שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד
חלק א · תשובה סא
בחדש אדר שלמא אשדר. לפרי עץ הדר. בקדש נאדר ה"ה אהובי בני. הרב החריף ובקי גדול בתורה. ושלם ביראה טהורה. ובחכמה מפוארה. גן הדסים. כש"ת מו' אהרן שמואל ני' אבד"ק קאטה:
גי"ה קבלתי וע"ד שאלתך הקדומה בדין ליטול גרעין חטה מתוך גרון האווזא בשבת שלא תמות ונודע לך תשובתי מאז ועתה עלה בדעתך לאסור משום מלאכת מתקן דאין לך תיקון גדול מזה דמה לי תיקון כלי מה לי תיקון גברא כבשבת ק"ו. ושוב הבאת מספר יד מלאכי ד' קנ"ב ומשמי' דהרא"ש במג"א שכ"ג סקי"ד וט"ז סק"ז דכל שאינו תיקון בגוף הכלי הו"ל כמסיר גרף של רעי ולית ביה משום מתקן):
יפה כתבת ותרצת. ונ"ל ראיה לזה מש"ס שבת דף ק"ו הנ"ל דלא משכח מתקן בחובל דחייב אלא בצריך הדם לכלבו והל"ל ג"כ או שחובל הוא לרפואה שמקיז דם לאחיזת דם. וע"כ משום דזהו רק מסלק היזק והחולי הוא ה"ל כמסיר גרף של רעי מוציא מותרת דם אבל תיקון גברא דקאמר הש"ס היינו כמ"ש בחי' הרשב"א שם שמתקנו לאכילת תרומה וקדשים ור' יודא דמחשיב ליה תיקון אף שתיקון הוא אצל אחרים ומלאכה שאצל"ג הי' איהו ס"ל מלאכה הצריכה לבד בעי' אף שאצל"ג. אבל אנן קיי"ל כר"ש איהו קרי למילה מקלקל בחבורה משום דתיקון גברא להאכילו בתרומה וקדשים אינו תיקון בגוף המילה אלא אצל אחרים וה"ל מלאכה שאצל"ג וקיי"ל פטור אבל התיקון מצוה כיון שאין התיקון בגוף הדבר אלא שהוא מצוה גם לר' יודא לא חשיב תיקון. איברא התם מיירי לענין מתקן דאורייתא לחייב עליו משום מכה בפטיש בעי' דוקא גמר מלאכה הו"ל תיקון בגוף הדבר שיהיה ראוי למה שלא הי' ראוי הכלי קודם התיקון אבל מדרבנן מצינו גם תיקון מצוה הוי תיקון כמו מיעוט ענבי ההדס בתו' סוכה ל"ג ויומא ל"ה ושבת ק"ג וכן בהפרשת חלה ותרומה וכיו"ב הרבה אמנם מכל מקום דוקא בכעין דאורייתא תיקנו במחוסר תיקון זה הי' מתחילת הווייתו: משא"כ כה"ג של"ה חסר תיקון זה מעולם אלא שאירע בו קלקול וצריך לתקנו להחזירו כבראשונה לסלק היזקא והחולי הו"ל רק כמסיר גרף של רעי ולא אסור משום מתקן כנ"ל:
ומה שכתבת הא בע"ח מוקצין הן בשבת ובמקוצה אפילו טלטול במקצת אסור עי' ר"ן בשבת דף קנ"א והו"ל לאסור בטלטול נ"ל דז"א דבמקום פסידא מותר לטלטל מוקצה וכמ"ש במג"א סי' רס"ו סי"ד ועי' בב"ח סי' ש"ח בהאי תרנגולת שברחה בשבת קכ"ח פי' גם כן משום פסידא מותר לטלטל ועי' בסי' של"ד בשם ס' התרומות וגם אתה רמזת מזה:
וע"ד הספק שנסתפקת ע"ד הפלומפ"ף הנעשה לשאוב מים שנעשה מחדש. אי שרי לשאוב ממנה בשבת. מתרי טעמים א' משום דע"י רבוי השאיבה מתרחב המעיין תמיד כיון שנעשה מחדש עדיין דומיא דסכין בכותל בש"ע א"ח סי' שי"ד דאסור להוציא מה"ט דמתרחב הנקב עי"ז:
נ"ל דלא דמי דהתם נראה בחוש הראות שמתרחב הנקב ע"י הכניסה ויציאה. אבל פלומפ"ף מאן יימר לן דהכי הוא דלמא אין מתרחב המעיין כלל ע"י השאיבה. ואם גם מתרחב המעיין עי"ז. אינו נראה לעין תחת הארץ הוא ואין שם מלאכה כלל אלא בגלוי ככל אבות מלאכות שהיו במשכן בגלוי הוה חוץ ממלאכת זריעה דליתא במגולה אלא במכוסה הזרע בקרקע כדאיתא בתו' שבת דף נו"ן ע"ב הטומן לפת ועיין במגן אבות דף א' מזה. דהתם חיובא דזריעה הוא אף שודאי לא ישרש בשבת מ"מ כיון שזורע אדעתא שישרש וממילא ישרש הו"ל עכשיו זריעה הגורם השרשה. והרי האי דינא דסכין התחוב בכותל מקורו הוא מתה"ד סי' ס"ז וביאר טעמו משום דמוסיף הרחבת הנקב ותנן הקודח כ"ש חייב משום בונה ולא אשכחן בונה וקודח כה"ג תחת הארץ שיהיה חייב הרי אין רואה ואי אפשר להתרות בו. ועוד הרי אינו מרחיב המעיין בידו ממש ר"ל בסמוך לידו בכח ראשון ששואב אלא ברחוק מידו בעומק הארץ גורם ע"י שאיבתו בהרבה כחות בזאח"ז שמתרחב פי המעיין ואין לך כלאחר יד גדול מזה ועי' בחולין ל"א דכח שני אינו כח גברא. וגם הוא רק גרמא בעלמא ופשיטא שאין בזה נדנוד איסור כלל וכלל: (הג"ה מבן המחבר עי' בחולין דף י"ו בסכנא דמיא דכח שני הוא רק גרמא ועי' בשבת דף ק"כ ובא"ח סי' של"ד סכ"ב דגרם מלאכה מותר ורשב"א בשבת שם):
גם הערתך בטעם ב' בזה כיון דתמיד באים מים תחת לארץ מהמעיין הו"ל נולד וכמ"ש כה"ג בתו' ביצה ל"ז בבהמה שגדלה והלכה ובמג"א סי' שי"ח סק"ח גבי פירות שגדלו ותוס' בב"ק ס"א ע"א. אין דמיונם שוה דהתם ודאי שניתוסף על הבהמה ועל הפירות מה של"ה בעולם תחלה נולד גמור הוא. משא"כ המים גם מתחלה היו בעולם תחת הארץ [ועי' תוס' ריש ביצה ע"א] רחוק הרבה מפי המעיין אלא ע"י השאיבה נתקרבו ונמשכו אל פי המעיין כיון דבמקומו בעולם היו לא מקרי נולד. ומה שדולה הוא אותם מעומק הארץ ממטה למעלה הוא כמו פירות הנושרין מן האילן מלמעלה למטה ול"ה נולד. וגדולה מזו אמרי' בערובין מ"ה מיא בעיבא מבלע בליעי דוקא נולד הוא אבל אי מינד ניידי ל"ה נולד. א"כ מכ"ש מים הנובעין ממעיין תחת הארץ הא ודאי מינד ניידי. ומשום איסור תחומים נמי אין לחוש כמו דאין תחומין למעלה מיו"ד ה"נ וכ"ש שאין תחומין למטה מיו"ד תחת הארץ דמ"ש וגם עדיפא אפילו את"ל יש תחומים למעלה מיו"ד היינו דוקא שנראה לעין שבא ממקום רחוק השטח. משא"כ למטה בעומק הארץ אין שטח המרחק נראה לעין לכ"ע אין בזה איסור תחומים ומוכח הכי בערובין מ"ה ע"ב עש"ה. ותל"מ בזה:
נאם אביך חותם בברכה הדש"ת הק' יהודאסאד:
(הג"ה מבן המחבר. ועי' בנתיב חיים סי' ת"ה ומג"א סי' שכ"א ס"ז וצל"ח ר"פ אלו דברים וט"ז יו"ד סי' רס"ח סי"א. ובסברא הנ"ל מתו' קושי' תה"ד דקיי"ל דביום טוב אסור לבטל אי' משום דהוא מתקן עי' מג"א שכ"ג סי"ד ומ"ש מעצים שנשרו כו' דמותר להרבות עליו עצים כו'. ובהנ"ל א"ש דשם אין תיקון בגוף הדבר ולכאורה י"ל ראיה לאסור משום מתקן לפמ"ש המג"א סי' תקפ"ו ס"ט דאסור ליטול הסתימה משופר ביו"ט כו' ע"ש ועי' שעה"מ פ"ב מיו"ט וצל"ח ביצה י"ב):