אור ברסלב
שות זקן אהרן ח"ב יו"ד › סימן נה

שות זקן אהרן· הרב אהרן וואלקין

ח"ב יו"ד · סימן נה

סימן נד

ב"ה יום ב' י"ב שבת תרצ"ג פינסק. כבוד הרב וכו' מהור"ר שמואל מאיר הכהן האלללנדער שליט"א רב בק"ק טשערנאוויץ (רומיני') ע"ד שאלתו במקוה שכך עשויה, שלמטה בקרקע נמוך הרבה יש מקוה כשירה רק מפני שבשם אי"א לירד ולטבול מפני עומקה, לכן עשו כנגדה מלמעלה עוד מקוה, ובכדי להעלות המים מהתחתונה להעליונה ממשיכין צנורות של הוואסערלייטונג לתוך המקוה הכשירה, וכאשר יתמלאו שם המים בתחתונה עד שיגיעו גם לעליונה ע"י הנקב שבין שני המקואות אז יוסתם נקב המוריד וממשיך המים באופן שבשעת הטבילה הנקב הזה המחבר את המקואות סתום, ונסתפק כמה ספיקות אם רשאי לטבול בעליונה כאשר יבואר בדברנו, והנני בזה להשיבו כי המקוה כשירה, הספק הראשון מה שבעה הטבילה נסתם הפתוח הוא הנקב שבין שתי המקואות ונמצא דהטבילה היא בשעה שאין שום השקה, תמיהני מה מקום לספק בזה, הא השקה אין נצרך כ"א היכי שהמים שבמקוה העליונה הא פסולים מחמת שהם שאובין או פסול אתר ואתה בא להכשירם ע"י השקה למים כשרים, וגם בכה"ג הא דעת המחבר יו"ד סי' ר"א סעיף נ"ב דאם אך היו רגע בהשקה נשאר כן לעולם בהכשירם אפי' נסתם הנקב אח"כ, ואף שהש"ך שם הביא בשם רבינו ירוחם שנסתפק אם נשאר השאוב בהכשירו לאחר סתימת הנקב, אבל הנו"ב מהדו"ת סי' קמ"א תמה על האוסרים והעלה להקל ע"ש, אכן בכה"ג בנ"ד אין שום מקום לדון דבר השקה, דהא המים שממשיכין לתוך המקואות מן הוואספרלייטונג המים כשרים הם, כיון דמן הנהרות הם באים, ומה שנמשכו דרך הצנורות לא נעשו שאובים עי"ז משום דאין תורת כלים עליהם, ומעולם לא נעשו שאובים וכשרים לטבול בהם, וא"כ מה צורך להשקה למקוה התחתונה, וממ"נ תמה אני על ספיקו של כ"ת, אם המים פסולים עד שנצרך להכשירם ע"י השקה, א"כ מה לו לפקפק על סתימת הנקב אח"כ דשמא עי"ז נתבטלה השקה הקודמת תיפוק דלא היה כאן השקה כל עיקר גם מתחלה דהא מים שהם זוחלים אינם יכולים לחבר שני מקואות וכמ"ש הרמב"ם בפ"ח מהלכות מקואות ה"ז והמים שבצינורות הם זוחלים בשעת ניצוק וגם המים שבמקואות גופא זוחלין ממעלה למטה וממטה למעלה, ואם המים שבמקוה כשרים הם ואינן שאובין מה צורך להשקה, ובהם גופא אפשר לטבול: וגם מה שנסתפק כיון דהצנורות הללו של מתכת הם דמקבלין טומאה א"כ הווייתו של מקוה ע"י דבר המקבל טומאה, גם בזה פשוט דאין שום חשש כלל דכולהו צדדי למעליותא אית בזה דהא הצנורות הללו רובם טמונים בתוך הקרקע והקצה שיוצא לחוץ מחובר הוא לקרקע ובכה"ג בטל אגב קרקע ואין מקבלין טומאה כמבואר במשנה ב' פי"ח דכלים וספ"ח דשבת, וכ"כ הרא"ש הלכות מקואות סי' י"ב שסילונות המונתות בקרקע מיקרי תשמישי קרקע וכן פסקו כל הפוסקים בטושו"ע יו"ד סי' ר"א סעיף מ"ח. הן אמנם דבנו"ב כתב דדוקא כשנעשה מתחלה לשם כך לשמש את הקרקע והכל הולך אחר תחלת עשייתו לשם מה נעשו, אבל כל הפוסקים לא הזכירו זה וסתמו וכתבו שם וז"ל ואם הסילון של אבר או של מתכת אסור להמשיך בו מים למקוה שמקבל טומאה לפי שהוא בטל אגב קרקע, ועיין בנו"ב סי' קל"ז שמשום שסתמו הפוסקים ולא חלקו בזה צידד הוא עצמו דדוקא כשהסילונות מונחים על שטח הקרקע ולא נתחברו לא בבנין ולא טמונים תוך הקרקע ועיקר טהרה שלהם משום שמשמשים את בקרקע, בזה בעינן תחלת העשייה לשם כך, ועיין בחת"ס חיו"ד סי' קצ"ח שהוכיח מלשון הרשב"א שאפי' לענין הווייה בטהרה דאורייתא מהני ביטול אגב קרקע, וא"כ סילונות של וואסערלייטונג רובן טמונים בתוך הקרקע והמיעוט שבולט לחוץ מחובר בכתלים ובטלי אגב קרקע אפי' כשלא נעשו מתחלה לשם כך, ובשגם שודאי כל הסילונות נעשו על דעת לטומנם בקרקע ולמשוך מים על ידן. דרוב הצנורות לשם כך נעשו ובכה"ג אזלינן בחר רוב הקונים כמפורש בתוספתא דכלים שאם אומן זגין לבהמה ולדלתות אזלינן בתר רובא ואם רובא קונים לדלתות הרי אלו טהורין עד שיפרישן לבהמה, ועיין בנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' קל"ז דיחדות שקונים בחנות ונעשו שכל מי שיקנם יעשה בהם מה שיצטרך מיקרי נמי נעשו לשמש את הקרקע כיון שנעשו על דעת הקונה ע"ש, ויש מקום להאריך בזה אלא שאין צורך, דבלאו כל הני טעמי אין בזה מקום חשש בנ"ד כיון שכתב כת"ר דהמים אינם נופלים להדיא מן הסילונות לתוך המקוה אלא שנופלין על שפתו רחוק ג' טפחים ונמשכין על הקרקע שעשויה מרצפת צימענט לתוך המקוה, א"כ אין שום צורך לכל הני טעמי דבלא"ה נמי כשר, דאפי' הצינור היה כלי גמור והמים נעשו שאובין ממש אין לפסול המקוה דאין מים שאובין פוסלין המקוה אלא כשהמים יפלו להדיא לתוך המקוה מתוך הכלי אבל ע"י המשכה לא וכמבואר ברמב"ם ושו"ע יו"ד סי' וסעיף הנ"ל ואפי' המשכה ג' טפחים לא בעינן לענין זה דהא דמבואר בשו"ע שם סעיף מ"ה דבעי' המשכה ג' טפחים אינו אלא לענין חשש שאובין אבל לגבי שלא יהיה הווייתו ע"י דבר המקבל טומאה גם בהמשכה כל שהוא סגי ע"ש שהוכיח כן מש"ס דזבחים דכ"ה, וא"כ הכא בנ"ד שהסילונות רחוקות ג' טפחים מן המקוה ודאי דלא שייך תו לפסול מטעם הווייתו ע"י דבר המקבל טומאה, ואע"ג דכתב הרמ"א יו"ד שם סעיף מ"ו דלכתחלה בעינן שההמשכה יהיה ע"ג הקרקע שמים נבלעים בה, והכא הא הרצפה זו עשויה מלבנים ואין מים נבלעין, וי"ל דלבנים נמי מים נבלעים בה קצת, ודוקא של אבנים כמ"ש הרמ"א שם בשם המרדכי שברצפה של אבנים אין מים נבלעין, אפשר לומר דהיינו דוקא של אבנים שהן קשות ביותר מלבנים אבל לבנים בלעי מים, ואפי' באבנים כתבו התוס' בעירובין דפ"ח ע"א שנבלעים ע"ש, וי"ל דהמרדכי שאוסר היינו רק באבנים אבל בלבנים מודה גם הוא שמותר בכדי שלא יהא מחלוקת רחוקה בין המרדכי לתוס' דתוס' סברי שאפי' של אבנים בלעי והמרדכי יסבור שאפי' לבנים לא בלעי, א"ו דברצפה של לבנים גם למרדכי שרי ובנ"ד דהיה של לבנים מותר לכו"ע:

וגם מה שחשש שמא הברזא שבתוך הצינור חשוב כלי קיבול כיון שמחזיק מעט מים, בטח ראה כ"ת מה שהביא החת"ס סי' רי"ח בשם איזה חכם השואל דבזה פליגי הרמב"ם וראב"ד דלרמב"ם דס"ל פ"ט מהלכות כלים דכל שיש לו שם בפני עצמו ה"ז מקבל טומאה א"כ גם ברזא מקבל טומאה, רק לראב"ד דס"ל שם דכל שאינו משמש בפני עצמו אינו מקבל טומאה ה"נ ברזא אינו משמש בפ"ע, וע"ז כתב החת"ס דגם לרמב"ם בעינן שיהא שם כלי עליו וכמ"ש התוי"ט ספי"א דכלים דלהכי איתא שם שהקדירה של נזם טמאה מפני שיש לה בית קיבול דבלא"ה אף דכלי מתכות פשוטיהן טמאין מ"מ הא לאו כלי הוא, ולזה ברזא שג"כ אינו כלי תשמיש בפ"ע מה לי שמו עליו או לא ולזה טהור הוא לכו"ע עכ"ד, ואף שהחת"ס הפריז על המדה לומר דגם לרמב"ם טהור, דנראה ודאי דלרמב"ם סגי במה שיש לו שם בפ"ע אע"ג שאין שם כלי עליו. דהא פשוטי כלי מתכות נמי טמאין, ומ"ש התוי"ט בקדירה שיש לה בית קיבול היינו דבקדירה אם אין לה בית קיבול לא היתה נקראת קדירה ולא היה לה גם שם בפ"ע רק היה נקרא חלק מהנזם ולא שם בפ"ע ולא היה כלי כלל, דשם קדירה שניתן לנזם היינו לפי שעשוי כקדירה וכשאין לה בית קיבול לא היתה נקראת קדירה ולא היה לה שם בפ"ע וז"ב בכוונת הרמב"ם ותוי"ט וא"כ הכא שהברזא יש לה שם בפ"ע ודאי דמקבל טומאה להרמב"ם, אבל לראב"ד ודאי דאין מקבל טומאה, ובאחרונים איתא ג"כ פלוגתא בזה, בס' נחל אשכול סי' נ"ג הביא כמה דעות דאין לו דין כלי, רק בשואל ומשיב מהדורא רביעאה ח"ג סי' ק"ב צידד דיש לו דין כלי ע"ש, וכאן לכו"ע כשר דכבר כתבו הבית אפרים וחת"ס סי' ס"ו שכלי שיש לה ברזא אינו מקבל טומאה בשעה שמוציא הברזא ואף שסופו להחזירו דמ"מ עכשיו הוא נקוב וא"כ הכא בשעה שמורידים המים לתוך המקוה הרי הברזא פתוח ונתבטל מתורת כלי קיבול ולא הוי הווייתו ע"י דבר המקבל טומאה כן יש לומר:

אכן בנ"ד אין אנו צריכין לכל זה דאפי' אי נימא דהוי כלי גמור והמים שבתוכו שאובים, אכתי הא מים שאובים אינו פוסל עד שיפלו לתוך המקוה להדיא מהכלי וכמ"ש הרמב"ם בפ"ד מהל' מקואות ובשו"ע שם סעיף מ"ד וז"ל אין המים שאובין פוסלים את המקוה עד שיהא מחצה על מחצה אבל אם נגררו המים שאובין חוץ למקוה ונמשכו וירדו להמקוה אינם פוסלים את המקוה עד שיהיה מחצה על מחצה אבל אם הי' רוב מהכשרים הרי המקוה כשר כיצד מקוה שיש בו עשרים סאה ומשהו מים כשרים והיה ממלא ושואב חוץ למקוה והמים נמשכים ויורדים למקוה בין שהיו נמשכין ע"ג קרקע או בתוך הסילון וכיוצא כו' הרי הוא כשר עכ"ל, וזה מהש"ס תמורה די"ב שהשאיבה מטהרת ברביה והמשכה כלומר שרוב המקוה יהיו כשרים ומיעוטא בהמשכה, וה"נ הרי יש לנו לא רק רוב כשרים אלא מקוה שלימה כשירה דהמקוה התחתונה ודאי כשירה, וגם המשכה איכא כאן דמן הצינורות אין נופלים להדיא לתוך המקוה אלא ע"ג רצפה וא"כ אפי' מה שבצנור הוי ודאי שאוב נמי לא פסלי המקוה, ויותר נראה דאפי' לא היה כאן המשכה והמים היו נופלים מן הצנור להדיא למקוה, וגם מי הצנור הוי שאובים גמורים נמי אין לפסול כיון דמקוה התחתונה ודאי יש בה שיעור מקוה א"כ כל מימות שבעולם אין פוסלות אותה שוב וכמבואר ביו"ד סעיף ט"ו במקוה מ' סאה או מעין כל שהוא יכול לשאוב כל מה שירצה ליתן לתוכה והם כשרים, ומקוה תחתונה ודאי דיש לה דין מעין וכמ"ש בתשובה אחרת דמקואות שלנו דין מעין להם ולכן אפי' אם בזמן שבמקוה התחתונה יבשו המים ואין בה שיעור מקוה אפ"ה אין לפוסלה שוב ע"י כל מימות שבעולם ועיין בש"ך ס"ק מ' דאפי' כשהמעין עומד כמקואות דידן אין נפסל ברביית מים שאובין:

הן אמנם די"ל דהיינו דוקא כשבא לטבול במקוה התחתונה גופא, אבל בנ"ד המים הלכו מתחתונה למקוה עליונה שהיא ריקנית ובכה"ג כבר הביא הש"ך שם ס"ק מ"א בשם רבינו ירוחם דיש להחמיר לכתחלה, אכן הנו"ב תנינא סי' קמ"א והחת"ס סי' ר"ג דחו דבריו והעלו שאין מקום להחמיר גם לכתחלה, ומעתה אין עוד חשש לספיקות האחרים נמי בדרך זה, וגם חשש זחילה יש לצדד בזה מצד כמה טעמים שקשה לפני להאריך יותר, רק בקצרה הנני אומר כי לדעתי המקוה זאת כשירה היא:

והנני ידידו המברכו בברכת אהרן וואלקין:

תוכן העניינים

שות זקן אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה