שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד
חלק א · תשובה מג
ד' ישפות שלום וברכה לראש כהן מברך. יקר הערך. ראשית שמנים. עשרת מונים. ה"ה תלמידי הוותיק חריף ובקי, ירא שלם. כש"ת מו"ה יוסף הכהן ניימאן ני':
גי"ה קבלתי ושמחתי ונהנתי מטוב טעמך. ולבי בטוח כי אם מצער ראשיתך. ישגא מאד אחריתך. והן ידעת בני ידעת כי טרדותי מרובים מאד. וא"א להשיב מענה על כל אחת ואחת. ומה גם בח"ת שאינו הלכה ולמעשה. עכ"ז לא אוכל להשיב פניך ריקם והנני לרצונך:
ע"ד הלכה למעשה עפ"י המנהג דמייתי הרמ"א באו"ח סי' קכ"ח סמ"ג ובמג"א דאבל תוך יב"ח לא ישא כפיו אפי' אין שם כהן אחר ובאר הטב שם מבי' בשם תשובת כנסת יחזקאל סי' י"ב דחולק על המג"א הדין עם מי. בתשו' בגדי כהונה סי' ב' מייתי כל דברי כנ"י הנ"ל. וראיותיו לחלוק על המג"א הנ"ל ואיהו פליג עליו. והצדיק את הצדיק דמעיקרא בעל המג"א. וצדקו דבריו מאד. וכן עיקר כהמג"א ובעל בגדי כהונה שיצא מביהכ"נ מקודם. ולענ"ד בכהן שהוא פנוי דמייתי הרמ"א בסעיף מ"ד שאינו וכו' מה"ט דאבל ואף שנהגו וכו'. מ"מ אין מוחין בידו אם רוצה לצאת מקודם מביהכ"נ. ר"ל אם הפנוי הוא ג"כ תוך יב"ח גם הכנסת יחזקאל מודה למג"א ובגדי כהונה הנ"ל. בע"כ יוצא מביהכ"נ מקודם. ולא ישא כפיו אפי' ליכא כהן אחר דבכה"ג דכהן פנוי תוך יב"ח ודאי לא נהגו ואין להאריך בזה: וע"ד רש"י בשם הת"כ פרשת אמור. לנפש לא יטמא בעמיו דוקא כשהוא בעמיו. הקשית להפוסקים דקברי עכו"ם אין מטמאין. דלמא כוונת הקרא הוא לשלול עם אחר דמותר. הנה ביבמות דף ס"א ע"א בבי"נ אמר' וכו' ממגע ומשא מימעטינהו קרא. ואם איתא דהאי בעמיו ר"ל לשלול עם אחר. הרי מעטינהו קרא גם ממגע ומשא תקשי אדם ל"ל למעטינהו מטומאת אוהל ק"ו הוא. ועוד הא פרש"י ביבמות שם וז"ל וגבי מגע אשכחן מגע בעצם ובחלל דלא כתיב אדם וכו' הרי דאתרבי עכו"ם לטומאת מגע בכלל בעצם או בחלל. ועוד יש לומר מגופא דקרא זה מוכח אי כוונתו בעמיו לשלול עם אחר. הו"ל להקדים תיבת בעמיו ולהסמיכו לנפש בעמיו לא יטמא אלא ע"כ ה"פ לנפש לא יטמא אף לעכו"ם. ובעמיו היא תנאי. בעוד שהמת בעמיו לשלול מת מצוה ועוד דומיא דסיפא ר"ל אידך קרא דסמיך ליה לא יטמא בעל בעמיו דע"כ ה"פ לשלול מת מצוה. ה"נ בעמיו דקרא קמא הכי מתפרש כפרש"י בשם הת"כ הנ"ל. ודע כי הראב"ע והרשב"ם בעלי הפשט באמת פרשו כן בעמיו בישראל ע"ש (והסוף ליוסף איננו כי בעו"ה נאסף לעמיו):