ פ"א הי"ב מהל' מעשר שני ע"ש והש"ס בר"פ מפנין מסיק בטבל טבול דרבנן בעציץ שאינו נקוב ע"ז יפה הק' השעה"מ לרשב"א הא חזי לקטן להאכילו בידים לכן נמי לבהמתו שרי בזה הנאה של כלוי ושאר סוגי' הש"ס דאייר' בכ"מ להאכיל לבהמתו טבל היינו טבל דאורייתא או אף דרבנן בזה"ז וכעין דאורייתא תקנו כל שעיקרו דאורייתא מיירי ואפי' אי הרשב"א ס"ל הנאה של כלוי מדאורייתא אסור נמי י"ל מסברא דבעציץ שאינו נקוב שאין עיקרו דאורייתא כלל לא החמירו בו לאסובה"נ כלל. זה הנ"ל להצדיק תמית' השעה"מ שלא טעה כ"כ בפשיטות וגם הרשב"א שבת כ"ו הנ"ל אינו סותר סוגית הש"ס דמשמעות דברי רשב"א הם מדאורייתא הוא דמחלק בין טבל טמא לטהור אבל מודה הוא דמדרבנן גם טבל טהור אסיבה"נ של כלוי ולק"מ. והנני חותם בברכה מרובה כא"נ היפה וכנפש אוה"נ הדש"ת:
הק' יהודאסאד:
(הג"ה מבן המחבר) עי' ביד שאול הל' נדרים סי' רל"ד מהגאון דלבוב כ' סברא זו דמותר לספות לקטן רק איסור אכילה אבל אסוה"נ לא ותרו' אסובה"נ של כילוי כו'. ועוד דן שם דאסור לספות תרומה לקטן משום דאסור להפסיד תרומה בידים כמ"ש ברמב"ם פ"ח ופי"ב מתרומות ועי' תשובת אבני מלואים סי' ח"י וס' מ"נ ר"פ בנות כותים):
(הג"ה מבן המחבר) עי' מ"ל פ"ג מתרומות ומרש"א פסחים ל"ג. ואהל דוד יבמות פ"ט. ותשובת נוב"י מה"ת חא"ח סי' קל"ד):