אור ברסלב

שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד

חלק א · תשובה יח

תשובה יד

שלום רב לאהובי תלמידי הרב החרוץ מופלג בתורה וביראה טהורה כ"ש מוה' משה ה"מ נ"י בק"ק ט"מ:

מכתבו קבלתי וראיתי דבריו, ד"ת בדברי מג"א ואעתיק לפניו ממה שכתבתי בגליון מג"א שלי וזה לשוני בחידושי על המג"א במג"א בסי' כ"ה סק"ב ז"ל אעפ"י שי"ל וכו' מן המובחר וכו' חביבה מצוה בשעת' כו' וק"ל דמהרי"ק שורש קע"ד כתב לצורך המצוה עצמה לא אמרינן חביבה מצוה בשעתה ע"ש וה"נ יעשה אח"כ מובחר וי"ל התם דוקא הוי צורך המצוה שמא יבא ביטול מצוה לגמרי כמ"ש מהרי"ק בנ"ד התם אבל משום לעשות מן המובחר לא. אמנם ז"א דבהדיא כתב דל"א הכי אלא בעושה שלא לצורך מצוה עצמה דוקא ע"ש וי"ל התם לאחר המצוה מיירי א"ש אבל הכא להקדים שיהוי מצוה לא משהי':

ולכן מייתי מג"א מש"ס יבמות ל"ט שיהוי מצוה לא משהי' אף דאפשר לעשותה אח"כ יותר מן המובחר אבל ק"ל דתה"ד בתשו' ל"ה פסק יש להמתין לברך על הירח עד מ"ש וביאר הח"ץ בתשו' סי' כ"ו טעמו לפי שע"י המתנה נעשית יותר משובח וכל כה"ג שאפשר לעשותה היום שלא מן המובחר ולמחר מן המובחר טוב להמתין ואין בזה משום אין מעבירין על המצות ת ע"ש וצ"ל לפי"ז ביבמות ל"ט ה"ט דחייב למיתה לזמן מרובה משא"כ לזמן מועט אין חילוק בין לאחר בין להקדים וא"כ צע"ג על מג"א ועל הח"ץ שנעלם מהם מהרי"ק הנ"ל ועיין קצה"ח סי' כ"ד מ"ש על הח"ץ:

וע"ד הט"ז בסי' כ"ה סק"ז שהקשה לתי' הב"י דקודם הנחה אין לברך דה"ל קודם דקודם מ"ש מבדיקה שמברכין קודם בדיקה על ביעור שהיא עיקר המצוה ותי' משום דא"א לברך ביום שאין זמן קבוע ושמא ישכח לברך ע"ש וקשה לי מדברי הרא"ש פ"ק דפסחים שהק' אמאי אין מברכין בשעת הביעור שהוא דאו' ותי' דהוא נמי דרבנן וביאר הט"ז עצמו בסי' תל"ב סק"ב כוונתו להק' דטפי ה"ל לתקן הברכה על קיום מצוה דאו' והוא הביעור ולא על מצוה דרבנן שהוא הבדיקה ותי' דגם הביעור דרבנן וניחא טפי לברך בהתחלת המצוה ע"ש ולסברת ט"ז הכא ק' על הרא"ש אמאי לא ניחא ליה בפשוט אף אי הביעור דאו' הוא כיון שאין זמנו קבוע שמא ישכח כמו דעכצ"ל כן גם לפי תי' הרא"ש משום קושי' דה"ל קודם דקודם ונ"ל דוקא במצוה דרבנן חייב שמא ישכח משא"כ אי הביעור קודם זמן איסורא דאו' היא ודאי מזהר זהירי אינשי ולא חייב שמא ישכח ובאמת תרתי קשיא ליה בהרא"ש דה"ל לתקן הברכה אצל הביעור ולא אצל הבדיקה כיון דזה דאו' וזה דרבנן ועוד אצל הבדיקה ה"ל קודם דקודם ודברי הט"ז הכא הם לפי תי' הרא"ש דהוי הביעור קודם זמן איסורו דרבנן י"ל שמא ישכח ועיין ב"י א"ח סי' רנ"ג בענין גזירה מבע"י אטו משחשיכה בלא נתבשל כל צרכו וכו' סברא כה"ג ממש: וע"ד הטור בסי' כ"ט שתמה על רבינו האי שנתן רשות לברך הא ה"ל ברכה לבטלה וכבר הרגיש מהרל"ח בהגהותיו על שהטור בסי' תל"ב לא תמה כן גם על העיטור וגם על ש"ס דעירובין שהקשה ב"י בסי' תל"ב וכו' ותי' בטוב טעם ע"ש אבל לי ק' על הב"י שתמה בסי' תל"ב על העיטור בזה וגם הניחו בתימא ע"ש ובמהרל"ח וכאן תי' הב"י תמו' פטור על נקלה בתי' האחרון וז"ל א"נ דכיון דבני מערבא הו' מברכי אע"ג דאנן לא ס"ל כוותייהו הבא לברך אין מוחין בידו כיון שי"ל אילן גדול להתלות בו עכ"ל וא"כ העיטור נמי הביא תחילה איכא מ"ד מברך ואיכא מ"ד דלא מברך וכו' ומסתברא דרשות בידו י"ל נמי תי' די"ל אילן להתלות בו ואדרבה הכא אין מובן כלל תי' זה לענ"ד דהא בני מערבא נמי מודי דאי לילה ז"ת אין מברכים לשמור חקיו וא"כ אין לו אילן להתלות בו ואם ר"ל שיש לו בזה אילן להתלות בו ולסבור ג"כ בבני מערבא לילה לז"ת היא א"כ מספקא ליה הלכה כמאן וזהו תי' א' של הב"י שתי' ראשונה וצל"ע:

וע"ד המג"א ס' כ"ז סק"ג ז"ל צ"ע דר"א דריש ידכה יד כהה וקיי"ל הכי ובספרי דריש לרבות הגידם ובמרדכי שלנו אי' דתרתי שמעי' מידכה עכ"ל ולענ"ד נראה דק"ל למה כתבה תור' ידכה יד כהה בפ' שניה והיה כי יביאך ולא הקדימה לכתוב כן בראשונה בפ' א' קדש ונ"ל דאי' בפסיקתא למען תהיה תורת ד' בפיך כל הקורא בתורה כאלו מניח תפילין ועי' במרדכי סוף הלק"ט ובתשו' מהרי"ק שורש קע"ד באורך והט"ז בא"ח סי' ת"מ כתב בקרא דכתיב ריבוי ואח"כ מיעוט לא קאי מיעוט בבתיכם רק על החידוש ע"ש וא"כ אי ידכה אתי לרבו' גידם ובקרא קמא כתיב למען תהיה תורת וכו' והא אין לך בו אלא חידושו דקורא בתורה פטור מתפילין דוקא גידם לכן כתי' התם ידך עד פרשה ב' וא"כ ה"פ בספרי רי"א מצינו יד שנקרא ימין ועכ"ל ידכה יד כהה אבל מה ת"ל ידך גרסי' ר"ל בפ' הל"ל ידכה ובפ' שניה ידך לז"א לרבות הגידם וליכא להפוכי כנ"ל ועי' ביאר מרדכי:

נאם ידי"נ הק' יהודאסאד:

תוכן העניינים

שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה