אור ברסלב
שות זקן אהרן ח"ב יו"ד › סימן עא

שות זקן אהרן· הרב אהרן וואלקין

ח"ב יו"ד · סימן עא

סימן ע

ב"ה יום ג' י' כסלו תרצ"ז פינסק. לבני חביבי הרב וכו' מהור"ר יצחק אלחנן שליט"א הגאב"ד דאנטופול. ע"ד השאלה אשר נשאלת מחכם ויר"ש אם מותר להעתיק ספרי המשניות לשפת המדינה בכדי להמציאם לפני הנכרים העוסקים במקצוע זה ורוצים ללמוד ולידע מה שכתוב בתוה"ק, ורוצה אתה לדעת חות דעתי, ע"ז אשיבך כי מנקודת הדין עלה בדעתי לצדד אמנם קצת היתר, דהנה שורש דין זה הוא במס' חגיגה די"ג דא"ר אמי אין מוסרין דברי תורה לנכרי שנאמר מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל ובתוס' שם הביאו בשם רבינו אלחנן להקשות מה הוצרך ר' אמי לקרא דדברי קבלה דמגיד דבריו ליעקב כו' תיפוק לי' דמדאורייתא אסור כדא"ר יוחנן בסנהדרין דמ"ט גוי שעוסק בתורה חייב מיתה וכל המלמדו עובר בלפני עור לת"מ ע"ש, ועיין במהרש"א בחגיגה שם דדייק לישנא דר' אמי דאמר אין מוסרין ולא אמר אין מלמדין, ומכת דיוק זה העלה לחדש דאיסור דר' אמי הוא רק למוסרם ולהבינם טעמי המצוה וסודות התורה בזה הוא דאמר אין מוסרין אבל לימוד שטתיי בעלמא מותר ע"ש, והרי מתבאר מדברי מהרש"א שאין איסור ללמד תורה לעכו"ם אלא כשמלמדו ומוסרו גם רזי התורה אבל לימוד בעלמא מותר. ולפ"ז בנ"ד שאינו אלא מעתיק המשנה כצורתה שטתיותה ופשטותה ואין מוסר שום טעם וסוד דאין איסור, ואתר החיפוש מצאתי תנא דמסייע לי' הוא הגאון הספרדיי ר' יעקב שאול אלישר ז"ל שהיה רב הכולל וחכם באשי באה"ק בדור הקודם שנשאל אם מותר ללמד לעכו"ם לשון הקדש ודקדוקה ובנה ג"כ יסוד היתר על דברי המהרש"א הנ"ל דהאיסור הוא דוקא ללמדם טעמי המצוה וסודותיה:

ואף כי בתחלת העיון שמחתי שכיונתי לדעת הגאון, אבל אחרי שובי נחמתי ונוראות נפלאתי איך פלטה קולמסו של גאון וצדיק דבר כזה, דהא קמן יש שני סוגי איסורים בזה, א) איסור דר' יוחנן בסנהדרין דגוי העוסק בתורה חייב מיתה והמלמדו עובר משום לפני עור, ב) הך דר' אמי בחגיגה דאין מוסרין ד"ת לנכרי משום מגיד דבריו ליעקב, ונהי דהך איסור דר' אמי דייק המהרש"א מלשון אין מוסרין דאמר דכוונתו שדוקא רזי וטעמי התורה אסור למוסרו. אבל ר' יוחנן דלא קאמר לשון אין מוסרין אלא אמר גוי העוסק בתורה. משמע דאפי' עוסק רק בלימוד שטתיי בעלמא נמי חייב, וא"כ איך אפשר לבנות יסוד היתר על דברי מהרש"א הא המהרש"א לא אמר כזה כ"א על איסורו דר' אמי, אבל לדידן אכתי אסור מכת איסורו דר' יוחנן, ולבד שבדברי ר' יוחנן אין הכרת לדחוק ולפרש כוונתו דגם הוא אינו אוסר אלא מסירת סודות וטעמי התורה כיון דכל עיקר ההכרח שהכריח למהרש"א לפרש כן בכוונת ר' אמי הוא משום שהלשון אין מופרין דחקתו לזה, וא"כ ר' יוחנן דלא אמר לשון כזה מנ"ל לדחוק ולפרש דלא אסר אלא מסירת הטעמים והסודות, עוד הדבר מוכרח להיפך דר' יוחנן בע"כ שאוסר בכל אופן ואפי' לימוד בעלמא. וגם כוונת מהרש"א גופי' ודאי הכי הוא דרק ר' אמי מפרש כן אבל ר' יוחנן אוסר בכל גווני, דהא עיקר ההכרח מה שגרם למהרש"א לדחוק כן בכוונת ר' אמי הוא מכת הקושיא החזקה של התוס' דחגיגה דמה צורך הי' לר' אמי ללמוד דינו מדברי קבלה ומי סני לי' דינו דר' יוחנן שמקרא מלא הוא ומה בא ר' אמי בכלל להוסיף על דברי ר' יוחנן, ובכדי ליישב זה הוכרח ליכנס לדוחק ולחלק כן, וכלל כוונתו מתפרש הכי דהא דא"ר יוחנן דגוי העוסק בתורה חייב היינו כשעוסק בשאר דיני התורה שאין הנכרי מצוה עליהן, אבל בז' מצות דידהו הא מצוה ללמדן כמפורש שם בסנהדרין, ובא ר' אמי להוסיף דאפי' בז' מצות אם כי מצוה לכל אדם ללמדן אבל רק ידיעה ולימוד שטחיי אבל למסור להם רזי וטעמי התורה אסור גם בז' מצות מקרא דמגיד דבריו וגו', ולפ"ז הוצרכו שפיר שני דינים הללו דר' יוחנן ודר' אמי, דר' יוחנן מיירי בשאר דיני התורה, ור' אמי מוסיף דטעמי וסודות התורה אסור אפי' בז' מצות, ולק"מ תו קושית התוס' דשפיר הוצרך הא דר' אמי וגם לקרא דמגיד דבריו וגו'. זהו כלל כוונת מהרש"א וכל מעיין היטב ימצא כמעט מפורש כן בדברי מהרש"א דרק אז' מצות הוא דחידש דינו שאין אסור אלא הטעמים והסודות דוקא, וכיון שכן מוכרת הדבר דאיסור דר' יוחנן בשאר דיני תורה הוא אפי' לימוד שטחיי בעלמא נמי אסור, דאי איסור דר' יוחנן הוי נמי דוקא רק לטעמי וסודות התורה א"כ ר' אמי מה בא להוסיף בלשון דאין מוסרין דטעמי ורמזי התורה אסור כיון דר' יוחנן נמי אינו אוסר אלא טעמי וסודות התורה ואכתי יוחזר קושית התוס' קרא דמגיד דבריו למה תיפוק מדר' יוחנן, ואין לומר דבאמת ר' יוחנן נמי אינו אוסר אלא טעמי יסודות התורה אלא שהוא אינו אוסר זה רק בשאר מצות אבל בז' מצות דידהו דמצוה ללמדם שרי למוסרם אפי' הסודות ובא ר' אמי להוסיף דלמסור סודותיה אפי' בז' מצות נמי אסור, דא"כ חסר בדברי ר' אמי דלשון אין מוסרין דאמר ר' אמי משמע שעיקר החידוש שבא להוסיף על איסור דר' יוחנן הוא האיסור דמסירת הסודות והטעמים, ואי נימא דגם ר' יוחנן אינו אוסר אלא מסירת הסודות א"כ זה אין חידוש, והחילוק שביניהם הוא רק בזה, דלר' יוחנן בז' מצות מותר אפי' מסירת הטעמים ולר' אמי גס בזה אסור, א"כ הכי הו"ל לר' אמי למימר אפי' ז' מצות אסור למסור בכדי להבליט ולהדגיש דעיקר הוספה שלו על ר' יוחנן הוא הז' מצות, ומדהבליט והדגיש הוספה שלו רק בשינוי לשון דאין מוסרין משמע דזה עיקר החילוק שביניהם דלר' יוחנן אסור בשאר דיני תורה לא רק מסירת הטעמים אלא אפי' לימוד שטחיי נמי אסור, ור' אמי מוסיף דמסירת הטעמים אפי' בז' מצות נמי אסור וזה ברור בכוונת מהרש"א, וכן הבינו גדולים דלמהרש"א נמי לר' יוחנן אסור בשאר מצות אפי' למוד שטחיי, ולפ"ז נפל כל יסוד ההיתר שלי ג"כ, דנהי דאינו אלא מעתיק שטחיית לשון המשנה ומצד איסור דר' אמי אין בזה, אבל אכתי אסור מטעם איסור דר' יוחנן שבכל שארי דיני התורה אוסר אפי' לימוד שטחיי בעלמא וכמ"ש:

אלא דאכתי עלה בדעתי עוד לצדד קצת בהיתר ולהסיר איסור דר' יוחנן נמי מנידון אשר לפנינו, דהנה לענ"ד היה נראה ליישב קושית התוס' דחגיגה שהקשו על ר' אמי מה בא להוסיף על ר' יוחנן ומה הוצרך לקרא דמגיד דבריו וגו' וגם שינוי לשון דאין מוסרין דקאמר ר' אמי, ונ"ל ליישב בדרך חידוד עפמ"ש בסנהדרין שם בטעמו של ר' יוחנן דגוי שעוסק בתורה חייב משום דכתיב תורה צוה לנו משה מורשה, לנו מורשה ולא לעכו"ם ועכו"ם שלומד תורה מיגזל גזלי' כו' ע"ש, וכיון דעיקר האיסור הוי משום לתא דגזילה לא שייך כ"א כשעכו"ם נוטלה מעצמו ועוסק בה אבל כשישראל מוסר לו מה גזל שייך בדבר שהבעלים מוסרים בעצמם מרצונם הטוב. ועפ"י הנחה זאת יתפרש שפיר דברי ר' יוחנן ור' אמי דר' יוחנן אומר גוי "העוסק" היינו כשעוסק מעצמו, בזה ודאי דאסור מקרא דתורה לנו מורשה ומטעם גזל, אבל אם ישראל מוסר לעכו"ם ודאי דשרי דאין תו איסור גזל, ואתי ר' אמי ומוסיף דאין מוסרין נמי, פי' אפי' אינו נוטל מעצמו אלא מוסרין מדעתם דתו אין בזה גזל אפ"ה אסור משום מגיד דבריו ליעקב ומשפטים בל ידעום ולק"מ קושית התוס' וגם שינוי הלשון דאין מוסרין מיושב שפיר. וזהו תי' נפלא ואמת ב"ה, ולפ"ז בנ"ד שישראל הוא הממציא ההעתקה לנכרי ואין העכו"ם נוטלה מעצמו, וגם אינו מעתיק אלא שטחיות המשנה ולא הסודות והטעמים אין בזה שום איסור, לא דר' יוחנן ולא דר' אמי, דר' יוחנן ליתא כיון שאין נוטל מעצמו וישראל הוא ממציאו לית כאן איסור דגזילה, ואיסור דר' אמי משום מגיד דבריו נמי ליתא כיון שאיסור זה אינו אלא כשמוסר לו סודות וטעמי התורה וכהמהרש"א, ובנ"ד שאינו מוסרו לו אלא שטחיותה גם איסור זה ליתא, וארווחנא ליישב בזה קושית התוס' בפ"ב דשבת גבי עובדא דהלל שלמד עם הגר שבא לפניו להתגייר והא קודם שנתגייר אכתי נכרי הוא ואיך למד תורה עמו ע"ש ובמפרשים ולמ"ש ניחא שפיר דכיון שהלל היה מלמדו ולא שלמד מעצמו וגם לא למד עמו אלא סדר תפלה וראשי פרקים של דת הישראלי אין בזה שום איסור, לא איסור גזל דר' יוחנן ולא איסור דר' אמי כיון שלא מסרו סודות התורה וזה ברור בישוב קושית התוס' ובחנם נדחקו המפרשים ליישבו. וגם מה שהרעישו האחרונים מהא דמשה רבינו כתב התורה בשבעים לשון כדי שילמדו האומות, נמי ניחא לפי"ז כיון שלא נטלו מעצמם רק משה מסר להם וגם לא כתב אלא שטחיות התורה לבד וכמ"ש:

ואמנם לאחר הישוב נ"ל שאף שעיקר החידוש שחדשתי דאם אין העכו"ם נוטלה מעצמו רק שמוסרים לו אזיל איסורו דר' יוחנן הוא נכון מאוד לדינא והערה נפלאה בעזה"י, ובעובדא דהלל שלמד עם הגר וכן בעובדא דמשה שהעתיק התורה בשבעים לשון הוי זה תי' נכון אבל אכתי לצדד מזה היתר לנ"ד לא יועיל כלל, דנראה ברור שאף שעיקר הסברא דבמסר ישראל שרי הוא נכון מאוד, אבל היינו דוקא כשמסרו לעכו"ם ברשות ב"ד לאיזה צורך וכמו משה שהעתיק התורה וכן הלל שלמד עם הגוי שהיה בזה רשות ב"ד ודאי דשרי דמה גזילה שייך בזה כיון שהב"ד עצמו שכח ורשות התורה בידם מסרוהו מרצונם, אבל בל"נ מי התיר לנכרי הלזה שבא לגבולנו ורוצה ליקח תורתנו המסורה לנו ונלמוד בה מעצמו, הוא מעצמו רוצה ליקחנה בלא נטילת רשות מב"ד ודאי שגזלן גמור הוא מקרא דלנו מורשה, ואף שישראל ממציא לו מי נתן רשות לישראל זה למסור תורה לגוי אף שישראל הוא אין התורה שלו חשובה למוסרו למי שירצה, רק ב"ד הם הבעלים על התורה ובלא רשותם והסכמתם אין רשות לשום אחד גם מישראל למוסרה לעכו"ם וכשממציאה לעכו"ם הרי מסייע בזה לגזלן, וראיה ברורה לזה דאלת"ה א"כ בדר' יוחנן גופי' דאמר גוי העוסק בתורה חייב והמלמדו עובר משום לפני עור, ואמאי הא כיון דישראל מלמדו ואין העכו"ם נוטלה מעצמו לית בזה איסור גזל מעיקרו והעכו"ם גופא נמי יפטור. א"ו דישראל פרטיי אין לו רשות בזה ואם העכו"ם לומדה בלא רשות ב"ד חשוב כגזלן וישראל המלמדו ומסייעו חשוב כמסייעו לגזול ועובר בלפני עור. ולכן בנידון דידן דהעכו"ם בא לעסוק בתורה מעצמו בלא הסכמת ב"ד הרי הוא גזלן גמור והמסייעו עובר בלפני עור לת"מ וזה ברור:

ודע דהמהרש"א בשבת גבי עובדא דהלל שזכרנו העלה ליישב קושית תוס' דאיך למד עם הגר דהא אכתי גוי הוא, וחידש דכיון שבא להתגייר אף שעדיין לא נתגייר חשיב תו כישראל ומותר ללמדו תורה, וחידוש דין זה העלה מכח הכרח הקושיא דאלת"ה היאך למדו תורה והא עדיין גוי הוא וכקושית התוס', ולמה שבארתי דהלל רשאי הי' בלא"ה ללמדו דברשות ב"ד הוא וגם לא למדו אלא סדר תפלה וראשי פרקים ואין בזה או לא איסור דגזל ולא איסור דמגיד דבריו וכמ"ש א"כ אין ראיה תו מהתם לחדש דין דמהרש"א ושפיר י"ל דכל שלא נתגייר עדיין באיסורו עומד. אפ"ה נ"ל דחידוש דינו אמת אף שאין הכרח לזה, דכה"ג כתבו התוס' בכתובות די"א גבי גר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד, והקשו התוס' והא זכייה מטעם שליחות ואין שליחות לנכרי ותי' כיון דבהך זכייה נעשה ישראל מהני לו תו הזכייה דהוי כישראל קודם הטבילה, ובמקום אחר תירצתי כן גם לקושית מרן בעל הכ"מ בפר"ד על הא דארז"ל בפ"ק דתענית דמפתח של תחה"מ לא נמסר לשליח שנא' וידעתם כי אני ד' בפתחי קברותיכם ואמרו בסנהדרין שאלוקינו כהן הוא שנא' ויקחו לי תרומה, וכיון שהקב"ה יש לו דין כהן היאך יטמא למתים ע"ש, וכתבתי לתרץ דכיון דבפעולה זאת יהיה חי משו"ה מיקרי חי אפי' קודם שהחיה אותו, וה"נ גבי הלל שלמדו דיני ישראל תשוב מיד כישראל:

והמתבאר מתוך מה שכתבנו דבנ"ד דהעכו"ם לא נטל רשות מב"ד ללמוד תורה חשיב כגזלן ואיכא בי' ודאי איסור דר' יוחנן דלנו מורשה ולא להם, וגדולה מזה אני אומר דבנ"ד שמלמדו משנה איכא בי' נמי איסורו דר' אמי אע"ג דאיסור זה אינו אלא כשמוסר לו טעמי תורה וכהמהרש"א ולא בלימוד שטחיי בעלמא, אבל היינו דוקא תורה שבכתב לית בה משום חקיו ומשפטיו לישראל משום דלא הוכר בה מדרשי וטעמי התורה, משא"כ תורה שבע"פ שמפרש לתורה שבכתב עפ"י י"ג מדות שהתורה נדרשת הן הן גופייהו חקיו ומשפטיו וכמו שפי' הנצי"ב ז"ל בתשובה סי' ע"ז דחוקיו ומשפטיו הן כללי התורה איך שהתורה נדרש בהם והוא התורה שבע"פ והן הן גוף האיסור של ומשפטים בל ידעום. ובזה מובן לי סברת החילוק שחילק בשמ"ק ספ"ק דכתובות דרק תורה שבע"פ אסור ללמוד לנכרי ותורה שבכתב שרי, וכ"כ נמי כמה מגדולי המחברים ואינו מובן טעם החילוק, ולמ"ש ניחא דתורה שבכתב שלא נזכר בה שום טעם ומדרש היאך נלמוד דין זה ואינה אלא לימוד שטחיי ולא שייך בה חקיו ומשפטיו בל ידעום כיון שגם אם ילמדו לא ידעו משפטי ומדרשי התורה, משא"כ תורה שבע"פ שהוא פלפולה של תורה שניתן למשה בערבות מואב שעל ידה נדע הטעמים והמקורים של כל מצוה, זהו גופא חוקים ומשפטים שנאמר עליהם בל ידעום לעכו"ם:

הן אמנם דאי לאו דמסתפינא הייתי מפרש כוונה אחרת לגמרי בדברי ר' אמי דאין מוסרין ד"ת לנכרי, שלפי"ז היה נקלש איסור זה לגמרי, והוא דבאמת לאו כל מוחא סביל להבין מעצמו ושכלו לסודות ורזי התורה הטמונים בתורה, ואפי' ישראל גמור אין בכחו ושכלו האנושיי להבין ולעמוד על אופים רק יחידי סגולה אשר ד' חפץ לזכותם ולגלות להם רזי התורה וכמו שאמרו באבות פ"ו דמי שלומד תורה לשמה זוכה לזה שמגלין לו רזי תורה ומשמיא הוא דמזכין למי שזכה לזה שיופתחו כליותיו כמעין המתגבר, אבל אם ד' לא יסייעו שוא שקד שומר להבין סתרי תורה ע"י שקידתו בלימוד התורה, וכל זה הוא דוקא לישראל כשזוכה לזה לגלות לו רזי התורה, אבל לנכרי אף אם אלף שנים יחיה ובתורת ה' יהגה יומם ולילה לא יזכה לסיוע והשפעה אלקיית שיגלו לו רזי התורה, דמשפטים בל ידעום דהיינו סודות התורה אין מודיעין להם, וזהו כוונת ר' אמי אין מוסרין ד"ת לנכרי, אין כוונתו שזהו אזהרה לפנינו לאסור למסור ד"ת לעכו"ם, אלא הבטחה שלא יועיל להם כל יגיעה על התורה באשר דמשמיא אין מוסרין לעכו"ם סודות ורזי התורה ואף אם יהיה חכם כשלמה אינו זוכה להבין ולראות בהוד יפיה, וסתרי מצפוניה והאור הגנוז בתורה, דזה אין מגלין כ"א לישראל כשזוכה לכך אבל לא לנכרי. ואם כנים אנחנו בפירוש הזה יתיישב הקושיא שהרעישו כל האחרונים למה השמיטו כל הפוסקים להך דין דר' אמי ולא נזכר זכרו בשום אחד מהפוסקים ראשונים ואחרונים, ולמ"ש ניחא מאוד דבאמת אין זה אזהרת איסור אלא הבטחה בלבד דנכרי לא יוכל בשום אופן להתגלות רזי התורה, ואל תתמה על פי' חדש כזה אשר לא שערוהו שום מפורש לפוסק, כי יש לי יסוד וראיה ברורה לזה מדברי חז"ל דמסופר במד"ר פ' שמות פ"ל אות ט' דפעם אחת אמר עקילס לאדריינוס המלך רוצה אני להתגייר ולהעשות ישראל וא"ל לאומה זו אתה מבקש כו' להתערב מה ראית בהם שאתה רוצה להתגייר א"ל הקטן שבהם יודע היאך ברא הקב"ה את העולם מה ברא ביום ראשון כו' ותורתן אמת וכלומר דלולא ה' שחפץ בהן לא גילה להם סוד זה א"ל לך ולמד תורתן ואל תמול א"ל עקילס אפי' חכם שבמלכותך וזקן בן מאה שנה אינו יכול ללמוד תורתן אם לא מל שכן כתוב מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לא עשה כן לכל גוי כו', ופי' העץ יוסף שם אינו יכול ללמוד תורתן שאי"א להבין סתרי תורה רק לישראל ע"ש, הרי להדיא כמו שפרשתי דלאו מטעם איסור הוא אלא משום שאין יכולת להם להבין סתרי תורה אפי' חכם היותר גדול ורבות בשנים יהגה בתורה כזקן בן מאה שנה אין יכול להבין מה שגנזו בתורה, ורק ישראל המל בשר הערלה דידי', הוא יכול לזכות בזה. ולפ"ז הרי נקלש איסורו דר' אמי לגמרי כיון דלפנינו אין זה איסור כלל ללמדם וכמו שבאמת לא נזכר בשום פוסק רמז של איסור, אבל בכ"ז לנידון דידן לא יהיה מזה שום פתח וצד היתר דאכתי אסור מדר' יוחנן לגוי לעסוק מעצמו בתורה וכל המלמדו ומסייעו עובר בל"ת דלפני עור לת"מ וכמ"ש בארוכה, והרי תראה בזה שחזרתי על כל צד ולא מצאתי היתר:

והנה היתר לא מצאתי בכל אלו היגיעות שיגעתי אבל איסורים נוראים וגדולים מצאתי, ומזקנים אתבונן כמה החמירו בדבר כזה אשר פלצות אחזתני בראותי דברי הזה"ק פ' אחרי וז"ל וכל מאן דלא אתגזר ויהבין לי' אפי' אות זעירא דאורייתא כאילו חריב עלמא ומשקר בשמא דקוב"ה כו' עכ"ל, ואחריו בא רבינו המהרש"ל ביש"ש לב"ק דל"ט בזה"ל משמע מכאן דלא היה שרי ללמוד תורה לעכו"ם אפי' משום שלום מלכות וקו"ח משום שכר הנאה אלא בגזירה והכרח ואוי לאותן הלומדים תורת ד' עם העכו"ם עבור הנאתם ותשלומי שכרן הם המילדים בנים לעכו"ם כי אחרי כן מתהפכים למינות כדאיתא בפרקי דר"א א"כ אותם החוטאים בנפשותם וגופן להפר עצת ד' אשר לומדים עם העכו"ם גדול עונם מנשוא ולא יראו בנחמת ציון ע"ש, גם השל"ה הקדוש במס' שבועות דקפ"ה החמיר מאוד והביא בשם מהר"ם גבאי דאין מלמדין אותו אפי' אל"ף בי"ת וכל המלמדו מורה שמשקר בשם הגדול כי כל התורה שמותיו של הקב"ה והמלמד תורה לעכו"ם מעיד על עצמו כאילו אינו אמת ח"ו ע"ש, וכן ראיתי דברים חוצבים להבות אש בתשובת בשמים ראש סי' שכ"ז שנשאל אם מותר ללמד לעכו"ם כתב ולשון יהודית או ללמוד עמהם מקרא והשיב דאיסור גמור להוציא קדושתנו וסגולתנו אשר בהם נבדלנו מכל אומה לתתה לעכו"ם ומי יתן והיתה תורה אתנו בני ישראל אמון מוצנע כאשר מלפנים ואפי' אחאב לא רצה לתתה למלך ארם כי כל הצרות נמשכו מזה והמלצתי בזה משחז"ל במס' סופרים פ"א בשעה שנכתבה התורה יוונית לתלמי המלך היה יום צרה לישראל כיום שנעשה העגל ובמקום אחר אמרו שהיה חשך בעולם שלשה ימים, כוונתם שכל הגלות המר שהחשיכה עיניהם של ישראל בימי גלותם מאז עד עתה בא לנו רק ע"י עכו"ם הללו שידעו לפטט פטפוטי אורייתא ובחרטומם התחילו לנקר ולחטט ולמצוא דברים שלפי קט שכלם לא יבינו ומתחילים להתקוטט ולהתלוצץ ממנו ומתורתנו, ורק עי"ז בא לנו כל הצרות למי שיודע פרק בדברי ימי ישראל, ולמה לנו לחפש בהסטוריא הישנה שלנו, די לפנינו להביט מה שראינו בעינינו ובאזנינו שמענו מה עשה לנו פרונייטיס בשעת בירור המשפט של בייליס, וכמה צרות ענויים וגזירות רעות גרם לנו הכומר טשעטשאק בגזירת השחיטה מזה שיודע מעט לחטט ולנקר בתורתינו ושכלם סתום ואטום להבין האור הגנוז בתוכה וע"י ידיעתו הקלושה החשיך עינינו בגזירות רעות וצרות נוראות ומי אשם בכל אלה אם לא אותן המלמדים שמלמדים אותם שטחיות התורה, רעדה אחזתני וכל גופי תרעד היתכן להעלות על הדעת לסייע אותם בהפצת תוה"ק לתת חרב בידם להרגנו בחרבות שבשפתותיהם, כותלי בית המשפט הלובליני אשר שם ישפט כעת משפט הפשיטיקי יוכיחו על אמתת הדברים כי הד קול הכומר הזה נשמע כעת גם בכותלי הבית הזה, ולכן מסקנת הדברים חלילה וחלילה לעשות כזה ולסייע אותם בהעתקת המשנה אפי' אות אחת אסור ללמדם כמ"ש לעיל בשם הזהר וגם בס' חרדים מצות דרבנן ס"ק ל"ז כתב נמי שאפי' אות אחת אסור ע"ש. ואשרי המוסר נפשו ע"ז כמו שעשה אחאב והשתבח ע"ז שלא נתן ס"ת למלך ארם, ואוי לו למי שיזלזל בזה וכל הפורש מדבר כזה לא יאונה לו כל רע ויזכה לראות בהרמת תוה"ק: כנפש אביך המברכך בברכת אהרן וואלקין:

תוכן העניינים

שות זקן אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה