שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד
חלק א · תשובה מד
רב ברכות לראש צדיק. תורני מופלג חריף פיפיות. איש חי ורב פעלים. כש"ת מו"ה שמשון אבליס ני' עם כל הנלוים יחיו בעיר טרנוי יע"א: היום בבקר אחר התפלה בביהכ"נ אמר לי חתנו חביבי תלמידי הרבני מו"ה דוד ג"ב ני' דרישת שלום בשם מעכ"ת. וגם שרומז במכתבו אליו שתה"ל יתברך אינו צריך לתקנה זו שבא במכתבי אליו מגמרא כתובות קי"א ע"ב היות בזמן הזה ליכא ע"ה ונבהלתי משמוע איך פלטה קולמסי דבר הנוגע בכבוד תורתו ח"ו. ועניתי מיד לחתנו ני' כי כוונתו אאידך מימרא או ברייתא בש"ס שם. דלא אמרה על תקנתא לע"ה היה ובבואי לביתי מיד עיינתי בפנים בגמרא. ומצאתי בעזרת ד' שלא טעיתי בדמיוני דאמור רבנן בכפילא שסיים כיו"ב אתה אומר לאהבה את ד"א ולדבקה בו וכי אפשר וכו', אלא כל המשיא בתו וכו' כאילו הוא מדבק בשכינה וממ"נ אם סתמא דש"ס אמר הכי האי כיו"ב אתה אומר וכו'. מלתא באפי' נפשיה קאמר ולא על תקנה לע"ה, ואם סיום דברי ר' אלעזר הוא. צריך להבין תרתי למה ליה למימר הא אסתגר בקמייתא. וגם קרא גופא קשיא תרתי קראי למה לי לאשמעינן חדא מלתא. וגם הלשון כיו"ב אתה אומר וכו' תמוה. מאי אתה אומר: הל"ל רק כיו"ב לאהבה את ד"א וכו'. או דהל"ל רק וכן הוא אומר לאהבה את ד"א וכו'. ולא בלשון נוכח אתה אומר. לכן נ"ל פשוט וברור דקרא קמא ואתם הדבקים בד"א חיים כולכם היום. בלשון רבים כתיב לכל ישראל שיש בהם גם ע"ה הרבה. לכן מייתי מיניה ראי' תקנה לע"ה שיזכו לחיות גם הם כמ"ש חיים כלכם היום וכפירש"י ושלא לטעות בזה ולומר שרק לע"ה בלבד כתבה תורה תקנה זו ואתם הדבקים חיים כולכם לכן סיים ר"א דבריו כיוצא בדבר אתה אומר א"תה דייקא לאהבה את ד"א וכו' ולדבקה בו קרא זה בלשון יחיד כתיב גם לכל אחד וא' מישראל אפי' ת"ח. וכי אפשר לאדם לידבוק בשכינה אלא כל המשיא בתו וכו' כאילו מדבק בשכינה וכתיב כי היא חייך וכו'. ובהימנותא כי בשעת כתיבתי היה מחשבתי על סוף המאמר הנ"ל. ולא על תחילתו אבל מלבד זה בעיני יפלא עלי' איך עלה בדעתי דתקנה זו רק לע"ה כתיב קרא אתמהה. והא ודאי גם אי לא הוי מסיים קרא חיים כולכם היום ולא הוי שמטי' מינה תקנה לע"ה שיזכו לחיים דאמר ר"א שאינן חיים מקרא כי טל אורות טליך וכו' מ"מ האי דרשה דרשי' ואתם הדבקים בד"א וכי אפשר לדבק וכו' אלא כל המשיא בתו וכו', אלא בעם הארץ גלי קרא דפועל זו משיא בתו לת"ח גורם לו שתים. א' כאילו דבק בשכינה. ב' שיזכה לחיים. ובת"ח גורם לו אחת דהא ודאי פשיטא שגם ת"ח וכו'. הא ודאי פשיטא שגם ת"ח שאין עושה כן משיא בתו לת"ח וכו' לא מעלה עליו הכתוב כאילו מדבקה בשכינה אבל אם עושה כן אפי' ע"ה ה"ל כאילו מדבק בשכינה כנ"ל. וע"ז יתפלל כל חסיד וכל ת"ח שיזכהו ד' לעשות כן. ולכן לכבודו יצאתי לברכו אשריו שלו ככה שזיכהו ד' לכך מה שלאו כל אדם ת"ח זוכה כי יש ת"ח שיש לו ואינו רוצה ויש רוצה ואין לו. ואם שלש אלה לא יעשה להשיא בתו לת"ח ולעשות פרגמטיא וכו' ולהנות ת"ח וכו'. איך הוא מדבק בשכינה. בלא שמחה של מצוה כזו. אין השכינה שורה בכן לא מצאה קפידא מקום כלל וכלל ושארי ליה מארי' וכו'. גם לי גם לו לא יאונה כל און. אבל ישמחהו ד' עוד בשובע שמחות ורב ברכות: כנפשו ונפש ידידו הדש"ת:
הק' יהודאסאד: