שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד
חלק א · תשובה נד
ה' עמו גבור החיל מטיב הגיון בדת יקותיאל יומם וליל. ה"ה כבוד ידי"נ וחביבי עד לאחת מלא כף נחת הרב המאוה"ג החריף עצום ובקי בחדרי תורה משיב מלחמה שערה. מוה' דוד כ"ץ ביסטריץ ני' אבד"ק מילכדארף: מכ"ק קבלתי בזמנו ולא אצתי להשיב עבי"ד ואחרתי עד סמוך לשוק טירנוי וביני וביני נקראתי למקומות הסמוכים ע"ד עניינים שונים לכן תשובתי נשארה מעל ע"ע ועתה הנני להשיב על ראשון ראשון בעזר ה' צורי וגואלי: ראשונה שאל כהלכה ע"ד היתר הטלטול בקצת עיירות בשבת ע"י ערובין השראנקען קורה א' גבוה מן האבן כחצי קומת האדם שראוי לנעול בו את רוחב הכניסה לר"ה אעפ"י שהקורה מונחת לארכה וגם פתוחה תמיד וחקר פרו"מ נ"י על מה אדני ההיתר בזה מיוסדים ועלה בדעתו כי היתר זה הוא רק לשיטת הרמב"ם בא"ח סי' שס"ד ס"ב דרה"ר ניתר בדלת שראוי לנעול לבד:
ולע"ד ז"א דהא כללא בידן לפסוק הלכה בכ"מ כדעה ראשונה שהביא המחבר בסתם שהי' העיקר ולא כהי"א וכמ"ש בהדי' בב"י סי' שס"ד להכריע להלכה כהרי"ף והרא"ש דבעי דוקא ננעלות בלילה אבל הדבר ברור בטעם היתר זה דרה"ר עצמה היא דאינה ניתרת אלא בדלתות אבל מבואות המפולשים בשני ראשיו לרה"ר קיי"ל א"צ דלת ברסי' שס"ד דהלכה כרב באיסורא וכת"ק דחנני' בערובין ו' ע"ב והרי בזה"ז אין לנו רה"ר כל עיקר כמ"ש בפסקי מהרי"א ססי' נ"ה וכל רשויות שלנו הם כרמלית כברמ"א ססי' שמ"ו ובט"ז סוף סק"ו וכמ"ש המג"א סי' שמ"ה סק"ז וט"ז סק"ו כדעת רוב הפוסקים דבעי ס' רבוא בוקעים בו ועיין מג"א סי' תקנ"ה [וצע"ג על המחה"ש בסימן שצ"ב סק"ב שכתב בשם הרמ"א ובשם המג"א הללו בהיפוך ממה דס"ל] ועיין מג"א סי' רס"ו סוף סק"ז ולכ"ע נמי בלא תנאי דס' רבוא הא מיהת מפולש משער לשער שהפתחים מכוונים זה כנגד זה דוקא בעי' לתנאי רה"ר אבל כל שאין הפתחים מכוונים זה כנגד זה מפולש משער לשער הוי רה"י גמורה אעפ"י שאין דלתותיה נעולות בלילה כמ"ש הב"י בארוכה בסי' שמ"ה ובמג"א סק"ו שם ובמדינתינו רוב עיירות אין פתחי שערי העיר מכוונים ממש זה כנגד זה ולכן סגי לדידן בדלתות ראויות לנעול לבד אליבא דכ"ע דהא א"צ דלת כלל אלא סגי בצור' הפתח אלא לצאת גם אליביה דרשב"א ורוקח וסייע' דמייתי להו ב"י רס"י שס"ד דפסקו כחנני' אליביה דב"ה דגם מבואות מפולשים בשני ראשיו לרה"ר נמי בעי דלת ובהא ליכא מאן דפליג דודאי סגי בדלת ראוי לנעול לבד אליביה דחנני' כמבואר בגמרא דף וי"ו ע"ב ולכן עושים השראנקען שראוי לנעול בתורת דלת ועי' ד"מ סי' שס"ד מזה:
אבל מה שתמה פרו"מ מי נתן לקורה א' שם דלת שתתיר כדלת הרי אין לה צורת דלת ואין ננעלת בפני בני אדם שיכולים לשוח ולעבור תחתיו בזה יפה תמה דודאי בעי' דומי' דדלתו' ירושלים ואבילא דמחוזא במס' עירובין וי"ו פ"ב שהיו ננעלים ממש בפני כל אדם ובנדה ס"ז ע"ב רבא במחוזא משום אבולאי פי' בערוך וז"ל שהיו סוגרים המבואות בלילה ול"ה יכולת לצאת בלילה בבית הטבילה התקין להם רבא שיהו טובלת ביום ח' כו' הרי ע"כ דלתות גמורות היו של"ה יכולים לעבור תחת הקורה ותמי' ל' על רש"י שלא פירש כן בנדה ס"ז שם דהא בערובין ו' בהדיא איתא כן דאבולא דמחוזא היו דלתותיה ננעלות בלילה וצ"ע:
ומ"ש מעלתו נ"י ליישב דהילוך ע"י הדחק כה"ג מוציא מידי רה"ר כיון דמונעת רבים מלעבור וכמ"ש הרשב"א במג"א סימן שס"ד שם ובב"י שם וטעמו נראה לי עפמ"ש רש"י בערובין ק"א ע"א ד"ה חייבין כו' כיון דדלתותיה ננעלות בלילה לאו רה"ר שאינה כדגלי מדבר שהוא דרך פתוח כל שעה כו' יעש"ה אמנם אין טעם זה מספיק רק להוציא מידי רה"ר לבד אבל מ"מ כרמלית הוא כמו ירושלים עצמה וכ"ש דלת כה"ג מקורה א' לבד ואדם יכול לשוח ולעבור תחתיה אפשר דאפילו מידי רה"ר אינו מוציא דהא לכ"ע מיהת ראוי לנעול בעי' בלי עיכוב כלל והרי קיי"ל דלת אלמנה היינו העשויה מקרש א' אפי' יש לה ציר אין ננעלים בה בשבת בש"ע סי' שי"ג סעיף ד' לפי שאין בה היכר דלת כפי' רש"י בערובין ק"א ע"א מחזי כבונה סמוך לכותל בגבהו והה"נ השראנקען לרוחב הדרך כיון שאין נועלין אותו בשום פעם ואין בו היכר דלת אסור לנעול בו בשבת וא"כ אינו ראוי לנעול כלל בשבת מיהת אפילו בפני בהמות ועגלות ולא מהני היתר זה כנ"ל. וכבר עמד הגאון בס' דברי ב"ש במס' ערובין דף כ"ב על המכשלה הזאת מטעם אחר וז"ל אגב באתי להזהיר העם באיזו מקומות שאין עושין צה"פ רק דלתות שקורין שראנקען אבל שראנקען הללו צריכין להיות ראוים לנעול ואם ננעלות הוי מחיצה אמנם ראיתי לפעמים המה עושין רק ע"י שלש מקורות קורה א' עומד מצד א' וקורה א' עומד מצד שני וקורה א' שעושין ראוי לנעול שקורה זה מגיע מקורה זה לקורה ב' זה בודאי ל"מ דאפילו אם נעול לא מהני דל"ה מחיצה שפרוץ מרובה על עומד לכן צריך להיות משני קורות ברוחב גבוה י' טפחים ובין קורה לקורה דפים ארוכים י' טפחים דאין בין דף לדף ג' טפחים דאמרינן לבוד אז אי הוי נעול הוי מחיצה ואינו צריך רק ראוי לנעול כאיזו פוסקים בש"ע עכ"ל ומ"ש בסוף לשונו כאיזו פוסקים בש"ע כבר ביארתי לעיל דלכ"ע א"ש וסגי בראוי לנעול בהיתר דלת כה"ג שצייר הגאון בזמנינו דליכא רה"ר גמורה כנ"ל והגאון נקט הציור במחיצה של ב' והה"ד ד מחיצה של ערב לבד מהני כה"ג דנקט פרו"מ בג' שלשלאות דקים כמו מקיפין ג' חבלים זה למעלה מזה במשנה ערובין ו' ובש"ע שס"ב ס"ה. ופשיטא מלתא דצריך לשכור הרשות משר העיר או הכנסיה שלהם כמבואר בש"ע ורמ"א סי' שצ"א ואף להכניס ולהוציא מבתי הגוים מהני כמ"ש הב"י שם שיש לסמוך על טעם ראשון לחוד בתשובת הריב"ש תש"ו וכן המנהג פשוט וכמ"ש הט"ז ותוס' שבת שם וגם מבואר בסימן שפ"ב ס"ד דא"צ לפרש להנכרי טעם השכירות שהוא להתיר הטלטול אלא שוכר סתם מהני:
וע"ד תמיהת מעלתו ע"ד הרמ"א בא"ח סימן ש"י ס"ב אין הכין בשל גוי אפילו גו"צ דהר"ב איירי דוקא בחזו ולא חזו אבל המחבר שם איירי בלא חזו כלל גם בשל גוי יש הכין וצ"ע:
הנה הגאון מ' אליהו ווילנא זצ"ל בש"ע שלו ציין על רמ"א הנ"ל וז"ל י"א דאין כו' ס"ל מה שאסור משום הכין כמ"ש בירושלמי גוי א"צ הכין אבל דבר שהוא אסור משום מחובר אין חילוק כמ"ש בפ"ג דיו"ט דף כ"ד ועיין רש"י ד"ה אם יש כו' וכן כל כיו"ב עכ"ל הרי בהדי' הרגיש הגאון זצ"ל בכל דברי פרו"מ ני' בזה. וניחא לי עפ"י דקדוק לשון הרמ"א דאין הכנה שייך בשל כותי ולא נקט דאין מוקצה שייך כו' כלשון המחבר שם דר"ל מה שאסור מ' הכין דוקא דבישראל הזמנה מהני בי' משא"כ בלא חזו כלל כמחובר וכל כיו"ב. אכן דבריו דברי אלקים חיים וקיימים המה וישמח מעלתו שכיוון להגאון זצ"ל בקושי'. וגם תירוצו נכון וז"ל הגאון בספר תוספת שבת סימן ש"י דאין הכנה בשל עכו"ם כו' מיהא נולד שייך גם בשל עכו"ם. עי' תקי"ג ותק"ה אפילו גרוגרת וצמוקים מותרים והיינו דוקא בתלוש שהוא מוקצה אבל דבר מחובר שלקט עכו"ם בשבת אסור גם בשל עכו"ם כמ"ש סימן שכ"ה ותקט"ו עכ"ל. עיין מג"א סי' תק"ה ובגמ' שם ועיין לשון רמ"א סוסי' תקט"ו הרי הרגיש בהנ"ל הנראה לע"ד כתבתי ועל השאר אין הזמן מסכים אתי להשיב. ואחתום בברכה כנפשו היפה ונפש אוה"נ: הק' יהודא אסאד: