שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד
חלק א · תשובה ד
שלום וישע רב יבא ויקרב לאור נערב, ה"ה ידי"ע וידי"נ הרב המאה"ג מופלג ומפורסים ריחו נודף כגן הדסים צדיק ונשגב החכם השלם מוה' מרדכי ליב סאנטוב ני' אב"ד דק"ק יהאנע יע"א וכל אשר לו שלום: גי"ה קבלתי וע"ד אשר עלה ברוחו הטהור פי שנים לעמוד על המכשילה אשר במחנה העברים עוברים דרכה של תורה שתים הנה קוראותיו אחת על פונדקאות המאכילים לפריצי עמינו גם בימי תענית ציבור גם בשר ויין בשבוע שחל בו ט"ב והם עוברים אלפני עור וכו' הרי אחת:
ואחת שנית מדברי סופרים על המדפיסים הש"ס בלשון העמים ובגופן שלהן והרי גוי שעסק בתורה ח"מ ואיכ' לפני עור וכו' ומעלתו קורא תגר על גדולי ישראל שמניחים לעשות כן:
הנה שאלת חכם חצי תשובה או רובה ויפה השיג לעצמו כהלכה והיטב לראות דגם שניהם אסורים משום לפני עור וכו': אבל בפלפולו שהציע פרו"מ כו' בזה לא שפיר חזי במחכ"ה:
ראשון תחלה נאמר במכתב מעלתו דגם באיסור דרבנן איכא לפני עור וכו' כמ"ש תוס' בע"ז דף ז' ליתא שם במח"כ אלא בתוס' ע"ז ספ"ק דף כ"ב ע"א בד"ה תיפוק לי' וכו' כ"כ בשם ר"ת עפ"י ראייתו וכ"כ השעה"מ הל' אישות פ"ט הלכה י"ו בפשיטות בשם ס' משאת משה להדליק הטיטין בנר של חלב להמונעים מזה איכא משום לפני עור וכו' אף שהיא רק חומרא דרבנן בעלמא ע"ש ועיין תשובת עמק בנימין סי' י"ג ובדברי המגי"ה בסוף התשובה ההיא בשם הרב בעל תשו' משאת משה:
אמנם הרי בעל התו' במס' חגיגה דף י"ח ע"א סוף ד"ה:
(הג"ה מבן המחבר) דברי תוס' שם צל"ע שכ' דצדוקים מודים בה כו' ע"ש חגיגה דף י"ח ותמי' לי דלפ"ז לא מקשה גמ' מידי בע"ז דף כ"ב ת"ש מ' לפ"ע כו' וצ"ע כיון דמודים בה לא יעשו מלאכה בחוה"מ וחוש"מ וכו' אחר שהעלו דמלאכת חוה"מ רק דרבנן הוא הקשו לנפשם וז"ל והא דאמרי' גבי כותי בע"ז כ"ב ות"ל משום לפני עור במלאכה דחוה"מ וכו' הרי פשיטא להוא מלתא דברבנן ליכא משום לפני עור וכו' וזה נ"ל דעת הפמ"ג ביו"ד סי' ס"ב בש"ך סק"ט יעויין שם:
(נ"ל ראיה דגם בדרבנן יש לפ"ע מבב"מ י' קדש לי גרושה כו'. והא קידושי' בלא ביאה ליכא רק אי' דרבנן. עיין תוס' יבמות. ועיין שלום ירושלים ריש שבת וע' תשו' פ"י סי' ט' וסי' ג':
איברא בתוספתא ספ"ב דדמאי איתא וז"ל ע"ה שאמר לחבר תן לי ככר זה ואוכלנו יין זה ואשתנו לא יתן לו שאין מאכילין טהרות לע"ה היה נזיר מן הככר וא"ל תן לי ואוכלנו: אבטיח וניקר יין ונתגלה וא"ל תן לי ואוכלנו ואשתנו לא יתן שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו כיו"ב לא יושיט ישראל אמה"ח לב"נ ולא כוס יין לנזיר שאין מאכילין את האדם דבר האסור לו וכו' עכ"ל. הרי דהשית התוספתא דין אוכלין ומשקין שנתגלו שהיא רק דרבנן כמ"ש הרמב"ם פי"א דין ה' ו' מהל' רוצח לדין אמה"ח לב"נ ויין לנזיר וצ"ע על התוס' דחגיגה הנ"ל וגם על תוס' ע"ז אמאי לא מייתי מתוספתא זו ראי' לאיסור וצ"ל כיון דחמירא סכנת' מאיסורא לכן אסור גם בדרבנן ואדרבה יש לומר מדנקט תוספת' הני דסכנת' מוכח דבשארי דרבנן דאיסורא בעלמא נינהו לית לן בה:
אלא דמ"מ ראי' אחרונה דמייתי תוס' בע"ז כ"ב מש"ס דף ט"ו שם מדאסור למכור לישראל החשוד שימכור לנכרי אע"ג דליכא איסורא אלא מז מדרבנן והכי קיי"ל ראיה ברורה היא וצ"ל תוס' דחגיגה הנ"ל קאי להס"ד דרבה בע"ז דף ט"ו דזבין לישראל החשוד וכו' והרי הדר בי' ואף בדרבנן איכא לפני עור וכו' ודברי הפמ"ג הנ"ל תמוהים וצ"ע וכ"פ בהג"ה רמ"א א"ח סס"י קס"ג ובמג"א שם:
וגם מה שהעיר פרו"מ עפ"י שני הדיעות ברמ"א יו"ד סי' קנ"א אם גם זולת זה הנותן היה יכול לעבור ליכא לפני עור וכו' ועפ"י שיטת הרשב"א ביבמות דאיסור דרבנן מותר לספות לרען בידים הענה מעלתו דה"נ באיסור דרבנן לכ"ע ליכא לפני עור וכו' אפי' מדרבנן אא"כ בתרי עברי דנהרא דה"ל תרי דרבנן חילוק נכון הוא וש"י משיב דברים נכוחים אבל מעלתו חשש בזה לתרץ הרגש הש"ך על סתירת הרא"ש:
לענ"ד ז"א כיון דהרא"ש בע"ז דף ז' שם נקט בקושי' וגם בתירוצו דהל"ל להושיט נבילה לישראל לישראל גם כשסיים אסור ליתן למומר דבר איסור סתמא אנבילה וחזיר איסורו דאו' קאמר וכלשון התוס' שם וגם הרי הרגיש הש"ך ג"כ על סתירת הרי"ו בזה ובנתיב י"ז ריש חלק ו' בהדיא על אמה"ח כתב דאם יכול ליטלו בלא הישראל מותר ליתנו לו וכדברי הרא"ש בע"ז והרי"ו הוא תלמידו של הרא"ש ושפיר חזי הש"ך להקשות על הרא"ש ועל הרי"ו תלמידו:
וגם אפילו אה"ל כן כמ"ש מעלתו לתרץ על הרא"ש מ"מ אי אפשר להשוות המחלוקות דע"כ גם בתרווייהו פליגי תוס' אהדדי בע"ז דף ז' ע"ב ודף י"ד ע"ב בד"ה מקום וכו' ובחגיגה דף י"ג ע"א בד"ה אין מוסרין וכו' נקטו להתירא גם באיסור דאו' ליכא לפני עור וכו' אפילו מדרבנן היכא דיכול בעצמו ג"כ לעבור בהיפך ממ"ש תוס' ריש שבת אבל לחילוק הש"ך לא פליגי כלל תוס' ורא"ש והרי"ו אהדדי:
ובאמת לולא דברי הש"ך נ"ל לתרץ סתירת התוס' ורא"ש ורי"ו בפשוט דדוקא גבי שבת דאיסור סקילה החמירו על לפני עור וכו' ואפילו ביכול לעבור גם בלא זולתו משא"כ בכל איסורים ועיין במס' עירובין דף פ"ו ע"ב תוס' בד"ה אבל שבת וכו' ובסוכה י"ו ע"ב דאפילו מידי דרבנן חשיב איסורי' מה"ט ועי' בית מאיר בא"ה סוף סי' ה' אלא דמ"מ קשיא לי דברי הר"ן אהדדי בפ"ק דע"ז דף ז' גבי אמה"ח לב"נ כתב הר"ן וז"ל דיקא נמי דקתני לא יושיט בלשון הושטה משמע שהוא אינו יכול לנוטלו. ומיהו משמע דה"מ לענין איסורא דאו' אבל מ"מ מדרבנן מיהא אסור שהרי מחויב להפרישו מאיסור הוא והאיך יסייע ידי עוברי עבירה עכ"ל ובספ"ק דע"ז הביא דברי הרמב"ן דהא דאסור לעשות שותפות עם עכו"ם לאו איסורא ממש קאמר דהא לא מיתסר אפילו מדרבנן דמשום לפני עור ליכא אלא במה שאי אפשר לו לעשות אלא ע"י ישראל כגון מושיט כוס יין לנזיר בדקאי בתרי עברי דנהרא וכו' עכ"ל וצ"ע וגם חילוקו של ש"ך ליתא בזה ויותר תימא לי על המג"א סי' שמ"ז שגם הוא מחלק כדברי הש"ך וציין על הש"ך הנ"ל וגם ציין על הר"ן בשני המקומות הנ"ל שמסכימים לזה ובאמת הם סותרים זא"ז וצע"ג: עכ"פ חילוקו דפרו"מ להלכה נכון הוא דתרתי דרבנן לא אמרי' בי' אבל יפה דחה ג"כ מעלתו בעצמו היתר זה דבכה"ג מלבד דלא קיי"ל כרשב"א לספויי לקטן איסור דרבנן גם כיון שקבלנו עלינו כבר איסור דאו' הוא מצד נדר וכ"ש כה"ג שנמשך האיסור מהאבות על הבנים לדעת הרבה פוסקים לא מהני התרה כלל וכן דבר שקבלו עליהם כל ישראל אין לו שום התרה אבל מה נעשה אם לא אכשור דרא לשמוע בקול מורה אין עולה על ראשם מורא עד ישקיף ד' וירא וממרום רוח טהרה עלינו יערה בב"א:
ועיין בס' תשובה מאהבה חא"ח סי' קנ"ז ובתשובתי לקמן סי' ועי' חי' רמב"ן יבמות:
ר"פ יש מותרות וביאור כוונתם. בתשו' חתם סופר חלק חו"מ שי' ר"ב בפשיטו' ועי' תוס' ב"מ י' ע"ב:
(הג"ה מבן המחבר) הרמב"ן כ' שם לפ"ע הי' רק בלאו השוה בכל כו' וצל"ע מתו' בב"מ י' גרושה לכהן איכא לפ"ע כו' הא לאו שא"ש בכל הו' ולי נ"ל דסברת רמב"ן הו' כסברת אמונת שמואל סי' י"ד דכל שמותר לדידי' ליכא לפ"ע ועי' במחזיק ברכה בי"ד סי' ס"ב ובעין זוכר אות למ"ד ותשו' בית יהודה סי' י"ז וגינת וורדים כלל מ"ג):
וע"ד הדפסת הש"ס בלשון העמים הנה בהדי' איתא בחגיגה י"ג ע"א אמר רב אמי אין מוסרין ד"ת לנכרי שנא' לא עשה כן לכל גוי והקשה תוס' ות"ל משום לפני עור כיון דנכרי העוסק בתורה ח"מ ותי' דמיירי היכא דאפשר לו ללמוד בלא"ה מנכרי אחר. וע' תוס' סוטה דף כ"א ע"ב ד"ה בן עזאי וכו':
מבואר דלפמ"ש תוס' והרא"ש ריש שבת דמ"מ גם בכה"ג אסור מדרבנן ליתא לתירוצם וגם בהדפסת ספרי ש"ס ה"ל כתרי עברי דנהרא ממש דזולת הישראל המעתיקו אין יכולין בעצמם הנכרים לעשות כן ואיכא גם לפני עור דאו'. אמנם הגאון בס' טורי אבן תי' קושית תוס' הנ"ל יפה כיון דילפינן לה מתורה צוה לנו מורשה וגוי העוסק בתורה מיגזל גזלה. ומה"ט לא חשבה בהדי' ז' מצות דבכלל גזל היא והרי בממונא אי יהיב ליה מדעתו ליכא ביה משום גזל וה"נ ישראל שמוסר לו ד"ת ומלמדה ברצונו תו ליכא משום גזל כיון שאין מחסרו דבר רשות א' מהשותפין כל ישראל סגי יעו"ש ודפח"ח. ועיין תשו' יד אליה סי' מ"ח בסוף הרשה כקושי' טורי אבן מתשובת ר"ג לנכרי במרחץ וכו' ותוס' שם [ועי' אהבה עולם למהר"ש אלגאזי דף כ"ז ע"ג תי' קושי' תוס' חגיגה הנ"ל כתי' הט"א ודחאו. אבל יפה תרצו רט"א ועי' תשו' אתם סופר סי' י"ט ובחידושיו שם כתב מעצמו חילוק הש"ך והמג"א הנ"ל ותירץ על תוס' בשבת דף ג' ע"א הקושיא מע"ז דף ז' בזה כמ"ש נתרץ קושיא זו דטורי אבן הנ"ל ועי' תשו' בית אפרים חא"ח סס"י ל"ו] ולפי"ז כבר יצאנו מידי איסור לפני עור בהדפסת ספרי הש"ס לפני האומות מכל וכל אבל למ"ד מאורסה דינו כנערה מאורסה דבסקילה העלה הגאון הט"א שם דגם ברשות לא מהני והדק"ל האיך לפני עור וכו' דאו' ולכ"ע נמי קשיא הרי איכא איסורא מדר' אמי בחגיגה י"ג מלא עשה כן לכל גוי וכו' גם זולת אי' לפני עור וכו' ומאז מרגלא בפומי כי אותן המורים חדשים הדורשים בלשון אשכנז המה התחילו בקלקלה להדפיס הדרשה ומאמרי חז"ל בתוכם ועתה מי ימחה בידם ואל מי ישמעו ומי יפר מחשבותם ועי' בס' סדר משנה פ"ב מיסהת"ו בארוכה ד' צבאות יגן עלינו יעזרינו על דבר כבוד שמו ותוה"ק יטה לבב עמו ישראל אליו לעבדו שכם א' בב"א. הכ"ד ידידו ואוה"נ הדש"ת הק' יהודא אסאד:
לע"ד הא דאסור ללמוד תורה לעכו"ם היינו רק תורה שבע"פ שאינה בכתב רק נמסרה לישראל בע"פ מפה לאוזן אבל תורה שבכתב בודאי נמסרה לכל כדמצינו במדרש ובגמרא שקב"ה גילה את התורה לכל אומה ולשון ועיין תוס' בסוטה דל"ה וגמרא סנהדרין דנ"ט בזה אין איסור ללמוד לעכו"ם. וע' בט"ז א"ח סי' מ"ו בברכת אקב"ו לעסוק בד"ת דעוסק הוא בטורח ויגיעה ובפלפול במשא ומתן בהלכות התורה. ומה"ט אר"י בסנהדרין נ"ט גוי העוסק דייקא בתורה ח"מ ולא אמר לשון לימוד דלימוד שייך על תורה שבכתב ועסק הוה על תורה שבע"פ שוב מצאתי חילוקי כנ"ל בספר המצרף סי' צ"ז ע"ש שהאריך מאד בזה: