אור ברסלב
שות זקן אהרן ח"ב יו"ד › סימן נד

שות זקן אהרן· הרב אהרן וואלקין

ח"ב יו"ד · סימן נד

סימן נג

כבוד הרב וכו' מהור"ר יהושע זאבערמאן שליט"א אב"ד דפאקשיווניצא. ע"ד שאלתו באשה שלמחרת ליל טבילתה בקומה ממטתה מצאה כתמים על הסדן ועל חלוקה ובדקה עצמה ונמצאת טמאה, המתינה עד עבור ווסתה וטבלה ושמשה ויהי בבקר והנה נמצא ג"כ כתמי דם על חלוקה וגם בבדיקתה מצאה מראה דם, ועל השנות המקרה הזה פעמיים צוה עליה בעלה שתלך לדרוש ברופאים. והרופאים מצאו שיש לה פצעים (ראנעס) באותו מקום, ועסקה ברפואות ירחים אחדים עד שהרופאים אמרו לה שכבר נתרפאה וטבלה ושמשה והיתה נקיה, ואתר חדש ימים טבלה עוד הפעם ושמשה ובבקר ראתה כתמים על חלוקה ועל הסדין ובדקה א"ע ונמצאת נקיה ולא היה לה במה לתלות הכתמים, רק הבעל מצא אח"כ ב' פעמים על חלוקו טפת קרי במראה אדום כדם ממש, ויוכל היות שהכתמים הוא מזרע הבעל מתשמיש האחרון כיון שמצאה א"ע נקיה בבדיקתה, והנה כת"ר לא ביאר כוונתו במה נסתפק, אם לענין לאוסרה על בעלה זה לעולם כדין רואה מחמת תשמיש, או רק לענין לטהר הדם הזה שלא תהא צריכה ז' נקיים. ומסגנון מכתבו ומשא ומתן שלו ניכר שחושש גם לאוסרה לבעלה, אבל תמיהני מה מקום ספק יוכל ליפול בזה והלא מחמת תשמיש לא מיקרי אלא כשוודאי ראתה מחמת תשמיש וכגון שהרגישה בשעת מעשה שהדם זב ממנה, או אפי' כשלא הרגישה רק מיד לאחר תשמיש קנתה ומצאה דם, ושיעור דהאי מיד הוא בכדי שתושיט ידה לתחת הכר או הכסת ותטול עד לבדוק, ולא יותר, וגם בעינן דוקא שתהא רואה ג' פעמים רצופין ובאם לא היו רצופין לא נאסרה, ובנ"ד לא ראתה יותר משתי פעמים רצופין וגם שהתה לבדוק עד למחר בבקר ובכה"ג ודאי דאין זה ענין לרואה מחמת תשמיש ואין שום מקום לחשוש בזה, ובלא"ה כיון דהרופא מצא אצלה מכות ופצעים ודאי דתלינן במכה כמפורש בש"ס ופוסקים דאם יש לה מכה באותו מקום תלינן במכתה, ואם כי הרמב"ם סובר דבעינן דוקא שנדע שמכתה מוציאה דם דכ"כ להדיא בפי"א מהלכות איסורי ביאה וכן אם היתה בה מכה והיה הדם שותת ממנה כו' ה"ז טהורה, הרי שכתב מפורש והיה הדם שותת ממנה וכ"ה דעת סה"ת והגהמ"י ומרדכי ודייקו הכי מלשון הש"ס בנדה מכה יש לי במקור שממנה הדם יוצא משמע להדיא שצריכה לדעת שהדם יוצא מן המכה, אכן ידוע שיטת הרשב"א דס"ל דמסתמא תולין במכה אף אם אין אנו יודעין כלל אם מכה זו מוציאה דם דמסתמא כל מכה מוציאה דם וכמו שפי' הב"י וכל מפרשי הטור כוונתו, אף שגדולי האחרונים ה"ה הש"ך והחכ"צ כתבו שאין כן כוונת הרשב"א, אבל גם לדבריהם הוי דוקא לטהר את הדם שלא תשב ז' נקיים בעינן לידע שמכתה מוציאה דם אבל לענין לאוסרה על בעלה א"צ לדעת שמכתה מוציאה דם וכמ"ש הש"ך בסק"כ והכו"פ שם, וכדבריהם מוכח להדיא מלשון הש"ס ורמב"ם בפ"ד מהא"ב דמיירי התם בדין דרואה מחמת תשמיש כתב סתם תולה במכתה, ובפי"א שמיירי בדין טהרת הדם הצריך שיהא הדם שותת, ואין מחלוקת לפ"ז בין הרמב"ם ורשב"א ד ענין רואה מחמת תשמיש לכו"ע לא בעינן שתדע שמכה מוציאה דם, ואפי' להרמ"א שאינו מחלק בזה וסובר דגם לענין רואה מחמת תשמיש בעינן שנדע שמכתה מוציאה דם. אבל גם לדידי' באשה שיש לה ווסת קבוע יכולים לתלות שלא בשעת ווסתה במכתה אע"פ שאינה יודעת בודאי שמכחה מוציאה דם, או גם אם אין לה ווסת קבוע כשיש ספק אם הדם בא מן המקור או מן הצדדין תלינן במכה מכח ס"ס, ספק מן הצדדין או מן המקור ואת"ל מן המקור שמא הוא מן המכה וכמבואר כל זה בדברי הפוסקים, ותול"מ:

והנני המברכו בברכת אהרן וואלקין:

תוכן העניינים

שות זקן אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה