אור ברסלב

שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד

חלק א · תשובה עג

תשובה עב

השוכן בשמי מרומים. יברך באלף שלומים. את ידי"נ הרב המאוה"ג סיני ועוק"ה צדיק נשגב שמו מו"ה אורי מיללער ני' מורה ודאין בק"ק ש"ב יע"א:

גי"ה קבלתי זה ימים ולא יחשוב פרו"מ ני' כי השלכתי מכתביו הקודמים מנגד חלילה. אבל מחבלי טרדין העמוסים עלינו יום יום מוכרחים אנחנו להקדים את היותר נחוצים להלכה ולמעשה. ד"א יעזור לנו להשיב לכל שואל כהלכה לאמיתה של תורה. וע"ד ספרו כבר מאז רשמתי איזו הערות על איזה עלים מספרו אשר פרו"מ ני' שלחם לידי לעיין עליהם:

הנה כל מה שכתב בד' צ"א בגמרא מתיב רב ביבי כו' כבר קדמו הגאון במרכבת המשנה פי"ב הי"א. ובסוף העלה ליישב שיטת הר"מ. ובדף צ"ג מייתי מעלתו לתשובת הרשב"א ורש"י דפליגי אי ילפי' משבת לכל התורה בעשותה העושה את כולה כו' לענין אי מסייע פטור בזה יכול וזה יכול לר"י. ומייתי מעלתו ני' מדברי התב"ש סי' ב' סקנ"ב:

הנה הגאון בספר מקור חיים סי' רס"ו פליג בדין זה על התב"ש עפ"י קושית הריטב"א בקידושין מ"ג דאיצטריך קרא בשחוטי חוץ למעוטי שנים ששחטו כו' יע"ש ובתשו' חסד לאברהם חא"ח סי' כ"ח האריך בזה. ואעתיק פה לפני מעלתו ני' גרגיר א' בזה מחידושי מאז במס' שבת וזה לשוני כמ"ש לקמן.. ותמיה לי על הגאונים הנ"ל דלא מייתי מגמרא ורש"י בפסחים דף פ"ה. שבת דף ג' גמרא שניהם פטורים והא אתעבידת מלאכה מבינייהו. תניא רבי אומר מעם הארץ בעשותה העושה את כולה ולא העושה את מקצתה יחיד ועשה אותה חייב שנים ועשו אותה פטורים ובגמרא דפסחים דף פ"ה ריש ע"ב א"ר אמי המוציא בשר הפסח מחבורה לחבורה אינו חייב עד שיניח הוצאה כתיב ביה כשבת מה שבת עד דעביד עקירה והנחה ה"נ עד כו' ופירש רש"י וז"ל דעד שיניח לא נגמרה מלאכה. וגבי שבת וכל חייבי חטאת כתיב בעשותה בעושה את כולה ולא בעושה מקצתה שבת צ"ב. והאי נמי אע"ג דלאו בר חטאת הוא הוצאה כי התם בעינן עכ"ל רש"י נראה דדוקא הוצאה הוצאה יליף או בגז"ש או בבנין אב דכל שם הוצאה שוים בעי' ומינה דה"נ שנים שהוציאו בשר הפסח מחבורה לחבורה זה עוקר וזה מניח שניהם פטורים מה"ט גופי' הוצאה כתיב ביה כשבת בעשותה יחיד ועשה אותה ולא שנים. וה"נ ולא תוציא מן הבית מן הבשר כו' וכן אל יוציא איש ממקומו כו' בשבת בלשון יחיד נתיבי לשלול שנים שהוציאו כנ"ל אבל לפ"ז נסתר קושית הש"ס בפסחים פ"ה מטומאת פרים הנשרפים הראשונים מטמאים בגדים כו' אע"ג דלא נח וכתיבי הוצאה גבי' והוציא הפר כו' ולפמ"ש לק"מ. דודאי שאני דין טומאה כמו דלא בעינן הוצאה ביחיד דוקא ה"נ לא בעינן ביה הנחה וטומאה מאיסור לא ילפינן וע"כ מוכח דמשמעות לשון הוצאה שהיה מלאכה גמורה בעי' הנחה גביה נפ"ל בכ"מ שם הוצאה הכי בעי'. אבל הא דשנים שהוציאו פטורים דוקא בחייבי חטאת דרשינן כן מקרא בעשותה או מנפש או מאחת כמו שכתב תוס' כאן ד"ה בעשותה אבל באיסור לאו לבד כמו בהוצאה גופי' בשר הפסח מחבורה כו' או בשר פרים הנשרפים לטמאם אף ע"י שנים נמי שם הוצאה עליו בעקירה והנחה וחייב המניח כמ"ש תוס' כאן סוף ד"ה שניהם כו' ומכ"ש בשאר איסורי לאווין שאינם הוצאה כמו שבירת עצם בפסח גם שנים ששברו עצם בפסח חייבים. חדא דמהי תתי לפטור הא קראי בעשותה או נפש או אחת בחייבי חטאת כתיבי וכלשון רש"י הנ"ל. ועוד הא קרא גופיה הכי נתיב בלשון רבים ועצם לא תשבר"ו בו אפילו שנים ביחד משמע נמי לא והכי מוכח להדיא בש"ס ריש חולין י"א דנפ"ל בכ"מ דאזלינן ב"ר משבירת עצם בפסח ח ודל"מ ניקב קרום של מוח אי נפסק חוט השדרה כו' ואם איתא נא שפיר י"ל בדקינן ליה ע"י שנים שוברים ביחד העצם בב"א. אע"כ דלא תשברו גם ע"י שנים חייבי' תורה. ועפי"ז נ"ל לתרץ קושית הבה"ז שהביא השעה"מ בסוף הל' ק"פ מנ"ל ללקות שובר עצם בפסח הא י"ל לא תשברו אינו אזהרה אלא פירש אין צריך לשבור עצם כדי לבדקו קאמר קרא לפי דהלך אחר הרוב כדילפינן מזה רובא דה"א בעינן בדיקה וכדפריך כה"ג הש"ס בזבחים ד' ולענ"ד לק"מ דא"כ ודאי הל"ל קרא בלשון יחיד ועצם לא תשבר בו כמו לא תוציא מן הבשר חוצה רישא דקרא. ומדשני קרא בסיפי' מיחיד לרבים לא הוציא כו' ועצם לא תשברו בו. ע"כ פירש אזהר' הוא ומניעה דומיא דרישא לא תוציא כו' וקמ"ל קרא אפילו שנים בב"א חייבים הם בשבירה כנ"ל. איברא בפשוט טפי ליתא לקושיא זו כלל דהא איתקשו בחד קרא לא תוציא כו' לא תשברו כו'. ע"כ לשונו: ובד' קי"א ע"ב ע"ד ספק התוס' והר"ן אי ביין איכא משום מלבן וטו"ז ססי' ש"כ מחלק בין יין לבן ליין אדום. ותמה פרו"מ ני' מקרא מלא בתורה כבס ביין לבושו ובדם ענבים סותה הרי דאפילו באדום כדם כדאיתא שבת דף ק"ח ובגדה י"ט נמי שייך כיבוס וצע"ג עכ"ל:

הנה מעלתו ל"ה צריך להביא ממרחק כי אהאי קרא גופיה ש"ס ערוך הוא בכתובות קי"א ע"ב ושמא כו' ת"ל כבס ביין לבושו ושמא תאמר אינו אדום ת"ל ודם ענב כו' אמנם אדרבה מקרא זה מוכח כהט"ז מדכפל הענין במלות שונות דהל"ל כבס בדם ענבים לבושו וסותה אלא ע"כ כבס ביין לבושו ביין לבן קאמר ובדם ענבים הוא יין אדום סותה פירש שתייה ולא לכביסה וכדדרש הש"ס בכתובות הנ"ל ושמא תאמר אינו מרוה ת"ל סותה פירש רש"י שהיין מסית את השיכור. ואת"ל נמי אין מקרא יוצא מידי פשוטו וסותה פירש כסותו נמי ניחא מדחלקם הכתוב יין לבן ואדום גם שניהם אכביסה קיימו אבל חלקם גם כן בחילוק בגדים. וה"פ הקרא כבס ביין ר"ל ביין לבן לבושו הוא בגד לבן. ובדם ענבים ר"ל יין אדום סותה הוא בגד אדום [כמ"ש מדוע אדום ללבושך] ובגמרא דכתובות הנ"ל ושמא תאמר אינו אדום ת"ל ודם ענב תשתה חמר כו' צל"ע דהא סיים עלה ושמא תאמר אינו מרוה ת"ל סותה. א"כ צ"ל תחלה קרא ת"ל ובדם ענבים. וגם לפירש רשב"ם בפ' ויחי כבס ביין לבושו כו' היינו לכלוך ולא מלבן ע"י דריכה יעו"ש וגם אפילו את"ל כיבוס איכא אבל לא מלבן כמו שכתב הגאון בס' תו' שבת סי' שי"ט ס"י והגאון בהג"ה מוהר"א ווילנא שם וראיתי בהרע"ב במשנה ד' פ"ו דמכשירין מביא תוספתא מנין ליין שהוא משקה שנאמר ודם ערב תשתה חמר. וצלע"ג טפי הל"ל מן המוקדם בתורה ויבא לו יין וישת בפ' תולדות. ועוד מן היותר מוקדם בפ' נח וישת מן היין וישכר. וכן בפ' שמיני יין ושכר אל תשת. ואפשר לפי דבמסכת בב"ת דף צ"ז ע"ב בע' מניה מרבא חמר חיווריין מהו לנסכים משום דבורק לא יביא לכתחלה. א"כ חווריין גרע מבורק דלבן יותר מדאי ופשיט מקרא א"ל תרא יין לשתותו כי יתאדם שמשתכר יותר מדאי כו' ופירש רש"י ותו' ע"ש. א"כ י"ל מה"ט מייתי מקרא ודם ענב תשתה חמר דאפילו יין אדום שאין מהראוי לשתות דמשתכר נמי משקה הוא כנ"ל ותל"מ:

נאם אוה"נ הצריך לקצר הדש"ת:

הק' יהודאסאד:

תוכן העניינים

שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה