אור ברסלב
שות זקן אהרן ח"ב יו"ד › סימן פ

שות זקן אהרן· הרב אהרן וואלקין

ח"ב יו"ד · סימן פ

סימן עט

ב"ה יום ד' י"ט שבט תרצ"ה פינסק. כבוד הרב וכו' מהור"ר אהרן דוב באראז שליט"א אב"ד דבערעזינה. מכתבו קבלתי זה עתה ומפני שענין זה לא ניתן לדחות מהרתי להשיבו כרגע. כת"ר שואל ע"ד מומר שהמיר דת הישראלי זה כמה שנים ועכשיו מת, אם יש חיוב להשתדל אצל השלטון שיניחוהו לקוברו בקבר ישראל, ומאי עמא דבר ואיך הוא המנהג בזה:

ע"ז אשיבו כי תמהתי מאוד לראות השאלה בנוסח כזה להודיעו מאי עמא דבר ואיך הוא המנהג, דאטו במנהגא תליא להיות כל איש סורר בביתו ובעירו לעשות כרצונו, והלא איסור דאורייתא הוא לקבור רשע אצל צדיק ורשע חמור אצל רשע קל וכמ"ש רש"י במשנה דסנהדרין דמ"ו, וא"כ כ"ש בנ"ד שהוא מומר לע"ז דהוי מומר לכל התורה כולה איך להעלות על הדעת לקוברו בבית הקברות הכלליי אשר צדיקים ות"ח ינוחו שמה ולעבור על איסור דאורייתא מהלל"מ, וגם בזה אני תמה על כ"ת עד שאתה שואלני אם יש חיוב להשתדל לקוברו, שאלוני אם רשאים לקוברו כל עיקר, וכל עין רואה מישרים יראה שפשטות התלמוד בבבלי ובירושלמי הוא דאסור לשום בר ישראל להתעסק בקבורתו וכ"ה גם דעת כמה מגדולי הפוסקים וכמו שאבאר. דהנה במס' שמחות פ"ב הכי איתא הפורש מדרכי ציבור אין מתעסקין עמו לכל דבר, ומזה למד האו"ז ח"ב סי' תכ"ז הובא בהג"א פ' גיד הנשה דאסור להתעסק בקבורת אדם שידוע שהוא רשע ולא עשה תשובה וגם כ"כ להדיא בדרישה יו"ד סי' שמ"א, משום דהם מפרשים לשון אין מתעסקין דקאמר בברייתא משמע אפי' קבורה, וגם החת"ס חיו"ד סי' שמ"א כתב דאפשר לפרש כן ללשון אין מתעסקין, הן אמנם דלדינא הוכיח החת"ס דמחויבין לקבור גם לאדם רשע והוכיח זה מההיא דסנהדרין דמ"ז דקאמר התם לגבי טומאת כהן יכול פירשו אבותיו מדרכי צבור יטמא ת"ל בעמיו מי שעושה מעשה עמיו. והשתא אי ס"ד דלא בעי קבורה א"צ קרא לכהן שאינו רשאי להטמא לאבותיו שפירשו מדרכי צבור הא אין כהן מטמא אלא לצורך קבורה, ואי אמרת דפורשים מדרכי צבור לא בעי קבורה קרא ל"ל שאינו רשאי להטמא להם, וכה"ג הקשה המג"א סי' תק"ב על הגה"מ דס"ל אין מצוה לקבור נפלים דא"כ ל"ל קרא שכהן אינו מטמא לנפלים תיפוק לי' שאינו מטמא אלא לצרכי קבורה, וה"נ דכוותה. אע"כ דמחויב לקבור גם למי שפירשו מדרכי צבור ע"ש. והך אין מתעסקין עמו לכל דבר האמור בברייתא נדחק לפרש דאין קבורה בכלל אלא אין מתעסקין להכין תכריכים ושאר צרכי קבורה אבל קבורה גופא מיהא בעי:

אכן אי משום הא אין כדאי לדחוק בפירוש הברייתא, דראיה שהביא יש לדתוחה ולומר דקרא הא גופא אתא לאשמעינן דפורש מדרכי צבור אין צריך קבורה, ועל המג"א גופי' השיגו האחרונים וכתבו דקרא הא גופא דנפל א"צ קבורה, אפ"ה לגבי פורש מדרכי צבור יודה דקרא אשמעינן דפורש מדרכי צבור א"צ קבורה, דטעמא רבה יש לחלק ביניהם. דהתם לגבי נפלים אי"א לפרש דקרא אשמעינן הא גופא דנפלים א"צ קבורה דלא נצרך כלל קרא על זה דמסברא נמי ידעינן כיון דטעם קבורה הוא או משום כפרה או משום בזיוני כמבואר בסנהדרין דמ"ו. ושני טעמים הללו לא שייכי בנפלים. דכפרה לא שייך כיון שאינם בני חטא ועונשין, וטעם דבזיוני נמי לא שייך דקטן לאו בר בושת הוא כמבואר בב"ק דפ"ו וכיון דמחיים לית להו בושת הוה"ד לאחר מיתה, וא"כ שפיר יליף המג"א מזה מדאצטריך קרא שלא יטמא מכלל דצריכין קבורה, והטעם הוא משום בזיוני, ולא בזיוני דנפל אלא בזיוני דכל ישראל, דלכל ישראל יש בזיוני כשמתיהם מוטלים באשפה, אבל לגבי פורש מדרכי צבור שפיר י"ל דקרא הא גופא אשמעינן שא"צ קבורה, ולפ"ז האו"ז וסייעתו פשוט דמומר אסור להתעסק בקבורתו. וגם פשטות לשון הירושלמי מוכח כהאו"ז, דידוע הירושלמי פ"ת דתרומות וכ"ה במד"ר פ' ויקרא בההוא טבחא שהאכיל טרפות כו' והיו הכלבים מלקקים את דמו אתו ושאלו לר' תנינא כו' וא"ר תנינא ארפינן דמו דלהוו אכלין, הרי מבואר להדיא דהניח גם בזיון גדול כזה שהכלבים ילקקו דמו, ואם כי בחבורי זקן אהרן סי' פ' דחיתי ראיה זאת אבל פשטות הירושלמי מוכח כהאו"ז וסייעתו דאסור להתעסק בקבורת אדם רשע. לא נעלם ממני שהרבה פוסקים חולקים וסוברים דבקבורה יש חיוב להתעסק אפי' לרשע ונדחקו לפרש דהירושלמי לא להלכה א"ר חנינא כן כ"א דרך צחות או שהוראת שעה היתה, אבל הני מילי לקוברו בקבר מיוחד הוא לבדו, אבל חלילה לקוברו בבית הקברות הכלליי, זה לא עלה על דעת שום איש לעבור על איסור דאורייתא, והרבה טרחו האחרונים ליישב מנהג שלנו שקוברים לרשעים בביה"ק אחד עם צדיקים וכולם כתבו בטעם ההיתר משום דהחיים יודעים שימותו גם רשעי ישראל ובעיר אין אלא ביה"ק אחד הרי ידעו ומחלו ליקרייהו. וטעם זה לא שייך אלא לרשעים דשכיחא להו ופריצי בשאר עבירות, אבל מומר שנשתמד ויצא לגמרי מדת ישראל שזה לא שכיח אפי' אחד בכמה עירות ואדעתא דרשע דלא שכיח כזה לא מחלי ליקרייהו ולא ניחא להו למתי ישראל שיוקבר אצלם אפי' בקצה ביה"ק מומר לכל התורה, ואפי' אוה"ע אין מניחים לרשעים כאלו לקוברם בביה"ק הכלליי. כ"ש אנחנו זרע קדש אשר קדשנו בקדושתו של אברהם אבינו לא יראה ולא ימצא טמאים כאלו בקרבת צדיקים נוחי נפש ואפי' מן הדין היה חיוב קבורה הו"ל למיגזר שלא לקברו, צא טמא כלה גרש יגרש ממקום קדוש שלנו, וכ"ש שאיסור דאורייתא הוא לקוברו בביה"ק הכלליי וכמ"ש, וגדולה מזו איתא בתשובת אבן יקרה מהדו"ת סי' קמ"ז דאפי' מי שקנה מקום קבר בעודו בחיים ששילם במיטב כספו ואח"כ המיר דתו שאין לקברו בקברו אשר קנה והמכירה בטילה דאדעתא דהכי שיעשו הקהל איסור לקבור רשע כזה אצל צדיקים לא מכרו לו ע"ש. וכל המערער על הוראה זאת מראה בנפשו שלא ידע מאי דקאמרי רבנן, המה ראו דברי הב"ח וחת"ס שכתבו דיש חיוב לקבור גם לרשע, אבל את זה לא הבינו כי הם דברו רק על קבורה לא בביה"ק אלא במקום מיוחד ביער או בחצר אבל בין קברות צדיקים לא אמר שום אדם ואיסור דאורייתא הוא וכמ"ש, יסכר פיות מלשינים ומקטרגים ושלום על ישראל ורבנן:

כנפש ידידו המברכו בברכת אהרן וואלקין:

תוכן העניינים

שות זקן אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה