שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד
חלק א · תשובה פב
שלום רב לכבוד ידי"נ אהובי הרב הגדול המפורסם החו"ב מופלג הצדיק כש"ת מוה' משה נתן ני' במדינת גאליציען:
גי"ה קבלתי כו' והנני להשיבו מ"ד כמבוקשו כו' לעשות רצון צדיק כמי"ב כו'. וה שעמד ע"ד רש"י בברכות דף כ' מתניתין קטנים פרש"י אפילו קטן שהגיע לחינוך לא הטילו על אביו לחנכו בק"ש לפי שאינו מצוי תמיד כשמגיע זמן ק"ש. ומן התפילין משום דסתם קטן אינו יודע לשמור גופו שלא יפיח בהן עכ"ל ותוס' בד"ה וקטנים תמהו עליו וז"ל ולא נהירא דהא בפ' לולב הגזול אמרינן קטן היודע לשמור תפילין אביו חייב לקנות לו תפילין וכו' ובק"ש נמי יש לחייבו יותר מסתמא מדאשכחן התם קטן היודע לדבר אביו מלמדו תורה ופסוק ראשון של ק"ש:
ונ"ל דרש"י בלשונו הזהב נשמר מכל אלה במ"ש דסתם קטן אינו יודע וכו' והל"ל רק משום דקטן א"י לשמור וכו' אבל באמת יש קטן מהגיע לפלגות חקרי לב יודע לשמור גופו וכו' ובקטן כזה דוקא קאי התם קטן היודע לשמור וכו' ולא קאמר קטן שהגיע לחינוך משום דאפילו שהגיע לחינוך מצות מ"מ תפילין צריכין גוף נקי בעינן דוקא קטן היודע לשמור תפילן אביו חייב לקנות לו תפילין אבל הכא פירש"י התם קטן אפילו שהגיע לחינוך מצות אינו יודע לשמור גופו וכו' אביו פטור מלחנכו בתפילין כנ"ל:
ובמ"ש לא הטילו על אביו לחנכו בק"ש וכו' הא שפת יתר דהל"ל כך אפילו שהגיע לחינוך לפי שאינו מצוי תמיד אצל אביו כשמגיע זמן ק"ש. לכן נ"ל אדרבה מהתם הוכיח רש"י שיטתו דיש לדקדק הא דלא קאמר הש"ס אביו ח"ייב ללמדו תורה וכו' וע"כ ה"ט משום קטן היודע לדבר עדיין לא הגיע לחינוך וליכא ח חיובא על אביו בזה רק עצה טובה הוא שיהיה פתח דבריו יאירו בדברי קדושה וא"ש מה"ט שהקדים תורה לק"ש ואיפכא הל"ל מלמדו פ' ראשון של ק"ש ות"ת אבל הא אם הגיע לחינוך ודאי החיוב על אביו לחנכו בשעת ק"ש דוקא אבל כיון שהתחיל לדבר רק עצה טובה הוא אביו מלמדו וכו' ולא חיובא רמי עלי' לכן הקדים תורה לק"ש ור"ל כמו אביו מלמדו תורה שזמנו תמיד כך ראוי ללמדו פסוק ראשון של ק"ש גם בלא עידן ק"ש וא"כ התם דוקא ביודע לדבר אביו מלמדו עצה טובה ואם איתא אמאי לא תני נמי התם עוד אם הגיע לחינוך אביו חייב ללמדו ק"ש כול"ו אלא ע"כ שלא הטילו אז על אביו לחנכו בק"ש ומטעמא שפירש רש"י שאינו מצוי תמיד כשמגיע זמן ק"ש ור"ל דמצות חינוך ע"כ צריך להיות בזמן המצוה עצמה וזה אי אפשר בק"ש וא"כ אדרבה אפילו את"ל הא דאביו מלמדו תורה וק"ש חייב קאמר כמו אינך דהתם טפי מוכח כרש"י דהא גופא טעמא בעי מ"ש מצוה זו דק"ש שהטילו עליו ללמדו מיד שיודע לדבר ולא הגיע לחינוך טפי מכל המצות וע"כ ה"ט לפי שבהגיע לחינוך לא הטילו על אביו לחנכו בק"ש משום שאי אפשר לחנכו בזמן הק"ש עצמה כפירוש רש"י ועכ"פ מיהת צריך לחנכו במצוה זו נמי לכן הקדימוה משיודע לדבר ורק בפ' ראשון לבד אבל הכא שפיר הכא בק"ש כולו מיירי מתני' פי' רש"י שפיר דפטור קטנים לגמרי משמע כנ"ל ונכון הוא:
וע"ד מ"ש על פירוש רש"י שם קידוש היום מ"ע שהז"ג הוא זכור את יום השבת לקדשו זכרהו על היין ותמי' מאי בעי' רש"י בזה ומ"ש דמפרש כן הכא בקושית הגמ' ולא מעיקרא גבי נשים חייבות בק"ה ד"ת כו': נלע"ד לתרץ לפמ"ש המג"א סי' רע"א דמדאורייתא בקידוש שאומר בתפלה סגי וכיון דתנן נשים חייבות בתפלה אע"ג דכזמן גרמא דמי משום דרחמי הוא א"כ מאי פריך הש"ס הכא על ראב"א אמאי חייבות בקדוש היום מ"ע שהז"ג הוא דלמא בקדוש היום בתפלה קאמר וצ"ל כיון דתפלה גופי' דרבנן הוא ואיהו ד"ת קאמר ע"כ בקדוש היום מלבד התפלה קאמר דחייבות ד"ת ופריך שפיר וע"כ בקדוש היום על היין זכרהו קאמר שהוא דאו' לרש"י בנזיר דף ד' ובזה י"ל רש"י ותוס' אזלי לטעמייהו רש"י לטעמיה הכא דפי' לעיל בסמוך בתפלה דרבנן לא שייך כלל פטור דמ"ע שהז"ג ע"כ הוכיח שיטתו מהכא דזכרהו על היין דאו' הוא דאל"כ מאי פריך הכא על ראב"א בין אקדיש בתפלה בין על היין הא שפיר חייבות אבל תוס' לטעמם הכא בד"ה בתפלה וכו' דפליגי וס"ל גם בדרבנן פטורי' ממ"ע שהז"ג ס"ל שפיר בנזיר שם ובפסחים דף ק"ו ע"א דעל היין דרבנן קושי' ומ"מ פריך הכא שפיר אמאי חייבות מ"ע שהז"ג הוא אפילו אי קאי קושי' אקדוש על הכוס כנ"ל: ולכאורה קשה אמאי לא חשיב ליה במשנתינו גם הא דנשים חייבות בקדוש היום ולאביי דס"ל מדרבנן י"ל מתני' מצות שחייבות מדאו' קחשיב ותפלה נמי דאו' הוא להרמב"ם אבל לרבא דחייבות מדאו' קשה וי"ל כיון דקידוש היום בתפלה יצא י"ח דאורייתא והרי תני מתני' חייבות בתפלה ותו קידוש על היין רק דרבנן הוא ולא קתני לה ומינה דק"ש דתני לה פטורות משום מ"ע שהי"ג ע"כ ק"ש דאו' ס"ל למתני' ומכ"ש לדעת רש"י דס"ל בדרבנן לא שייך לפוטרו משום מ"ע שהז"ג ע"כ ק"ש דאו' ס"ל למתני':
(הג"ה מבן המחבר) קשה לי לשיטת רש"י בזה מ"פ ש"ס ק"ש פשיטא מ"ע שהז"ג הוא כו' דלמא ה"א ק"ש דרבנן ול"ש לפוטרם):
ודע דק"ל לסוגי' דהכא מהיקשא זכור ושמור כל שישנו בשמירה וכו' ה"נ הל"ל ביו"ט שבתון מקרא קדש כל מלאכת עבודה ל"ת בחד קרא אתקשי בע"כ היקשן הכ' ונשים דאיתנהו בכל מלאכת עבודה ל"ת איתנהי נמי בעשה דשבתון ותוס' בקדושין דף ל"ה ע"א בד"ה מעקה בשם הר"י מירושלים כתבו דנשים פטורות מעשה דיו"ט וגם תוס' דפליגי עלי' התם היינו משום דהלאו שיש עמו עשה גם הלאו אלים וקשה ת"ל דגם נשים חייבות במ"ט דיו"ט מהיקשא כנ"ל ויותר ק"ל על הרמב"ם פי"ב מעכו"ם דין ב' שכ' וז"ל כל מ"מ שהיא מזמן לזיין ואינה הדירה נשים פטורות חוץ מקדוש היום ואכילת מצה וכו' נחית למניינא ושבק למ"ע דיו"ט עש"ה ע"כ ס"ל דנשים פטורות מעשה דשביתת יו"ט והה"ד נמי לעשה דשבת וביום השביעי תשבות אלא דלזה י"ל שהוא בכלל היקש דכל שישנו בשמירה ישנו בזכירה ומ"מ המ"ע דתשבות הוא מ"ע מלבד מ"ע דקדוש היום זכור וה"ל לרמב"ם לחשבו וע"כ ס"ל פטור וקשה כנ"ל האיכא היקשא וצ"ע:
וראיתי להלח"מ פי"ב מעכו"ם שם הכריע כגירסת ספרים שלפנינו חוץ מקדוש היום דל"ל חוץ מקדוש שבת ויו"ט דהא קדוש יו"ט לאו דאו' ול"ל דביו"ט לא אקדושה קאי אלא אמלאכה הא לא תעשה הוא ונשים חייבות ואע"ג דאית בה נמי עשה מ"מ למה לו לכתוב חוץ מיו"ט כיון דמטעמא דלא תעשה הם חייבות בהם וכו' עש"ה ולפמ"ש לק"מ אם קאי יו"ט על איסור מלאכה לאותו גירסא הא ודאי נ"מ טובא לענין דחי' עשה לל"ת ועשה כמו שריפת קדשים ביו"ט ע"י נשים וכי"ב מילה שלב"ז וכמ"ש תוס' קדושין ל"ה הנ"ל וכן לענין כסוי הדם ע"י נשים נמי אין דוחה כיון דגם נשים מצוות על עשה דשבתון וטעמא דרמב"ם לגירסא זו נ"ל מהיקשא כנ"ל ותנוח דעתו והנני חותם בברכה כא"נ וידי"נ הד"ש:
הק' יהודא אסאד:
(משום זמ"ג קמ"ל דאו' הוא ונ"ל כיון דק"ש למ"ד דרבנן אסמכינהו אקרא בשכבך ובקומך הו"ל כדאו' וכמ"ש תוס' שבת דף ל"ד ע"א כה"ג אלא דרש"י פליג שם בזה:
לי נ"ל לתרץ דהמג"א בסי' שמ"ג חקר אי מצות חינוך רק על האב או גם על האם הוא ומרן אבי הגאון זצ"ל כתב בחי' וגם בשם רבו הגאון מוה' פלק ראי' מלשון רש"י ריש חגיגה במשנה וז"ל איזהו קטן כו' אבל מכאן ואילך אעפ"י שאינו חייב מה"ת הטילו חכמים על אביו ועל אמו לחנכו במצות וכן מצא ראיה זו בס' יד דוד בשם בעל חקרי לב והק' א"כ הכא למה שבק רש"י לפרש נמי כן ועל אמו כו' וכ"ל דמ"ע שהז"ג דאמו פטורה לא מחייבה נמי לחנך בנה רק במצות שהיא עצמה חייבת בהם ולכן אמו פשיטא פטורה לחנך בק"ש אבל הרי התם נמי נשים פטורות מראיה ומ"מ פירש רש"י הטילו חכמים כו' ועל אמו לחנכו לקטן מכאן ואילך במצות ראיה וקשה וצ"ל דהתם בחיובא קאי רש"י הטילו חכמים חינוך פירש"י על אביו ואמו אבל הכא בפטורא קאי רש"י לא הטילו על אביו לחנכו לרבותא וק"ו על אמו שהיא עצמה פטורה לכן שבקה רש"י הכא. אמנם כן אדרבה י"ל לאידך גיסא לפמ"ש רש"י בטעמא דפטור חינוך בק"ש לפי שאינו מצוי תמיד כשמגיע זמן ק"ש והיינו אצל אביו שקורא ק"ש בזמנה ובביה"כ אבל אצל אמו שהיא פטורה מק"ש ע"כ מצוי הקטן אצל אמו תמיד בביתה וכיון דמצות חינוך גם על האם ובמצות שהיא עצמה פטורה נמי כנ"ל וא"כ בדוקא פרש"י הכא לא הטילו על אביו לחנכו בק"ש אבל על אמו הטילו לחנכו גם בק"ש ומ"מ פירש רש"י שפיר פטורים כו' ר"ל גם אביו פטור ממצות חינוך דאלו הקטנים עצמן פשיטא ומכל המצות נמי פטורים וא"כ שם בסוכה ה"ט שהקדימו לק"ש ביודע לדבר על אביו דוקא לפי שיפטר מלחנכו כשיגיע לחינוך אבל בהגיע לחינוך אמו מחנכתו לק"ש כולו לכן לא צריכה איהי ללמדו ק"ש מקודם ביודע לדבר כנ"ל ולק"מ על רש"י: