אור ברסלב
שות זקן אהרן ח"ב חו"מ › סימן קמד

שות זקן אהרן· הרב אהרן וואלקין

ח"ב חו"מ · סימן קמד

סימן קמג

כבוד הרב וכו' מהור"ר יצחק גערשנאוויץ שליט"א רב בזאבינקא. ע"ד שאלתו בפועל שתובע לבעה"ב שאמר להאינספעק- טאר כי הוא הפועל מקבל בשכרו סך שני מאות זהובים לחדש, שעי"ז גרם לו הפסד ארבע מאות זהובים, כי חק המלוכה כעת שכל מי שירויח משני מאות זהובים ומעלה מחויב לתת מס לאוצר המלוכה, ולדברי הפועל חטא הבעה"ב בכפלים במה שהגיד להאינספעק- טאר מעיקרו, וגם הגזים לומר שלוקח שני מאות ובאמת אינו נוטל יותר ממאה וחמשים, ובעה"ב אומר כי לא ידע החק מאיזה סכום מתחיל חיוב תשלומי המס וסבור היה שגם מריוח שני מאות נמי אין משלמים, ושואל כת"ר אם יש לחייב לבעה"ב כדין מלשין ומטעם דינא דגרמי:

ובתשובה ע"ז כי לדעתי אין מקום לחייב לבעה"ב כי אין בזה לא גרמי, ואפשר שגרע גם מגרמא וכמו שאבאר. תנאי הראשין מגרמי, שיעשה הפעולה דרך נזק אבל כל שעושה שלא בדרך נזק אף שממילא יגיע נזק לזה פטור וכמ"ש הראב"ד הובא בחו"מ סי' ס"ו סעיף כ"ג דאע"ג דמוכר שט"ח וחזר ומחלו דחייב המוחל לשלם ללוקח מצד גרמי, אפ"ה יורש כשמוחל לעצמו אינו חייב לשלם ללוקח משום דגרמי אינו אלא במתכוון להזיק אבל במוחל לעצמו שאין זה דרך נזק כ"א להרויח לעצמו אין זה גרמי ופטור, ובחבורי מהדו"ק סי' קט"ו הבאתי מקור ע"ז מן הש"ס דב"ב ד"ל גבי ההוא דא"ל לחברי' מאי בעית בהאי ארעא דדידי הוא א"ל מפלניא זבינתי' א"ל פלניא גזלנא הוא וממני גזלה א"ל והא אתה אמרת לי לקנותה ממני א"ל השני נח לי הראשון קשה הימנו, ולכאורה יקשה דליחייב מיהא מדינא דגרמי דהא הלוקח הוציא המעות על פיו לאבדון והפסידו הפסד גמור, ומ"ש מההיא דלך ואני אבוא אחריך דמחויב לשלם מה שהוציא זה על פיו, אכן למ"ש ניחא טובא, דהתם בב"ב לאו דרך נזק הוא אלא לטובת עצמו נתכוון וכל היכי שאין זה דרך נזק אין לחייבו מטעם גרמי וכשיטת הראב"ד:

הן אמנם שכולם הרעישו על שיטת הראב"ד שזהו נגד סוגית הש"ס ב"ק דפ"ט שהביא שם לסייע לתקנת אושא מהא דתני שמעידין אנו שגרשה ונתן כתובתה דאין משלמין רק טובת הנאת כתובתה ואי אמרת ליתא לתקנת אושא לזבני לגמרי, ולראב"ד קשה דהא אפי' אם מתה הבעל יורש הוא וימחול לנפשי' ולא יצטרך לשלם גם מדינא דגרמי כיון דלא נתכוון להזיק אלא להנאתו עשה, ועיין בנתיבות סי' ס"ו ס"ק ל"ז שהביא לקושיא זאת בשם קושית העולם, אבל באמת גם לקושיא זאת יש תי' מספיק עפמ"ש התוס' בב"ק שם דתזבין כתובתה במעמ"ש דאינו יכול למחול לר"מ דס"ל מעמ"ש קונה, ותי' דמעמ"ש אינו מועיל בכתובה כיון דאין החוב ברור דשמא תמות ויירשנה בעל ומחיים לא ניתנה הכתובה לגבות כלל, ומעתה זה דוקא אחר תקנת אושא אז אין החיוב ברור דשמא תמות ויירשנה בעל ואף אם תמכור הבעל מוציא מיד הלקוחות, אבל קודם תקנת אושא דמכירתה מכירה רק שהבעל יוכל אח"כ למחול לעצמו א"כ כיון שהחיוב ברור הוא עכ"פ א"כ ממילא לא תוכל לזבון כתובתה לגמרי במעמ"ש דאינה יכולה למחול וכאן מהני שפיר המעמ"ש כיון שהחיוב הוא ברור כיון דלמ"ד דליתא לתקנת אושא אין הבעל מוציא מיד הלקוחות, ועיין בס' מעין גנים סי' ס"ו שחי' כן אלא שדחה לתי' זה דהא הבעל לא ירצה להיות במעמ"ש להפסיד ירושתו ואע"ג שהתוס' הקשו דתזבין במעמ"ש היינו שתמכור בטובח הנאה דאז אינו מפסיד מידי אבל במכירה לגמרי הרי מפסיד ירושתו ע"ש, אבל במחכ"ת לק"מ ודחוי זה חוזר ונראה, ונעלם ממנו מה שהובא בשמ"ק שם דשפיר כופין את הבעל להיות במעמ"ש וראיה ממ"ש בב"ב פ' מי שמת האומר הלוואתי לפלוני ופי' שם משום דאיתי' בבריא ואם אין כופין את הלוה בכך אינו בבריא אע"כ דכופין ע"ש, ולפי כל האמור יצא שיטת הראב"ד ברורה ולא רק שאינה נגד סוגית הש"ס דב"ק אלא נהפוך הוא דמש"ס דב"ב שהבאנו יהיה ראיה עצומה לדבריו דבמקום שאינו עושה דרך נזק ואין כוונתו להזיק דאין לחייבו מטעם גרמי, ולפ"ז בנ"ד נמי, הבעה"ב לא עשה זאת דרך נזק משום שרצה להזיקו לפועל ורק לפי תומו על שאלת האינספעקטאר השיב ובכה"ג אין זה גרמי, דתנאי הראשון של גרמי שיעשה דרך נזק וכמ"ש. תנאי השני, דגרמי הוא דוקא כשע"י מעשיו או דבורו ההיזק ברי וכאילו נעשה דבר. אבל היכי שאין ההיזק ברי בעת מעשה כגון פורץ גדר בפני בהמת חבירו, מי יימר שתצא ותזיק, ונותן סם המות לפני בהמת חבירו, מי יימר דתאכל וכיו"ב הרבה כל היכי דלא ברי היזיקא כאילו כבר נעשה לא חשיב גרמי, ולפ"ז בנ"ד שבאמת אינו מקבל יותר ממאה וחמשים ורק בעה"ב טעה ושגג ופיו הכשילו לומר סכום כזה שיוכל לבוא לידי הפסד, אבל האם תמו שופטים מן הארץ והלא יכול הפועל להגיש קובלנא לפני השרים אשר לצדק ישורו להוכיח צדקו ולברר שמעולם לא קבל סכום כזה ובודאי יצדיקו אותו בדינו כי אין דבר שעומד בפני האמת וכמה מקרים היה כאלו שהשרים הגבוהים הצדיקו, וא"כ לא היה ברי ההיזק בעת מעשה ולאו גרמי הוא:

ואמנם באמת אין אנו נצרכים לזה דאפי' היה גרמי גמור נמי אין לחייבו, דלא מיבעי לשיטת הפוסקים דגרמי אינו אלא דרבנן מטעם קנס א"כ אין חיובא דגרמי רק במזיד ולא בשוגג ואונס, א"כ הכא בנ"ד דהבעה"ב עשה זה בשגגה שלא ידע מאיזה סכום מתחיל שיעור תשלומי המם, ודאי דפטור, דלא דמי לכל שארי נזקין דחייב בהו שוגג כמזיד משום דחייבים מדינא, לא כן גרמי שמה"ת פטור לגמרי ורק קנס הוא שקנסו חז"ל וכשעשה בשוגג אין על מה לקונסו, וכ"כ הש"ך חו"מ סי' שפ"ו סק"ו דלפי דיעה זו אין חיובא דגרמי בשוגג ע"ש, אלא אפי' להפוסקים דס"ל דגרמי דינא הוא ולא קנסא וכיון דדין גמור הוא חייב בין שוגג בין מזיד בין באונס בין ברצון, אפ"ה כתבו האחרונים דהיינו דוקא בשארי נזקין אבל במלשין ומסור שההיזק נעשה בדיבור גרידא פטור בשוגג ואינו דומה לכל הנזקין דחייב בשוגג, דבמעשה אין לחלק דמ"מ המעשה נעשה, אבל בדיבור בשוגג אין זה כלום וגרע גם מגרמא ע"ש בדבריהם ותמצא כן, ולפ"ז בנ"ד שפיו הכשילו בשגגה להוציא דבור כזה שיש בו כדי היזק לחבירו ודאי דפטור דגרע גם מגרמא, ולא דמי למראה דינר לשולחני או כשטעה בדין אם אינם מומחים חייבים לשלם אע"ג שהזיק בדבורו בשוגג, דהתם באמת לא על הטעות חייבין, דודאי על כל היזק בדבור כשהוא שוגג אינו חייב, ורק החיוב הוא על מה שנזדקק לזה, דמי בקש אותו שיזדקק לזה, והיה לו לידע מראש שכיון שאינו מומחה לזה בודאי יטעה וע"ז הוי מזיד, אבל בנ"ד לא שייך זה לומר מי בקש אותו שיזדקק להשיב לשר הממשלה דהלא מוכרח הוא מצד השלטון להגיד כמה ישלם לפועליו וממילא אין על שום מה לחייבו, על עצם ההיזק פטור כיון שלאו דרך נזק וגם בשוגג עשה כן, ועל הזדקקותו להשיב נמי פטור כיון שמוכרח הוא לזה, הוא הדבר אשר אמרתי דלית דין צריך בושש שאין משום זה לחייב לבעה"ב ואפי' בדיני שמים אין חיוב דגרע גם מגרמא וכמ"ש:

ובאין עוד הנני המברכו בברכת אהרן וואלקין:

תוכן העניינים

שות זקן אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה