אור ברסלב

שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד

חלק א · תשובה עט

תשובה עז

חיים ושלום וכ"ט לכבוד אהובי ידי"נ וחביבי ה"ה הרב הגדול מושל ביראת אלקים חריף ובקי כש"ת מוה' שלמה דייטש נ"י דיינא בק"ק נייטרא וכעת הוא הה"ג דק"ק איפאלשאג והגליל:

מכתבו הנעים קבלתי ודבריו ד"ת ראיתי על מ"ש המג"א ובעל מחצית השקל בסי' שכ"ח סק"ט דהרא"ש ס"ל טומאה הותרה בציבור כו' תמה מעלתו וכתב על הגליון דצע"ג מפסחים ע"ז דאמרינן דכ"ע טומאה דחוי' וכ"פ הרמב"ם בפ"ד מביאת מקדש כו' אהובי ידידי מה זו תמיה האיכ' ר' יהודה בפסחים ע"ז שם דס"ל הותר' עד שהקשה תוס' באמת בד"ה דלא כו' הרי ר"י ור"ש הלכה כר"י. ועוד הא איכא ר' יהושע וסתם מתני' שם בפסחים דמסיק הש"ס ריש דף ע"ח לפי' רש"י דס"ל טומאה הותרה בציבור. ועיין במהרש"א ביומא דף ז' בד"ה ודע וכו':

עוד העלה לפני מה שציין מעלתו על הגליון ש"ע שלו בצ"ע על המ"מ פ"ב מהלכות שבת שכ' אי שבת דחויה או הותרה תליא בדין אי טומאה דחוי' או הותרה כו' והוא כנגד סוגי' דיומא מ"ו ע"ב יעו"ש וצ"ע:

הנה ידידי לא המ"מ כתב כן אלא הכ"מ כתב כן וז"ל רפ"ב מהל' שבת דחוי' הי' שבת כו' ובפסחים ע"ז איפלגי תנאים בטומאה אם דחוי' בציבור כו' ומשמע בגמרא דהלכה כמ"ד דחויה היא וכ"פ רבינו בפ"ד מביאת מקדש ומשמע דכי היכא דפליגי בטומאה ה"נ איפלגו בשבת לגבי חולה אם הוא דחויה או הותרה וקיי"ל כמ"ד דחויה. וכ"כ הרשב"א והר"ן דשבת דחויה היא אצל חולה ולא הותרה עכ"ל וגם בספרי הב"י סי' שכ"ח כתב כן והראה מקום על הר"ן שהוא בפ"ב דביצה גבי ממלאה אשה קדירה בשר כו' והרשב"א הוא בתשובה סי' תרפ"ט מסכימי' שניהם דחויה היא ולא הותרה ולא כמ"ש מעלתו על הגליון מג"א שלו בקיאות זה דהר"ן ורשב"א פ"ב דביצה פליגי בזה ובמחכ"ת ז"א ולא דק אמנם קושייתו מסוגיא דיומא הנ"ל דף מ"ו ראיתי כן שהרגיש בס' דברי ר"ש דף ס"ב ע"ב וע"ד מס' סנהדרין י"ב ותי' דרבא פליג התם ביומא מ"ו על ר"ח ואמר דוחה את הטומאה ולא את השבת דסופו כתחילתו איהו מצי ס"ל שבת ג"כ דחויה אבל א"ז מוכרח דשפיר י"ל בהא לא פליג רבא וס"ל נמי בשבת הותרה כו'. ולע"ד גם בלא סוגי' דיומא דברי הכ"מ תמוהים אדיליף דשבת דחויה לגבי פ"נ כמו טומאה דחויה לגבי קרבנות ציבור טפי ה"ל למילף משבת גופיה. לענין קרבנות ציבור דחויה היא הה"נ לענין פקוח נפש וכן הק' ותמה בזה הגאון בספר דברי ר"ש שם וצ"ע:

לכן נ"ל דודאי היתר המפורש בתורה ומצותו בכך בשבת והוא קרבנות ציבור אינו השבת דחויה אצלם אלא הותרה. וכן אז"ל מחלליה מות יומת וביום השבת שני כבשים כו' בדיבור א' נאמרו וכתיב עולת שבת בשבתו כו' אבל מאי דאתי' מדרשא דקרא ואינו מפורש ממש בתורה כמו במועדו אפילו בטומאה בהא פליגי תנאי אי טומאה דחויה או הותרה בציבור וא"ש סוגיא דיומא מ"ו ע"ב גבי קרבנות שבת הותרה בציבור לכ"ע. אבל טומאה דחוי' הי' בציבור וא"כ גבי פ"נ דאין מפורש בתורה לדחות שבת ולא אתי' מסברא אלא מילפותא דקראי טובא ודשמואל עדיפי מכולהו מוחי בהם ולא שימות בהם ביומא דף פ"ה לכן לא תלי' ליה הכ"מ אי דחויה או הותרה שבת אצל חולה בדין הקרבנות ציבור בשבת משום דהתם לכ"ע הותרה כנ"ל אבל תלי' לי בדין הטומאה דדמי' ליה דתרווייהו מדרשא דקראי אתיין ופליגי ביה אי דחויה שבת או הותרה וקיי"ל דחויה טומאה בציבור וכן שבת אצל חולה ולק"מ. ובאמת הא דהכ"מ דהרשב"א הוא בתשו' סי' תרפ"ט תלי' ליה הכי שבת אצל חולה אי דחויה או הותרה בדין טומאה בציבור אי הותרה או דחוי' יע"ש א"כ לא על הכ"מ תלונות דמעלתו לי' מסוגי' דיומא מ"ו וגם הרגשתינו הא דלא תלי' ליה בדין שבת גופיה אצל קרבן ציבור אלא גם על הרשב"א ק' כנ"ל אבל אמיתן של הדברים כך הם כמ"ש דחדא מתורץ באידך כנ"ל ועיין צל"ח בפסחים ריש דף ע"ז העיר אדרש' במועדו אפי' בשבת אפסח דווקא קאי דאילו בתמיד מפורש כן בתורה ע"ש. אבל הב"ח בסי' שכ"ח כתב בטעמא דהרא"ש שלהי יומא בשם רבו מהר"מ וז"ל וטעמו דס"ל כמ"ד בפסחים ע"ז וביומא וי"ו דטומאה הותרה בציבור והה"ד דשבת הותרה בציבור והותרה אצל סכנת נפשות כו' יע"ש ועל הב"ח דהשוום להדדי טומאה ושבת גם בקרבנות ויליף ליה חולה מקרבנות בשבת גופי' כי קושי' הנ"ל באמת ודאי צע"ג מסוגיא דיומא דף מ"ו הנ"ל שוב ראיתי בתשו' חתם סופר חיו"ד ססי' של"ח ובחלק א"ח סי' פ"ה תמה כן על הכ"מ בצ"ע והאמת כמש"ל לתרץ. שוב מצאתי בספר לוית חן עה"ת פרשת אחרי הקשה על הב"י מסוגי' דיומא דף מ"ו קושי' והובא גם בסוף ספר תשו' שמש צדקה בהשמטות וגם בספר תשב"ץ ע"ש ואחתום בברכה כנה"ר ונפש אוה"נ ודש"ת:

הק' יהודאסאד:

תוכן העניינים

שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה