שות זקן אהרן· הרב אהרן וואלקין
ח"ב יו"ד · סימן עב
ב"ה עש"ק ט' אייר תרצ"ו פינסק. כבוד הרב וכו' מוהרדי"פ לעווינסאן נ"י בעיר טשיזעוו. דבר שאלתו באחד שמכר חמצו לנכרי ובתוך שאר מיני חמץ מכר גם פרתו שהיתה לו בחצר אדון אחד, ובאחרון של פסח ילדה בכור מה דינו, ובהיות שהאיץ בי להשיבו כרגע כי נחוץ הוא לא אוכל לבוא בארוכה אשר נצרך לזה שיהוי זמן לבאר הטעמים והנמוקים, כפי המבואר אצלי בחבורי זקן אהרן ח"ר, רק בקצרה אשיבנו כי אין לולד זה דין בכור, דאף אי נימא דאין הולד מכור בשטר המכירה של חמץ, מ"מ גוף הפרה עכ"פ מכורה לנכרי ומבואר ביו"ד סי' ש"כ דאפי' קנה הנכרי רק האם אין לו דין בכור, ואף דלענין בכור בעינן קנין כסף ומשיכה דוקא ולענין חמץ אין מושך הנכרי הבהמות, מ"מ כיון דאיכא קנין וכסף ושטר ואג"ק ות"כ וגם נהגו לכתוב בשטר מכירה שמתנין עמו שהכסף לבדו יקנה, וגם לרווחא דמלתא עושין שארי קנינים פשוט דמהני גם בבכור וכ"פ בתשובת מוהרש"ם ח"ב סי' קצ"ד בפשיטות, ועיין בתשו' אבן יקרה ח"א סי' נ"ד שסיים דבמקום שבעה"ב עשה שטר מכירה כדי להנצל מאיסור שבת והקנה כל בהמותיו לנכרי בכסף ושטר ואג"ק ובתוך הבהמות הנמכרות היתה גם פרה זאת בודאי שאין בזה מקום שאלה כלל והבכור מותר בלי ספק, ובחבורי א"ר הארכתי הרבה וכאן לקצר אני בא רק לפסוק הדין:
והנני המברכו בברכת אהרן וואלקין: