אור ברסלב
שות זקן אהרן ח"ב יו"ד › סימן מג

שות זקן אהרן· הרב אהרן וואלקין

ח"ב יו"ד · סימן מג

סימן מב

ב"ה יום א' י"ד חשון תרצ"ו פינסק. כבוד חרב וכו' מהור"ר אלי' סג"ל רב בק"ק טרעבישאוו (צעוואסלאוואקי). ע"ד שאלתו לפרש לו דברי הט"ז יו"ד סי' ק"ט סק"ב, והוא במה שפסק הרמ"א דבנתערב יבש ביבש מין באינו מינו בעינן ס' משום גזירה דשמא יבשלם ויתן טעם ויבוא לידי איסור דאורייתא, והקשה הט"ז דמ"ש מההיא דסי' צ"ח בנתערב מין במינו ובשאינו מינו דאמרינן רואין את שאינו מינו כאילו אינו ומינו רבה עליו ומבטלו ואין איסור במה שיתן האיסור אח"כ טעם באינו מינו כיון שכבר נעשה היתר, וא"כ ה"נ כיון שמן התורה כבר נתבטל והאיסור נהפך להיתר א"כ איזה טעם איסור יהיה בזה, ותי' הט"ז דשם אין נרגש טעם האיסור בפני עצמו שהרי יש גם מינו דהיתר ושניהם נותנים טעם בהאינו מינו משא"כ כאן כל הטעם הוא מהאיסור בלבד ע"ש, וע"ז הקשה כ"ת דהא תינח בדינו של הרמ"א דמיירי שנתערב מין באינו מינו לבד וא"כ כשיבשלם אח"כ ירגיש ההיתר טעמו של איסור, אבל מה יענה למ"ש המחבר שם בסעיף ב' ביבש ביבש שנתבטל חד בתרי אם בשלן אח"כ אסור אם אין בו ששים מפני שהרוטב בנותן טעם ונבלע אח"כ בתתיכות, והא הכא אין טעם האיסור נרגש בפני עצמו דהא יש גם רוב היתר עמו ודמי ממש לההיא דסי' צ"ת בנתערב במינו ואינו מינו. זהו תוכן קושית כ"ת:

ובתשובה ע"ז כי אנכי איני רואה שום קושיא ודוחק בדברי הט"ז, דכלל דבריו הוא כך דבמה שכבר נתבטל ברוב היתר לא נתהפך עוד האיסור לגמרי עד שלא יאסור גם טעמו כשיבשל באינו מינו ולא הותר מה"ת אלא לאכלו ביבש כשאין עדיין שום נתינת טעם, אבל כששוב יבשלו עם אינו מינו ויבוא לידי נתינת טעם ודאי שיהא אסור אם אך נרגש טעם האיסור בפני עצמו משום דאין האיסור נהפך לגמרי להיתר שלא יאסור שוב בטעמו אם נרגש בפני עצמו, או כמו שהסביר בס' עה"ש סי' ק"ט דע"י ביטול הרוב ביבש לא נתבטל איסור דנתינת טעם דעדיין לא נתן שום טעם ולכן כשיבשלם יתתדש איסור אתר והיינו נתינת טעם שזה האיסור לא נתבטל כלל וממילא נאסר מה"ת, ולהיות מותר מה"ת נצרך שני המעלות הללו, שיהיה ביטול כבר וגם הטעם לא יהיה נרגש בפני עצמו בבישול, וכל זה הוא מה"ת אבל איסור דרבנן יש כשנתן טעם גם אם אין טעם האיסור נרגש בפני עצמו וכההיא דסעיף ב' בנתערב יבש ביבש ואח"כ בשלן דאסור אם לא היה ששים, ואיסור זה הוא מדרבנן ואע"ג שאין טעמו נרגש בפני עצמו ומה"ת מותר אפ"ה מדרבנן אסור כמבואר ברשב"א, ומעתה א"ש דברי הט"ז, דכשאנו דנין על מ"ש הרמ"א בתערובות מין באינו מינו בעודן עדיין יבש בלא שום נתינת טעם ורק אתה רוצה לאסרן משום גזירה שמא יבשלם ויבא לידי נתינת טעם, וגזירה לא שייך כ"א בדבר שיש תשש שמא יבוא לידי איסור תורה, דבמקום שאין חשש שיבוא לידי איסור תורה אפי' יש חשש שיבוא לידי איסור דרבנן לא שייך גזירה דהוי גזירה לגזירה, ומשו"ה הוצרך הט"ז לבאר דהתם נמי אם יבשלם והאיסור יהיה נרגש בפני עצמו יבוא לידי איסור תורה, דע"י ביטול ברוב עוד לא הוקלש איסורו של נתינת טעמו אם אך הטעם נרגש בפני עצמו, וכיון שאם יבשלם יבוא לידי איסור דאורייתא משו"ה גם ביבש גזרינן להצריך ס' כדי שלא יבוא לידי איסור דאורייתא, ולסברא זאת הוכרח הט"ז רק כשאנו דנין אם לאוכלם ביבש, דכמו שהם עתה יבש ודאי דשרי לאוכלם ורק אתה בא לאוסרן משום גזירה, וגזירה לא שייך כ"א במקום שאפשר ליפגע באיסור דאורייתא, אבל אם גם כשיבשלנו לא יהיה אלא איסור דרבנן לא שייך לגזור ביבש דהוי כגזירה לגזירה, ולכך מוכרח היה הט"ז לחלק דהתם כיון שטעמו נרגש בפני עצמו יבוא באמת לידי איסור מה"ת כשיבשלם ושפיר גזרינן גם כשהם יבש גזירה שמא יבשלנו, משא"כ במה שכתב המחבר שם בנתערב יבש ביבש ואח"כ נתבשלו, דלאו משום גזירה דשמא יבשלם אנו באים לאוסרן אלא שכבר נתבשלו ובא לידי נתינת טעם, ובזה אפי' כשאין טעם האיסור נרגש בפני עצמו נמי אסור דמדרבנן אסור בכל גווני ואפילו כשהטעם נרגש ע"י תערובות כיון שתחלת הביטול היה רק ביבש שביטולו הוא משום רוב אבל הטעם לא נתבטל כלל ולכן כשמבשלן שוב ונתחדש איסור אחר של נתינת טעם שזה האיסור לא נתבטל כלל אסור מיהא מדרבנן אפי' כשטעמו בא ע"י תערובות, ולא דמי נמי לההיא דסי' צ"ח דמיירי שתחלת הביטול בא ע"י בישול במינו ובאינו מינו, דכבר נתן טעמו, וההיתר הוא משום דמינו רבה עליו וסלק את שאינו מינו כמי שאינו. א"כ גם איסור דנתינת טעם היה בכלל ההיתר ושוב לא נתחדש שום איסור לאסרו אפי' מדרבנן ולכן שרי לגמרי, ובאמת גם שם רוב הפוסקים חולקים על היתר זה דסלק ע"ש ומבואר דברי הט"ז באין שום קושיא: ולבד שלא קשה לי חילוק סברת הט"ז אלא חילוקו מוכרח, דלכאורה קשה טובא למה דוקא במין ואינו מינו מצרכינן ס' משום גזירה דשמא יבשלם, הא גם במין במינו כשיבשלם עם רוטב יבוא לידי נתינת טעם דהרוטב הוי אינו מינו ושוב יובלע הרוטב בחתיכות, וא"כ למה לא גזרו להצריך ס' נמי בנתערב מין במינו, ועיין בפמ"ג שנתקשה בזה וכתב כיון דכבר נתבטל ביבש חד בתרי תו אף כשיתן טעם ברוטב באינו מינו ליכא איסור תורה, אבל דבריו אינם מובנים דא"כ אף באינו מינו נימא הכי כיון דמה"ת בטל ברוב ביבש ואף כשיבשל אח"כ ויתן טעם ליכא איסור תורה כקושית הט"ז ומה יש חילוק בין מינו לאינו מינו, אכן לחילוקו של הט"ז ניחא דכשנתבטל מתחלה במינו אף כשיבשלם ויתן טעם ברוטב לא יהיה בזה איסור תורה כיון שיש בזה תרי המעלות, ביטול ברוב וגם אין טעם האיסור נרגש בפני עצמו, ובשני המעלות הללו אי אפשר תו לבוא לידי איסור תורה ואף שאיסור דרבנן יהיה כשיבשלם וכמ"ש המחבר הנ"ל, מ"מ כיון שלידי דאורייתא לא יוכל לבוא לא שייך תו לגזור שמא יבשלם דגזירה לגזירה לא גזרינן, אבל כשבישלם באמת אח"כ אסור מיהא מדרבנן, משא"כ בנתערב מין באינו מינו דאפשר לבוא לידי איסור מה"ת כשיבשלם כיון דטעמו נרגש בפני עצמו שפיר גזרינן אפי' בעודם ביבש שמא יבשלם:

ובאין עוד הנני הדו"ש ומברכו בברכת אהרן וואלקין:

תוכן העניינים

שות זקן אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה