אור ברסלב

שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד

חלק א · תשובה פא

תשובה פ

כשמוע קול שופר יוחק לחיים טובים בספר ותיטב לד' תפילתו משור פר ה"ה ידי"נ וחביבי הרב פעלים מקבציאל צדקתו כהררי אל החריף ובקי צדיק ונשגב שמו מוה' משה שענפלד נ"י בע"ר נייטרא וכאל"ש:

יקרתו זה שניות מדברי סופרים מעולפת ספירים קבלתי זה ימים ושמחתי בחיבת הקדש מלהבות אש התורה וה והוראה אסר תוקד בקרב איש ולב עמוק כבוד פרו"מ נ"י ישמע חכם ויוסיף לקח. מה שהעליתי בראשונה מלתא חדתא דתוספת שבת מחול על הקדש רק לאיסור מלאכה הוא ולא לקידוש היום דפה דעתיקתא הוא כמו שהעתקתי לפרו"מ נ"י בתשובה הראשונה מתשובתי זה לי כ"ה שנים שכתבתי לההמאוה"ג מו' שלמה אבד"ק מלישטאבע זצ"ל [והקושיא שאמר לו הרב הגדול הדיין ני' ממני הוא והוא עצמו ניה המעתיק מאז תשובתי זו שנזכרה בתוכו הקושיא שהקשיתי] אבל כמה הדרנא בי דהא איתקש זכור לשמור כל שישנו בשמירה כו' אף לחייב נשים וה"ה וכ"ש באנשים לחייבם בזמן התוספת גם בקידוש היום כמו באיסור מלאכה דזכור איתקש לשמור בדיבור א' לכל מילי אין היקש למחצה ואולי ה"ט דאביי בברכות כ' דס"ל נשים ם בק"ה דרבנן וק' אטו ל"ל היקשא הא ברייתא הוא בשבועות כ' ע"ב דזכור ושמור בדבור א' נאמרו להיקש זה אבל אביי מוקי לה הקיש' רק לזמן התוספת לבד אתי לא לרבוי נשים ועוד איתא בסמ"ג עשין ססי' כ"ט בשם מכילתא והובא בב"ח א"ח סי' רע"א זכור מלפניו ושמור מלאחריו מכאן שמוסיפן מחול על הקדש עכ"ל. והרי קדה"י נפ"ל מלמזכיר לקדשו בדברים כמ"ש רמב"ם ר"פ כ"ט משבת ואמר זכור מלפניו כו' הרי דתוספת מחול עה"ק גם בקדה"י קאי כנ"ל איברא דצ"ע לפ"ז בפסחים ק"ה ר"ח בר שלמיא ותלמודי דרב כו' הכי א"ר שבת קובע לקידוש כו': ורז"ה מפרש שרצו לקדש היום בה"ש משקיעת החמה וא"ל לא צריכות' אלא מצאת הכוכבים והרי"ף מפרש איפכא דאינהו סברי אסור לקדש אלא בחשוכה ממש והיה א"ל אף בספק חשיכה חל עליהם לקדש יעו"ש בר"ן וברא"ש מיהת קודם כן חשיכה ביה"ש ר"ל בזמן התוספת לכ"ע אין חל חיוב לקדש היום אלא דלכאורה ק' רב אדרב דהא רב צלי של שבת בע"ש בברכות כ"ז ע"ב ומסיק דמקדש ג"כ על הכוס מפלג המנחה ולמעלה שוב עיינתי בצל"ח פסחים ק"ה וראיתי שהרגיש בזה מפסק הלכה סי' ר"ס בש"ע דמפה"מ יוכל להתפלל ולאכול מיד סעודי שבת ודאי שמקדש קודם האכילה [ועדיפא ה"ל להקשות מגמרא דברכות כ"ז רב אדרב] ותירץ יפה לחלק בין אם תחילת קביעות סעודה הוא לשם שבת יוצא בקידוש מפה"מ ולמעלה יעו"ש מ"מ שמעי' רק יוצא ידי קידוש מבע"י אבל חיובא דחל עלי' לקדש מבע"י בזמן התוספת לא שמעי' אבל גם איפכא לא שמעי' דהתם דוקא באמצע סעודה לא חל עלי' חיוב לקדש היום בזמן התוספת כחילוק הצל"ח הנ"ל. אמנם כיון דחביבה מצוה בשעתה וגדול מצוה ועושה יותר כו' א"כ כיון דרב צלי של שבת בע"ש ועיקר קדה"י דאו' הוא יוצא בתפלה וגם קידוש על הכוס מבע"י ע"כ אז חל החיוב לקדש בזמן התוספות ומצותו בכך כנ"ל. ולפ"ז בפשוט נחה שקטה תמיהתי שתמהתי מאז על תוס' דכתובות מ"ז ד"ה דמסר לה בשבת דתוספ' דאוריי' כו' והקשיתי לפי הש"ס סוכה כ"ח האזרח לרבות נשים בתוספת דה"א כיון דליכא עונש ואזהרה לפטור משום מ"ע שהז"ג א"כ בתוספת שבת דליכא קרא אית לן למימר דנשים פטורות דה"ל מ"ע שהז"ג ואזהרה ליכא בתוספ' ומנ"ל דגם אזמן תוספות מצוה על שביתתה דקרא כתיב לא העשה כל מלאכה כ' ובהך אבל בזמן תוספ' דליכא אזהרה רק עשה בעלמא מנ"ל ובהנ"ל א"ש דהא גלי קרא זכור ושמור בדיבור א' נאמרו לתוספ' שבת בכניסה ויציאה ולהקישם לחייב נשים בקדה"י ובתוספת מחול על הקדש כנ"ל. ואת"ל נמי דסוגי' ש"ס פסחים ק"ה הנ"ל ס"ל בזמן התוספת אם חל חיוב לקידוש זכור בפה רק לאיסור מלאכה בלבד (ור"ל כיון דבגמרא יומא פ"א לא מייתי למכילתא הנ"ל על תוספת שבת ע"כ ס"ל זכור ושמור רק לה להיקש' לבד אתי לחייב נשים בקדה"י ואולי ה"ט דאביי בברכות דס"ל מדרבנן לבד נשים בקה"י דאיהו ס"ל כהאי תנא דמכילתא וכנ"ל) מיהת לאיסור מלאכה אתרבו גם נשים בזמן התוספות מהיקשא דזכור ושמור ולק"מ תמיהתי הנ"ל על תוספת כתובות:

ומה שעמד מעלתו על הא דר"ח בשבת קכ"ב מעמיד אדם בהמתו על המחובר וה"ט כמ"ש תוס' והרי"ף למען ינות כתיב דתורה לא צוותה אשביתת בהמה אלא מלאכה של צער לבד ולרש"י ור"ן בע"ז דף ט"ו דשבית' בהמה הוא בלאו דל"ת כל מלאכה אתה ובהמתך הא ל"ש ה"ט נגד הלאו וצ"ע אהובי לא הבנתי כוונתו דהא בחד קרא כתיב כתיב הכי בפ' ואתחנן ל"ת כל מלאכה כו' וכל בהמתך כו' למען ינוח עבדך כו' כמוך. הרי דעל הל"ת יהיב קרא טעם זה למען ינוח וכו' [והפמ"ג בפתיחה להל' שבת כ' וז"ל גם יש לראות אמאי לא מנה הרמב"ם עוד עשה דשביתות בהמתו דקרא מפורש למען ינוח כו' ובהמתך כו' עכ"ל. במח"כ לא עיין בפ' הנ"ל דא דאיפכא כתיב וכל בהמתך כו' למען ינוח כו'] ואף דבהאי קרא כתיב למען ינוח עבדך ואמתך כמוך וכו' משמעות זה למען ינוח מלאכה של צער דוקא כדרש המכילת' ע"כ לא קאי על עבד ואמה שהרי הם מצווים לעצמם על שבת שחייבים בכל המצות כנשים וכמ"ש הרמב"ן בפ' זה עבדך ואמתך בפ' יתרו וע"כ גם על מלאכה שאינה של צער מוזהרים דהא למען ינוח כו' כמ"וך כתיב אלא לשון זה נייחא למען ינוח על שורך וחמורך וכל בהמתך קאי ע"ד אם אינו ענין כו'. איברא כוונת המכילתא אינו על מקרא זה דפ' ואתחנן בדברות אחרונות אלא אקרא בפ' משפטים למען ינוח שורך וחמורך כו' כדמייתי לי התוס' בשבת קכ"ב והר"ן שם (ובמח"כ הגאון בעל פמ"ג הנ"ל העלים עין גם מפסוק זה דמהא נפ"ל המ"ע דשביתת בהמתו) מ"מ לשיטת רש"י וכן בע"ז דף מ"ו דאיכא לאו ג"כ בשביתת בהמתו נמי דווקא במלאכה של צמר דהתם נמי כתיב למען ינוח כו' דקאי ע"כ אלאו דבהמה כנ"ל ולהכי מייתי רש"י ור"ן התם מקרא זה דדברות אחרונות אזהרת לאו (דברים ה) ל"ת כל מלאכה כו' וכל בהמתך ולא מייתי טפי מקרא דדברות ראשונות ל"ת כל מלאכה כו' ובהמתך כו' בפ' יתרו ותמוה טובא וצ"ע:

אמנם לדברינו ניחא דהתם לא כתיב למען ינוח ע"כ לא אתי לשביתת בהמה אלא אלאו דמחמר וכדמייתי בשבת קנ"ג האי קרא ל"ת כל מלאכה אתה ובהמתך (שמות כ) על מחמר אבל קרא דדברות אחרונים למען ינוח כתיב בי' ע"כ אאזהרת לאו דשביתת בהמה קאי וכמו דגלי קרא הכי בעשה דשביתת בהמה ס"פ משפטים למען ינוח שורך וחמורך ודוק:

ומה שחידש פרו"מ נ"י על קו' תוס' רבא אדרבא דגם עשה דשבת אינו אלא על מלאכה של צער דוקא ונסתייע מחידו' רשב"א יבמות ו' דבמחמר ליכא עשה ועדיין ק' להס"ד התם שחוט ובשל לי כו' דין הניין ליה וה"ל לסייע עוד מן המקרא גופי' עשה דשבת הוא וביום השביעי תשבות בס"פ משפטים וכתיב בתרי' למען ינוח שורך וחמורך בחד קרא והכי קי"ל בש"ע ס' ש"א ס"א ובמג"א סק"ד לענין שביתת הרגלים במתענג מותר ע"ש ועי' ט"ז או"ח סס' קכ"ח (אלא די"ל הא תלי' בפלוגת' אי מקרא נדרש לפניו ולאחריו בר"ה ד"ט ע"ב או נדרש לאחריו ולא לפניו. ומ"מ דברי מעלתו חריפים ומתוקים. והנני חותם בברכה יכתב ויחתם לאלתר לחיים טובים ארוכים ומתוקנים כנפשו ונפש י"נ ואוה"נ הדש"ת:

הק' יהודא אסאד:

(הג"ה מבן המחבר) עיין תשובת מהר"ם א"ש ח"א סי' קמ"א):

עיין נוב"י חא"ח סי' ל"ג מה"ת וברכ"י סי' ש"ו תמהו על הרמ"א ממשנה מפורש פ' הבונה כו' וגמ' בגיטין ח' ע"ש. ולמ"ד נ"ל ראיה מגמ' דגיטין שם דאמר' אע"ג דאמירה לנכרי שבות מ' יישוב א"י ל"ג כו' ואי אמרי' דבכתב אין אסור רק מגרבנן. לפ"ז הוה אמירה לנכרי שבות דשבות והו"ל לגמרא לומר מ' יישוב א"י התירו שבות דשבות א"ו דלכתוב בעצמו מדאו' אסור:

תוכן העניינים

שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה