אור ברסלב
שות זקן אהרן ח"ב יו"ד › סימן סו

שות זקן אהרן· הרב אהרן וואלקין

ח"ב יו"ד · סימן סו

סימן סה

ב"ה יום א' טו"ב כסלו רחצ"ת פינסק. ברוך הוא וברוך שמו של כבוד ידידי הרב וכו' מהור"ר ברוך האלברשטאם שליט"א אב"ד דזאקליקוב. ע"ד שאלתו מעות של צדקה שהתנדבו מפורש לצורך תלמוד תורה, אם רשאים לשנותם לצורך בית הספר לנערות הנקרא "בית יעקב" אי הוי זה הורדה מקדושה דקי"ל אין מורידין:

ובתשובה ע"ז, דהנה בעיקר הדבר אם רשאים ללמוד תורה לנקבות פלוגתת התנאים הוא במשנה דסוטה ד"כ. בן עזאי הוכיח דחייב ללמד לבתו תורה שאם תשתה תדע שהזכות תולה, ופרש"י שאם תשתה תדע ללמוד פרשת סוטה שהזכות תולה כו', ור' אלעזר אומר דכל המלמד לבתו תורה כאילו מלמדה תפלות, ולהלכה פסקו הרמב"ם וכל הפוסקים כר"א, ולפ"ז יש להתפלא על עיקר התנועה החדשה שנתחדשה בשנים האחרונות לכונן בתי ספר לבנות בכל עיר בשם "בית יעקב" ותנועה זאת נפתחה בגדולים גאונים וצדיקים וכל החרדים שבדור, והלא לכאורה זהו נגד הדין ואזהרת חז"ל שצוו להיפך שלא ללמד תורה לבנות, ודחשיב כאילו מלמדה תפלות, וחלילה גם לחשוב שמכולם נתעלמה הלכה המפורשת במשנה, ואלא דצ"ל שסמכו על חילוקו של הרמב"ם ז"ל, דבפ"א מהלכות ת"ת הביא להך דר' אלעזר דהוי כמלמדה תפלות ומחלק בד"א בתורה שבע"פ ובהא הוא דפליג ר' אלעזר וסובר דהוי כמלמדה תפלות אבל בתורה שבכתב רשאי גם לר"א, ולפ"ז בהנהו חדרי "בית יעקב" דכל לימודם הוא רק בתנ"ך, תורה שבכתב אין איסור אפי' לר"א, וע"ז סמכו גדולי הדור לכונן ולרומם בתי ספר הללו:

אמנם אכתי חילוקו של הרמב"ם גופא צריך ביאור מאיזה מקור שאב לפרש דפלוגתא דבן עזאי ור"א הוא בתורה שבע"פ דוקא, והא לכאורה נוח יותר היה לפרש להיפך דבתורה שבכתב פליגי אבל בתורה שבעל פה גם לבן עזאי אסור, כדי שלא לעשות מחלוקת בין בן עזאי עם סתמא דמשנה והש"ס בקדושין דכ"ט דממעטינן בנות מחיוב ת"ת מקרא דולמדתם את בניכם ודרשינן בניכם ולא בנותיכם. דאילו לפי' הרמב"ם דבתורה שבע"פ הוא דפליגי וגם בזה סובר בן עזאי דחייב ללמדה, בע"כ דב"ע יפלוג על מיעוט דבניכם ולא בנותיכם ומנ"ל לעשות מחלוקת גדולה כ"כ, אבל אי נפרש דפלוגתתם הוי רק בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ גם ב"ע סובר דאסור, אז אפשר לומר דגם ב"ע דריש בניכם ולא בנותיכם. אלא דהתם מיירי בתורה שבע"פ כדכתיב בקרא ושננתם שיהא ד"ת מחודדין, דהיינו בתורה שבע"פ וממעטינן שפיר בנות לכו"ע אפי' לב"ע, אבל ההיא דסוטה דמחייב ב"ע ללמד לבתו תורה, מיירי רק בתורה שבכתב וכמו שנראה לדייק משטחות לשון רש"י שם בסוטה וז"ל חייב ללמד לבתו שאם תשתה תדע ללמוד בפרשת סוטה שהזכות תולה כו'. דלכאורה אינו מובן למה דייק לכתוב שתלמוד בפרשת סוטה דוקא. הא במשנה שבש"ס מפורש יותר דזכות תולה ושמא תדע והמשנה. ולמ"ש יתיישב טובא דאין לפרש שתדע ממשנה שהיא תורה שבע"פ, דהא גם לבן עזאי אסור ללמדה שבע"פ. להכי דייק רש"י שתלמוד בפרשת סוטה שהוא פורה שבכתב, וגם פסק הרמב"ם גופא היה מיושב טפי לפי' זה, שהרי הרמב"ם כתב שם בזה"ל אמרו חכמים כל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות בד"א בתורה שבע"פ אבל תורה שבכתב לא ילמוד אותה לכתחלה ואם למדה אינה כמלמדה תפלות עכ"ל, ודבריו אינם מובנים דכיון שמפרש דבתורה שבכתב כו"ע מודים דרשאי א"כ למה לא ילמד אותה גם לכתחלה, אבל אי נפרש דפלוגתתן הוי בתורה שבכתב, וגם בתורה שבכתב סובר ר"א דהוי כמלמדה תפלות ניחא מה שלכתחלה לא תלמוד, כדי לחוש לדברי ר"א, ובזה ניחא לי ליישב דברי רבינו העור, דביו"ד סי' רמ"ו כשהביא חילוקו של הרמב"ם הביא באמת להיפך בד"א בתורה שבכתב אבל בתורה שבע"פ לא, וכל הפוסקים כתבו דטעות סופר נפל בדבריו וצ"ל כמו בגרסא דידן בד"א בתורה שבע"פ אבל בכתב לא, ולמ"ש אדרבה גרסת הטור נות טפי, דכן מוכח מן הש"ס ורמב"ם גופא וכמ"ש, דלגרסא דידן יקשה לכאורה מי הכרית לרמב"ם לפרש דבתורה שבע"פ פליגי ולא פי' דבתורה שבכתב פליגי ושגם בזה סובר ר"א דהוי כמלמדה תפלות, ולכאורה היה אפשר ליישב דמשנה דנדרים דחקתו לזה דתני התם הנודר מחבירו מלמד הוא את בניו ואת בנותיו מקרא, הרי ראינו דמותר ללמד גם לבנותיו מקרא דהיינו תורה שבכתב, ועיין בהגהות מוהר"צ חיות בסוטה שם שהביא ממשנה זאת ראיה לחלוקו של הרמב"ם ע"ש, אבל באמת יש לדחותה דאדרבה משם אפשר להוכיח להיפך דאסור ללמדה, דכל שלגבי אב אסור, יותר מותר לגבי המדיר דכיון שהאב אסור ללמדה לא אהני לו כלל:

ונ"ל לקיים גרסא דידן ברמב"ם דבתורה שבע"פ פליגי, דלרמב"ם היה הכרח לפרש כן בשניהם גם בבן עזאי וגם בר' אלעזר, דאין לפרש דבתורה שבכתב פליגי ובהא דחייב בן עזאי ללמדה אבל שבע"פ גם לדידי' אסור, א"כ מה הועיל במה שילמדה, דהא עיקר התועלת שיהיה במה שמלמדה מפורש בדבריו בכדי שאם תשתה תדע שהזכות תולה, ואילו בתורה שבכתב אין זכר לזה, שם כתוב:

ואם לא נטמאה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע, ואיפה הוא גם זכר שזכות תולה, רק חז"ל דרשו בסוטה, דכיון דכתיב וטהורה היא מה צורך תו לכתוב ונקתה ונזרעה זרע, מזה דרשו דהאי ונקתה הוא ע"י זכות, והזמן עד היכן תולה הזכות עד כדי ונזרעה זרע שהוא כדי שיעור זריעת הולד ט' חדשים, וא"כ רק מתורה שבע"פ ידעינן שזכות תולה, ואי נימא דבע"פ גם לבן עזאי אסור, מה יועיל בזה שחייבה ללמוד תורה שבכתב. הא כל זמן שלא תתבצר בתורה שבע"פ לא תדע שזכות תולה, אע"כ דבן עזאי סובר שגם תורה שבע"פ חייב ללמדה, וגם לשון רש"י בסוטה שם אם כי מתחלת דבריו שכתב שתלמוד בפרשת סוטה משמע דאתורה שבכתב קאי, אכן מי שמעיין בכל הדבור של רש"י מתחלה עד סוף, תמונה אחרת יצא לפניו דכתיב וז"ל תראה ותלמד פרשת סוטה שהזכות תולה דילפינן מונקתה ונזרעה זרע ונקתה ע"י זכיות כדי זריעת זרע ט' חדשים עכ"ל, ולמה הוצרך להאריך ולבאר המקום שממנה תלמוד דזכות תולה, בע"כ לאשמעינן שלאו משטחיות הפרשה הכתובה בחומש תדע זה אלא מילפותא דחז"ל מקרא דונקתה, וכן אי אפשר לומר דר' אלעזר אוסר גם שבכתב. דהא בירושלמי דסוטה המובא בתוס' דקאמר בן עזאי דלא כראב"י דאמר הקהל האנשים והנשים והטף אם אנשים באים ללמוד נשים באות לשמוע כו' בחגיגה די"ג, הרי דנשים אסורות ללמוד ואינם באים כ"א לשמוע ודלא כבן עזאי, אבל ר' אלעזר סובר כוותי', ואפ"ה לשמוע רשאים גם הנשים, ושפיר מוכח דלשמוע פשטיות הכתובים רשאים גם הנשים, ומכח זה מוכרח היה הרמב"ם לחלק דדוקא בתורה שבע"פ פליגי ולבן עזאי גם בזה חייבין אבל תורה שבכתב מותר גם לר"א, ולפ"ז שפיר כדין עבדי הני חסידים ואנשי מעשה שמשתדלים בכל עוז ליסד בתי ספר לבתולות וללמדם תורה כיון דאין לומדים שם אלא חומש ונביאים שזהו תורה שבכתב וזה מותר אפי' לר"א וכמ"ש:

אכן אכתי יש לפקפק בזה, דנהי דהרמב"ם התיר תורה שבכתב, אבל הוא עצמו באותה הלכה הא סיים דרק כמלמדה תפלות לא הוי בתורה שבכתב אבל לכתחלה לא תלמוד, ומקורו כבר כתב הב"ח ביו"ד סי' רמ"ו דכיון דעיקר מה דידעינן דנשים מותרות בתורה שבכתב הוא מקרא דהקהל האנשים והנשים, דמהתם ילפינן דגם נשים מותרות בת"ת, אבל התם גופא הא יש חילוק בין אנשים לנשים. ורק אנשים באים ללמוד ונשים רק לשמוע מכלל דללמדם מתוך הכתב והספר ובקביעות אינם רשאים ורק לשמוע בע"פ מפי האנשים הוא דרשאות, ובזה אולי יש ליישב גרסת הטור ברמב"ם דמה דאמר ר"א דהוי כמלמדה תפלות בד"א בתורה שבכתב אבל בע"פ אינה כמלמדה תפלות וכמו שזכרתי לעיל דכולם כתבו דט"ס הוא בטור, ולמ"ש אולי אפשר לפרש כוונתו כן, דכיון דנשים אינן רשאות ללמוד מתוך הספר כדמוכח מההיא דחגיגה דנשים באות רק לשמוע, ולכן אינם רשאים ללמדם תורה שבכתב, דזה אי"א כ"א מתוך הספר דוקא, דדברים שבכתב אינם רשאים לאומרם בע"פ ותורה שבע"פ מותרים, שזה אפשר ללמוד גם בע"פ מפי השמועה, וא"כ נפיל בבירא היתירא ליסד בתי ספר וללמדם בקביעות מתוך הספר דלכתחלה ודאי אינו רשאי אפי' לגרסא דידן ברמב"ם ולגרסת הטור הוי זה נמי כמלמדה תפלות, ואפי' אי נימא דתורה שבכתב היה רשאי ללמדה אפי' לכתחלה, אכתי צריך לידע כמה הוא השיעור של תורה, ומהו נקרא תורה, אם חומש לבד או גם נ"ך מיקרי תורה, וכבר מצינו בזה פלוגתא דרבוותי בסוגיא דקדושין ד"ל מלמדו מקרא ומשנה ואמר רבא מקרא זו תורה, ורש"י פי' שם דהיינו תורה ולא נביאים וכתובים, אכן בב"ת יו"ד סי' רמ"ה דייק מלשון הרמב"ם והפוסקים שהוסיף לכתוב תורה שבכתב כולה, דהיינו נמי נביאים וכתובים דאל"ה מה לשון כולה שכתבו, ורש"י הוא רק יחיד נגד כל הפוסקים ע"ש, ולענ"ד יש להביא ראיה ברורה לשיטת רש"י מברכות דמ"ה דדרש על הקרא דואתנה לך את התורה אשר כתבתי, התורה זו מקרא, אשר כתבתי זו נביאים וכתובים, הרי להדיא דנביאים וכתובים אינו בכלל מקרא שנזכר בתלמוד, ובכלל תורה המוזכר בקרא, ורק חומש לבד הוא מקרא על שם שמצוה לקרות בו וכמ"ש רש"י שם, ומלשון כולה שמסיים הרמב"ם והפוסקים נמי אין שום ראיה להיפך, דלשון זה לא בא לרבות נביאים וכתובים כהבנת הב"ח, אלא יתפרש עפמ"ש בב"ב די"ד ר' אמי כתב ד' מאות ספרי תורה וקאמר דהיינו תורה צוה לנו משה, הרי שפסוק זה נקרא ס"ת שלימה משום דזהו עיקר התורה שלהם וכמ"ש בסוכה דמ"ב תינוק היודע לדבר אביו מלמדו תורה, מאי תורה, תורה צוה לנו משה, ולכן הו"א נמי שאין שום חיוב על האב ללמדו יותר מפסוק זה, לזה מסיים הרמב"ם שדוקא משיתחיל לדבר הוא דאינו חייב ללמדו יותר מפסוק זה אבל משיגדיל מחויב להוסיף וללמדו כל התורה שבכתב כולה, אבל אכתי היינו רק החומש לבדו, ומנ"ל להוסיף עוד נביאים וכתובים וזה ברור. ולפ"ז הדברים ק"ו השתא התם דמיירי בחובת האב לבנו דמחויב ללמדו תורה לכו"ע ואפ"ה מפרשינן דתורה האמורה בקרא אינו אלא חומש ולא נביאים וכתובים, כ"ש דנפרש גם כאן כן דתורה שרשאי ללמדה היינו רק חומש בלבד ולא נו"כ, דכיון שנמצא מי שאוסר לגמרי, די לן אם נתיר רק תורה, אבל מנ"ל למיסדי בית יעקב להתיר שם גם לימוד נביאים וכתובים וכ"ש משניות, וכשאני לעצמי מנקודת ההלכה לא מצאתי לכאורה היתר. ושוב מצאתי להפוסק המפורסם המהרי"ל ז"ל שבשו"ת שלו סי' קצ"ב כתב שנשאל במלמד בתו תורה למה הוי כמלמדה תפלות והלא כל מ"ע שאין הזמן גרמא נשים חייבות וכל מצות ל"ת כמעט והושוו אשה לאיש לכל עונשים שבתורה, ואיך ידעו אם לא ילמדו ומשכחנא כמה נשים גדולות בתורה כמו ברוריא וכאלה רבות ואמרו רבותינו בימי חזקיה כו' לא, מצאו תינוק ותינוקת וכו', והשיב שם בסי' קצ"ט וללמוד לנשים וכו' מ"מ אין ללמדה דהוי כמלמדה תפלות וכו' ואפי' כי היא מצוה קרינן בו עת לעשות כו' דיצא שכרו בהפסדו דדי עפ"י הקבלה השרשים והכללות וכשיסתפקו ישאלו למורה אלא עפ"י קבלת אביהם שהיו בקיאות וגדולות בתורה וכו' ושפתתו של רבי וברוריא וכיוצא בזה א"נ שעפ"י אביהם עשו, וצ"ל דאביהם סברי כבן עזאי דאית לי' חייב אדם ללמד בתו תורה ע"ש, וגם מי זוטר מ"ש בירושלמי שהביאו התוס' בסוטה שם גבי הך מטרוניתא דשאלה להשיבה טעם עונשי חטא העגל והשיב ר' אלעזר אבי הורקנוס מוטב שישרפו דברי תורה ואל ימסרנה לנשים, ולפי האמור נפל בבירא כל היתר של הפרוגרמא אשר בחדרי בית יעקב ללמדם מתוך הספר, לא רק חומש כ"א גם נו"כ ומשניות ועוד:

אכן שוב התבוננתי דלא ניחא למארייהו לומר כן על רבותינו ומאורינו גדולי הדור שכולם נהגו בזה קדושה ומסירת נפש ממש ואנחנו ננהוג בזה איסור, בירא דשתינו ממנה מימי ישועה, שאלפי נפשות בנות ישראל נושעו ע"י בתי ספר הללו, ואנחנו נישדי בה קלא, חלילה להעלות זה על הדעת, וחובה עלינו להצדיק את הצדיקים שכתורה עשו. וחובה זו אבוא לעשותה. דהנה בבתי ספר הללו תרתי למעליותא איתנהו. א) עצם לימוד התורה. ב) והוא העיקר, רות היהדות המנשב בתוכם, כל סדרי החינוך ופרוגרמות הלמודים נעשו על טהרת הקדש לחנך הבנות ברוח התורה והמסורה ולהרגילן במצות מעשיות בפועל ולשמרן מעבירות. והנה אם באנו לדון על עצם הלימוד, הלא זה ודאי דרוב הלמודים המה מהדינים הללו אשר נצרכים להם לידע מה שמחויבות לקיימם, ושזה ודאי דלא רק רשות ומצוה אלא חובה על הבנות שילמדו וכמ"ש הרמ"א ביו"ד בשם האגור דנשים חייבות ללמוד הדינים הנצרכים להן, ובעיני יפלא למה הוצרך הרמ"א להביא זה מן האגור, והלא ש"ס ערוך הוא בשבת גבי עובדא דהלל שלמד עם הגר שבא לפניו לגיירו. והא ללמוד תורה לעכו"ם ודאי איסור חמור הוא מדאורייתא כדא"ר יוחנן בסנהדרין דמ"ט גוי שעוסק בתורה חייב מיתה והמלמדו עובר בלפני עור לא תתן מכשול, ובחגיגה די"ג א"ר אמי אין מוסרין ד"ת לנכרי שנא' מגיד דבריו ליעקב וגו' ומשפטים בל ידעום. ואפ"ה בשעה שבא לגיירו ונצרך לו לידע הדינים כדי לקיימם, למד עמו הלל בעצמו, כ"ש איסור זה דלימוד תורה לנשים דאין זה איסור דאורייתא רק חז"ל צוו ע"ז בדרך עצה כלשון הרמב"ם בפ"א מהל' ת"ת דכשבאים ללמוד הדינים שרוצים לקיימם דחובה עליהם ללמדה, וגם בסנהדרין מפורש שם דבז' מצות דידהו רשאי ללמוד גם העכו"ם, וא"כ ודאי דגם נשים חייבות ללמוד דינים הנצרכים להם, ונהי דמעובדא זאת דהלל שלמד עם הנר חין ראיה כ"כ לנ"ד דיש לדחות מתרי טעמי, א) דהא בסנהדרין שם אמרו בטעם דר' יוחנן דגוי שעוסק בתורה חייב משום דכתיב תורה צוה לנו משה מורשה, לנו מורשה ולא לעכו"ם ועכו"ם שלומד תורה מיגזל גזלי' כו' ע"ש, וכיון דעיקר האיסור הוי משום לתא דגזל לא שייך אלא כשעכו"ם נוטלה מעצמו ועוסק בה, אבל כשישראל מוסרה לו מה גזל שייך בדבר שהבעלים נותנים מרצונם. ולכן בעובדא דהלל שלא למד מעצמו רק הלל למד עמו אין בזה שום איסור דגזילה ובתשובה אחרת הארכתי בזה ליישב בכמה מקומות ואכ"מ. ב) י"ל דהתם שאני עפמ"ש המהרש"א בשבת שם ליישב קושית התוס' איך למד עם הגר הא אכתי גוי הוא ותי' דכיון שבא להתגייר אף שעדיין לא נתגייר חשיב תו כישראל ומותר בלימוד התורה, וסברא זו של מהרש"א יש לה יסוד בדברי התוס', דכה"ג כתבו התוס' בכתובות די"א גבי גר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד, והקשו הא זכייה הוי מטעם שליחות ואין שליחות לנכרי ותי' דכיון דבהך זכייה נעשה ישראל מהני תו לו הזכייה דהוי כישראל קודם הטבילה ע"ש, הרי להדיא כסברת מהרש"א, וכל זה אינו שייך לנ"ד באיסור תלמוד תורה לנשים, די"ל שאפי' מצות שלהם אינם רשאות, אכן נהי דמגר אין ראיה דבמצוות שלהם אין איסור, אבל אכתי מגיורת שהיא נקיבה ודאי שיהיה ראיה לנ"ד. דהא גם בגיורת שבאה להתגייר מודיעין לה הדיינין המצות שלהן וכמבואר ביו"ד סי' רס"ח, והא בגיורת אית בה תרתי לאיסורא, איסור דלימוד תורה לנכרי, ואיסור דנשים, ונהי דאיסור דעכו"ם לא שייך כשבא להתגייר וגם אחר מלמדו וכמ"ש, אבל אכתי איסור ת"ת לנשים אית כאן ותהא אסורה מחמת זה, אע"כ דבמצות שלהם שנצרכות לקיימן אין איסור, ואם בנכרית התירו ללמדם המצוות שצריכין כדי להביא לידי חיוב. כ"ש נשי הישראלים שכבר מחויבות ועומדות בקיום המצות דמחויבות בלימודן כדי שידעו מה לקיים ומה לרחק:

אלא דאכתי תוכל הקפידה למצוא מקום לנוח בהיות שידוע שמנהלי בתי הספר של "בית יעקב" חכמו והשכילו לשכלל וליפות בתי ספר הללו בפרוגרמא רחבה היוצאת מגבול הלימוד לצורך ידיעת הדינים, ולומדים שם הרבה דברים שאינם נוגעים כ"כ נגיעה ישרה לידיעת הדינים רק לצורך שכלול והתפתחות, או שיהא להן כח המושך למשוך את לבות של האבות והבנות הרוצים גם בלמודים כאלו שאינם באים אלא לפתח ולהעלות למדרגה ידועה גם בהשכלה, וגם יפיפותו של יפת ישכינו באהלי שם והכל לעשותן כח המושך, דאי לא הא לא מתקיימי הא גם הלמודים הנחוצים וגם הרוח היהדות והמוסריי השורר שם בהיות שכל אב רוצה לתת לבנותיו גם השכלה והתפתחות במדה ידועה, ואם יחסר בבתי הספר הללו הפרוגרמא הנחוצה לא ירצו לילך שם וילכו לרעות בשדות אחרות אשר קטב המרירי ושארי משחיתים יקננו שם, וא"כ האם יוכל להעלות על הדעת חשש פקפוק כל דהו גם באותן הלמודים שאינן נחוצות כ"כ לצורך ידיעת הדינים, ולומר עליהן דהוי כמלמדן תפלות, ולחוש לתקלה שמא יקלקלו את הבנות, ולו נניח כי חולין גמורים הם. אבל כלום חשש תקלה אפשר לצאת מזה והלא קי"ל חולין שנעשו על טהרת הקודש אינן מטמאות את הקודש, ושומר מצוה לא ידע דבר רע, וכל עיקר החשש דר' אלעזר דאמר דהוי כמלמדה תפלות הוא משום דנשים דעתן קלות וחלושות וחייש שמא כשיוסיפו דעת יוסיפו מכאוב ויצא מזה תקלה לבלע את הקודש, אבל בעתות כאלה שהרחוב מלאה הוללות וסכלות בורות וקלות וגם רוח הכפירה והמינות נזרקה בצעירים, ואנן סהדי כי רק אותן הבתולות הזוכות להסתופף בבתי ה' ובחצרות אלקינו יפריחו ואין להקב"ה בעולמו כעת אלא ד' אמות של בית יעקב אשר שם רוח הקדושה שורר, ורק כל באיה לא ישובון עוד לתרבות רעה חלילה, א"כ לו נניח שנמצא שם קצת למודים שאינן קדש כ"כ, ועיקרן הם לצורך חולין, יפוי ושכליל, אבל כלום יוכל לצאת תקלה מחולין כאלו שנעשו רק על טהרת הקדש, והלא כלל הוא בידנו בכל מקום וחשש סכנה דשומר מצוה לא ידע דבר רע ואין תקלה יוצאת מזה. וראה דבר נפלא שכתב בשלטי הגבורים פ"ק דע"ז דמותר ללמד לעכו"ם נביאים וכתובים כדי שיראו בהן הנחמות והתשועות וע"י כן אפשר שידבק בתורת ישראל ע"ש, והדברים ק"ו, השתא האם דלימוד תורה לעכו"ם אסור מדאורייתא וכמ"ש לעיל, וגם הספק שמא עי"ז ידבק בד', ג"כ אין זה הצלחה גדולה לעם הישראלי, דקשים גרים לישראל ואפ"ה התירו ללמדם שמא יוגרם עי"ז שיודבק בד'. כ"ש בנות ישראל שכבר עומדים בחיובם בשמירת התורה, ולכן אפי' לימוד כזה שמצד עצמו אין בו תועלת גדול כ"כ, אבל עכ"פ כיון שהוא גורם שעי"ז יתוספו ספסלי ויתרבו המבקרות בבתי הספר וינצלו מזרם הכפירה המנשב ברחוב, ודאי דחיוב גדול יש ללמדן, ועיין בנחלת שבעה סי' פ"ג שבשביל להציל נפש אחת מחשש שמד חלילה, לא רק רשאים אלא כופין לחלל שבת גם באיסורי דאורייתא וכההיא דמי שחציו עבד וחציו ב"ת דכופין את רבו לשחררו, ואפי' משום ספק חשש שמד מחויב לעבור כל האיסורים בשביל להציל, וכמו בחולה במחלת הגוף דאמרי מוטב שיחלל שבת אחת ואל יחלל שבתות הרבה, ואפי' רבים יכולים לחלל שבת בשביל חולה אחד, ואם בחיי הגוף כ"כ, כ"ש בשביל חיי הנפש דאם ימות מיתה רוחניית הוי מיתה נצחית לא כ"ש, ובהיות שלעינינו ע"י בתי ספר של בנות יעקב כבר ניצולו כמה עשיריות אלפי נפשות ממיתה נצחיית, כמה מהחיוב לפני כל ישראל לטרוח ולסייע בהקמת בתי ספר הללו, ולו אפי' היה בזה נדנוד איסור כלום אפשר להתחשב בשעה כזאת שעלינו להציל בנותינו משמד ומיתה רוחניית חלילה שכל התורה נדחית בשביל הצלה כזאת, ובשגם שאין כאן איסור מעיקרו דמחויבות ללמוד דינים הצריכים להם וכמו שבארתי:

ואחרי כל האמור בנוגע לשאלה דשאילנא מכת"ר אם אפשר לשנות ממעות ת"ת לצורך בית יעקב ואם יש בזה הורדה מקדושה, נפתרת כמו מאליה, חלילה גם לחשוב כי יש בזה הורדת הקדושה, ולואי שיהיה בבתי הת"ת לזכרים קדושה ורוח טהרה כמו בבתי ספר לבנות, ואוי לי אם אומר כי בבתי התלמוד תורה יחסר הסדר וההשגחה על הילדים שיקיימו מצות התורה בפועל ורק הבנות זכו לזה בדורנו שמייסדים עבורן בתי ספר כאלו אשר רוח הקדושה שורר שם ומקבלות תורה ויר"ש ממורות מלומדות ומחונכות בקדש. אשר מוכרחים אנו לעורר על האמת המר הזה כי בתי הת"ת לא הגיעו בסדורן ושכלולן כמו בתי הבית יעקב. והנה בהקדמת הסמ"ק כתב בשם הר"י מקורביל בזה"ל דהלימוד והדקדוק לנשים במצות הנהוגות תועיל כאשר יועיל עסק התלמוד לאנשים ע"ש, ונמצא לפי"ז דהורדה מקדושה ודאי שאינו. דקדושת בית יעקב ודאי לא גרע מת"ת, דזהו גופא ת"ת ממש, דמצות ת"ת מוסב גם על נשים. ונהפוך הוא דלפינינו שהבית יעקב תעמוד במדרגה יותר גבוה בסדורה וחינוכה, ולכן חלילה להעלות על הדעת כי קדושת בית יעקב גריעא מקדושת ת"ת, ועדיפא מזה אני אומר כי אפי' אם ימצא מתעקש ויאמר שלימוד הבנות אין קדושתן חמורה כמו לימוד הבנים שהם יהיו האמות של דור הבא, ואותן הבנות ההולכות לרעות בשדה אחר, הלהן תשברנה ער אשר המה יגדלו בניהן לתורה, בודאי לא, על חייהן אינן חסות, כ"ש שלא יחוסו על בניהן. ורק אותן האמהות אשר נתחנכו בבית יעקב, עליהן נשימה תקותנו שהם ורק הם יהיו אמהות כשירות לגדל בניהן לת"ת, וא"כ אפי' אם למודן עצמן אין לו ערך ומדרגה שוה למעלת ומדרגת הלימוד של הנערים בת"ת, אבל זה ודאי שהן הגורמות לתורה של בניהן אחריהן, וגורם לת"ת דינו ומעלתו שוה לת"ת עצמה. וכמ"ש בפ"ת יו"ד סי' רנ"ט בשם הר הכרמל בנידון דנשאל שם אם רשאי הגבאי ליקח ממעות ת"ח לעשות מלבוש לנער אחד שאין לו במה להתכסות כדי לילך לבית רבו ללמוד וכתב דשרי דהלבשה זו עצמה מיקרי ת"ת כיון דגורם לה ואם לא הלבישה לא יתקיים ת"ת בנער זה ע"ש. בהא נחיתנא ובהא סליקנא, כי לא רק מותר אלא מצוה יש בזה ואין שום הורדה מקדושה למי שיתן לצורך בית יעקב, ובשגם בשעה שהת"ת תוכל להתקיים בלא המעות הללו. תחזקנה ידי העוזרים להרביץ בתי ספר בית יעקב ובזכות נשים צדקניות נגאלנו בגאולה ראשונה וגם עתה נקוה כי בזכותן יבוא תשיח צדקנו, ונזכה לבנין עירנו, דביר בית תפארתנו, במהרה בימנו: כנפש ידידו עוז המברכו בברכת אהרן וואלקין:

תוכן העניינים

שות זקן אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה