שות זקן אהרן· הרב אהרן וואלקין
ח"ב חו"מ · סימן קמח
כבוד בלתי מכירנו הררש"ח ראזענבליט נ"י בעיר לומזה. מה שנסתפק כ' לפי"מ דאיתא בפסקתא רבתי דר"כ דדריש לא תרצח, לא תתרצח, ומפרש כ"ת הכוונה דהיינו שגם ההורג את עצמו עובר בלאו דלא תרצח, ולא תרצח אהורג נמי קאי שלא תתרצח, כלומר שלא תהרוג עצמך, ובכן נסתפק כ"ת אם בשעה שהרג עצמו קרע שיראין אם אמרי' קלב"מ ופטור מתשלומין, וכשאני לעצמי לא אדע מקום ספק בזה אחרי שהרמב"ם פ"ב מהלכות רוצח כתב מפורש דהורג עצמו אין בו אלא חיוב מיתה בידי שמים ולא מיתת ב"ד, וממילא ידעינן דאין פוטרת מתשלומין כדין כל חייבי מיחה ביד"ש, וכ"כ להדיא במנ"ח מצוה ל"ד דהורג עצמו אינו בכלל לא תרצח ואם שיבר כלים בעת מעשה לא נפטר ע"ש, ומלשון הפסקתא למעיין בפנים אין ראיה דז"ל הפסקתא לא תרצח לא תתרצח לא תעשה הדם צורח עליך מעשה באשה אחת שהיו לה שני בנים עמד אחד מהם והרג את אחיו נטלה דמו ונתנה בצלוחית כל זמן שהיה הדם פוסם ידעה שהוא חי וכיון שנח ידעה שהוא מת עכ"ל בפסקתא דעשרת הדברות פסקא שתיתאה ע"ש, הרי להדיא דהפסקתא מפרש לקרא דלא תרצח, אהורג חבירו, דכן מוכח ממעשה שהביא מאחד שהרג את אחיו, אלא דדריש רצח בהיפך אתוון, צורח. לומר שדמו של הרוג צורח על הורגו ואינו נח מזעפו כל זמן שההורג חי, וז"ש לא תתרצח, לא תביא לידי כך שדמו של חבירו יהי' צורח עליך והדברים כפשוטם:
והנני המברכו בברכת אהרן וואלקין: