שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד
חלק א · תשובה פה
לגדול א' ומופלג מאד:
ע"ד פסקא דמהר"מ בהג"ה מי"י פכ"ט משבת אות מ"ם [והובא במג"א ס' רס"ט וסי' שמ"ג וסי' תע"א ועוד בכ"מ] בהא דקיי"ל לכ"ע לא ספינן איסורא לקטן בידים ה"מ באיסורא לאו. אבל ביטול מ"ע ספינן ליה והקשה עליו בתה"ד סי' קכ"ה מסוגיא דפ' חרש ד' קי"ד דפריך למ"ד מצווין להפרישו מכהן קטן שאוכל תרומה טמאה והא בזה ליכא רק איסור עשה לבד ונדחק לתרץ שם. ולע"ד נ"ל ליישב דהא ברייתא ד' קי"ד אין חוששין שיאכילנו ת"ט כו' ודאי כולל גם בכורים טמאים אין חוששין שיאכילנו ונקט תרומה לרבותא אע"ג דשכיחי טפי הרבה יותר מבכורים מ"מ אין חוששין. וגם רחמנא קרינהו לביכורים תרומה דאמר מר ותרומת ידיך אלו בכורים בחולין ק"כ ויבמות ד' ע"ג גם ברייתא כולל בכורים בשם תרומה. ומפורש ביבמות ע"ג ריש ע"ב דבכורים האוכלן בטומאת עצמם לוקה ונפ"ל התם מקרא מה שאין כן בתרומה א"כ פריך הש"ס שפיר ד' קי"ד למ"ד מצווין להפרישו א"כ נהי דלתרומה טמאה לא חייש שיאכילנו משום דהוא אסור עשה ניחוש שמא יאכילנו בכורים טמאים ואמאי מצא פירות בידו אין זקוק לו שמא בכורים טמאים הם והוא באיסור לאו ולוקה עליו וכי משני הש"ס בתרומה דרבנן צ"ל נמי בבכורים דרבנן ומשכחת לה כמ"ש רפ"ב מהל' בכורים א"נ בתערובת חולין באופן שאין בטלים מדרבנן עיי' ר"מ פ"ד דין ט"ו שם ותוס' בב"מ נ"ג ע"א ועוד גווני טובא כנ"ל. ועוד נ"ל עפ"י דבס' אהל דוד כרך קטן דף י"ז העיר הגאון דלר' יהודה ס"פ כל שעה פסחים מ"ב כ"מ שנאמר בפ' לאמור לאו אמור גם בתרומה טמאה איכא לאו לדידיה להירושלמי והובא ברמב"ם פ"ז דתרומות דין ג' דיליף לה מקרא ואחר יאכל מן הקדשים [ויקרא כ"ב בפ' אמור] וניחא ליה לש"ס יבמות קי"ד לאוקמי ברייתא גם לר"י וכן תירץ הגאון שם קושית תה"ד הנ"ל וקשה לי א"כ ביבמות ע"ג מאי דחי לפשיטות דר"ש תנא ושייר דקשייר נמי בסיפא מעשר ובכורים אוכלן בטומאת עצמם לוקה משא"כ בתרומה כו' ודלמא ס"ל כהר"י בהא וגם בתרומה לוקה להכי לא תני ליה וי"ל א"כ הל"ל בהדיא פלוגתא דר"י ס"ל לוקה ועוד י"ל ובסוגיא דהואיל פסחים מ"ו הארכתי:
נאום הק' יהודאסאד:
(הג"ה מבן המחבר) לסברת הגמיי' שהביא מרן אבי זצ"ל נ"ל לתרץ תמיהת המפורשים ריש ביצה בש"א שאור כו' למאי נ"מ לשיטת ר"י בתו' פסחים כ"ט דליכא מלקות בב"י וח"ש נמי אסור מה"ת ונ"ל דהרמב"ם פ"א מחמץ כתב ח"ש אסור מקרא לא יאכל. ותמהו עליו ות"ל מהיכא דנפ"ל איסור ח"ש בכל האיסורין עכל חלבו ונ"ל לתרץ דחמץ ודאי אתור להאכיל לקטנים דנפ"ל במה מצינו משרצים ודם כו' או מק"ו עי' ברא"ם פ' שמיני. אמנם לפמ"ש הגמ"י פכ"ט משבת הובא במג"א ס' רס"ט ושמ"ג ותע"א דאיסור עשה ספינן ליה בידים ובתה"ד סי' קכ"ה ס"ל אליביה דאפילו בעשה דאורייתא ע"ש וא"כ איסור ח"ש דקיל טפי מאיסור עשה כמ"ש תוס' שבועות כ"ב שפיר ספינן ליה לקטן בידים לכן מייתי ליה הרמב"ם בחמץ ח"ש מקרא לא יאכל. ונהי דאינו לוקה על ח"ש. לאו מיהא איכא כמו לאו שא"ב מלקות וכ"כ בבאר יעקב ע"ש סמ"ג סי' ק"י ע"ש ואסור להאכילו לקטן וזהו באכילה גלי קרא אבל לענין ביעור אף דח"ש אסור מה"ת בב"י אבל מותר ליתן ח"ש לקטן במתנה גמורה וזוכה בו ע"י דעת אחרת מקנה ודו"ק. ואאמ"ו הגאון זצ"ל כתב בחי' זה ארבעים שנה לתרץ כך דנ"מ טובא בתערובות חמון ב שא"מ דכזית בכדי אכיל' פרס לוקה על אכילתו וחייב נמי לבער מה"ת דעובר בב"י. משא"כ אי שיעורו כותבת בעי כותבת בכדי א"פ אבל כזית בכדי א"פ אינו אסור מה"ת בב"י דח"ש ע"י תערובות אינו אסור מן התור' כמ"ש מהרש"א ר"פ אלו עוברין והר"ש פ"ב מטבול יום ע"ש ועי' מג"א רסי' תמ"ב ב' הדיעות כו' וא"ש לכ"ע ודו"ק ונכון):