שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד
חלק א · תשובה פג
לידידי וי"ע הרב הגאון החריף ובקי משנתו נקי צדיק תמים כש"ת מוה' מ"מ נ"י במדינות וואלחייא:
גי"ה השגתי ושמחתי בו וע"ד חקירתו בענין דורנות גם אני נסתפקתי מאז בענין דורנות ומתנות שנוהגים בק"ק ליתן להרב בשבת כלי כסף וזהב לכבוד הדרשה ויש בזה משום איסור מו"מ כאשר תמה בזה המג"א סי' ש"ו סקט"ו והניח בצ"ע ולע"ד נ"ל דהמקבל מתנה יכוין שלא לקנותו בשבת עד מ"ש אע"ג דחצירו קונה לו שלא מדעתו וכ"ש ידו היינו בא"י אם הוא בחצירו אבל יודע ואין מכוין לקנות לא קני' כמ"ש המ"ל פ"ב מזכי' ופי"ז מגזילה ואפילו למהרי"ט שמביא המ"ל שם דס"ל ידו עדיפא וקנה מ"מ היינו אף שלא כיון לקנות אבל כוונה הפכיית מכוין ע"מ שלא לקנות ודאי מודה מהרי"ט שאין קונה הדבר בע"כ וכדקיי"ל בח"מ ססי' כ"ה תלוה וזבין אגב דמ' גמר להקנות אמרי' אבל לקנות ל"א דוגמא לדבר בכוונת מצוה אף למ"ד מצות אצ"כ אבל בכוונה הפכיית לכ"ע לא יצא עיין תוס' ברכות י"ב והר"י שם ועיין תשובת ח"צ סי' א' ואם עושה כן ממילא גם הנותן לא עביד איסורא כיון דלא אהני מעשיו דכי יהיב אינה מתנה אדעת' דמקבלין לה מיניה וכי לא מקבלין מיניה הדרא למריה כמ"ש בכריתות דף כ"ד ע"ב והכי קי"ל בח"מ סי' רמ"ה ס"י ואת"ל נמי דהפקר הוא מ"מ לא עביד הנותן איסור דלתפקיר שרי בשבת כמו שהוכיח המג"א ססי' י"ג משבת קל"א הואיל בידו להפקירן:
(הג"ה מבן המחבר) עיין פ"ח א"ח סי' תל"ד כ' דאסור להפקיר בשבת ויו"ט ועיין בשעה"מ פ"ח מלולב ותשובת שמן רוקח חא"ח סי' ט"ז מביאים ראי' היפך דבריו):
וטעמא נ"ל משום דסילוק רשות שרי בשבת כמ"ש בעירובין ע"ב ומה"ט דעת המקנה בהלכות קדושין סי' מ"ה דאין איסור על הנותן מתנה רק על המקבל ע"ש (ולפ"ז למ"ד ס"פ א"ב המודר דהפקר לא נפיק מרשות בעלים עד דאתי ליד זוכה א"כ אסור לזכות בשבת אף מן ההפקר אף דלכאורה לא דמי למו"מ מיד עמיתך מקרי דוקא ממצוא חפציך אבל למ"ד הנ"ל הו"ל מיד עמיתך ואף דשרי להפקיר ה"ט דנותן ג"כ שרי ליתן מתנה אבל לזכות אסור בהפקר נמי להאי מ"ד ולאידך מ"ד ודאי שרי כנ"ל וצ"ע) וא"כ יכול לקבל מתנה בשבת באופן זה שלא יקנה אותו בשבת אלא יכוין שיהא מונח אצלו בפקדון החפץ עד מוצאי שבת ואז יכוין לקנותו ולא נעשה שום איסור ובזה מתורץ קו' המקנה בהלכות קדושין סי' כ"ה על מהרי"ק מובא ברמ"א שם דאם כוונתו היה לקידושין היה עושה איסור כגון ששלח בשבת ל"ח לסבלונות והקשה הפלאה הרי אף לשם סבלונות איכא איסור והניח בצ"ע ולק"מ דלסבלונות ליכא ודאי איסור דהרי אפשר שנתכוין שלא לקנות בשבת עד מוצאי שבת אבל לשם קדושין אי אפשר בלתי איסור דאם השליח אומר לה בשעה שנתן בידה הכסף או המגדנות ה"א מקודשת בזה לפלוני והיא מקבלת ממנו בשבת ע"כ מקודשת מיד ואם מכוונת שלא לקדש א"ע עד מ"ש אינה מקודשת כלל דבעי' אמיר' בשעת תינה וצ"ע. אמנם כן א"א לו למקבל מתנה לברך שהחיינו או ברכת טוב ומטיב שמחויב לברך כמ"ש בא"ח סי' רכ"ג ס"ה וברכה זו בשעת הקנין בעי' ואם מכוין שלא לקנות המתנה בשבת גם הברכה לא יברך עד מ"ש ואפשר לומר ברכת הטוב יכול לברך אף בכה"ג שהמקבל מכוין שלא לקנותו בשבת דכיון דהטבה הוא להנותן והטבה זו נעשה לו בשבת ע"י שמסלק החפץ מרשותו בשביל המקבל אף דהדרי' למרי' כנ"ל מ"מ הנותן רוצה שישאר גם למ"ש ביד המקבל וצ"ע ובכה"ג מתנות להרב נ"ל בלא"ה ליכא שום איסור על הנותן דסתמא יחד לו כלי לשמו מע"ש מבע"י והוא כמו אמר ליתן מתנה לעני שהוא נדר כמ"ש בירושלמי רב אמר לשמעי' כו' וע"כ חייב ליתנו לו ונדרו הוא שמשלם בשבת [אלא דזה תלי' אם י"ל להרב מאתיים זוז ונושא ונותן בהם אין לו דין עני בזה וה"ל כאומר מתנה ליתן לעשיר דאינו נדר עיין בטוש"ע ח"מ סימן קכ"ה סעיף:
שוב אחר כמה שנים מצאתי תקנה הנ"ל בספר המקנה בק"א הל' קידושין סי' ס"ד. שוב ראיתי בספר בית מאיר סי' מ"ה באה"ע הרגיש בקו' המקנה הנ"ל ודחה דברי המג"א בסי' ש"ו ומחלק שם במתנת קרקע דצריך קנין וכיו"ב אסור ע"ש. ונ"ל ראיה מפירוש רש"י שבת דף קל"א הנ"ל דפי' בתי' הגמ' אבית לפוטרו ממזוזה ותמו' דשבק למינקט נמי ציצית ועיין רשב"א שם ונ"ל דמג"א סס' י"ג הנ"ל הוכיח דאסור מתנה בשבת מדנקט ש"ס בידו להפקירן ע"ש ואם כן רש"י ס"ל מטלטלין שרי גם במתנה וע"כ משום קרקע הוא דנקט הגמרא בידו להפקירן כנ"ל ובחי' סוגי' הארכתי בזה ועיין לשון רש"י ותוס' ביצה ל"ח ע"ב ד"ה וחדי כו' או שנתן במתנה וכו' ופירש המשנה לרמב"ם סוכה דף מ"א ע"ב דלא כמג"א:
נאם הק' יהודאסאד: