שות זקן אהרן· הרב אהרן וואלקין
ח"ב יו"ד · סימן קו
ב"ה יום ב' כ"ב אב תרצ"ג פינסק. כבוד הרב וכו' מהור"ר אליעזר יהושע הלוי עפשטיין אב"ד בראקוב. ע"ד שאלתו בראובן שנתקשר בקשר שדוכין עבור בתו דבורה עם בן עירו וקרובו, ובשעת התנאים היה החתן במדה"י, מדינת בראזיליא. כי החתן והכלה הכירו זא"ז בהיות שהם קרובים זל"ז ודרו בעיר אחת, הי' רגיל לבוא לבית הכלה טרם נסעו למדה"י, ואחר נסעו הפצירה אמו של החתן בבת ראובן שתתרצה להשתדך עם בנה, ועיקר הטעם שלה היה כי חפצה מאוד שיחזור החתן וישוב מבראזיליא ויבוא לפה, וזה אפשר היה רק ע"י שידוך זה, והסכימו הכלה ואביה ע"ז וכתבו תנאים על פרטים הללו:
נדוניא התחייב אבי הכלה לתת ג' מאות דולארים. לא מכיסו. כ"א מה שמגיע לו מבנו שיושב גם הוא במדה"י מקום החתן, מוסר החוב הזה להחתן בתור נדוניא, החתן יבא לפה דוקא, התנאים הוחגה באספת קרובים ומכירים ובעשיית סעודה, בקגא"ס מצד הכלה ואביה, ומצד השני, אמו של החתן בהרשאת בנה החתן, וכתב התנאים נשלח אח"כ להחתן לבראזילי' אשר החזיקו אצלו קרוב לשתי שנים עד שחתם עצמו עליה והחזירה ליד הכלה. וכעבור איזה זמן בא שינוי דעת אצל החתן וחזר מתנאי העקריי לבוא לפה ורוצה שהכלה תבוא אליו למדה"י, ומפני שהיה קשה להכלה לנתק את קשר השדוכין, הסכימה גם ע"ז, וכבר עשתה כל ההכנות לדרכה, רק בינתים נתהוה ריב בין הכלה ובין אמו של החתן ובני משפחתו ושלחו להחתן מכתבי פלסתר כי הכלה חולנית גדולה במחלת הריאה רח"ל, ואז שלח החתן מכתב להרב מעיר הכלה שתוכו רצוף כדברים האלה:
בהיות שכבר קיבל מכתבים הרבה ובתוכם גם מאיש מהימן לו טובא שכותב לו באותות ומופתים כי הכלה חולנית וכבר דרשה ברופאים שונים, ע"כ הוא מבקש את הרב שיעשה דו"ח בזה וגם להציע לפני הכלה שתסע לשני רופאים מובהקים ותקח מהם תעודה כי היא בריאה ושלימה ואז רק אז תוכל לבוא אליו אחר חצי שנה, וגם דוקא עם כסף מזומן סך שלש מאות שקל ואם לא תסכים לזה אין לו חפץ עוד בשידוך זה ודורש מהרב שישלח לו פטורים והיתר לעשות שידוך אחר, וזה לשון המכתב ככתבו וכלשונו:
אויב זי איז טאקי שלאף זאל זי ניט דערוועגין אהער צו קומען דאס בין איך איהר מתרה און טאמער איז עם ליגענס מוז זי צו ווארטין מינדעסטין אהאלב יאהר ביז זי וועט קענען ארויס קומען און זי זאהל מיט נעמען די 300 דולאר און טאמער איז זי ניט גיזונד און וויל ניט ווארטין אדער געבין דאס געלט איז עם גיווען א מקח טעות און איך וויל פטורים עכ"ל, וגם הרב מבראזילי' מקום דירת החתן כתב להרב ממקום הכלה כי החתן התייעץ עמו בזה והוא ראה והתבונן שאין עצה אחרת כ"א שהכלה תסע לרופאים מובהקים שיתנו עדיהן כי היא בריאה ושלימה אבל בלא זה לא תבוא לברזילי' כי אם גם תבוא לא ישא אותה עד שיעמידה לבקורת לפני רופאי ברזילי' וא"כ למה לה לנוד לארץ נכריה. וכאשר הרב דמקום הכלה מסר תכן המכתבים להכלה ואביה השיבה הכלה כי להשערתה תואנה הוא מבקש ועלילות דברים הוא שם עליה בהיות שהחתן וגם אמו מכירים אותה היטב מנעוריה שאין לה שום מיחוש וחולה, דאילו היה להם איזה חשש ופקפוק לא היו מפצירים בה כ"כ שתתרצה להנשא אליו, וחולי כזה, מחלת הריאה שהיא מחלה ישנה אין רגיל שתתהוה אח"כ, ואילו היתה באמת חולנית ע"ז היה רישומה ניכר והיה מכיר בה החתן ואמו ששכנים היו לה, ובע"כ דרק תואנה הם מבקשים, ואחרי שלא יחוש לביישה באופן כזה לפני ב"ד ולדרוש להעמידה פה ושם לבקורת הרופאים לכן נמאס בעיניה ולא תוכל להנשא אליו מפני שמרגשת שנאה גדולה אליו ודורשת פטור והיתר:
והנה הדבר פשוט דקשר השדוכין נתבטל מצד החתן כיון דהתרה בה שאם לא תתרצה לעשות רצונו להתייצב לבקרת רופאים ולהביא כסף מזומן אינו רוצה בשום אופן והוא דורש פטורים, והרי מסר הדבר לרצונה והיא אמרה בפירוש שאינה מרוצית לזה, וגם מה שדורש כסף מזומן. גם מתחלה לא היה שום מחשבה וכ"ש הסכם ע"ז, וא"כ אפי' לא היה ממש בטענתה דמאיס עליה כעת, נמי אין שוב שום קשר בשדוך הזה כיון שמסר הברירה לרצונה והיא לא תרצה, ואין צורך כלל שתתן אמתלא על מיאונה כיון שהוא עבר מצדו לשנות ממה שכתוב בתנאים, וכדין שנים שנשבעו זל"ז ועבר האחד דהשני פטור וא"צ התרה, ואין לומר דהכא לא עבר עדיין אלא רק התרה כן ושמא גזים ולא עביד וגם אם לא היתה מתרצה לא היה מנתק קשר השידוך, דכבר כתב המוהרי"ט בשניות חו"מ סי' ק"י בגוונא שהחתן שלח התראה ושוב חזר להדיא מהתראתו ונתרצה, וכתב שאין זה כלום והכלה רשאה לעשות שידוך אחר דבענין שדוכים לאו דוקא כשעבר בפועל ועשה מעשה אלא אפי' בדבור בעלמא לחוד מיקרי עובר ומפיר ברית שדיבור זה כמעשה שאין קשה בביטול השדוכים אלא הבושה, ואם הוא אמר בפני רבים כי חוזר הוא נתפרדה החבילה והותר לצד השני להנשא דמסתמא לא נשבעו אלא ע"ד שיהיו שניהם באהבה וכבוד, וזה שבע קלון מכבוד ע"ש, וה"נ בנ"ד אחרי שביישה לפני ב"ד דהכא ודהתם פשוט שהותר הקשר משעה ששלח ההתראה ע"י ב"ד, ואפי' אם היה חוזר עתה ורוצה לנשאה כלה כמו שהיא בלי בקור הרופאים ובלי כסף מזומן אין ממש בזה כיון שכבר הותר הקשר הותר וכמ"ש הרמ"א יו"ד סי' רכ"ח סעיף מ"ג וז"ל אבל אם חזר בתשובה ואח"כ בא הנשבע לב"ד צריך התרה לשבועתו כו' אבל אם בא לב"ד בעודו בקלקולו אפי' התרה א"צ ומאחר דהותר באותו זמן הותר לעולם ואף אם יחזור בו אח"כ ע"ש, וכ"ש שבנ"ד לא עבר החתן וכאז כן עתה עומד הוא בדרישותיו. שבודאי אינה מחויבת לקיימן ורשאה לנתק קשר השדוכים ועמ"ש בתפא"י על משניות סוף סדר נשים ברמזי אה"ע סי' נ' בנוגע לנ"ד:
ואמנם אפי' אם היתה צריכה אמתלא למה חוזרת, אין אמתלא טובא מזה שטוענת כי שנוא הוא לה וכמבואר ביו"ד סי' רכ"ח סעיף כ' ובב"ש אה"ע סי' נ' סקט"ז ובאה"ע סי' ע"ז דאפי' להוציא אשה מבעלה מהני אמתלא דמאיס, ואין לומר דמאיס היינו דוקא כשמאיס מחמת מום אבל לא כבנ"ד שלא נמאס עליה מחמת מום אלא מחמת שנאה שע"י הקטטות ומריבות והביוש, דבאמת מאיס מחמת שנאה הוי נמי טענה טובה כמ"ש הרמ"א ביו"ד שם סוף סעי"כ איש ואשה שקבלו בחרם כו' אין מתירין וכו' אבל אם האשה אומרת ששונאת אותו ונתנה אמתלא טובא לדבריה מתירין לה שלא מדעתו דאפי' כבר נשאה האומרת מאיס עליה חייב להוציאה ע"ש, ומבואר דאפי' שאומרת מאיס עלי מחמת שנאה סגי, ובנוב"ק סי' ס"ח כתב דכל ששונאת אותו אי"א לומר לה שתנשא לו וגם יש חשש על הבנים שיהיו בני שנואה ע"ש, ועיין בב"ש שם שכתב ואם היא אומרת מאיס עלי ס"ל דאין שום כפייה עליה אע"ג דהיתה בתחלה מרוצה כשאומרת עכשיו טענה מבוררת עכ"ל, וביאר בנו"ב מהדו"ת סי' ר"ד דכל שיהא אמתלא מבוררת וידועה לב"ד דכיון דטענת מאיס עלי הוי דבר המסור ללב ע"כ צריכה הטענה ידיעה לב"ד, וגם מ"ש הרמ"א ביו"ד שם שיהא אמתלא טובה, ר"ל ג"כ כך. ובנוב"ק ס"ס ס"ח כתב וז"ל בהא סליקנא שבטענה זו לבד שאומרת מאיס עלי ויש די והותר לפוטרה מן השבועה והחרם וא"כ וחרם הקדמונים בטל ע"י טענת מאיס אפי' בלא בירור כו' ע"ש, וכ"ש בנ"ד שהאמתלא מבוררת לכל וידועה לב"ד דכיון שנתחדש לה עתה טעם מבורר הגורם למיאוס ושנאה מפני שביישה ביוש גדול לפני ב"ד, וגם מתיראת להנשא לו שמא בלבו מחשבות און עליה, מי יוכל לכופה להנשא לאיש כזה שנדמה לה כארי ובשגם לנסוע אליו למדינה זרה ורחוקה, דרשאה לבטל קשר השידוך וא"צ התרה, דאין כאן לא נדוי ושמתא ולא איסור וחרם אבל יש כאן היתר גמור להנשא לאחר וכשם שמתירין בב"ד של מטה כך יתירו בב"ד של מעלה ומסתמא יגזרו עליה דליהוי טבא השידוך שתעשה ותצליח בכל דרכיה:
כנפש המברכה בברכת אהרן וואלקין: