שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד
חלק א · תשובה פ
שלום וברכה וחייא אריכא ברבי' והמשכה לכבוד ידי"נ תלמידי חביבי הותיק המאוה"ג עוק"ה בחידודו וליבונו בעומק עיונו צדיק נשגב המפורסם בנש"ק כש"ת מוה' משה ליב כ"ץ ני' דיינא רבה בק"ק ניקאלסבורג המעוטרה:
גי"ה קבלתי זה כחדש ימים. ואת פרו"מ הסליחה על איחור תשובתי עד היום כי רבו מאד הטרדות עלי. והתלמידים ד' עליהם יחיה מבקשים תפקידם יום יום להביע אומר. וד' יעזור לנו ע"ד כבוד שמו ית' להשיב לכל שואל כהלכה. וע"ד אשר העיר פרו"מ ני' לבקש היתר לישראל אחד שמפרנס א"ע ע"י שלוקח החלב מן השר הדר בכפר א' רחוק שעה א' מקהילתו. והוא מוכרו על יד ליחידים וביום שבת קודש שהוא נשאר בבית בקהילתו. ולהספיק לבני העיר במש"ק מהחלב שנחלבה ביום ש"ק הוא רוצה להעמיד שם בכל יום ש"ק שומר ישראל דוקא לראות החליבה והנכרים יביאו לו החלב לביתו לעת ערב שימכרה מיד במש"ק בלא שומר ישראל בדרך הילוכם. ובלא חותם שא"א שישראל יחתום ביום ש"ק. והעלה פרו"מ ני' מצד איסור שבת ודאי מותר כפסק הרמ"א ססי' ש"ז ובמג"א סקל"ג דהך לא נקרא ע"ש הישראל קודם החליבה וגם אית ליה פסידא פרנסתו. ודאי הדין עמו ועדיפא אמינא דאפילו את"ל התם בגבינות דססי' ש"ז אסור לעמוד עליהם בשבת בשעת עשייתם כגון אם קנאם קודם שנעשו כבר הם של ישראל וכמ"ש בתשובת נוב"י רסי' ל"ז התם דוקא דמלאכת עשיית הגבינות אין מוכר' הנכרי אדעתיה דנפשיה לעשותה ביום שבת דיכול להמתין עד יום חול אלא בשביל ישראל הוא עושה בשבת. משא"כ מעשה החליבה כיון דגם זולת הישראל שקנה ממנו החלב וגם זולת שום לוקח ממנו החלב בע"כ צריך הנכרי לחלוב בהמותיו כל יום אדעתא דנפשי' ודאי כדי שלא יפסיד החלב וגם משום צעב"ח. אף שקנאה הישראל קודם החליבה. נכרי אדעתא דנפשי' עביד ולא בשביל ישראל הקונה ומכ"ש דהרי כה"ג אין הקנין כלום דקיי"ל ישראל מנכרי נמי לא קנה מטלטלין אלא במשיכה ולא במעות כמסקנת הש"ך בח"מ רס"י קצ"ד. ועוד לכ"ע נמי מה שתעלה מצודתי היום וכן מה שעזי חולבות היום מכור לך לא קנה דה"ל דבר שאב"ר כדבר שלא בא לעולם וגם דבר שאינו קצוב בב"מ ט"ז ובח"מ סי' רי"א אלא בצייד עני משום כדי חייו תק"ח הוא שממכרו קיים. משא"כ במוכר נכרי כבנ"ד לא תקנו חכמים ולא קנה הישראל החלב ואת"ל נמי דשל ישראל הוא שקנאו מ"מ בדיניהם או גם בדינינו עפ"י קנין סטומתא ושם ישראל עליו. עכ"פ מעשה החליבה עושה הנכרי בשבת אדעתא דנפשיה לא בשביל הישראל כלל. ומה שישראל עומד ע"ג הוא רק לשמור את קניינו כדי שלא תיאסר עליו החלב מגזירת חכמים באין ישראל רואה החליבה וכה"ג להיות יושב ומשמר מותר בשבת כברייתא בב"מ דף נ"ח ובש"ע סי' ש"ו ס"ד וכ"כ הט"ז ססי' רמ"ד סק"ז ובפמ"ג שם דמשמר לאו כעושה מעשה דמי באופן דלית בזה משום איסור שבת כנ"ל:
אבל מצד שהנכרי מביא החלב מכפר לעיר בלא חותם ובלא שומר ישראל ודאי א"א להתירה לאכילה גם ע"י שיאמר הישראל להנכרי עוד קודם השבת שיחתום הנכרי ביום ש"ק את הכלי עם החלב כהמצאת תשובה נוב"י תניינא חא"ח סי' ל"ג שציין גם פרו"מ עליו. וגם הוא העלה להחמיר עפ"י המג"א סי' ש"ז סק"ז. איברא י"ל בנ"ד דהוא צורכי רבים בני העיר הצריכים לחלב מיד במש"ק ודינו כמו לצורך מצוה וכל הנוגע לרבים הוי עסקי רבים כמ"ש המג"א ש"ז אות כ"ג: וכבר כתב הרמ"א סי' רע"ו דנהגו רבים להקל כהי"א להתיר אמירה לנכרי אפילו במלאכה גמורה במקום מצוה ואין מוחה. וכן רמז עליו הרמ"א שנית סי' ש"ז ס"ה. אבל ז"א די"א אלו העיטור ובה"ג לא התירו אלא לצורך השבת דוקא כגון למיחם חמימא לינוקא דאיירי בהו ברי"ף ורא"ש פ' ר"א דמילה וכן ברמ"א סי' רע"ו הנ"ל בסעודת מצוה. אבל בנ"ד צורכי רבים הוא במש"ק שבות רחוקה לא התירו לכ"ע וכמ"ש מג"א סי' רע"ו סק"ח ומ"ש המג"א סי' ש"ו אות כ"ג הנ"ל דעסקי רבים אף שאין לצורך שבת שרי. היינו רק בדברים דאיסורו משום ודבר דבר כו' ולא איסור אמירה לנכרי או שאר שבות כמ"ש המג"א סקי"ב שם בשם ה"ה אפילו לצורך השבת ע"ש. וה"נ ומכ"ש להי"א ברמ"א סי' רע"ו הנ"ל מיהת שלא לצורך אותו שבת לא התירו שבות רחוקה במלאכה דאורייתא אמירה לנכרי גם לצורך רבים וכנ"ל פשוט:
(הג"ה מבן המחבר) עיין תשובת ח"ס חא"ח סי' פ"ד וסי' ר"א ובית מאיר אה"ע סי' ה' ע"ד תשו' פ"י ובישועות יעקב א"ח סי' רס"ב ותשו' מהריץ סי' ע'):
אבל בנקל יכול הישראל המשתכר בחלב הנ"ל לתקן באופן זה דסתמא מביא החלב בכלי ענק גדול שקורין פיט"ל מכוסה יעשה ע"ז אומן יקבע עליו בכסוי הפתח מנעול ברזל ויכול לסגור הכלי עם החלב שבו במנעול גם בשני מקומות תחת חותם ומפתח א' יחזיק בידו ומפתח א' יניח בביתו. ואף דקיי"ל דמפתח לא חשיב חותם בסי' קי"ח ס"ד. נ"ל פשוט דשני מפתחות עולות במקום חותם א' ויכול לקבוע בכלי שני מנעולים שוב עיינתי בפ"ח סי' קי"ח השיג על הש"ע דודאי קיי"ל מפתח לחודי' מהני במקום חותם א'. ושגם המחבר מודה דשני מפתחות הוא במקום חותם א':
ועוד יש להמציא היתר לעשות לו חותם חקוק בו רק אות א' לבד משמו. או איזה אות אחת שירצה דקיי"ל כרבנן במתני' ס"פ הבונה אפילו כתב אות א' נוטריקון פטור והברכי יוסף רסי' ש"מ מייתי בשם מג"א [שלא נמצא לפנינו] דכותב אות א' אסור רק מדרבנן ככל פטורי דשבת. וכן מוכח דעת הב"ש ססי' קכ"ג עש"ה. ואיהו הברכ"י פליג עפ"י רש"י בשבת ע"ד ומ"ל פח"י משבת ותשו' ח"צ סי' פ"ו הידוע נמי מספקא ליה ולדעת הרמ"א ש"י סעיף י"א כתב שלהן רק מדרבנן אסור וקי"ל אות אחת עדיף ממפתח וחשיב כחותם א' בסי' קי"ח ס"ג והה"ד וכ"ש אות אחת שחקוק בחותם דליכא לזיופא ומשום איסור שבת הו"ל תרתי דרבנן חצי שיעור מכתב שלהן ואע"ג דלרוב הפוסקים כתב שלהן נמי דאורייתא הוא התם בנדון דתשו' נוב"י סי' ל"ג הנ"ל עובדא הוי הכי חותם בהרבה אותיות כמו שחתם בכתב ידו ה"ל מלאכה דאוריי' לכן הערה לאסור אפילו במקום הפסד גדול אבל חותם באות א' בלבד וגם בכתב שלהן חצי שיעור הוא אינו ודאי איסור תורה יש להתיר האמירה לגוי קודם שבת במקום הפסד גדול להעני המתפרנס ממסחר החליבה וגם הוא צורכי רבים כנ"ל ואפשר גם נוב"י מתיר כה"ג אלא דנראה מסוף דברי נוב"י דאפילו כה"ג אין דעתו למצוא היתר ועכ"פ בנ"ד דהתם השאלה היה רק משום לתא דמלאכת כתיבה בלבד ע"י שיקבע דפוס החותם בכתבים על הנייר וסתמא באופן של"ה צריך עוד גם למלאכה אחרת לקביעת חותמו על הכתבים. אבל בנ"ד לקבוע דפוס החותם על הכלי עץ של חלב בע"כ צריך לזה גם להדליק נר ולהטיף ולהתיך השעוה תחילה ולא סגי ליה בלא"ה א"כ מלבד מלאכת הכתיבה ואת"ל דמותר עפ"י הרמ"א סי' ש"ו כתב שלהן לא אסור מה"ת או עפ"י הפוסקים דאות אחת ח"ש מותר מה"ת או עפ"י שניהם יחד וכנ"ל הרי בע"כ יעשה עוד שני מלאכות דאוריי' הבערה ובישול וגם מכבה את הנר אחר החתימה ודאי פשיטא דאין להתיר בנ"ד אלא ע"י שני מנעולים של ברזל ושני מפתחות כנ"ל זה היתר פשוט בלי פקפוק אבל כדי שלא יבואו בני העיר לוקחי החלב להקל בהמתנת בכדי שיעשו כמו שהעלה פרו"מ ני' החכם עיניו בראשו כחכמתו וצדקתו יעשה וד' עמו יתנהו למעלה לשם ולתהלה כבוד אומר כולה כנפשו ונפש אוה"נ הדש"ת:
הק' יהודא אסאד: