אור ברסלב
שות זקן אהרן ח"ב יו"ד › סימן פא

שות זקן אהרן· הרב אהרן וואלקין

ח"ב יו"ד · סימן פא

סימן פ

ב"ה יום ה' ט' אד"ש תרצ"ה פינסק. להרב הנ"ל. ע"ד המשומד שמת ועפ"י הוראתי והסכמתי בסימן הקודם לא ניתן לקבור בביה"ק המיוחד לישראלים, והנה עתה מצאו המערערים על כת"ר תואנה חדשה והוא שביוכ"פ העבר כאשר נחסר בכפר אתת למנין והלכו לבקש איש א' הדר בסמוך. והמומר הלז היה מתארת אצל האיש הזה, ובהיות שלא הכירוהו וביקשו גם אותו והלך עמהם ונצטרף למנין, וא"כ כיון שהתפלל ביוכ"פ כבר חזר לדת ישראל מיקרי ואף שלא פסק מנהגו ודרכו להיטמע גם אח"כ בין הנכרים ולאכול נבלות וטרפות והתנהג בכל עניניו כנכרי גמור, בכ"ז שם משומד כבר פרח מיני' ואינו אלא רשע בעלמא דנהגו גבן לקוברן בביה"ק של ישראל, ואין לנו בתי קברות מיוחדים לרשעים לבדן, זהו טענות המערערים:

והנה גם בזה הבל יפצה פיהם וכמו שאבאר, דהרמ"א באו"ת סי' תקל"א סעיף ז' ומג"א שם סקי"א כתבו בשם תה"ד דמומר שבא לחזור בתשובה צריכין לגלחו ואין מצרפין אותו לכל דבר שבקדושה עד שיגלח וכ"ה בבאה"ג יו"ד סי' רס"ז בשם רש"ל לטבול את המומרין ולגלח כל שערן מקודם וכ"ה בדרישה שם, ובתשו' הרשב"א ח"ז סי' תי"א נשאל בנשתמד ורוצה לחזור אם צריך טבילה ומלקות והשיב דמלקות ודאי צריך כו', הרי שלכל הדעות אפי' בתשובה גמורה לא חזר לדת ישראל עדיין עד שיטבול ויגלח או ילקה לדעת הרשב"א, הן אמנם די"ל דהא דהצריכו טבילה וגילוח אין זה מדינא אלא ממנהגא בעלמא אבל אין זה לעיכובא, ולכאורה היה נ"ל גם להביא ראיה לזה דאין כל אלו הדברים מעכבין הגירות מהא דקי"ל דמומר שקידש אשה קדושיו קידושין, ובחת"ס חאה"ע סי' ע"ג ביאר הטעם דשמא הרהר בתשובה בלבו ע"ש שביאר כן בשיטת רב יהודאי גאון, ואי נימא דטבילה וגילוח מעכבים כי הרהר ודאי בתשובה מאי הוי הא אכתי חסר הטבילה וגילוח, א"ו דזה אינו אלא ממנהגא ואם אך חזר בתשובה חזר להיות ישראל גם בלא טבילה וגילוח, אבל באמת יש לדחות ראיה זאת דגבי קדושין שאני כיון דחזינן דעושה מעשה יהדות ומקדש אמרי' דבודאי יגמור אח"כ כל הפרטים שנצרך לחזרת היהדות ונקרא שוב ישראל מיד גם קודם שגמר וכמ"ש הח"מ וב"ש סי' ל"ח סקמ"ד בשם רבינו ירוחם דאע"פ שאנו רואין הגזילה עדיין בידו ולא מיקרי בעל תשובה עד שישליך השרץ מידו מ"מ כיון שהסכים בדעתו להשיב נקרא תו צדיק, אבל בעלמא היכי דליכא רגלים לדבר לא חיישינן כלל לשמא הרהר תשובה דמוקמינן רשע בחזקת רשעתו וכ"ש היכי דחסר עדיין הפרטים הצריכים לבעל תשובה, וראיה לחילוק זה דהא ידוע שיטת הגאונים ראשי מתיבתא דמתא מחסיא וסייעתם המובא במרדכי פ' החולץ ביבמה שנפלה ליבום לפני יבם מומר דנפקא בלא חליצה, ולמה לא חשו לשמא עשה תשובה א"ו דכל זמן דליכא רגלים לדבר לא חיישי' לזה, ועוד ראיה דהא אם אשה נתקדשה לפני עדים מומרים פטרינן בלא גט ולא חיישי' לשמא הרהרו תשובה ונעשו עדים כשרים כמבואר ברמ"א אה"ע סי' מ"ב ובח"מ וב"ש שם סקכ"ב והיינו כיון שאין רגלים לדבר מסתמא מוקמי' להו אחזקת רשעתם, ואין לומר דה"נ בנ"ד כיון שהלך להתפלל ביוהכ"פ הוי כעושה מעשה יהדות ורגלים לדבר שהחליט בדעתו לשוב לדת ישראל ולכן מהני אפי' קודם שטבל וכמו בעשה תשובה והגזילה עדיין בידו שזכרתי לעיל, דזה אינו דהתם בקדושין לא קפדינן רק על רגע דחלות הקדושין שיהא ישראל, ואם אך ברגע זו היה ישראל אפי' אם אח"כ חזר לסורו הוי קדושין מעליא. משא"כ בנ"ד אפי' נימא דביוכ"פ הרהר בתשובה אבל כיון שראינו בו אח"כ ששב לקיאו ומחזיק ברשעתו לעבור על כל איסורי תורה, אכתי רשע הוא בשעת מיתתו ואין קוברין רשע אצל צדיק, ובכה"ג אפי' אם טבל וגילח וגם עשה תשובה ודאי ביוכ"פ עד שנעשה ישראל גמור בשעת מעשה אפ"ה כיון שאח"כ חזר לסורו לעבור עבירות דאורייתא ונעשה מומר מחדש, ואפי' בפעם אחד נעשה מומר לשיטת רבינו היראים כמו שהוכחתי מלשונו בסי' מ"ז שכתב וז"ל ואם הוא עבריין באחת מכל מצות האמורות בתורה במזיד ולא עשה תשובה אינו חייב לא להחיותו כו' וכיון שעבר במזיד יצא מכלל אחוה כו' למדנו שרשע אינו אחיך ויצא מכלל אחוה עכ"ל. ואלו בטור יו"ד סי' רנ"א שינה הלשון וכתב מי שהוא מומר לתיאבון כו' וכ"ה בסמ"ק, ובחבורי על היראים כתבתי דיש נ"מ לדינא בין לשון היראים שכתב ואם הוא עבריין ללשון הטור שכתב ואם הוא מומר, דהטור שכתב בלשון מומר משמע להדיא דדוקא ברגיל לעבור עבירה זאת, דאילו בפעם אחת לא נעשה מומר כמ"ש בתוס' וביו"ד סי' ב' דבפחות מג' פעמים לא מיקרי מומר. אכן היראים סובר דאפי' בפעם א' שעבר עבירה במזיד יצא מכלל אחוה דכן מוכח מראיה שהביא מדכתיב ונקלה אחיך משנקלה הרי הוא כאחיך אבל קודם לכן אינו אחיו, והתם הא בפעם אחת שעבר עבירה במזיד נמי מחויב מלקות מכלל דגם בפעם אחת יצא מכלל אחוה, ולהכי דייק ביראים לכתוב עבריין ולא לשון מומר, ועיין בשו"ע יו"ד שם שהמחבר כתב נמי בלשון עבריין וכתב הש"ך דהיינו דוקא ברגיל לעבור ולא בפעם אחת וכהטור, ולענ"ד נראה דבכוונה כתב לשון עבריין ולא לשון מומר להורות שאפי' בפעם אחת נמי וכפי הראיה ממלקות ועמ"ש הט"ז ביו"ד שם. וגם זה אין לומר דנהי שודאי נעשה מומר גם בעבירות שעשה אחר יוכ"פ אבל אכתי איכא חילוק בין קודם יוכ"פ לאחריו, דמתחלה היה עליו שם מומר מפני שנשתמד וקיבל המרת דת ע"י הזיה ע"י כומר, ואחר יוכ"פ לא המיר דתו מחדש ע"י כומר אלא שפרק עול ונטמע בין הגוים. דאין סברא לחלק בזה וכמו שטען החת"ס שם דטיפין הללו שהוזה ע"י כומר מה טיבן לשנות גופו והעיקר כיון שנטמע ופרק עול הרי הוא חשוב כמומר, ומה שטוענים המערערים דשם משומד כבר פרח מיני' ואינו אלא רשע, ומנהג שלנו לקבור רשעים גמורים בבית קברות אחד עם צדיקים, גם זה הבל יפצו פיהם לפמ"ש בתשובה הקודמת דבאמת מן הדין אסור לקבור רשעים בביה"ק אחד עם צדיקים ואיסור דאורייתא הוא. רק טעם המנהג הוא משום דהחיים יודעים שימותו גם רשעים ובעיר אין אלא בית הקברות אחד הרי ידוע ומחלו ליקרייהו, וטעם זה לא שייך אלא לרשעים דשכיחי, אבל מומר שנשתמד ויצא לגמרי מדת ישראל שזה לא שכיח אפי' אחד בכמה עירות. ואדעתא דרשע דלא שכיח כזה לא מחלו ליקרייהו, וגם בדור זה דגברה הרשעה בעוה"ר ואין ישראלים כשרים בדלים גם מרשעים. בכ"ז מן משומד בדלים. ולטעם זה גם בנ"ד אפי' נימא דמדינא פח מיני' שם משומד אפי' בלא טבילה וגילוח, בכ"ז לפי ראות עינינו, בעיני הבריות כל זמן שלא חזר בדרך רשמיי לדת הישראלי, לקבל דברי חבירות בפני ב"ד, עדיין משומד הוא דמיקרי והקהל בדלים ממנו, וכ"ש למ"ש בתה"ד הנ"ל דמדינא אין לצרפו לכל דבר שבקרושה עד שיטבול ויגלח, וא"כ איך ס"ד להתחבר עמו אחרי מותו, ודאי דלא ניחא למתי ישראל שיצטרף ויתחבר עמהם איש כזה אשר גם בחייהם לא רצו וגם לא היו רשאים להצטרף עמו, ובודאי דאדעת אדם רשע כזה לא מחלו ולא ניחא למתי ישראל להצטרף עמו להיות שכן נצחיי, ודבר פשוט הוא שמוקמינן לו על עיקר הדין דאסור לקבור רשע אצל צדיק, ויפה עשה כת"ר שלא הניח לקברו בביה"ק היהודיי, ולדעתי איסור דאורייתא הוא לקברו בביה"ק הכלליי של יהודים ויסכרו פיות הדוברים על צדיק עתק:

ובאין עוד להאריך בדבר פשוט כזה הנני חותם בברכת אהרן וואלקין:

תוכן העניינים

שות זקן אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה