שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד
חלק א · תשובה יט
ד' עמך גבור החיל לוחם מלחמת ד' יומם וליל ה"ה אהובי ידידי צמידי תלמידי הרב הגדול עמק חרוץ חריף ובקי בחידודי וליבוני צדיק ונשגב שמו מוה' משה ליב כ"ץ נ"י דיין בק"ק נ"ש יע"א:
מכ"ק קבלתי ביום מתן תורתינו ונהניתי בטובו כו' וע"ד אשר שאול נשאל הלכה למעשה על איש א' שיש לו חולי ליאות האיברים ר"ל לעהמורג או שלאק ולא יכול לעשות מאומה בידיו גם אכילה ושתייה נעשית לו ע"י אחרים איך יעשה ההוא בהנחה תפילין בכל יום ועד היום הניחה לו בתו כי אין לו אחר מי שישמש אותו זולתה ופרו"מ נ"י שאל בשתים ועלתה לו באחת א' אם הוא חייב כלל בתפילין די"ל הוא ג"כ בכלל מצטער ומי שאין דעתו מיושבת דפטור מתפילין בש"ע סי' ל"ח ס"ט והעלה בזה בנידון הנ"ל דאפשר לו ליתובי' דעתי' ודאי חייב הוא בתפילין ומ"ש הרמב"ם פ"ד דין י"ג מתפילין והמחבר סי' ל"ח הנ"ל מצטער פטור היינו דווקא אם אי אפשר ליה ליתוביה דעתי' וכמ"ש הב"ח כן בכוונתו בפירוש ומעלתו הוסיף לפרש גם דעת הר' מנוח שבכ"מ ובב"י כן ולא ככוונת הפמ"ג יפה כיון בזה: ולענ"ד נ"ל גם דעת הב"י שוה בזה להב"ח ומפרש הכי לדברי הר' מנוח ולא מפשינן פלוגתא ומוכח כן מדברי הב"י סי' ל"ח בד"ה חתן ושושביניו כו' וז"ל והרמב"ם לא כתב דחתן פטור מן התפילין ואפשר שהוא בכלל מ"ש מצטער ומי שאין דעתו מיושבת עליו נכונה פטור מתפילין עכ"ל ב"י ותמוה טובא חדא הא ליכא למימר דחתן בכלל מצטער הוא דהא שמח הוא ולא מצטער רק הוא טרוד טרדה דמצוה ואין דעתו פנויה כלשון הרמב"ם בפ"ד מק"ש ועוד הרי בריש פ"ו מסוכה פטרם הרמב"ם בפ"ע מצטער פטור מן הסוכה כו' וחתן וכל השושבינים פטורים מן הסוכה כו' ולמה בתפילין כללם יחד חתן בכלל מצטער להב"י ולא פרטם נמי בפ"ע ומכ"ש כיון דחתן פטור מתפילין מפורש בברייתא בסוכה כ"ה אבל מצטער דפטור אין מפורש בשום מקום אלא הרמב"ם חידשו וא"כ איך יכלול הרמב"ם דין הפטור דחתן דתניא בכלל מצטער דלא תניא אע"כ חלוקים בדינים כמבואר ברמב"ם פ"ו מסוכה הנ"ל ואיזהו מצטער כו' היינו צער דממילא שע"י הסוכה בא לו הוא פטור והמשמשין חייבים אבל חתן אינו מצטער ע"י הסוכה אלא טרוד במצוה לכן גם שושבינים פטורים מה"ט אף דיכולים לאתובי דעתייהו לא מטרחינן להו א"כ גם בתפילין כוונת הב"י הוא לתרץ וליתן טעם על השמטת הרמב"ם דין חתן משום שהוא בכלל מ"ש מצטער ומי שאין דעתו מיושבת עליו נכונה פטור מתפילין כו' אין ר"ל בכלל מצטער אלא בכלל מי שאין דעתו מיושבת עלי' נכונה היינו חתן דטריד טרדה דמצוה ואין לבו פנויה אף דיוכל לאתובי. דעתו פטור אבל מצטער דפטור מתפילין ודאי דווקא בלא יכול לאהובי דעתיה הוא אבל אפשר לאתובי' דעתי' חייב כמ"ש הב"ח ע"כ גם הב"י לא פליג עליו בזה [איברא דצל"ע על הב"י בזה למה לתירוצו הנ"ל דחתן הוא בכלל כו', כנ"ל ות"ל דלא השמיטו הרמב"ם כלל שהרי רפ"ד מהל' ק"ש כתב מי שהיה לבו טרוד ונחפז לדבר מצוה כו' פטור מכל המצות ומק"ש לפיכך החתן פטור מק"ש כו' לפי שאין דעתו פנויה כו' הרי בהדי' לפטור מכל המצות קאמר ופשיטא דתפילין בכלל לשון זה מכל המצות הוא ומה שהוצרך לפרש חתן פטור מק"ש כו' לפי שאין דעתו פנוי' כו' משום דה"א לחייבו בפסוק ראשון עכ"פ ועי' תוס' סוכה סוף דף כ"ה דיכול ליישב דעתו שעה קטנה וגם בפ"ד מהל' תפילין הלכה ג' כתב וז"ל כל הפטור מק"ש פטור מתפילין א"כ חתן בכלל זה כמו דפטור מק"ש הה"ד וכ"ש דפטור מתפילין וצ"ע ועוד יותר תימא על הב"י שהוא עצמו כתב בכ"מ פ"ד מתפילין דין י"ג כל הפטור מק"ש פטור מתפילין כו' וז"ל וחתן כבר כתב רבינו בפ"ד מהל' ק"ש שהוא פטור מכל המצות עכ"ל ולא צריך א"כ לתירוצו בב"י הנ"ל וצ"ע] מיהת ברור כוונת הב"י בפי' דברי הר' מנוח כהב"ח ס"ל אף שדוחק לפרש דברי הרמב"ם והש"ע מ"ש מצטער ומי שאין דעתו מיושבת עליו ונכונה כו' דלצדדין קאמר מצטער אם אי אפשר לאתובי' דעתי' דווקא ומי שאין דעתו מיושבת עלי' כו' קאי בדבר מצוה ואפי' אפשר לאתובי' דעתי' נמי דא"כ לא הו"ל לכלול גם שניהם בבבא אחת וטעם א' לשניהם לפי שהמניח תפילין אסור לו להסיח דעתו מהם לכן נ"ל באמת דשווים ומצטער נמי אפי' יכול לאתובי' דעתי' קאמר כיון דצער דממילא הוא שע"י המצוה הוא וכמ"ש המג"א סקי"ב וי"א כמו מצטער דגבי סוכה אבל מצטער דחולה אינו צערא דממילא שהרי גם אם לא יקיים המצות הנחת תפילין לא ינצל מצערו ודאי י"ל דאפשר לי' ליתובי' דעתיה שלא יסיח דעתו מהם בשעת ק"ש ותפלה מיהת חייב להניחם ועי' ברמ"א סי' תר"מ סו' סעיף ד' ובט"ז שם באופן שבנ"ד חייב החולה להניח תפילין וכמו שהעלה גם פרו"מ נ"י להלכה ולמעשה כנ"ל [ומג"א סי' ל"ח ס"ק י"ג ז"ל כתב סמ"ג מוכח בברכות י"ח כל הפטור מק"ש פטור מתפילין עכ"ל ומחצית השקל בספרו הגיה דצ"ל פטור מן התפלה עש"ה וצל"ע על שניהם דלשון הרמב"ם כן הוא פ"ד דין י"ג הנ"ל כל הפטור כו' מן התפילין והב"ח סי' ל"ח לטעמיה פיר' בלא יוכל לאתובי דעתי' מיירי רמב"ם גם בסי' ע' פי' כוונת רמב"ם וטור טרדה דרשות אבעי' לי' לאתובי דעתיה אבל אם אינו יכול אסור לקרות ק"ש מבוהל ותמה והיינו כמצטער לגבי תפילין בהיסח הדעת כ"ז שעליו הן כמו כוונה בשעת ק"ש וב"ח סי' תר"מ לתרץ תמיהת מהרי"ק קע"ח פי' כוונת תי' הש"ס דאבל לא ינצל מצערו לכן חייב א"כ תפילין עכ"פ היסח דעת הוא בלא יוכל לאתובי דעתיה מצערו פטור ועי' טור יו"ד סו' סימן שפ"ח בשם רמב"ן ובתשו' מ"ב סי' דאבל גם תוך זיין אסור בתפילין אם אי אפשר לאתובי' דעתיה ועי' תשובת שמש צדקה והט"ז בסי' תר"מ סק"ח לא ראה קושי' מהרי"ק ותי' הב"ח והש"ס בסוכה כ"ו מחלק חולה גם משמשים פטורים ומצטער הוא לבד פטור נ"ל חולה ומצטער דווקא ע"י חליו אבל חולה מעיים בלא מצטער כלל כי הולך בשוק עי' באליה רבה סי', ל"ח הוא לבד פטור משום דצריך גוף נקי כנ"ל: אבל על השנית איך יעשה עם הברכה כיון דאיהו לא עביד מעשה לא יכול לברך כמ"ש הב"י א"ח סי' תל"ב גבי ביטול חמצו ותשו' הרשב"א סי' ח"י גבי יבמה במצות יבום וחליצה ואף דכל היום שמונחים עליו התפילין הוא עושה מצוה מיהת הברכה בעי' עובר לעשייתו דווקא ולא אח"כ וכמסקנת הש"ך ביו"ד סי' י"ט ובתשוב' שאגת ארי' סי' ק"מ וגם בתו שאינה בר חיוב אם תקשור לו תפילין לא תברך לו כיון שאינה בערבות להרא"ש בברכות דף ע"ב ורש"י בר"ה דף כ"ט פי' ה"ט דמוציא בברכות משום ערבות ועפ"ז העלה מעלתו דאיש אחר יקשור לו בר חיובא והוא הקושר לו דווקא יברך שהוא עושה מעשה בשליחותו של החולה השליח הוא מברך אף דהחולה מסייע' להקשירה לא מצינו לסייע שיברך:
בזו לא עלתה לו כהלכה והלכה זו מפורשת בתה"ד סוף סי' ק"מ על מי שכבר יצא בתק"ש ותוקע להוציא החולה י"ח מי יברך החולה או התוקע בשליחותו והחליט שהחולה עצמו יברך שהוא מחויב בדבר אע"פ שזה מכשיר לו את השמועה מ"מ הרי הוא כמו שקושר תפילין לחבירו בראשו ובזרועו דמסתמא לא יברך רק המניח עכ"ל ומה שסיים התה"ד כך נראה מן הדין אלא שאין נוהגין כך נ"ל דקאי רק על נדון השאלה בתק"ש שייך בי' מנהג' אבל לקשור תפילין לחבירו דבר שאינו מצוי הוא לא שייך ביה מנהגא ומוכח כן נמי מדתלה דין דתק"ש בהא דתפילין ויליף לה מיניה ע"כ דהא דתפילין פשיטא ליה טפי גם ע"פ המנהג ולא מספקא כלל בהאי דאל"כ מאי אולמא דהאי מהאי וטעמא באמת לענ"ד הוא משום דבקושר לו תפילין הרי המניח ג"כ מסייע א"ע ועושה מעשה מקרי דבגופיה דידיה איתעביד מעשה על ראשו וזרועו ודאי מברך המניח אבל תתוקע לו שופר דלא מסייע לו כלל וגם לא אתעביד מעשה כלל בגופו של החולה לכן תלה תה"ד דינו דחק"ש נמי כיון דשלוחו של אדם כמותו הו"ל כאילו החולה עצמו תוקע ועושה מעשה לכן הוא מברך כמו בקושר תפילין כו' אלא שאין נוהגין כן גבי תק' ש אבל בתפילין נוהגין כן משום דעדיף מה"ט דגם איהו עביד מעשה כנ"ל: וגם ראיות מעלתו שאין לברך אי לא עביד מעשה ליתנהו חדא מב"י א"ח סי' תל"ב אין מברכין על ביטול חמץ לפי דביטול בלב הוא ואין מברכים על דברים שבלב לכן מברכין הנוסח על ביעור חמץ דביעור מעשה הוא וגם בכלל דביעור גם הביטול היא אבל הכא הרי מברכין להניח תפילין ועל מצות תפילין שהוא מעשה ומאי ענין האי דהב"י לכאן ועוד מתשוב' הרשב"א סי' ח"י דיבמה אינה מברכית על יבום וחליצה משום דקרקע עולם היא ואף שהיא מסייעת כו' ליתא כן ברשב"א אלא היבם אינו מברך לפי שאינו עיקר המצוה אלא משום פו"ר והיא אינה מצווה כו' יעו"ש אבל בהדיא כתב הרשב"א שם ריש התשובה האי כללא וז"ל כל מצוה שאין בה מעשה אין מברכין עליה כגון השמטת כספים וכיו"ב עכ"ל וכוונתו נ"ל היינו שהמצוה הוא בשב וא"ת אין שום עשייה במצוה זו יהי' כעין סברת הרא"ש ריש כתובות שאין מברכין על אזהרת לאו ה"ט נמי במצוה שאין בה מעשה כלל וכלל אבל מצוה בקום ועשה ויש בה מעשה בקיומה וגם נוסח הברכה הוא על קיום מעשה המצוה שפיר מברך זה על המצוה שעושה חבירו בשליחותו להוציאו למברך י"ח בלי פקפוק:
ועוד נ"ל אדרבה מדברי רש"י בר"ה דף כ"ט ותוס' ברכות דף מ"ה שפירשו טעמא דכל הברכות אע"פ שיצא מוציא משום ערבות ות"ל משום שליחות כיון דבעינן שיתכוין שומע ומשמיע א"כ שלוחו הוא וצ"ל דס"ל מילי לא מימסרן לשליח וכדעת תשובת מהרי"ט סי' קכ"ז בכה"ג שליח להקדיש וגם להחולקים על מהרי"ט בזה וס"ל דשליח קמא שפיר מימסרן ליה מילי:
נ"ל לפמ"ש התוס' רי"ד בקידושין דף מ"א סוגיא דשליחות לדבר מצוה לומר הנח תפילין בעבורי וכיוצא בו אין מועיל שליחו' שהמצוה חייבי' רחמנא לעשות בגופו וכו' ע"ש וביאר דבריו יפה הגאון בקצה"ח ריש סימן קפ"ב ה"נ כ תפלה וברכה אקרקפתא דגברא רמיא עליה דוקא להודות ולברך לד' ולא מהני לזה שליחות אם לא מטעם ערבות שמחויב כל אחד נעזור לחבירו ולפטרו מן המצות לקיימם וה"ל שלוחא דרחמנא אם כן בעושה שלוחו המצוה בגופו של המשלחו היינו שקושר ומניח לו תפלין על ראשו וזרועו של החולה הרי המניח החולה מקיים המצוה בגופו והוא עצמו מברך כיון שחבירו סייעו בהכרח מצד ערבות מה שלא היה יכול בעצמו אם כן לא מיקרי כלל שליחו אלא מסייע בעלמא פשיטא מלתא דהמניח מברך ולא הקושר שלא יהיה הטפל לעושי מצוה טפי עדיף בברכה מן העיקר עושה המצוה בגופו ויותר מזה תמה המג"א סימן תל"ב סק"ו איך יברך הבודק הא אין המצוה עליו ונהי דהתם תירץ משום דמ"מ מצוה קעביד יעויין במחה"ש שם היינו במצוה שחוץ לגוף המשלחו. אבל בהנחת תפילין על גוף חבירו לא מקרי כלל זה השליח מצוה קעביד במה שקושרן על יד חבירו כ"א מסייע בעלמא הוא זה וזה שהתפילין מונחים על גופו הוא העושה המצות בשעת הנחתן והוא מברך דאיך יברך זה הקושר כיון שאין המצוה עליו כי קושית המג"א הנ"ל לאמת וכמ"ש לעיל בכוונת התה"ד [וברכת מילה מברך האב להכניסו ואח"כ מל עיין רמב"ם וראב"ד ריש הל' מילה ובהל' ר"ה. גבי תק"ש להוציא נשים וע' בר"ן פסחים דף ז' מזה] ותמיהני אחר שלנגד עיניו למעכ"ת היו דברי תה"ד עפ"י שהביאו במג"א סי' תקפ"ה סק"ג שוב אין מקום להסתפק כלל בדין זה כאמור:
ושפיר הורה גבר בגיברין ה"ה י"נ הרב הגאון מוהר"ש קוועטש נ"י דאפילו בתו יכולה לקשור לו את התפלין והיא יברך ועדיפא מינה אמינא ולא מטעמי' דהגאון דאתי עלי' מצר שלוחית אלא אפילו קטן נמי שאינו בשליחות מ"מ יכול לקשור לו התפלין דמעשה קוף בעלמא הוא עושה בסיוע זה וכה"ג מצינו בחליצה בכ"מ אי' החולץ ליבמתו כו' אף דבאמת האשה היא החולצת כיון דהיבם צריך למדחסי' לכרעי' יחסי עיקר מעשה החליצה אליו שהוא החולץ כמ"ש הרמב"ם והנמ"י והתי"ט פי"ב אמתניתין החרש שנחלץ הה"נ וכ"ש הכא שהגוף שמחויב והניחם עלי' ע"י אחר המסייעו בהנחתם והוא העושה ומברך כנ"ל:
ותמיהותיו של מעלתו על המג"א סי' ל"ט סק"ה מי שנקטעה ידו שמאלית ה"ל גברא בר חיובא וכו' שהוא נגד הסברא דודאי אינו ראוי לבילה מקרי וגם ה"ל כמו אלם ומוכח כן מתו' יבמות ק"ד שהקשו אנקטעה יד העדים אמאי חייב הא אינו ראוי לבילה וגם רמיזת המג"א על א"ה הל' חליצה ליתא שם הא ודאי תמוה וצ"ע טובא. ועיין מג"א סי' תקנ"א בנקטעה ידו אי בעינן קרא כדכתיב או לא וכבר הרגיש הפרמ"ג עלי' סימן ק"ה הנ"ל וז"ל ולא מצאתיו כעת שם ועיין פמ"ג במג"א סימן כ"ז סק"ג וסי' תרנ"א סק"י מזה: הכדי"נ ואוה"נ הדש"ת הק' יהודא אסאד: