אור ברסלב
שות זקן אהרן ח"ב חו"מ › סימן קמג

שות זקן אהרן· הרב אהרן וואלקין

ח"ב חו"מ · סימן קמג

סימן קמב

ב"ח יום ב' י"ב ניסן תרצ"ב פינסק. כבוד הרב וכו' מהור"ר ישכר שלמה טייכטהאל שליט"א אב"ד בפסטיאן (צעכעסלאוואקיי). ע"ד חלוקי הדיעות שבינו לבין הרב ר' שמעון גרינפעלד ז"ל אב"ד סעמיהאל בנוגע להלכה ולמעשה בשוחט המקבל פרס קבוע מקופת הקהלה ובזמן המלחמה נפל הגורל עליו לילך למלחמה ופסקה הקהלה מלשלם השכירות לבני ביתו, אם יוכל עתה לתבוע מן הקהלה את המגיע לו, וכת"ר רצה לדון דכיון דהוא אנוס מטעם הממשלה ע"ז שלא היה יכול לעבוד עבודתו, שפיר מגיע לו שכרו כפי מה שפסקו לו, והרב דסעמיהאל לא הודה לו בזה ופסק דכל משמשי הקהל אם לא עבדו עבידתייהו אפי' ע"י אונס גמור אין מגיע להם שום שכר, ורוצים אתם לשמוע חות דעתי, ובהיות שלא הזכרתם הטעמים שלכם, נצרך אני לדון רק לפי ראות עיני בלבד, ולענ"ד דאין לחייב הקהל מדינא וכמו שאבאר הטעמים:

דהנה הדין יתפרד לשני ראשים, א) משום חזרה, שכיון שאיתרע בו מלתא כזה בשו"ב שלהם, שאינו יכול לעבוד עבודתו אין מום גדול מזה ויכולים הקהלה לחזור ולבטל השכירות, וכמו בשוכר חמור ונתקלקל שאינו ראוי עוד לרכיבה, שאינו מחויב לשלם אלא השכירות שעד כה ומשם ואילך בטלה השכירות כמבואר בפ' האומנין ובחו"מ סי' ש"י, וכן בסי' רל"ב לגבי מום במקח שיכול לבטל השכירות ובזה אין מחלקין בין מכת מדינה או מכה פרטיית רק מאחר שנשתנה ונפל בו מום יכול לחזור וכטענת מהר"ם פאדוה הובא ברמ"א חו"מ סי' שכ"א ובסמ"ע שם בארוכה עיי"ש:

ב) אפי' במקום שאי אפשר לבטל השכירות, אכתי יש לדון ההפסד על מי ומטעם ניכוי אם אפשר לנכות בעד הזמן שלא עבד, וזה אמנם תלוי אם מכח מדינה מצי השוכר לנכות, ואם מכה פרטיית הוי כל ההפסד לקהלה שהם השוכרים וכאשר יבואר בדברנו, והנה בנ"ד לכאורה אע"ג שכ"ת לא הזכיר להדיא בדבריו אם הקהלה חזרו ורצו לבטל השכירות, בכ"ז מתוך דבריו שכתב דפסקו מיד לשלם השכירות לבני ביתו אין חזרה גדולה מזו ויש להם הרשות לחזור כפי שבארתי, אכן באמת זה אינו, דהא הד"מ בסי' שכ"א הקשה על מהר"ם פאדוה הנ"ל דבעובדא דידי' רצה לדון מטעם חזרה מתשובת מיימוני לס' משפטים סי' נ"ז דמבואר שם בשוכר בית ונשרף דצריך לשלם כל השכירות אפי' מה שלא דר בו, וכן נראה להוכיח מלשון רש"י בב"מ דע"ט גבי ספינה דקאמר ר' נתן לא יטול ופרש"י דאפי' נתן כולו נמי לא יטול כלום ואפי' שכר חצי הדרך שלא עבד, הרי להדיא דס"ל לרש"י דאפי' שכר חצי דרך שלא הלך ג"כ לא יטול, וגדולה מזו ס"ל לרש"י בב"מ דק"ב גבי בית דירה שהשכיר לו בית זה ונפל דצריך לשלם כל השכירות אפי' מה שלא דר בו, ואפי' לא נתן צריך ליתן, דכן מוכח מדפירש שם הטעם דמזלי' דשוכר גרם ולטעם זה אפי' לא נתן צריך ליתן וכן הבין הריטב"א מלשון רש"י וכמ"ש שם בשמ"ק, ובע"כ צריך לומר כמ"ש הסמ"ע סי' שכ"א דגבי בית לא שייך חזרה כיון שנשרף כל הבית ואין לו מה להחזיר, ולפ"ז ה"נ בנ"ד כיון שאין לקהלה מה להחזיר הוי כל ההפסד שלהם, ואע"ג דלכאורה קשה טובא ע"ז דהא בספינה זה ויין סתם אמרינן התם דאפי' נתן כבר צריך להחזירו משום דשוכר מצי לקיים תנאו ובבית זה השוכר נמי מצי לקיים תנאו דא"ל אנא קאימנא והמשכיר לא מצי לקיים תנאו, וכן בנ"ד הקהלה מצדם יכולים לקיים תנאם ולתת לו לשחוט, רק המניעה היא מצד השו"ב, וכן יקשה קושית הפוסקים מהא דאיתא בש"ס גבי חמור שמת בדרך דאין משלם כ"א בעד הדרך שכבר הלך ולא בלהבא אע"ג דה"נ אי"א לחזור ע"ש בסמ"ע ונה"מ שמחלקים בכמה חילוקים, ואכן בחבורי לחו"מ סי' שי"ב כתבתי שבאמת אין חילוק ביניהם כלל והא דאמרינן גבי חמור בנותן לו שכר חצי הדרך היינו משום דלרב מרא דהאי מימרא מיירי כשיש בדמי הנבילה לשכור ורק משום דלא מכלינן קרנא לא שכרינן, וכיון שבאמת יש בדמיו לשכור הרי לא הופסד. כל השכר ומן הדין היה משועבד חמור זה לשכור אחר בדמיו ורק משום דלא מכלינן קרנא להכי לפחות מנכה לו משכרו, אבל כשאין בדמי הנבילה לשכור שהופסד לגמרי הוא פסידא דשוכר לגמרי ושלו הופסד ומזלו גרם, ולפ"ז אין חילוק בין בית לחמור דגם בחמור כשהופסד לגמרי פסידא דשוכר ומיושב דעת מוהר"ם פדואה דגם בחמור היכי שאין בדמיו לשכור פסידא דשוכר כיון שאי"א בחזרה, ולפ"ז בנ"ד נמי שאי"א בחזרה הוי פסידא דקהלה השוכרים, אלא דלדינא לא קי"ל הכי דהפוסקים פסקו סתמא דא"צ לשלם גבי חמור כ"א בשביל חצי הדרך ואפי' כשאין בדמי הנבילה לקנות, וצ"ל דדוקא לשיטת רש"י דס"ל גם בבית דמזלי' דשוכר גרם ולהכי גם בחמור יסבור הכי, אבל לדינא לדידן דקי"ל גם בבית זה שא"צ לשלם כ"א בעד העבר משו"ה פסקו גם לגבי חמור כן, והיוצא מזה דלדידן השתא דקי"ל כרוב פוסקים דא"צ לשלם בעד להבא בשריפת בית ובשוכר חמור, ה"נ בנ"ד א"צ הקהלה לשלם בעד זמן שלא עבד, ורק לרש"י וסייעתו יש מקום לחייבם:

ואמנם שוב ראיתי שבנ"ד לכו"ע אין הקהלה מחויבים ואפי' לרש"י וסייעתו, דמטעם חזרה אין לפוטרם, אפ"ה פטורים מטעם ניכוי, דהא קי"ל דכל היכי שאין מכת מדינה הוי פסידא דפועל, וה"נ בנ"ד לא מכת מדינה הוא אלא מכה יחידית דמכת מדינה לא נקרא כ"א היכי שהגזירה או האונס היה על רוב העיר וכמו באשתדף רובא דבאגי בב"מ דק"ג דהיינו רוב השדות של אותה הבקעה, ולרמב"ם רוב שדות של אותה העיר אבל בנ"ד דמה שגזרה הממשלה לילך למלחמה אינה אלא על מיעוט העיר ולא על רובה ואין זה מכת מדינה וכמו בנתהוה שינוי אויר וברחו המיעוט מן העיר דלא הוי מכת מדינה וכמ"ש בתשובת מהר"ם פדואה וברמ"א חו"מ סי' של"ד, ולא דמי למה שהביא המרדכי בפ' האומנים בשם מהר"ם מרוטנבורג דאם גזר המושל על המלמדים שלא ילמדו דהוי מכת מדינה אע"ג שאין זה אלא על רוב המלמדים ולא על רוב עיר דהתם מיהא המלמדים כולם נכנסו באונס זה ולגבי מלמדים נקרא מכת מדינה, וה"נ אילו היתה הגזירה על שוחטים, ששוחטים יצאו למלחמה היה נקרא זה שפיר מכת מדינה אע"ג שאינם אלא מיעוטא של אנשי העיר. דבמכת מדינה לא בעינן שכל אנשי העיר אפי' אותם שאינם שייכים לסוג גזירה ואונס זה, יכנסו כולם בתוך האונס, אלא רק אם רוב השייכים לגזירה זו עבר עליהם הגזירה הוי זה מכת מדינה. וכמו באשתדף רוב באגי אע"ג שרוב אנשי עיר שאין להם שדות לא נכנסו באונס זה, אפ"ה כיון שרוב השייכים לזה והם בעלי השדות הוי שכיר מכת מדינה, אכן הכא גזירת מלחמה לא על מנין ורוב אנשים מיוחדים הוי הגזירה אלא על מיעוט אנשים וכה"ג דלא רוב עיר ולא רוב שוחטים נגזר עליהם גזירה ודאי דלא למרא מכת מדינה, ועוד דאפי' אם הגזירה הי' על שוחטים דאז הוי באמת מכת מדינה אפ"ה אינה כשאר מכת מדינה דפסידא דבעה"ב אלא כאונס דעלמא דהוי פסידא דפועל דנראה פשוט שדוקא אם השוחט מצדו עומד הכן לעשות מלאכתו אלא שהעיכוב הוא שהמלאכה נתבטלה וכמו פסק הנהר הגדול שהפעולה נשמטה מלפני הפועל אבל הפועל מצדו מוכן לעשותה, בזה אמרי' דבמכת מדינה הוי הפסד על בעה"ב, אבל בנ"ד שהמלאכה קיימת דלא כלו רגלי בהמה ותרנגולים מן השוק ורק העיכוב הוא מצד השוחט, הוא הפועל אינו מוכן למלאכתו וא"כ למה יסבול בעה"ב מזה דהא טעמא דאמרי' במכת מדינה ההפסד על בעה"ב משום הא דגזרי עלה, ולא שייך זה אלא כשנתעכב רק מצד בעה"ב ולא כשנתבטל מצד הפועל, ולא דמי לההוא עובדא דמהר"ם מרוטנבורג כשגזר המושל טל המלמדים שלא ילמדו דהוי מכת מדינה, דהתם מוכן המלמד ללמוד אלא שאין מניחים אותו, אבל בנ"ד שהשוחט עזב את עירו ואינו מוכן לשחוט הוי זה פסידא דשוחט, ועיין בעה"ש סי' של"ד שכתב כה"ג בכוונת הרמ"א חו"מ סי' של"ד שכתב דאם נתהוה בעיר שינוי אויר וברחו הוי כשאר אונס והוי פסידא דפועל או המלמד, דהיינו נמי אפי' ברחו כולם או רובם הוי מכת מדינה ופסידא דבעה"ב וע"ש בש"ך ומפרשי השו"ע שהאריכו בזה, אכן מדסתים הרמ"א משמע דבכל אופן ההפסד לפועל אפי' כשברחו רובם דהוי ודאי מכת מדינה אפ"ה ההפסד לפועל דטעם דכיון דהמלמד או הפועל ברחו ג"כ והשמיטו א"ע ממלאכה אין מחויב תו הבע"ב לסבול מזה ע"ש שהביא ראיה לזה:

ובתשובת מוהר"ם פדואה סי' כ"ו הביא ראיה לזה נמי מלשון ההג"א פ' האומנים מקור הך דינא דשינוי אויר דאפי' כשכולם ברחו מחמת שינוי אויר דלא הוי מחמת מכת מדינה וז"ל התשובה הנ"ל למה הניח ההג"א ענין חולי הנער אשר נתעסק בו ובא לדבר בגזירת המושל שהוא מכת מדינה, היה לו לומר אם החולי היא מכת מדינה שרבים הם החלו כמו בדבר או שאר חלאים המתרגשים בהשתנות העתים אלא ודאי אין כוונת ההג"א על הרוב רק על הכלל כולו שכל המלמדים בטלים ובחולי לא ימצאו דבר זה וכו' עכ"ל, ובש"ך השיג ע"ז מהש"ס דב"מ דהיכי דאשתדף רובא דבאגי הוה מכת מדינה ע"ש, ולמ"ש מיושב קושית הש"ך דלא דמי לאשתדף באגי דהפועל מוכן לעשות המלאכה משו"ה הוי פסידא דבעה"ב, אבל בגזירת המושל או בדבר דהמניעה הוי נמי מצד המלמד ולכן פסידא דידיה, ולפ"ז הדברים ק"ו לנ"ד, השתא בשינוי אויר דגם התינוק ברת ואיכא מניעה גם מצד בעה"ב אפ"ה כיון שגם מצד המלמד איכא עיכוב הוי פסידא דפועל וכסתימת הרמ"א, כ"ש בנ"ד דהבע"ב מצדם היו מוכנים לתת לשחוט וכל העיכוב אינו אלא מהשוחט דפסידא הוי דידי' זהו הנלע"ד דבנ"ד הוי פסידא דשוחט לכו"ע: והנה כ"ת רצה להוכיח מסוגיא דהוריות ד"ט דבעי רבינא מרנב"י נשיא שנצטרע מהו מידחא קדחי או מפטר פטור א"ל דילך או דגזא ופרש"י דאי מגזא דילי' פטור משום דגם נשיא שנצטרע ועבר מנשיאותו אפ"ה אינו בא לידי עניות, והבין כ"ת דכוונת רש"י דמשו"ה אינו בא תו לידי עניות משום דגם לאחר שממטרע מקבל שכרו, דאי לאחר כך אינו מקבל שכירותו אלא עשירותו בא ממה שהעשירוהו קודם בעת שנתמנה לנשיא ונשארו לו אוצרות רבות, א"כ הוי ככל עשיר דעלמא דבא לידי עניות מאיזה הפסד, א"ו דנותנין לו שכירותו גם לאחר שנצטרע ועבר מנשיאותו, וא"כ הרי ראיה דמשרתי הקהל מקבלים שכירות גם לאחר שעברו מעבודתם עפ"י אונס, והנה אם הדין היה כן דמחויבים לשלם שכירות לכל מלך ונשיא שעבר מנשיאותו, היה זה באמת ראיה מחוכמה, אבל מעולם לא שמענו ולא ראינו דין כזה שיהא חיוב לשלם שכירות לנשיא ומשיח שעברו, ואם כי פרש"י ודאי דחוק כאשר כבר הקשו עליו בתוס' הרא"ש שם דאע"פ שיש לו ממון הרבה יכול לבוא לידי עניות כיון שהוא עבר ממלכותו ואין בידו ליקח מעם הארץ מסים והוי כעשיר שיש לו אוצרות הרבה ואפ"ה חייב, וגם שארי אחרונים נדחקו בכוונת רש"י עיין במפרשים, אבל זה לא שמענו משום אחד ראשונים ואחרונים שיפרש כוונת רש"י משום דנוטל שכרו גם לאחר שעבר, ואפי' בעודנו מלך אינו נוטל שכר קבוע אלא שיש לו רשות ליקח מסים

וארנוניות, וגם בכהן העומד ומשמש לא מצינו שום שכירות מהקהל זולת מתנות כהונה, ומה שהעשירו לכוה"ג אינו אלא פעם אחת בעת שנתמנה, והנכון בכוונת רש"י כמ"ש הרמ"ה דדוקא מלך אינו בא לידי עניות מפני שיש לו אוצרות מרובות ולא דמי לעשיר מתחלה שאין לו כ"כ אוצרות מרובין, ודוקא במלך סובר כ"כ אבל במשיח שעבר שלא היה לו גם מתחלה אוצרות מרובים כ"כ איה"נ דחייב בעולה ויורד משום שיוכל לבוא לידי עניות, והיינו דלא נסתפק רבינא כ"א בנשיא שנצטרע והניח משיח אע"ג שנשיא ומשיח כהדדי נזכרו בדברי ר' ירמיה משום דבמשיח כיון שעבר יוכל לבוא לידי עניות, ולפי' הרמ"ה אפשר לומר דלאו דוקא נשיא אלא הוה"ד למשיח מיבעי' לי', אבל רש"י דייק בלישני' דרבינא שהזכיר נשיא דוקא ולא משיח ומכלל דשאני מלך דיש לו אוצרות מרובים ביותר, אבל משיח איה"נ דחייב משום דבא לידי עניות, וא"כ מוכח להיפך דלאחר שעבר אין מקבלין תו שכירות דאל"ה אין חילוק בין נשיא למשיח, זהו מה שנ"ל בזה ואכ"מ להאריך יוחר:

והנני ידידו המברכו בברכת אהרן וואלקין:

תוכן העניינים

שות זקן אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה