אור ברסלב

שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד

חלק א · תשובה נה

תשובה נד

רב בישית ושובע שמחות לכבוד אהובי בני הרב החריף ובקי פרח שושן הודו כזית רענן קנקן חדש מלא ישן מופלג ביראה טהורה כ"ש מוה' אהרן שמואל נ"י ע"ז כלתי הצנועה הא"ח מנב"ת מ' יהודית תחי' ענב"ב בק"ק ל"ש יחיו ושלום:

גי"ה קבלתי זה ימים ואתה אהובי בני יודע המון טרדותי ומן הנמנע להשיב לך תמיד על אתר ועל כל פרט ופרט והנני להשיב לך אחת לאחת על שאלות הרבה שהעלית בעזה"י והן הנה. א' הקשית לשאול על מ"ש המג"א ס' ר"מ בני חצופה שתובעת בפה והרי היא כזונה ואסור לקיימה כו' מה יענה למעשה ביעקב גבי דודאים שתבעתו בפה וח"ו לומר על אמהות כן וצ"ע עכ"ל אהובי בני שי' ידוע כי זה דרכו של הבעל מג"א לקצר במקום שהיה לו להאריך והנה לא מלבו בדה פירושו זה אבל כן הוא לשון הטור שם סי' ר"מ וסיים הטור בזה וז"ל אבל מי שאשתו מרצה אותו בדברי ריצוי ומקשטת עצמה לפניו כדי שיתן דעתו עליה על זו אמרו רבותינו שיוצאין ממנה חכמים ונבונים כלאה שיצא ממנה יששכר עכ"ל הטור וכן כתב בטור אה"ע סימן כ"ג והוא לשון הראב"ד בספר בעל הנפש וגמ' ערוכה בנדרים כ' ע"ב ובערובין כ' ע"ב קושי' גמר' הוא על הא דבני חצופה מקרא זו דלאה ותי' הכי ארצויי ארצי' קמי' ופי' הר"ן דלא אמרה לאה ליעקב אלא שיכנוס לאהלה ולא תבעתו בפה כי'. וכוונתו מלשון אלי תבוא ר"ל לביתי שהרי יצאה לקראתו י ותדע עוד מדחז"ל על וישכב עמה בלילה הוא ולא כתיב בלילה ההוא אלא הוא שמו של הקב"ה סייעו ויצא יששכר יודעי בינה כו' ותבעתו בפה היינו כמאמר החצופה זונה אשת פוקיפר שכבה עמי אבל לאה אמנו לא זו שלא הזכירה לשון שכיבה כלל אלא גם בלשון ביאה שמרה פיה פתחה בחכמה ותאמר "אלי תבא ולא אמרה "עלי תבא כמ"ש יבמה יבא עלי"ה וגם לא הקרימה ביאה ר"ל לא אמרה תבא אלי אלא איפכא אלי תבא ע"כ פירושו לאהלי וגם נ"ל אין ר"ל כלל בלשון צווי בע"כ תעשה כן אלא כלשון מגיד העתיד ידעתי שכן תעשה אלי תבוא היינו דברי רצוי לבד ועיין רבינו בחיי פ' ויצא פירש שם בזה על אמרה כן שלא היה כוונתן רדיפת התאוה ח"ו כ"א כוונת המצות בלבד פעולתיהן נמשכו אחר השכל שידעו בנבואה וברוה"ק להוליד י"ב שבטים כו' עש"ה ובתשובת בית אפרים חא"ח סימן קי"ב כתב וז"ל ולפי מה שראיתי ברשב"ם בפירוש החומש כתב דלכך קראה אותו יששכר ע"ש ב' שכרים שכר דוראים ושכר כי נתתי שפחתי. ולפי"ז יש ליתן טעם שקוראים רק בחד שי"ן ישכר כיון שהיא היתה מתביישת בשכירות הדודאים ולא אמרה רק טעם כי נתתי שפחתי וכמ"ש המפורשים ולכך אנן לא קרינן רק בחד שי"ן כו' ע"ש הרי דגם דבורה וכוונתה כהוגן ורצויה היה ארצי' קמי' על כל זה מתביישת היתה הצדקת מלפרש שוב טעם זה כנ"ל:

ב אשה שהביאה תמיד בע"ש עוגה לנחתום לאפות ושהתה זמן רב שם וחרה אף הבעל עליה ששהתה כ"כ ואמר הבעל ז"ל דאס איך געניסע ניממער געבאקענע בארכוס פאן דען זעלבען בעק ולא אמר נ והאשה אעפי"כ אפאה אצל נחתום הלז ושוב בשבת בלילה מתחרט הבעל ופתח היה מפני שלום בית ושאל אי מותר להפר הנדר בשבת עד כאן:

יפה העלית עפ"י מתניתין שלהי שבת דכל לצורך שבה מותר ומ"ש כיון דאפשר לו לאכול לחם של חול או זעמון ולאח צריך לאכול דוקא בארכעס לא מקרי לצורך ז"א דהרי המג"א בסי' שמ"א למד מתוס' ערובין דף למ"ד דה"ה שלא לאכול בשר וממ"ה ר"י לביאורי סמ"ג כתב אפילו מלבוש הצריך היום שרי וע"כ משום שמצות היום לכבדו ולהתענג בו את עצמו במלבושי כבוד ובאכילת בשר והה"ר ומכ"ש באכילת באדכעס המיוחד לאכלם בשבת לכבוד היום ולתענוג וודאי מקרי לצורך כמו כן ועוד גם זאת בנידון הנ"ל א"צ להתירן כלל ע"י ג' דהוי בכלל נדרי זריזין שא"צ התרה משום דאנן סהדי שלא עלה בלבו נשים נדר רק לזרזה שתשמע לדבריו אמר כן והא ראיה שהרי לא אמר בלשון נדר ולא התפיסו כלל בדבר הנדור ועיין ביו"ד סימן רל"ב כנ"ל. וגם י"ל כיון שבחרון אף אמר כן הבעל הו"ל בכלל נדרי שגגות שא"צ התרה ג"כ. וכעין זה ממש כתב בד"מ סי' רל"ב אות ד' וז"ל כתב מהרי"ו סי' נ"ט מי שנשבע בכעס אם פ' היה אצל העסק זה אתן להקדש אלף זהובים אם נמצא שאותו פ' היה שם נראה דפטור דהוי כנדרי שגגות עכ"ל. אלא באמת לא דמי דהתם לבי' אונסי' כעובדא דר"כ ור' אסי בשבועות כ"ו דלא מקרי האדם בשבועה היינו על העבר אבל בנ"ד שבועה ונדר על העתיד הוא ולא טעה דנאמר לבי אנסי' ושוגג היה. ומשום דבכעס עשה זהו רק פתח ובעי' התרה כדאיתא בחגיגה י' באפי נשבעתי והדרנא בי וכפירוש רש"י שם ומ"ש דהוי דשיל"מ דאפשר לו לאפות אצל נחתום אחר מש"ה אין לו היתר ז"א דבשבת זו שכבר נאפו אצל הנחתום הידוע והוא רוצה לאכול מהם אין לו מתירין אחרים כ"א להתיר לו הנדר ע"י הפתח משום שלום בית וגם ע"י הכעס עשה הו"ל פתח כבחגיגה י' הנ"ל ושפיר מתירין לו נדרו לצורך שבת כנ"ל אלא באמת א"צ כלל להתיר לו דאין כאן כ"א נדרי זריזין כנ"ל: ג ע"ד מכירת היין בשבת ויו"ט במדה ובמשורה ששאלת האיכא ודאי משום מו"מ וגם תפנקס שנותנין בו החובות בסימני פתקאות הוא נראה ככתיבה ואף יין לקידוש יהיה שבות משום מצוה כמתני' ביצה ל"ו דאסור: הנה איסור מקח וממכר לחד פי' רש"י ותוס' ביצה ריש דף ל"ז נפ"ל מקרא ממצוא חפציך כו' ודרשי' חפציך ולא חפצי שמים ומתנה לכ"ע מותר לצורך מצוה בשבת ועי"ה במג"א שהבאת גם אתה בסי' ש"ו סקט"ו כולו ובס"ק כ"ז וגם מכירת היין כיון שאין מזכיר סכום הדמים אינו נקרא מקח וממכר כמבואר יפה בש"ע וברמ"א סימן שכ"ג עי"ה במג"א שם סק"ה כולו עד גמירא ובט"ז שם בארוכה והעלה בזה הנח להם כו' ועכ"פ היתר פשוט הוא על פי הדין בלי פקפוק:

ד ומה שעמדת על מ"ש בספר עיר מקלט דמצות שבת נתן לנו הקב"ה לבטל בו כעת הוראת הכוכב שבתאי ובמג"א סי' רע"א מבואר דרק בתחילת כניסת ליל שבת הוא שולט מזל מאדים ובשבת גופא צדק כוונת המג"א כבר ביאר יפה הגאון בספר מחה"ש עפ"י דבורי רש"י בשבת דף קכ"ט ע"ב וערובין נ"ו סוף ע"א ואי אפשר לחלוק על האמת ותרתי איתנהי דהא עכ"פ מתחילת כניסת יום ש"ק עד סופי במשך כ"ד שעות היום מגיעים ד' שעות שעולה החולה שבתאי בחזרת חלילה וביום שבת הוראתו ביותר לקלקולא שביתה וחורבן ועצבות וציונו ד' לעשות את יום השבת קדש לד' יום מנוחה ועונג ושמחה היפוך הוראת המזל כדי לבטל רעתו ומ"ש מלאך הממונה על צדק הוא צדקיאל ועל מאדים סמאל לא כן הוא בס' רזיאל אבל על צדק ממונה ברכיאל ועל מאדים ממונה גבריאל כו' וס"א צדק צדקיאל מאדים סמאל כו' ע"ש דף י"ח. ואין אתנו יודע איזה נכון ולא היית צריך להזכיר מזה כי הוא עמוק ואין לנו עסק בנסתרות:

ה ומ"ש בשם ס' בינת יששכר טעם שדורות הראשונים האריכו ימים שהיה להם נשמות חדשות ולא כן האחרונים לכולם ניתן נשמות ישנות וא' מאלף זוכה לנשמה חדשה כו' והקשית מגמ' אין ב"ד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף משמע דלכל אדם בא נשמה חדשה מאותו הגוף שהוא כולו נשמות. אהובי בני נבהלת להשיב כי אדרבה היא הנותנת וזהו סיבת אריכות הגלות כי אלו אכשר דרי וזכו בכולם לנשמות חדשות וכבר היו כלים כל הנשמות שבגוף היה כבר מגיע זמן הקץ וביאת בן דוד, אבל בעו"ה רטא הדורות אחרונים גרמו להוליד בעונם רק נשמות מגולגלים שלא נתקנו בפעם א' ופעם ב' ארכו הימים ואין חזון נפרץ עד שיכלו נשמות שבגוף ועיין ספר הגלגולים להאר"י סוף פ"א ובסוף ס' התקונים טעם אחר על רבוי ומיעוט שנות דור ודור ויש לכוונם לדברים הנ"ל אשרי מי שיודע האמת עכ"פ כל דברי חכמים קיימים והארכתי בדרשה בזה זה רבות בשנים:

ו ומה שכתבתי בענין אזהר' כל בן נכר לא יאכל בו דעיקר האיסור על המאכל. והבאת דברי הצל"ח בפסחים ע"ג שכ' דמ"ש הר"מ פ"ט ה"ז מק"פ שהמאכיל מן הפסח לבן נכר עובר בל"ת וא"ב מלקות היינו בל"ת דלפ"ע. אבל גוף אזהרת כל בן נכר לא יאכל בו קאי על הבן נכר עצמו כו' ותמהת הלא התורה רק לישראל נתנה ולא לב"נ וצ"ע וע"פ דעת הצל"ח ניחא לך מעשה דהאי ארמא' בפסחים דף ג' דתמוה למה חייב מיתה ובהנ"ל א"ש דעיקר אזהר' כל ב"נ ל"י בו על הבן נכר עצמו קאי כו' דבריך נכונים בזה והנה אעתיק לפניך מה שכתבתי בחידושי בפסחים וזה לשוני ההוא ארמאה כו' ואכיל פסחים בירושלים אמר כתיב כל ב"נ כ ל"י בו כו' ואשכחיה כו' וקטליה ורש"י בד"ה מי קא ספי לך כתב וז"ל וריב"ב ל"ה בידו להורגו וקשה למה נתחייב להורגו הרי אזהרות אלו בן נכר וערל לא יאכל בו אין ב"נ מצווה רק ז' מצות בלבד ואי משום גזל הא יהיב דמי כמ"ש רש"י ד"ה ריב"ב כו' ואני נתתי דמים כמו כן ולא היה אכילתו גזל בידו והישראל מוזהר שלא יאכילנו. ואולי י"ל ה"ט כיון דב"נ אסור בבני מעיים כבחולין דף ל"ג משום אמה"ח ופסח בעי' דוקא מקולס על כרעיו ועל קרבו וב"נ כיון דחייב בכ"ש דלא נתנו שיעורים הלממ"ס כ"א לישראל כמבואר ברמב"ם פ"ט מהל' מלכים לכ"ע טע"כ דאורייתא גבי ב"נ כמ"ש בתשו' חתם סופר ליו"ד ססי' י"ט, א"כ איכא באכילתו מקרבן פסח איסור אמה"ח ואזהרתן היא מיתתן ויותר נראה לי מכאן ראיה והוכחה להרמב"ם פ"ט מהל' ק"פ דגם הנכרי מוזהר על לאו דבן נכר לא יאכל בו ועליו קאי הלאו וישראל המאכילו עובר רק על לפ"ע כו' ודלא כמ"ש הכ"מ שם בהלכה ז' ועיין בצל"ח לקמן דף ע"ג שהעלה ג"כ כוונת הרמב"ם כן דגוף אזהר' כל בן נכר ל"י בו את הבן נכר מזהיר כו' ע"ש וצל"ע עליו דלא מייתי ראיה מסוגי' הכא דע"כ מש"ה נתחייב מיתה דאזהרתן זו היא מיתתן ומלבד דב"נ נהרג בלא התראה כאן היה מותרה ועומד. שהרי עצמו היה משתבח בזה כתיב כל ב"נ לא יאכל בו כו' ואנא אכלי משופרא כו' הרי מזיד היה כנ"ל ומה שארמאי זה נקט שני הפסוקים נ"ל לפי די"ל קרא דבן נכר היינו דוקא ישראל מומר שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים כפירש"י והרא"ם בחומש וכן הוא בש"ס מסכת שבת דף פ"ז ע"א שיבר הלוחות וכו' ומה פסח כו' וי"ל איהו גרע מנכרי לכן אמר נמי קרא שני כל ערל לא יאכל בו כנ"ל עכ"ל בחידושי. והלך רואה שכוונת קצת לדבריי בעזה"י ואקצר כעת ונהניתי גם כן בדבריך אהובי בני נ"י כי יצאת לקראת נשק עם תלמידי הרב הגדול מוה' משה ליב כהן דיין ני' וכן אמת היה בפיך אשר העלית בכחך על הכתב להצדיק את תשובתי מאז והנה קמה אלומתי וגם נצבה על מכוכה ב"ה והננו פורסים בשלום חותנך מחותני נ"י יהי חן ה' עמו ועמכם הוא יברך מסחרכם ומקחכם הלז יהיה. למזל טוב וברכה והצלחה אמן הדרוש בגיני בשלום כבוד ידי"נ הרב המאוה"ג מוהר"ר שמואל צילין דיינא רבא ני'. ובשלום ידי"נ הרב הגדול מוה' משה ליב כ"ץ דיין נ"י ובשלום ידי"נ הרב הגאון מוה' איצק וז"ב נ"י ריש דיינא ד' עליהם יחיו נאום אביך אוה"נ המצפה לראותך לעלות על במתי האושר והצלחה: הדש"ת:

הק' יהודא אסאד:

תוכן העניינים

שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה