שות זקן אהרן· הרב אהרן וואלקין
ח"ב יו"ד · סימן עג
ב"ה יום ב' י"ב תשרי תרצ"ד פינסק. כבוד הרב וכו' מהו' דוד זאב האלפערן רב בק"ק זאסטראוועצי. ע"ד שאלתו בס"ת שנמצא שנפסק רגל התחתון מבי"ת והנפסק נראה לעין כל אלא שתינוק קורא אותו ב', ומסתפק אי מהני בזה קריאת התינוק כיון שעינינו רואות שאין האות כצורתו, והנה בגט מצינו פלוגתא בזה, התה"ד סי' ר"ל אוסר מטעם דכל שאין צורת אות עליו כמו שנמסר למשה מסיני, אין שם אות עליו, והביא ראיה מדברי הרא"ש שכתב בסוף מס' גיטין על מימרא דאביי בש"ס שם להזהיר על הרחקת הרגל בה' דלמהך דלא לשמע למחך כי חוכא ובכל רגלי שארי האי"ן צריך להרחיק כדאיתא פ' הקומץ כו' אלא בה"א דלמהך צריך להרחיק יותר עכ"ל הרא"ש ובהאי "יותר" שכתב הרא"ש הבין התה"ד הכוונה דקאי על ההרחקה כלו' שבה"א זה צריך ריוח יותר גדול בין הרגל להגג מבשאר ההי"ן, ומשום דאביי הוצרך להזהיר עליו ביחוד מכלל שצריך הרחקה יותר גדולה, ומזה שפיר הוכיח התה"ד דגם בשארי ההי"ן אם שינה צורתן והדביק הרגל להגג שפסול גם דיעבד דאל"ה מה מקום להוכחת הרח"ש מדאזהר אביי על ה"א דלמהך מכלל דצריך להרחיקו בריוח יותר גדול, נימא דלעולם שיעור הריוח וההרחקה אין נצרך בה"א זה יותר משארי ההי"ן ומה שהזהיר אביי על ה"א דלמהך לומר שבו פסול גם בדיעבד אם הדביק הרגל לגג כדי שלא נפרש למתך כמו חוכא ובשארי ההי"ן כשר דיעבד גם אם הדביק, אע"כ דגם בשארי ההי"ן נמי פסול דיעבד וממילא אי"א לפרש דאזהרת אביי היה שלא ידביק לגמרי ושפסול דיעבד, דע"ז לא היה צריך לטעם דתוכא דבשארי ההי"ן נמי אם הדביק לגמרי פסול דיעבד, ובע"כ דאזהרת אביי היה על שיעור ההרחקה, שבה"א דלמהך צריך הרחקה וריוח יותר גדול ע"ש שזה תכן ראייתו, ונראה שזהו למה שהבין התה"ד דהאי יותר שכתב הרא"ש הכוונה דקאי על שיעור ההרחקה, אבל באמת הכוונה הפשוטה דהאי ביותר הוי פירושו באמת על הזהירות, פי' שבה"א דלמהך צריך ליזהר יותר שלא ידביק ולעולם בשארי ההי"ן בדיעבד כשר ולכן הוצרך אביי להזהיר על ה"א זה משום דשארי ההי"ן א"צ להזהיר כ"כ מלהדביק כיון דדיעבד כשר משא"כ בהך דלמהך אפי' דיעבד פסול אם הדביק לגמרי משום טעם דתוכא, ולפ"ז הוי אזהרת אביי על שלא ידביק לגמרי ואזדא ראייתו לגמרי, וניחא בזה שיטת הב"י אה"ע סי' קכ"ו שהכשיר במקום עיגון אם תינוק קורא אותו, דהיינו משום דלשיטתו שם בד"ה ולמהך פי' נמי דהאי יותר שכתב הרא"ש על הזהירות קאי ונסתר ראיית התה"ד, וכיון שנסתר היסוד של תה"ד היה נראה דבשינה תמונת אות נמי כשר אם תינוק קורא אותו כהלכתו:
אכן מפני שהרמ"א באו"ח סי' ל"ב סעי' ט"ו וכן נראה נמי מהמחבר שם סעיף כ"ה דבתפילין וס"ת פסול וכ"פ כל האחרונים דבס"ת לא מהני אפי' תינוק רואה אותו. ובכדי שלא יסתרו דברי הב"י ממ"ש באה"ע להכשיר גבי גט, נ"ל ברור דדוקא בס"ת ותפילין פוסל משום דבעינן התם כתב אשורית דוקא ולכן כשאין תמונת האות כמו שנמסר למשה מסיני אין שם אות עליו ומה יוכל להועיל שהתינוק קורא אותו כיון דלעינינו אין האות כצורתו, אבל בגט אטו כתב אשורית בעינן הא אין קדושה בגט דניבעי כתב אשורית דוקא וגם אין לפסול בשאר כתבים מטעם דכתיב וכתב ושארי כתבים לא תשוב כתב, דזה אינו דודאי כל הכתבים מיקרי כתב גם לענין שבת לחייב עלה סקילה כדמוכח בגיטין ד"ת גבי הקונה בא"י דכותבין עליו אונו אפי' בשבת ופריך בשבת ס"ד, ואי נימא דכתב שאינו אשורית לא חשיב כתב מאי פריך, הא התם מיירי בכותב השטר בכתב האומות שבאמת שרי מה"ת, א"ו דגם שארי כתבים מיקרי כתב, ובהדיא שנינו בגיטין דפ"ז גט שכתבו יוונית כשר וכ"פ באה"ע סי' קכ"ו, ולא בעינן בגט כ"א שיקראוהו כהוגן בלא טעות וא"כ כיון שתינוק קורא אותו כהלכתו ודאי דשפיר דמי אע"ג שאין לו תמונת אות אשורית, וכן מוכח להדיא ממ"ש באה"ע סי' קכ"ה דאם נכתב האל"ף למ"ד מישראל ביחד שרי, והא בכה"ג ודאי שאין לו תמונת אות אשורית ואפ"ה כשר, ועיין ביש"ש גיטין דפ"ט סי' כ"ג שכתב הטעם משום דבגט כל שתינוק קורא אותו אף שאינו כדין האמיתיי של כתב אשורית נמי כשר, ואמנם כל זה הוא בגט אבל בס"ת דבעינן כתב אשורית גם הב"י יודה דלא מהני מה שתינוק קורא אותו וכהסכמת כל הפוסקים, אלא שבחידושי רעק"א על המג"א או"ח סי' ל"ב סקל"ז פוסק דאפי' בס"ת מהני קריאת התינוק אפי' בנשתנה תמונת האות, מיהו כולם תפסו עליו שזה נגד הרמ"א דלעיל, ולדינא יפה פסק כ"ת לפסול וצריך לתקן וכ"ה הסכמת הפוסקים: ובאין עוד הנני הדו"ש ומברכו בגוז"ט כברכת אהרן וואלקין: