שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד
חלק א · תשובה סו
אין קץ לשלום למרבה המשרה. בחכמה מפוארה. וביראה טהורה. ה"ה כבוד ידי"נ תלמידי הרב המאוה"ג עמק החרוץ מופלג ובקי טוב'. בנש"ק. מו"ה משה ליב כ"ץ דיינא בק"ק ניקאלסבורג ני':
גי"ה קבלתי כו' ועתה הנני להשיב על קצת אשר העיר הדרתו ני'. ע"ד אשר תמה מעלתו ני' על התוי"ט בשבת ס"פ מפנין קושיתו אי תחומין י"ב מיל נמי דרבנן הוא מפהג"מ [הוא קושית הרשב"א ובפמ"ג במשבצות סי' של"ב בשם תה"ד פשיטא הוא טעות בדפוס וצ"ל בחה"ר ונתחלף ח' בת'. ור' בד' בכתב רש"י. ועמדו עליו האחרונים בס' תוספת שבת ובס' חמד משה ובס' קול יעקב בסי' ש"ל ותירצו יפה גם שניהם גם קושי' הרשב"א על רש"י גם קושי' התוי"ט על הפוסקים בפשט הגמרא יעו"ש ולענ"ד בפשוט י"ל קושית הש"ס קאי לאוקמה למתני' גם אליביה דר"ע דס"ל תחומין דאוריית' דאשכחן סתם מתני' דף ס"ו בסנהדרין כוותיה ולק"מ קושית רשב"א וקושית התוי"ט. אבל על תי' התוספת יום טוב לא עמד איש] ופרו"מ העיר עליו הא כללא בידן מה לי לאו מה לי כרת כבמ"ל פ"א מיו"ט ונראה לי היינו בהרחקה דרבנן לא חילקו ביניהם: אבל מדאורייתא מחלקין דקיי"ל ביומא דף פ"ג דחולה מאכילין אותו הקל קל כו' וקיי"ל ביבמות דף ח' כרבא אין עשה דוחה ל"ת דכרת כמ"ש בס' כריתות להר"ש וז"ל הר"ן בפ' שבועות שתים שהסכים להרמב"ם דגם שבועה שלא אוכל ח"ש אסור ביה מה"ת אע"ג דהתם ביומא רק מרבוי' דכל חלב מייתי' איסור ח"ש. ודאי האי רבוי לא כתיב אלא גבי חלב ואפ"ה ילפינן מיניה לכל איסורין משום דפשיטא לן דלא אסרי' רחמנא אלא משום דחזי לאצטרופי כו' הרי דאל"כ הו"ל לחלק בין כרת ללאו. ובשבת כ"ה קדש חמיר שכן ענוש כרת. וכן ביבמות ה' ע"ב מה פסח ומילה שכן כרת. וכן בפסחים כ"ה ע"א והרבה כיו"ב בש"ס. ולדעת ר"י קורקוס בכ"מ פ"י מטומאות מת מחלק הרמב"ם בין ספק כרת מדאורייתא להחמיר דחייבה תורה אשם תלוי וספק לאו מה"ת להקל וגם עדיפא מזה אפילו חומר דלאו נגד עשה פרכינן מדאורייתא בתוס' חולין ק"כ ע"ב סוף ד"ה היכא כו' וכן בתוס' שבת דף ע' ע"א ד"ה ועל כולן כו' א' בלאו וא' בעשה לא הוה ב"כ הבכ"א ע"כ משום פרכא. ודיבורי תוס' אלו נעלמו במח"כ מהגאון בתשובת שיבת ציון סי' ב' שלא מצא פרכא כזו כו' וע"ש. ובגמרא חולין דף ק"כ ע"א שם נבילה לא אתיא מהנך דמה להני ר"ל חלב וחמץ שכן כרת והרדב"ז בתשובה ח"ג סי' תקצ"ז תירץ על קושית הר"ן הנ"ל דמ"ש מחלב דבכרת לאסור ח"ש בכל איסורי לאוין וז"ל הא לא קשיא דכיון דשניהם איסורי תורה שפיר ילפינן מהדדי ואדרבא איכא למימר מלקות עדיף דאיכא מקצת מיתה בידי אדם כו' יעו"ש. ובזה דבריו תמוהים נגד כל הני פרכות בש"ס מחומר דכרת נגד חומר דלאו וצע"ג עליו. עכ"פ מדאורייתא ודאי מחלקינן בין כרת ללאו ודברי תה"ד בסי' ר"ן והמ"ל פ"א מיו"ט רק מדרבנן מייתי וא"ש תי' תוי"ט הנ"ל ועי' תשובת נוב"י קמא חא"ח סי' כ"א:
וע"ד שתמה מעלתו ני' עליו ממנ"פ אי ליכא פ"נ גם איסורא לאו דמלקות אין מתירין לחלל עליו. ואי איכא פקוח נפש אפי' איסור כרת וסקילה מותר לחלל עליו כו'. לע"ד י"ל עפימ"ש המג"א בסי' ש"ל סק"ג בטעמא דמשנין ביולדת משא"כ בשאר חולה שי"ב סכנה בסי' שכ"ח סי"ב לפי שכאב של היולדת דבר טבעיי הוא כו' ומה"ט שפיר יש מקום לחלק בין לאו לכרת כדברי הוי"ט ועי' בס' חפץ ד' במסכת שבת דף קכ"ח שם דמה"ט לא פריך הש"ס פשיטא אמתני' אלא אברייתא ומ"מ תירוץ דתוי"ט תמוה וצ"ע. וכעת אקצר נאום אוה"נ החותם:
בברכה ודש"ת הק' יהודאסאד: