אור ברסלב
שות זקן אהרן ח"ב יו"ד › סימן פז

שות זקן אהרן· הרב אהרן וואלקין

ח"ב יו"ד · סימן פז

סימן פו

ב"ה יום נ' כ"ה אייר תרב"ב פינסק. כבוד הרב וכו' מה"ו שמעון פרנסם נ"י תל אביב. מ"ד שאלתו אם גר שנתגייר רשאי לומר קדיש על אביו שמת בגיותו. והנה פד שאתם שואלים אם מותר, שזה פשוט לענ"ד שמותר דעדיף מאביו מומר שבבתירתו ורצונו החפשיי נשתמד והמיר כבודו ית' בלא יועיל, ואפ"ה כתב הרמ"א ביו"ד סו"ס שע"ו דבניו אומרים עליו קדיש, ואע"ג דהרמ"א לא כתב כן כ"א במומר שנהרג בידי לסטים, ומשמע דבמת על מטתו לא וכמ"ש הש"ך וט"ז שם, אכן בתשו' חסד לאברהם תנינא חיו"ד סי' פ"ד פי' לדברי הרמ"א דבנהרג יש חיוב על בניו לומר קדיש ובמת על מטתו חיובא ליכא אבל היתר יש. וגם בגליון רש"א שם כתב דבמת על מטתו ואין אבלים אחרים גם חיוב יש פ"ש. והרי הדברים ק"ו, השתא השתא במשומד שמרצונו המיר דתו לא שמענו איסור. כ"ש בגוי שנולד כך ומעשה אבותיו בידיו איזה איסור אפשר לומר בזה שיהא אסור לתקן נשמתו ע"י אמירת קדיש ולימוד משניות, ולכן מה ששאל כ"ת אם מותר אין להסתפק כלל ופשוט דמותר. ואם מספקא הא מספקא אם יש חיוב על בנו הגר לומר קדיש, ולענ"ד יש לצדד דגם חיוב איכא וכמו שאבאר זה באריכות קצת:

הנה לכאורה לפמ"ש ביבמות דכ"ה ובכ"מ דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, וא"כ תו אינו אביו וכלום איזה חיוב אפשר בזה כיון דכזר נחשב לו, ואע"ג דעכו"ם מתייחס אחר אביו וכמשה"כ בלאדן בן בלאדן, ה"מ בגיותו אבל לאחר שנתגייר שוב אינו מתייחס אחר אביו וכמבואר להדיא ביבמות דכ"ב וברש"י ב"ק דפ"ח, ולפ"ז אין מקום לחייבו באמירת קדיש, דאי מטעם כיבוד אב וכמ"ש המעבר יבק הטעם דאמירת קדיש הבן על האב משום שחייב בכבודו, והא הכא אינו אביו ואין מחויב לכבדו, ובלא"ה נמי מה תועלת בקדיש זה דכל עיקרו לא בא אלא משום דברא מזכה אבא וע"י שהבן יקדש שם שמים ברבים מעלין נשמת אביו מדין גיהנם, אבל גר דכקטן שנולד הוא ואינו אביו כלל לא שייך לומר דברא זה מזכה אביו כיון שאינו בנו, וכן אין לחייבו מגזירת חז"ל שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה וכמו דאסרינן לגר בערוה מה"ט ביבמות דכ"ד דאם כי מדינא כיון דכקטן שנולד דמי אין אסור בערוה אפ"ה גזרו חז"ל לאסור מחשש זה שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה, דגזירה זאת לא שייך כ"א בדבר שבגיותו הוזהר ע"ז וכמו ערוה דגם עכו"ם מצווין על עריות, אבל בדבר שגם בגיותו לא הוזהר לא שייך לומר באנו לקדושה קלה ע"י הגירות כיון שגם בגיותו לא הוזהר וכמבואר בסוגיא ובפרש"י שם, ועל מצות כיבוד אב לא הוזהרו עכו"ם כדאיתא להדיא בנזיר דס"א וכ"ה נמי בפסיקתא רבתא פסקא ד' דעשרת הדברות וז"ל להלן הקדים מורא אם לאב וכאן בכיבוד הקדים אב לאם ר' יהושע דסכניס בשם ר' לוי באהל מועד שאין אומות העולם שומעין הקדים אם לאב ובהר סיני שאומות שומעין הקדים אב לאם פרט לגוי שאין לו אב, והכוונה דבאהל מועד היינו המצות שפרט להם אחר מעמד הר סיני, באהל מועד כחוב בפ' קדושים איש אמו ואביו תיראו והוא דרך לא זו אף זו דהאם ודאית משא"כ האב וכמ"ש בתו"כ פ' אמור, אבל בהר סיני שאומות העולם שומעין שהיה הקול נשמע מסוף העולם עד סופו הקדים אב לאם לומר לך שאע"פ שאומות העולם שומעין, המצוה ניתן לישראל שהרי הקדים האב והם אין להם אב שאינו מתייחס אחריו ע"ש בביאור, ומכל הלין לכאורה אין משום מה לחייבו דמטעם כיבוד ליכא כיון דכקטן שנולד דמי ואינו אביו, ומטעם דשמא יאמרו באנו מקדושה כו' נמי לא שייך כיון שגם בגיותו לא הוזהר:

אכן שוב ראיתי דבאמת יש מקום לחייב לגר באמירת קדיש, דהנה הרמב"ם בפ"ה מהלכות ממרים הי"א כתב וז"ל הגר אסור לקלל אביו העכו"ם ולהכותו ולא יבזוהו כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה שהרי זה מבזה אביו אלא נוהג בו מקצת כבוד אבל בעבד אין לו יחס אלא הרי אביו כמו שאינו אביו לכל דבר אע"פ שנשתתררו עכ"ל. ויש להפליא על מה שכתב שלא יבזוהו וגם חייב לנהוג בו מקצת כבוד מטעם שלא יאמרו באנו כו' כיון דעכו"ם לא הוזהר על בזיון וכבוד, ובדבר שלא הוזהר בגיותו לא שייך באנו כו' וכמ"ש, וגם מה שחילק בין גר לעבד דבעבד אין לו יחוס ואינו אביו, דהא בגר נמי לאחר שנתגייר אין לו יחוס וראיתו בדרישה ליו"ד סי' ר"מ שכתב דבגר שבגיותו יש לו יחוס שנאמר בלאדן בן בלאדן ש"מ דבגיותו יש לאביו שייכות אב על הבן ולהכי יש לחוש לשמא יאמרו אבל בעבד דדומה לחמור אפי' בעבדותו אין לאביו שייכות לו ואין כאן חשש ע"ש, והנה חילוק שבין גר לעבד שמענו מדבריו, אבל אכתי ישאר קושיתי מה שייך בגר חשש דשמא יאמרו כיון דגם בגיותו לא הוזהר על כיבוד אב. ולכן נ"ל ליישב דאע"פ שמצד התורה לא הוזהרו עכו"ם על מצות כיבוד. אבל אפ"ה עכו"ם זהירים לקיים מצות כיבוד מפני שהיא מצוה שכליית והטבע והשכל מחייב כן ומשו"ה נתפשטה מצוה זאת אצל כל אומה ולשון ומצינו כמה עכו"ם שהיו זהירים בה מאוד וכעובדא דדמא בן נתינה בקדושין דל"א ועמ"ש מהרש"א בח"א שם דעכו"ם מקיימין מצות כיבוד אלא שהם עושין כן מפני השכל ואנחנו עם בני ישראל נצטוינו לעשותה לא מפני שהשכל גוזר אלא מפני שד' צוה כן בתוה"ק וכמש"כ כבד את או"א כאשר צוך ד' אלהיך, רצה לומר לא מפני שהשכל כן אלא מפני שד' צוה, וכיון שכן שבמעשה גם העכו"ם מקיימין מצות כיבוד ואין ביניהם לבין ישראל אלא שהללו מקיימין מפני הצווי והללו מפני הטבע, משו"ה שייך שפיר לחייב גם לגר שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקלה, שקודם הגירות היינו זהירים בזה ועכשיו יופטר, ומיושב שפיר דברי הרמב"ם שפוסק דגר מחויב לכבד אביו מטעם דשלא יאמרו באנו וכו'. ולא דמי לעבד דגם בגיותו קודם שנשתחרר אין לו שייכות לאב דזרמת סוסים זרמתם ולא שייך לחשש דשמא יאמרו כו', משא"כ בגר דבגיותו יש לו יחס לאביו ולכן כשנתגייר נמי נהי דמדין תורה פטור כיון דכקטן שנולד הוא ולאו אביו תו, אפ"ה מגזירה דרבנן חייב שלא יאמרו, יהיה איך שיהיה הטעם ברמב"ם אבל עכ"פ שפתיו ברור מללו דגר חייב לנהוג כבוד באביו, וכיון שאמירת קדיש מטעם כבוד הוא וכמ"ש המעב"י, ולא עוד אלא דמי שמונע מלומר קדיש הרי הוא כמבזה לאבותיו ממילא שגם הגר מחויב לומר קדיש:

אלא דאכתי צריך ביאור דהא לכאורה מוכח אפי' לרמב"ם אינו חייב בכבוד כ"א בחייו אבל לאחר מיתה לא, דאל"ה יקשה טובא דברי הרמב"ם בפ"ו מהלכות ממרים שפוסק דגם בן ממזר חייב בכבוד אב, וכבר הרעיש עליו הטור יו"ד סי' רמ"א שזהו נגד סוגיא מפורשת בב"ק דצ"ד דבאינו עושה מעשה עמו פטור, ובע"כ כמ"ש הלח"מ שם דסוגיא דהתם מיירי בלאחר מיתה, ובזה גם הרמב"ם פוטר, ומה שמחייב בממזר היינו מחיים, ואין לך אינו עושה מעשה עמיו יותר מעכו"ם שאינו חייב בכבודו אפי' לרמב"ם וא"כ אמאי יתחייב בקדיש שאינו אלא כבוד דלאחר מיתה, אכן באמת חילוקו של הלח"מ אינו מוכרח, דשפיר י"ל דגם בלאחר מיתה מחייב הרמב"ם באינו עושה מעשה עמו, ומסוגיא דב"ק דמוקי דוקא בשעשה תשובה ואל"ה פטור, משום דאינו עושה מעשה עמו, לא קשה כלל להרמב"ם דמחלק בחילוק אחר, דהנה בתוס' יבמות שם ד"ה הב"ע שעשה תשובה הקשו מהא דתנא ר' ישמעאל לכל אין הבן נעשה שליח להכותו חוץ ממסית ומדיח, והרי שאפי' לרשע שמחויב מלקות אסור לבנו להכותו וחי' דגם זה מיירי בשעשה תשובה, אכן הרמב"ם לא ניחא לי' בפי' התוס' ולכן חילק דזאת הברייתא לא קאמר אלא איסורא אבל לא לחייב מיתה, וכיון דבש"ס הוכיח מברייתא זאת לדינא דקאמר מאי הוי עלה ומביא מברייתא דר' ישמעאל לכן קיי"ל כוותי' ודלא כאוקימתא דחוקי דמוקי למשניות בשעשה תשובה אלא כסתמא דמשנה דיבמות דמי שיש לו בן ממזר חייב וכן כסתמא דברייתא סנהדרין דפ"ה דיוצא ליהרג בנו חייב ולא חש להאוקימתות דש"ס דמפרש לה בשעשה תשובה, וזהו באמת דעת רבינו היראים סי' נ"ט והסמ"ג ל"ת רי"ט שפוסקים דגם במכה לאביו רשע חייב. וכבר הרעישו ע"ז מברייתא דסנהדרין דיוצא ליהרג ובא בנו והכהו וקללוהו חייב בא אחר וקללו פטור ומקשה שם מ"ש בנו ומ"ש אחר ומשני אחר היינו טעמא דפטור דא"ק ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך כלומר וזה שעבר עבירה שחייב מיתה עליה לאו עושה מעשה עמך, ופריך התינח קללה הכאה מנ"ל מקשינן הכאה לקללה א"ה בנו נמי כו' הב"ע כשעשה תשובה כו' ע"ש, ומדמוקמי' להא דיוצא ליהרג ובא בנו והכהו דחייב כשעשה תשובה שמעינן בהדיא דכל שלא עשה תשובה אפי' בנו פטור, ולמ"ש ניחא דפסקו כסתמא דמשנה דיבמות דמי שיש לו בן ממזר חייב ולא חשו להאוקימתות דעשה חשובה ואפי' הרמב"ם דחש לה אינו אלא לחיוב מיחה אבל איסורא איכא בלא עשה תשובה, והוה"ד בכיבוד אינו חייב על הביזוי אא"כ עשה תשובה אבל מצוה איכא אפי' בלא עשה חשובה ואפי' לאחר מיתה נמי כיון דלחילוק הרמב"ם א"צ או לחילוק דמחיים ולאחר מיתה, ומכל הלין שמענו דלרמב"ם מצוה איכא לכבד לאב אפי' כשאינו עושה מעשה עמו. וממילא דגר מחויב לכבד לאביו עכו"ם ולומר עליו קדיש דאם לא יאמר הרי מבזהו, ותו לא מידי:

והרי הראיתי בזה דיש פנים לצדד מצד ההלכה דיש גם חיוב לכבדו ולומר קדיש, אכן מפני שאין להורות הוראה שנראה תמוה לרבים, ונקל לשער שכל השומע הוראה כזאת יתפלא ע"ז, ובשגם אשר לבנו אטום וסתום מלהבין סוד עליית נשמה ותיקונה ע"י אמירת קדיש דוקא, ואם מפני שברא מזכה אבא וחולקין כבוד לנשמת האב אם הבן עושה מצוה, ומכריזין לפניו ראו שזה ילד וגידל ברא טבא דכוותי', א"כ למה אמירת קדיש דוקא, והלא מי ימחה בידו ללמוד תורה או להגיד מזמורי תהלים, ובשגם אשר בעיקר הדברים שכתבתי יש לפקפק כיון דכיבוד לאב עכו"ם הוא רק כדי שלא יאמרו באנו וכו' ולכן סגי גם בכבוד כזה שבין העכו"ם נוהגים, אבל אמירת קדיש שביניהם לא נהיגי בזה, מה שייך לומר בזה שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה כו'. ולכן כיבוד כזה שאצלם לא נהוג לא שייך לחייבו לגר, ועוד דעיקר מעלת הקדיש שזהו תיקון לנשמת האב, ומי בא בסוד ד' לידע אם לנשמת עכו"ם נמי כן, ואם כי חסידי אוה"ע וגם בינונים יש להם חלק לעוה"ב וכמ"ש הרמב"ם בפ"ג מהלכות תשובה מדחז"ל הוציאו רק לבלעם שרשע הוא כמ"ש בסנהדרין דק"ב מכלל דשארי אוה"ע שאינן רשעים כבלעם יש להם חלק לעוה"ב, אבל אכתי קשה להגיד בזה מהו השארת הנפש ועוה"ב של נכרי, ולכן לדעתי כל גר שחושש לעשות כדין ולומר קדיש ברבים, יוכל לנהוג ללמוד גם לומר תהלים תחת קדיש, וממ"נ אם למעלה יוצא מזה תיקון לנשמת אביו הרי טוב ובא"ל למודו יהא קודש לו לעצמו, ובדרך הזה יוכל לפעמים להתפלל בפני העמוד וגם לומר קדיש באופן שלא יהא בולט שמחמת אבילותו עושה כן לתקן נשמת אביו הגוי, ויהי' מונע בהנהגה כזאת מדבת רבים שיבואו לידי גיחוך וליצנות, שההפסד יהי' מרובה על השכר, אבל כשהוא לעצמו לא באופן בולט כדאי מאוד לחזור לומר קדיש וגם ללמוד ולחוש למה שכתבתי כי יש מקום לצדד ולומר שמחויב מדינא:

והנני חותם בברכת אהרן וואלקין:

תוכן העניינים

שות זקן אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה