שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד
חלק א · תשובה סח
לכבוד תלמידי הותיק. מלא עתיק. הרבני החרוץ מופלג והשנון מו"ה שלמה דייטש ני'. וכעת אבד"ק איפאלשאג:
מכתבו השגתי לנכון. ומה שעמד מעלתו ע"ד הירושלמי פ"ב דשבת לפמ"ש הק"ע בביאורו דבר קפרא ס"ל הבערה ללאו יצאת אע"ג דס"ל דמקלקל בהבערה חייב. ובתוס' שבת דף ק"י ע"א נקטו בפשיטות דלמ"ד מקלקל חייב לדידי' ללאו יצאת הבערה עכ"ד:
הן אמת כי אני לעצמי הייתי מפרש כוונת הירושלמי עפ"י דברי התוס' בשבת ק"ו הנ"ל וה"פ דמקשה על בר קפרא למידה ע"כ המלאכות כולהון לצורך והיא שלא לצורך ומשני כיון דס"ל מקלקל בהבערה חייב ע"כ לא מצי ס"ל לחלק יצאת אלא למידה לעצמה דמקלקל חייב בהבערה כקושית תוס' לאמת. ומקשה תו א"כ לחלק מ"ש ומשני מאחת מהנה והן הן דברי תוס' שבת ק"ו בקושי' ופירוקן. כך הי' נ"ל לפרש הירושלמי. אמנם הק"ע מיאן לפרש כן דא"כ מ"ש דמקשה תו ולית לי' לר"א לחייב על כל א' וא' כו' טפי ה"ל להקשות ולית ליה לבר קפרא לחייב על כל א' וא' כיון דבהבערה בעי' קרא לחייב מקלקל וכדנקט תו הקושיא למ"ד מקלקל חייב. ועוד הרי ר' אלעזר לא מצינו לו דס"ל מקלקל בהבערה חייב וכיון דאמר הבערה למידה על עצמה ע"כ ר"ל ללאו יצאה וה"נ כיון דמשני גם בר קפרא כר' אלעזר ס"ל ר"ל ללאו יצאה וכמ"ש הק"ע כנ"ל. ולענין קושית תוס' בשבת ק"ו הנ"ל. גם זולת פירש הק"ע קשה כה"ג בבבלי לשיטת רש"י שבת ק"ו שם דתלי' פלוגת' דמקלקל בפלוגתא דמשאצל"ג. והא ר' יוסי ס"ל בההוא דפ' במה מדליקין כחס על הנר כו' משאצל"ג פטור וא"כ מקלקל בהבערה חייב וא"כ מנ"ל לר"י לטעמיה דללאו יצאת שוב שמעתי שכן הק' מהר"ם ברבי. ואין ספרו תח"י לעיין בתוכו. וכשלמדתי מסכת יבמות אמרתי לתרץ עיקר קושית התוס' וקושי' הר"א מזרחי פרשת ויקהל שהקשה מ"ט דר' יוסי דס"ל ללאו יצאת והא קיי"ל לקולא ולחומרא לחומרא דרשינן וה"ל לחלק יצאת. ונ"ל לפמ"ש תוס' ריש פסחים דף ה ע"ב בשם הריב"א דאי הבערה ללאו יצאת ביו"ט שרי לגמרי ע"ש. וה"ה ריש הל' יו"ט כתב בשם הירושלמי לא תבערו אש כו' ביום השבת אבל ביו"ט אתה מבעיר יע"ש ובמג"א רס"י תקי"ח. וא"כ נ"ל דה"ט דר' יוסי כיון דקרא כתיב ביום השבת למעט יו"ט ע"כ הבערה ללאו יצאת. וא"כ ר"ש ור' יוסי אף דס"ל מקלקל חייב מ"מ רק לאו איכא בהבערה אפי' במתקן מאש נמי מדגלי קרא ביום השבת למעט יו"ט אפילו בלא טעמא דמתוך כו' כגון נר של בטילה דמייתי להו תוס' במסכת ביצה גם כן בשם הירושלמי. וממילא גם בר קפרא הכי ס"ל וא"ש פירוש הק"ע על הירושלמי לטעמיה ולק"מ קושית תוס' בשבת ק"ו עלי' כנ"ל ונכון הוא. ואין לזוז ממנו כי הוא היה בקי בירושלמי טפי מינן. ואחתום בברכה מרובה כנפשו היפה. ונפש אוה"נ הדש"ת. הק' יהודאסאד:
שאלה סט:
שלמא נפישא. לגברא קדישא. ה"ה כבוד ידי"נ הרב הגדול המופלג בתורה וביראה ובחכמה מפוארה. כש"ת מו"ה צדוק ני' אבד"ק ניזדאשף מדינת בעהמין:
מכתבו קבלתי בזמנו כו' וע"ד התמי' של התוס' בשבת ד' צ"ה רודה אוכל נפש הוא ואמאי חייב כו' וגם נימא הואיל כו' ותמה מעלת כת"ר ני' אמאי סני להו לתרץ ע"ז כמו שתי' בעצמם על תולש פירות האילן בריש ביצה דף ג' דאסור ביו"ט מקרא אך שלא לקצור והרגיש מעלתו ני' די"ל תוס' ס"ל דרש זה אסעכתא הוא ורק מדרבנן אסור את"ד:
הנה אין לספק בזה כלל דבהדיא כן הוא דעת תוס' שבת צ"ה שם סוף ד"ה הרודה כו' שכתבו וז"ל ונ"ל שאסור מדרבנן דהוי עובדא דחול כי היכי דאסורין טחינה והרקדה ביו"ט עכ"ל. אמנם מעלתו חזר והקשה ע"ז כיון דעבר מיהת על איסור דרבנן בלתי ספק שאסור לאכלה ביו"ט וא"כ הוי מלאכה שלא לצורך. וגם לאורחים לא חזי מה"ט ודומה לאופה מיו"ט לחול דלוקה כו' כעין דאמרי' המקדש בחוטי קורדנייתא עכ"ל בקיצור. ודברים תמוהים המה דא"נ יהיבנא ליה דאם עבר ורדה אסור לאכלו ביום טוב לפי שעבר איסור דרבנן מ"מ לא מקרי מלאכה שלא לצורך ללקות עליה. כיון שמניעת האכילה הוא רק ע"י שאסרוה לו רבנן וכמ"ש תוס' כה"ג בהדיא בשבת דף ד' ע"א בד"ה קודם כו' יעו"ש. ואין זה ענין כלל לחיטי קורדנייתא דהתם סוף סוף לא יהיב לה מידי. ובמה תתקדש לו וזה פשוט עי' בב"ש סי' כ"ח ס"ק. אבל ביותר אני תמה על מעלתו ני' איך הוציא מפיו דבר זה לומר בלתי ס' כיון שעבר איסור דרבנן ורדה חלת דבש שאסור לאכלה ביו"ט. אתמהה הרי ע"כ לא פליגי אי דרשה דאך שלא לקצור הוא דאורייתא אי דרבנן אלא אם הוא לצורך יו"ט. אבל שלא לצורך לכ"ע דאורייתא הוא. וא"כ אם אכלו אחר שרדה עבר רק אדרבנן ואם לא אכלו עבר אדאורייתא. והרי אפילו באיסור שבות דרדיית הפת בשבת שגזרו עליו רבנן בפירוש מ"מ מותר לו לרדות קודם שיבוא לידי איסור סקילה או איסור חטאת וה"ה איסור לאו דאין חילוק בדאורייתא בין לאו לכרת כדאיתא בכ"מ וכדקיי"ל בש"ע א"ח סי' רנ"ד ס"ו. מכ"ש איסור זה שהמציא מעלתו שלא לאכלו שלא מצינו שגזרו עליו כלל ודאי וכ"ש אמרי' שלא אסרו לו לאכול ואדרבא נהפוך הוא דמצות וכופין אותו לאכול כדי שלא יעבור אדאורייתא אם לא יאכל לדברי מעלתו ועכ"פ לא אסרוה באכילה. ועוד אפילו לצד האבעי' בגמרא ריש שבת דף ד' הנ"ל שלא התירו לו לרדותה כו' היינו שעכ"פ ירויח בזה שלא יעבור על איסור דרבנן ברדיית הפת אף שעי"ז יעבור איסור דאורייתא העמידו דבריהם במקום כרת עי' מג"א סי' רנ"ד סקכ"ב משא"כ בנ"ד אף אם נאסור לו לאכלו מ"מ כבר עבר אדרבנן שרדה חלות דבש ואם לא יאכלנו יתוסף לו עוד איסור דאורייתא כנ"ל א"כ מהי תיתי כלל לאסרו באכילה וכי מי שאכל שום וריחו נודף וכו'. ותדע עוד דהא קיי"ל כמ"ד מעשה שבת דרבנן א"כ מ"ש דנקט מתני' וברייתא פלוגתא דר"מ ור"י וריה"ס במבשל בשבת ולא נקט כן במבשל ביו"ט לחול בכה"ג דלא שייך הואיל כו' סמוך לביה"ש ולא מתוך כו' כגון שאינו צורך קצת וע"כ דליכא פלוגתא כלל ביו"ט ובכל אופן ולכ"ע שרי ואפילו מצוה איכא לאכלו כנ"ל ועי' רי"ף ורא"ש ביצה ל"ו ע"ב בשם ירושלמי וכולן האסורים משום שבות ורשות כו' אם עליהן בין שוגגין בין מזידין כו' מה שעשה עשוי ועי' בשלטי גבורים וביש"ש שם ועי' ש"ך ח"מ סי' כ"ח אי אמרינן אי עביד ל"מ ועי' שעה"מ הל' גירושין ותיקון יד אליהו מזה אבל ברדיית דבש לא שייך כ"ז דא"נ לא אהני מעשיו אינו אסור באכילה כנ"ל שוב מצאתי בתשובת ריב"ש סס"י רנ"ד במי ששחט מיו"ט א' דר"ה ליום ב' בשוגג אומר מותר הוא והעלה אפילו עבר ושחט ובישל במזיד הבשר הנשחט והתבשיל מותר כמו באופה מיו"ט לשבת בלא עירוב תבשילין דקיי"ל לא קנסי' לי' לאסרו בדיעבד כיון דמדאורייתא קיי"ל הואיל כו' ומכ"ש עבר בשוגג ואע"ג דמבשל קניס ר"י שוגג אטו מזיד שאני התם דאיכא איסורא דאורייתא משא"כ ביום טוב מדאורייתא אמרינן הואיל עש"ה. ועי' ביצה י"ז ע"ב. נאם ידי"נ הדש"ת הק' יהודאסאד: