אור ברסלב

שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד

חלק א · תשובה נט

תשובה נח

מכבוד אמ"ו הגאון המפורסם רשכבה"ג צדיק יס"ע מוהר"מ בנעט אב"ד נ"ש והמדינה זצלה"ה וזיע"א אשר השיב לשואליו דבר ונשמט מתוך המכתב תשובתו זו שנדפס בספר קטן תולדות מרדכי ואתי לידי וזכיתי בה והעתקתיו פה וז"ל הזהב מסולה מכתם ופז אות באות:

ע"ד אם יש לנגן במינים ועוגב בשבת בשעת התפלה והשיר ע"י אינו בן ברית:

הנה ידועים דברי הראב"י שבש"ע א"ח סי' של"ח דמתיר לנגן ע"י גוי כדי לשמח חתן וכלה. והטור כתב שם וז"ל אבל אני כתבתי למעלה דאסור והיינו בסי' ש"ו הביא דעת התו' והרא"ש דאפילו שבות דשבות אסור אפילו במקום מצוה והמחבר תופס כהרמב"ם להתיר שבות דשבות במקום מצוה ע"כ הביא כאן דעת המקילין בתחלה ולכאורה י"ל דדוקא במצוה לגוי לנגן דרך מקרה כמו גבי שמחת חתן וכלה זה ה"ל רק שבות דשבות דהא אינו מצוה לגוי לתקן כלי שיר כלל. משא"כ בקובע מלאכתו לגוי שינגן כל שבת ושבת שיש לחוש מסתמא יקולקל לפעמים הכלי שיר ויהיה צריך לתקנו בשעת הניגון וה"ל כמצווהו לתקן כלי שיר עצמו דמ"ל מצווהו על דבר אשר היום לעשותו או מצווהו עכשיו על שבת אחרת שיבא. ס"ס חדא שבות הוי. אך באמת ז"א דכלי העיגוב שקורין ארגי"ל אינו מכלי המיתרים והנימין לא שייך סברת רש"י בעירובון ק"ב. אלא עשוי מכלים חלולים קטן וגדול שם הוא שואפים רוח ומריקים האויר מפיהם לפי פגישת המנגן בהם. ממש אין שייך בזה תיקון הכלי שיר ע"י המנגן דבאם יקולקל א' מהכלים חלולים אין התיקון קל. או לא נעשה כלל ע"י כ"א ע"י האומן המוציא כלי למעשה מתחלה והדר ה"ל שבות דשבות. אמנם בלא"ה אינו דומה כלל לדהתם דשם י"ל לראב"י דלשמוח חתן וכלה ה"ל מצוה אבל לנגן בשעת התפלה או בשעת השיר מאי מצוה איכא בדבר. דאין להתערב שמחת זר מעשהו בשמחת הנפש אשר בשעת אמירת השיר והשבח עוז ותעצומות לאלקינו והשיר שהיו הלוים אומרים עיקרו בפיו ע"ד נגינות הטעמים שלנו. וכל תיבה ותיבה היו מנגנים לפי עניינה ותכונתה משא"כ בנ"ד הנגינה ע"י עוגב אין לו ענין לאמירת השיר שלנו. ואדרבה מבלבל דעת המכוון ובמקום אשר יכון כי יתהלל המתהלל השכל וידוע את ד'. יכין לבבו לשמוע ניגון המנגן כי יערב לו. וכיון דליכא מצוה לכ"ע אין להתיר ועוד לפי הנשמע עומדים גם שני עברים מקשקשים בזוג כדי להשמיע אל המנגן. ודבר זה ה"ל שבות על ידי ישראל דאסור לכ"ע אף במקום מצוה:

ובר"פ החליל שלא היה מכה ביום טוב כתבו התוס' שם ואע"ג דאין שבות במקדש מ"מ לא התירו מ' שבות שמחת בה"ש דשמחה יתירה הי'. ור"ל דלא התירו שבות במקדש רק שבות דצריכה למצוה כמו שכתב תו' שם ע"ב בד"ה ורבנן ושמחה זו של בה"ש אינה מצוה כ"כ ולא התירו במקדש ומינה יש ללמוד דהה"ד לשבות דשבות בגבולין למ"ד דשרי במקום מצוה. מ"מ צ"ל מצוה ממש ולא למלתא יתירתא ובודאי הניגון ע"י עוגב לא עדיף מצותה טפי מהניגון ע"י חליל לצורך שמחת בה"ש. מיהו למ"ש התוי"ט בעירובין פ"י משנה י"ב בד"ה והעליון כאן וכאן כו' דלאו כל שבותין התירו במקדש כו' ר"ל דיש שבותין חמורים ולדבריו מ"ל דהא דאסור להכות בחליל ביום טוב לאו משום דשמחה יתירה היה אלא משום דשבות זה לנגן בכלי שיר חמירא משארי שבותין. א"כ גם לפי"ז יש ללמוד ממנה לשבות דשבות בגבולין דאין להתיר במקום מצוה דהא לא בכל שבות דשבות התירו כמ"ש במג"א סי' ש"ז סק"ז ע"ש הה"מ ותשובת הרשב"א א"כ בין כך ובין כך נראה דאיסור גמור הוא לנגן בעוגב בשבת ע"י אינו בן ברית ומכ"ש לאותן המקשקשים בזוג דמחללי שבתא מדרבנן כו' עכ"ל מורי הגאון זיע"א: עי' תשובת שער אפרים סי' ל"ו ותשו' אבן השוהם סי' נו"ן:

תוכן העניינים

שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה