שות זקן אהרן· הרב אהרן וואלקין
ח"ב חו"מ · סימן קמז
ב"ה יום ב' ד' אלול תרצ"ה פינסק. כבוד הרב וכו' מהו' יוסף מרדכי בלום שליט"א רב דגאליגארע. ע"ד אשר העיר כ"ת עמ"ש במהדו"ק סי' כ"ט דבגזל ואונאה איכא תרי סוגים. א) חומר האיסור לגזול ולהונות לכתחלה, ב) לאחר שעבר על האיסור אם יש לו קנין בהמעות ורשאי להחזיקו לעצמו או מחויב להשיבם, ולענין חומר האיסור ודאי הוא דאונאה קיל מגזל כיון דדרך מקח וממכר הוא, משא"כ לענין חיוב השבה הוא להיפך, אונאה חמיר מגזל משום דלא ידע דמחיל, ולכן אין לו קנין בהמעות ומחויב להשיב. וע"ז הקשה כ"ת מסוגיא דב"מ דס"א דהתם מיירי ודאי לענין עיקר האיסור כדאמר לא לכתוב לאו בגזל ותיתי מאונאה, הרי דדיינינן על עיקר האיסור ואפ"ה אמר דאונאה חמיר משום דלא ידע ומחיל, זהו תכן דבריו, ובתחלת העיון איני רואה בזה שום קושיא, דהא התם בב"מ קאמר דלא לכתוב כלל איסור גזל ותיתי מאונאה, וכיון דלא היה כחוב הלאו דלא תגזול, ממילא לא היה מקום לכתוב גם לעשה דוהשיב את הגזילה, דמה שייך לכתוב עשה ותיקון ללאו במקום ששום ל"ת לא נזכר עוד בתורה, אלא שהיינו צריכים למילף מאונאה לשני הדברים, גם האיסור לאו וגם חיוב ההשבה אם עבר וגזל וע"ז קאמר שפיר שמאונאה לא יליף משום דלא ידע דמחיל, ונהי דהאיסור לאו הו"מ שפיר למילף בגזל מק"ו דאונאה השתא אונאה דהוי דרך מו"מ אסור כ"ש גזל, אבל חיוב ההשבה לא הוי ידעינן מאונאה דהומ"ל אונאה שאני דלא ידע ומחל, משא"כ גזל אם עבר וגזל אין מחויב בהשבה דידע ומחל, לכך הוצרך לכתוב לאו בגזל כדי שיהא שייך לכתוב אח"כ עשה דוהשיב. ואין לומר דא"כ לא לכתוב אלא קרא דוהשיב לחייב גזל בהשבה והל"ת דלא תגזול לא לכתוב דנילף מאונאה, דזה אינו דלא שייך לכתוב עשה לתקן האיסור כל זמן שלא הוזכר שום איסור גזל בתורה וכמ"ש וסר קושית כ"ת:
ידידו המברכו בברכת אהרן וואלקין: