אור ברסלב
שות זקן אהרן ח"ב יו"ד › סימן סז

שות זקן אהרן· הרב אהרן וואלקין

ח"ב יו"ד · סימן סז

סימן סו

ב"ה יום ד' ג' חשון תרצ"ו פינסק. כבוד ידידי הרב וכו' מהור"ר שמואל מאיר הכהן האללענדער שליט"א רב בק"ק טשערבאוויץ רומיני'. ע"ד שאלתו בעיר קאמפיע טירוע שזה עשרים שנה שקבע שם ישיבתו הרה"ג ר' יקותיאל יהודה בעהמ"ח שו"ת תורת יקותיאל ומשמש שם ברבנות להורות ולדון וגם תופס ישיבה. ורק רב הגלילי יבוא שמה שני פעמים בשנה לדרוש דרשות ועי"ז נקרא רב הגלילי בשם רב אב"ד דעיר קאמפיע ג"כ, ואמנם רק בשם ותואר אב"ד הוא דזכי בעיר הזאת אבל הנאה וזכות ממון לא היה לו כלל באשר מעולם לא קיבל שום פרס מקהלה זאת בהיות שיש לה לעיר קאמפיע קהלה ושטאטוטין מיוחדים ולא נשתעבדו בשום דבר לקהלה דעיר הגדולה הסמוכה לה, וכעת כאשר עיר קאמפיע נתגדלה ונתרבתה באוכלסין עלה בדעתם ליקח להם רב מיוחד ולעטרו בתואר אב"ד ולהדוף את רב הגלילי מנשיאותו שהחזיק אצלם זה רבות בשנים לבוא ולדרוש שם שני שבתות בשנה ולהקרא בתור אב"ד גם בעירם וכתבו וחתמו כתב רבנות בעד הרב ר' יקותיאל הנ"ל היושב אצלם זה שנים הרבה ומסרו לו כל הכיבודים והכנסות השייך לרב רק לו לבדו ורק הוא יהא נקרא מעתה האב"ד שלהם ולא רב הגלילי כאשר היה עד עתה ועל הכתב חתמו רוב פורעי מס הקהלה ואנשי הכפרים השייכים לקהלה זאת. וכשמוע זה רב הגלילי הרים קול צוותה על העול שנעשה לו ועל כבודו כי שודד מאתו ולהדוף אותו מנשיאותו אשר החזיק עד עתה גם בהסכמת אנשי עיר קאמפיע, ומחאתו הועילה אמנם עד שנתרצו להשוות ולהתפשר עמו באופן כזה שכל ימי חייו ישתמש ברבנותו כמקדם ויש לו הרשות לבוא שמה ולדרוש ורק לאתר אריכת ימיו שייך הרבנות לר' יקותיאל, ותשקוט העיר ע"י פשרה זאת, ואכן כעת הסכים והחליט רב הגלילי להסתלק מרצונו הטוב מהרבנות ומסרה לחתנו אשר הוא רב מודרניי מתלמידי ישיבת פראנקפורט. מדבר רק אשכנזית שפה המוזרה לאנשי עיר קאמפיט שהם מדור הישן ואינם רוצים בשום אופן ברב מודרניי לכן כתבו וחתמו עוד הפעם בחת"י כל העיר כתב רבנות עבור ר' יקותיאל המרוצה לכולם לפי שגם הוא רב מדור הישן מדבר כלשון עמו ותופס ישיבה, שהוא בעצמו יהיה האב"ד ואינם רוצים עוד בשיתוף רב אחר על גבם ובשגם לתתן הרב שאין מרוצה להם כל עיקר מפני הנהגתו המודרניית שיוכל להשפיע זה לרעה גם עליהם, ואמנם רב הגלילי מותה בזה וטוען שתתנו כבנו ויוכל למסור כל זכיותיו לחתנו, זהו תכן השאלה:

ובתשובה ע"ז הנה כפי שכתב כ"ת. כל הטענות שבין הצדדים אינם מהדברים הנוגעים לממון בהיות שרב הגלילי לא לקח מעולם שום פרס מקהלת קאמפיע טורזע, וכל קפידת רב הגלילי הוא רק על הדברים שנוגעים לכבוד ומתאונן על כבודו כי חולל ושודד ממנו והוסר ממנו העטרה עטרת תואר אב"ד שהוחזק בה, ויש לחקור אפוא אם טענת כבוד הוי טענה שאפשר לתבוע לדין ע"ז, או אפשר דלאו טענה הוא כלל ונמצא דחזקתו של רב הגלילי הוי חזקה שאין עמה טענה בדין תורה. ואכן בתשובה הקודמת הרבה הארכתי לבאר מן הש"ס וירושלמי דגם חזקת כבוד גרידא הוי חזקה שיש עמה טענה אלימתא עיי"ש היטב. וכ"ש בנידון רבנות הוי טענה של כבוד נוגע גם לממון ומתואר השם הזה של "רב גלילי" יוצמח לו עי"ז טובה גם להכנסת ממון ואם אין מרגישין בזה על אחר יוכל להרגיש זה במשך הזמן, וזכות הממון לית מאן דפליג שאסור ליטול מהזוכה, ובכן מה שעשו קהל עיר קאמפיע טורזא בתחלה כתב רבנות עבור ר' יקותיאל ולהדוף לרב הגלילי מנשיאותו שהוחזק רבות בשנים ודאי שלא כדין עשו ואי עביד לא מהני ואין שום תוקף לכתב הזה שנכתב ונחתם באיסור גזל רב הגלילי:

והן אמנם כ"ת הביא לצדד בזכות הכתב הזה שנעשה בעד ר' יקותיאל והביא לדברי הרמ"א יו"ד ס"ס רמ"ה שאם רב אחד עביד שררותא במתא יוכל לבוא רב אחר לקבוע ישיבה ולסדר גיטין וקדושין במקום ההוא כי התורה היא הפקר וכל הרוצה ליטול יבוא ויטול וכ"ש ר' יקותיאל דידן שיושב כבר בעיר זה ומשמש גם בעניני רבנות זה עשרים שנה ודאי דאין בזה שום איסור, ולענ"ד אין זה שום דמיון לדינו של הרמ"א אשר מקורו הוא מתה"ד סי' קכ"ח ומהרי"ו והמג"א סי' נ"ו הביא כן בשם הרשד"ם, אבל החם מיירי בחכם שהחזיק מעצמו ברבנות אבל כשקיבלוהו הצבור עליהם לרב ומנהיג ודאי דלא יוכל אחר לבוא במקומו ולקפח פרנסתו וכבודו, ואפי' אם יהיה זה רב השני מלך מעצמו בלא התמנות מן הקהל אסור לקפח כבודו ופרנסתו של רב הראשון שנתמנה בהסכמת הצבור, וכ"ש שאין הצבור יכולים למנות עליהם רב אתר באופן רשמיי ע"י כתב רבנות דזה הוי הורדה ופגם גדול לראשון וקי"ל מעלין בקדש ולא מורידין, וכ"כ בשו"ת רד"כ בית י"ח שאם נתמנה אחד לרב אסור לאחר לנהוג שם נשיאותו ג"כ לכל דבר ע"ש. הרי שבמקום שהראשון נתמנה ונתקבל ע"י הקהלה אין רשאי שום רב לבוא ולנהוג רבנות במקום זה אפי' כשזה השני נוהג מעצמו, וכ"ש בנ"ד דחטאו בכפלים הורידו לרב הראשון שקבלוהו עליהם וישתחוו וירקדו כעת לפני רב שני, הוא ר' יקותיאל, לעשות כתב רבנות בפומבי ולומר אלה אלהיך ודייניך ישראל, להוריד הממונה ולהקים ולמנות אתר בפניו לא נשמע עוד כזה, ואף שהרמ"א יו"ד שם כשהעתיק לדברי התה"ד ומהרי"ו כתב להדיא שאפי' אם קבלוהו הקהל לרב מותר לאחר להחזיק שם רבנות לכל דבר ע"ש, אבל דבריו צע"ג דהא מקורו מתה"ד הנ"ל ושם בתה"ד לא נזכר כלל שקבלו הקהל את הראשון, ובדרכי משה במקומו שם כתב בפירוש דרק אם החזיק מעצמו ברבנות והקהל לא קבלוהו אז מותר לאתר לנהוג שם ג"כ רבנות, ובהיות שידוע שכל דברי הרמ"א בהגהותיו לשו"ע יסודם בדרכי משה, אנן אדרכי משה סמכינן ועיין בתשובת ד"מ ת"ר סי' פ"ב ליישב דברי הרמ"א, ולמ"ש לעיל בלא"ה אין אנו יכולין להתבסס בנ"ד על הרמ"א הזה דלא מיירי כ"א כשזה רב השני בא מעצמו להתנהג ברבנות, בזה הוא דאמר דהקהל יהיו בשב ואל תעשה לא לעזר ולא כנגדו אבל שהקהל יבואו עוד לעזרו ולמנותו באופן רשמיי ולהדוף לרב הראשון מנשיאותו שקבלוהו עליהם כבנ"ד, כזה לא עלה מעולם ע"ד הרמ"א וגדולה מזה הביא בד"מ שם בשם תשובת הריב"ש וז"ל מי שהחזיק אפי' בעצמו איזה שררה או דין קדימה אין נוטלין אותה ממנו ולתתה לאתר גדול הימנו כיון שכבר זכה זה אא"כ הוא עם הארץ והאחר ת"ת אבל כל שהחזיק ת"ח אין מסלקין אותו אע"פ שהבא ליטול גדול ממנו וכו' אע"פ שראוי להם לחכמים לברוח מן השררה אבל כשנתמנו בה הן מקפידין שלא להסתלק ממנו כדאמרי' במס' מנחות דק"ט א"ר יהושע בן פרחיה בתחלה כל האומר עלה אני כופתו ומניחו לפני ארי עכשיו האומר לי רד ממנו אני מטיל עליו קומקום של חמין כו' ואם נתמנה הרב הראשון עפ"י הצבור כ"ש דאין מורידין אותו כו' ע"ש. עכ"פ הכי נהוג בכל תפוצות דייני ישראל לשפט בכל חמר הדין לרב שבא בגבול חבירו, ולפ"ז בנ"ד שרב הגלילי קבלוהו עליהם והוחזק הרבה שנים ודאי דבשום אופן אסור להעבירו. וכ"ש למנות בפניו לאיש אחר, ולכן משבח אני לאנשי קהלת קאמפיע שלא רצו להשתרש בחטא וכששמעו למחאת רב הגלילי מיד נתפייסו עמו והשיבו לו הגזילה אשר גזלו ממנו בתחלה והחליטו שכל ימי חייו יהיה אב"ד עם כל הזכיות שהיה לו עד עתה:

אכן במה שנתחדש אח"כ שהרב נסתלק מעצמו מרבנותו ומסר חזקתו וזכותו לחחנו שישמש ברבנות גם בחיי חותנו, נתינה זאת אין בה ממש לענ"ד מכמה טעמים, חדא לפי מכתב כ"ת נראה שאחד מתנאי הפשרה שבין רב הגלילי עם הקהל היה דלאחר אריכת ימיו יהא שייך הרבנות לר' יקותיאל ודבר שנעשה בהסכמת שני הצדדין אי"א לבטלו, ובלא"ה מה מכירה או נתינה שייך בזכות רבנות, דאטו יש לרב איזה קנין עולמיי ברבנותו והלא לא קיבלוהו רק אותו לבדו, ולו לא יוכלו לסלקו לא מטעם זכות קנין שיש להרב אלא משום דמעלין בקדש ולא מורידין, ומה שיש להרב כח להוריש לבניו, התם נמי לאו איהו קא מוריש דבאמת אין לו שום זכות במה להוריש ורק התורה הטילה חוב על הצבור שימנו היורש ותחת אבותיו יהיו בניו והקהל הם הממנים אבל לא איהו מורישם דאין לו שום קנין ברבנות שיחול ע"ז קנין מכירה ונתינה וממילא אין לו רשות למכור או לתת לאחר בלי הסכמת הצבור, ולהדיא אחז"ל בברכות דנ"ה שאין ממנין פרנס על הצבור אא"כ נמלכין בצבור, ואף בשוכר בית קי"ל שאין יכול להשכיר לאחר בלא רשות המשכיר, וכן שומר אסור למסור לשומר אחר, ומכ"ש במינוי רב שאין למנות אלוף על הקהל בלא הסכמתם ובשגם בנ"ד דמיד שרב הגלילי נסתלק נפקע זכותו ואין לו עוד מה למסור לאחר ודמי לשוכר שנשלם זמן שכירותו, ועוד דהא דין מפורש הוא ברמ"א חו"מ סו"ס קמ"ט דאין יכולין למכור וליתן שום שררה ורק הוא עצמו שזכה ישתמש בזכותו כל ימי חייו אבל ליחנה לאחר אין לו שום זכות כי הקהל לא נשתעבדו רק שיהא לבנו זכות להשאר ממלא מקומו כדין כל מינוי הצבור אבל לא שיהא מעמיד להם איש אחר שאינו מרוצה להם, ומכח כל זה פשוט אצלי שנתינה זאת אין בה ממש וחתנו לא זכה כלום ע"י נתינה זאת, ובאם חתן דנן כבר התחיל במלאכתו להשתמש ברבנות היה מקום לומר שאין רשאים תו להורידו מפני שזכה הוא עצמו, ודל נתינת וזכות חותנו עכ"פ יש לו זכות עצמו שהחזיק וכיון שעלה לא ירד, אך היינו דוקא אם עלה בהסכמת הקהל שקבלוהו עליהם מרצונם, אבל למ"ש כ"ת שמיד כששמעו הקהל מנתינה זאת יצאו אנשי העיר במחאה והרימו קול צוחה ע"ז א"כ לא הוחזק מעיקרו, ומלתא דפשיטא הוא שלחתן הרב אין שום זכות בעיר קאמפיע, דלא זכות חותנו איכא בזה מפני שלא היה לו שום רשות למסור זכיתו לאחר בל' הסכמת הצבור וכפי הטעמים שכתבתי, וזכות עצתו נמי אין לו בהיות שלא הוחזק עוד ולא עלה עדיין למשרה זאת ולא שייך בזה כיון שעלה לא ירד אחרי שלא עלה עדיין. וכל זה מיפשט פשיטא לי, רק הא מיבעיא לי אם לרב הגלילי בעצמו יש לו שוב הזכות שהיה לו עד עתה דהא יש לדון דמיד שמסר לחתנו נסתלק הוא מזכותו, וחתנו לא זכה ונשאר הזכות אצל הקהל לבחור רב כרצונם באין מוחה ומערער לא מצד הרב עצמו ולא מצד חתנו וכמו שבארתי:

ולכאורה הי' אפשר לצדד בזכותו של הרב ולומר דסילוקו לאו כלום הוא מפני דבדבר שכבר זכה בעינן לשון מחנה וגם קנין אבל סילוק ומחילה בדיבור בעלמא אינו מועיל וכדאיתא להדיא בברייתא דכתובות דפ"ג האומר לחבירו דו"ד אין לי על שדה זו וידי מסולקת לא אמר כלום, ובנ"ד נמי כיון שכבר זכה ברבנות צריך להחזיר בקנין וסילוקו לאו כלום הוא, אכן באמת לא דמי זה לההיא דכתובות, דודאי שבדבר שיש לאדם זכייה גמורה אין מועיל סילוק בדברים בעלמא עד שיאמר בלשון מתנה ממש, אבל רב בחזקת רבנותו כלום זכייה יש לו בנכסי בעלי הבתים, אין לו אלא שעבוד בעלמא שמחויבים לשלם לו די הספקתו וכיון שמעיקרו אין לו אלא שעבוד גרידא, ומשעבוד מהני גם סילוק דמיד שנסתלק פקע שעבודו, וחילוק זה מוכרח מהא דקי"ל דאשה יכולה לומר איני נזונית ואיני עושה אפי' לאחר הנשואין, ובאבני מלואים סי' צ"ב נדחק ליישב מ"ש מבעל דלא מצי לסלק עצמו לאחר הנשואין מזכות הפירות ודוקא בכותב לה ועודה ארוסה דו"ד אין לי בפירותיך מהני כמבואר בכתובות שם ע"ש, ולמ"ש ניחא דהא הטעם דלאחר נשואין אינו מועיל סילוק הוא משום דכבר זכה בהן ואינו יוצא שוב מרשותו עד שיתנם במתנה ולא בלשון סילוק, וממילא לא שייך זה כ"א בסילוק הבעל מהפירות דמשנשאת זכה בכל הקרקע שלה שיהיו שלו לפירות, ולכן אינו יכול שוב להסתלק, אבל האשה במזונותיה כלום קנין יש לה בנכסי בעל, אין לה אלא שעבוד על נכסיו ומחויב לזונה וכיון שנסתלקה פקע שעבודה דמשעבוד יכול להסתלק, ובתשובה אחרת הארכתי ליישב בחילוק זה בכמה מקומות ואכ"מ יותר:

ואמנם אפ"ה נ"ל דמצי הרב שוב לזכות וסילוקו לא מהני אפי' אם היה בקנין ובלשון מתנה, דכיון דלא נסתלק מזה אלא לטובת חתנו ואחרי שחתנו לא זכה ממילא נתבטל גם מתנתו דבטעות היתה דאילו ידע שחתנו לא יזכה לא היה מסתלק וכעין דאמרי' בב"ק דקט"ז אדעתא דארי אפקרי' כו' והנתינה חוזרת לבעלה הראשון הוא הרב הגלילי שזוכה שוב בחזקתו כבראשונה בכל הזכיות, פסקן של דברים דלחתן הרב אין שום זכות להשתמש ברבנותו בעיר קאמפיע שלא בהסכמת הקהלה, ולרב הגלילי בעצמו הרשות לכהן פאר בכל הזכיות שהי' לו בעיר הזאת עד עתה כל ימי חייו והעושה שלום הוא ישכין אהבה אחוה ריעות ושלום גם בעיר הזאת ויסיר קטגוריא מבין ת"ח:

כנפש המברכו בברכת אהרן וואלקין:

תוכן העניינים

שות זקן אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה