אור ברסלב
שות זקן אהרן ח"ב יו"ד › סימן מד

שות זקן אהרן· הרב אהרן וואלקין

ח"ב יו"ד · סימן מד

סימן מג

ב"ה יום א' י"ב אדר שני תרצ"ב פינסק. כבוד ידידי הרב וכו' מהור"ר שמואל מאיר הכהן האללענדר מו"צ בטשערנאוויץ רומיני'. ע"ד שאלתו בפאבריק מן מילך פולווער דהיינו שלוקחים חלב ונותנים אותו לתוך מכונות ומאשינען כאלו עד שהחלב נעשה יבש כקמח, דנסיובי דחלבא מפרידין ממנו למקום אחר ונשאר רק הסמעטענא, וזה נקרא מילך פולווער, אשר מזה נותנים לתוך קאפע שחור ונעשית כמו עם חלב ממש, וגם שאקאלאד עושין מהם, וכן לתוך גיבעק נותנים הפולווער הזה, ולדברי הפאבריקאנט אין בהן שום תערובות אחר זולת חלב טהור, ונסתפק כ"ת אם אפשר לתת הכשר ע"ז, דהא חלב עכו"ם הוא:

והנה אין ללמוד היתר מחולב לצורך גבינה דשרי, וכפשטות לשון הש"ס עבו"ז דל"ה אי דקא בעי לגבינה ה"נ, הרי להדיא דכיון דחולב לגבינה ודאי שלא יארע חלב טמא שאינו מעמיד ומשו"ה שרי, וכן ה"נ שהחלב הועמד עד שנעשה יבש, ודאי שאין בו חלב טמא, דזה אינו דדוקא מעצמו אין חלב טמא עומד אבל בנ"ד שמייבשין אותו בדרך מלאכותיי ע"י חימום המכונות בפעולות חימיות, גם חלב טמא יכול להתייבש עד שנעשה כאבק, ומהאי טעמא נמי אין לדמות זה לסמעטנא עבה שמכשיר החכמת אדם, דהתם נמי הוי טעמא כיון שנעשה עבה מעצמה ע"י עמידה ברור לנו שאין בו חלב טמא דטמא אינו עומד מעצמו, אבל בנ"ד שנתייבש ע"י מכונות ופעולות חימיות עד שנעשה לאבק, גם חלב טמא אפשר להיות כן, וכן אין לצדד היתר מטעם שנתייבש ונעשה כעץ בלא שום לחלוחית חלב, ואפי' היה בו ודאי חלב טמא פרח איסורו עי"ז שנתייבש כ"כ וכההיא דיו"ד סי' פ"ז גבי עור קיבת נבילה שנתייבש, ובש"ך יו"ד סי' קי"ד סקכ"א גבי כרקום שמערבין שם חוטי בשר דכיון שהכרקום הוא יבש כעץ א"כ אפי' ימצא חוט בשר יבש לית לן בה ע"ש ובתשובת נו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' כ"ו, דהא הכא כשמשימים אותו אח"כ בקאפע חוזר הוא להיות נימוח ולהיות חלב ממש וכמ"ש כ"ת שנותנים אותו לתוך קאפע ושאקאלאד ונעשה כמו עם חלב ממש ובכה"ג לא בטיל מיני' תורת אוכל אפי' בעודנו יבש וכמבואר ברמב"ם פ"א מאה"ט וז"ל בשר יבש אם יכול לשרות מעל"ע בפושרין ולחזור לח וראוי לכלב מיטמא כו' ע"ש, וא"כ כ"ש הכא שגם מעל"ע א"צ אלא שע"י פושרין נימוח מיד וחוזר להיות חלב כבראשונה דודאי אוכל הוא ואיסורו כדקאי קאי:

אלא דאכתי היה מקום לצדד היתר מסוגיא זאת דחולב לגבינה, אם כי לא מטעם שאינו מעמיד דהא ע"י חימום ופעולות חימיות מעמיד וכמ"ש, אלא משום דמדין זה דחולב לגבינה למדו הפוסקים דלאו דוקא בחולב לגבינה אלא דהוה"ד בכ"מ שידוע לנו דליכא חשש תערובות דבר טמא וכגון בליכא דבר טמא בעדרו לא בעינן כלל שיהא ישראל רואה, דזיל בתר טעמא כמו בחולב לגבינה דשרי משום דודאי לנו שלא עירב דבר טמא משום שאינו מעמיד. ה"נ בכ"מ שידוע שאין בו תערובות מטעם אחר דשרי, דמ"ש טעם דאינו מעמיד, מטעם אחר, סו"ס במקום שידוע שאין בו תערובות חלב טמא יהיה מאיזה טעם שיהיה דשרי, ולהפוסקים הללו בנ"ד דאיכא כמה טעמים אומדנות והוכחות שאין שם שום תערובות, חדא דאצלנו אין חלב טמא מצוין כלל וא"כ עדיפא מליכא דבר טמא בעדרו שהתירו, דהכא גם בעדר אתר נמי ליכא, ובשגם שפעולה בפאבריק גדול כזה שהסחורה עוברת לסוחר בכל העולם, ודאי שנעשה ע"י אנאליז חימית שאין מניחין שם כ"א חלב הטהור לבד מבלי שום תערובות דבר אחר וגם אם היה בתוכו איזה תערובות מנקין ומפרידין אותם ע"י מלאכת החימי' כל חלקי התערובות שנתערב בחלב, ולבד דפאבריק גדול אנקיותא קפדי, עוד מוכרחים לעשות כן מאימת הדין הקשה הרובץ על כל מזייף סחורה, ובהיות שעל העטיקעט כתוב שזה נעשה מחלב פרה עתידין ליתן את הדין אם ימצא איזה זיוף תערובות מין אחר ולכן מנקין ומבדילין ומפרידין אותם ע"י מלאכת החימי' מכל תערובות משום דמירתתי לזייף מה שאפשר להתברר, ולכן אפי' לשיטת המרדכי שהביא הב"י יו"ד סי' קט"ו דס"ל אפי' דליכא דבר טמא נמי אסור, הכא מודה להתיר, דהא הטעם שאוסר המרדכי אפי' בליכא דבר טמא בעדרו היינו משום שמא היה חלב טמא בכלים מקודם, פי' אע"ג דבעדרו ליכא דבר טמא ואין לחוש שמא עירב בשעת החליבה לחלוב גם דבר טמא אבל אכתי ניחוש שמא היה בכלי חלב טמא מה שהביא ממקום אחר ע"ש, וא"כ לא שייך כ"א במקום שרק בעדרו ליכא דבר טמא ובשכונה וסביבה יש משא"כ אם גם בכל השכונה ליכא דבר טמא לא שייך חשש זה, ולפ"ז אצלנו שאין חלב טמא מצוי כל עיקר ובשגם בנ"ד שהחלב נבחן ע"י אנאליז וכמ"ש, דשרי גם למרדכי, ואין לומר דמשום לא פלוג בתקנתא אסרו גם במקום דידעינן ודאי שאין בה תערובות חלב טמא, דזה אינו דכיון דלא שכיח הדבר שיקח אדם לחלוב בכלי כזה שיש בה חלב מקודם ורובא דאינשי לא עבדי הכי לא שייך למיגזר הרוב מפני המיעוט וכמ"ש בחדושי מטה יהונתן על יו"ד סי' קט"ו דעל הרוב משום המיעוט לא שייך למיגזר משום לא פלוג רבנן בתקנתא, ובאחת מתשובותי בחלק ראשון סי' ס"א הוכחתי דסברא זאת מוכרחת לשיטת המרדכי גופא, דהא באמת כולם הרעישו על המרדכי שאוסר אפי' במקום דידעינן ודאי דלית בה תערובות וא"כ היאך יפרש לש"ס דע"ז הנ"ל דקאמר להדיא אי דקא בעי לגבינה ה"נ דמוכח להדיא דבידפינן שלא עירב חלב טמא שרי ובע"כ דמפרש הש"ס הכי דהיה קשה להש"ס אמאי תקנו חז"ל לאסור אף בעשו גבינה מן החלב והא בכה"ג ודאי לית בה תערובות, דחלב טמא אינו עומד וליכא למימר משום לא פלוג כיון דרוב חלב עומד לגבינות ומיעוט בעי לכמכא א"כ לא הוי להו לאסור הרוב משום המיעוט, דעל רוב משום מיעוט לא שייך למיסר משום לא פלוג, וע"ז משני אי דקא בעי לגבינה, פי' אם רוב לגבינה קא בעינן איה"נ דלא הוי אסרינן משום לא פלוג, אלא משום דבעי לכמכא, כלומר דהרוב הוי לכמכא, א"כ שייך שפיר למיגזר משום לא פלוג, הרי דמוכח שיטת המרדכי דלא שייך למיסר הרוב משום המיעוט משום לא פלוג וכמ"ש המפרשים כן בשיטת המרדכי וממילא לא שייך גם השתא לדידן למיסר במקום דידעינן ודאי דלית בה תערובות משום חששא דשמא היה דבר טמא בכלי קודם החליבה. ובפרט בנ"ד דחלב טמא אין מצוי כלל, כן היה נראה להתיר בנ"ד, אכן שוב ראיתי שאין להתיר לכתחלה אפי' במקום שאין שום טעם לאיסור, דהא כבר כתבו דגזירה דחלב הוי דבר שנאסר במנין ואין להתירה בלא מנין אחר גדולים מהם בחכמה ובמנין, ועיין בחת"ס חיו"ד סי' ק"ז שהוכיח מדעת רש"י נמי שסובר דגזירה דחלב גזירה קדמוניות היא שאז אסרוה אמנם משום חשש עירוב דבר טמא, מ"מ לאחר שגזרו ואסרו במנין סתם אסרו כל חלב שאין ישראל רואה את החליבה אפי' כשליכא חשש דבר טמא, וכ"כ הכ"מ בהלכות מאכלות אסורות דחלב הוי דבר שנאסר במנין וממילא דאי"א תו להתיר בשום ענין ואופן אם אין הישראל רואה ובחבורי שם הארכתי הרבה, משם תדרשנו, אלא דאפ"ה נראה להתיר עפמ"ש החת"ס שם לימוד זכות על מה שנתפשט היתר לקנות מפלטר גוי פת שנילושה עם חלב משום דכשנלושה עם קמח ונאפה פנים חדשות בא לכאן וכעין מ"ש בכריתות דף ה' ולא הוי בכלל הגזירה, וא"כ הוה"ד בנ"ד שהפולווער הזה אין אוכלים אותו כמו שהוא אלא משימין אותו בגיבעק ושאקאלאד דפנים חדשות בא לכאן. ואפי' כשנותנים אותו בקאפע שנעשה חלב ממש. אפ"ה יש כאן שינוי בגוף החלב שנשתנה הרבה מטבעו שעומד להתחמץ ולהתקלקל במשך ימים מועטים ואינו מתקיים הרבה וכמ"ש בתענית ד"ז ועי"ז שנעשה כעת לפולווער, פנים חדשות בא לכאן ולא הוי בכלל הגזירה, ונמצא דאין לאסרו משום טעם, חשש דחלב טמא ודאי שאינו כמ"ש, וחשש דנאסר במנין ליכא נמי בכה"ג שנשתנה שינוי גמור ולא הוי בכלל הגזירה, ולכן נ"ל להתיר ואין להאריך יותר: והנני הדו"ש ומברכו בברכת אהרן וואלקין:

תוכן העניינים

שות זקן אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה