אור ברסלב
שות זקן אהרן ח"ב חו"מ › סימן קלב

שות זקן אהרן· הרב אהרן וואלקין

ח"ב חו"מ · סימן קלב

סימן קלא

ב"ה יום ה' י"ג שבט תרצ"ו פינסק. כבוד הרב וכו' מהור"ר ישראל גינזבורג שליט"א אב"ד דק"ק זאדאווא רומיני'. ע"ד השאלה שנשאל מקהל עדת עיר טשערנאוויץ וזה הדבר, אחר המלחמה הנוראה שעשתה שמות בארץ, החריבה עירות וכפרים וידל ישראל מאוד כי נשברו מטה לחמם ויפץ העם לבקש להם מקום פרנסה ותקעו אהליהם בעיר טשערנאוויץ ובתוך הגולים היו גם השוחטים שבכפרים הנ"ל שנמשכו אחרי הבע"ב שלהם לעיר טשערנאוויץ וכל אחד מהם שחט אצל בעה"ב שלו וכאשר נתרבו הדיורין בעיר מכל הסביבות שחטו גם אצל יתר הבע"ב הנוספים, וכעבור איזה שנים

ונבחרו ראשי הקהל בעיר ההוא נתנו עיניהם בשובי"ם הללו וצוו עליהם שלא יוסיפו לשחוט בלי הסכמת הקהל, והשובי"ם טענו כי על בע"ב שלהם יש להם חזקה וגם אין להם פרנסה אחרת. ואחרי שהעיר צריכה להוסיף עוד שובי"ם לפי רוב הדיורין שנתוספו מארבעים אלף עד ששים אלף, ע"כ רצונם שהקהל יקבלו אותם לשובי"ם קבועים, אולם ראשי הקהל לא שמו לב לבקשתם ונתנו צו להרב אב"ד ז"ל שהיה בימים ההם שיזמין אותם לד"ת. ועל התראות הרב שלא יוסיפו לשחוט השיבו השובי"ם כי מרוצים גם הם לקבל מרותו של הרב ולהראות לפניו סכינם רק שיקובלו לשובי"ם קבועים וגם הרב לא הטה אזן קשבת לדבריהם ונתן איסור על כל העופות אשר ישחטו השובי"ם הזרים, אולם רוב קהל אנשי העיר לא שמעו להאיסור ההוא, מפני שקשה היה להם לשמוע כי ע"י מיעוט שובי"ם באו כמה מכשולים שהשפחות היו צריכות לילך דרך רחוקה אל השו"ב ולהמתין הרבה עד ששחט ולזה שחטו בעצמן והכשילו את הבע"ב באיסור נבילות, וטוב היה יותר לפני הבע"ב לשחוט אצל שובי"ם הללו השוחטים בביתם ונתנו כסף סוררת לאיסורו של הרב, הרב וראשי הקהל הוסיפו עוד לחזק איסורם והכריזו לאסור כל הכלים משחיטה זו שיושחט בלי הסכמתם, אולם כל זה היה ללא הועיל ורוב אנשי העיר עמדו לימין השובי"ם הזרים יען שהעיר צריכה להם והלכו להשפיע על הרב שיתיר להם איזה שובי"ם מהנאסרים והקהל יקבלו אותם לקבועים, הרב נעתר לבקשתם ונתקבלו שובי"ם אחדים מהנאסרים בתור קבועים, ועם הנותרים נתפשרו באופן זה, השוחטים מצדם קבלו ע"ע שלא ישחטו שום עוף, והקהל מצדם התחייבו לשלם להם שכר בטילה ששים אלף לעי לחדש, והנותרים יקבלו אותם בתור משגיחים במקולין, אולם עתה נבחרו רה"ק אחרים שמתענינים יותר בצרכי הקהלה ובראותם שתכבד העבודה על השובי"ם הקבועים שיוצרכו לשחוט משנים עד שלשה אלפים עופות ליום והם עיפים ויגעים רובצים תחת משאם ובהכרח להוסיף עוד על מספר השובי"ם ורוצים ליקח מן השובי"ם הנאסרים. ורק נפשם בשאלתם להתיר להם האיסור הרובץ עליהם מכבר ואז יוסיפו ליקח עוד שובי"ם משמונה עד עשר, ושואל כ"ת אם אפשר להתיר האיסור והתקנה שנעשית ע"י נבחרי הקהל בצירוף האב"ד ז"ל זהו תכן השאלה:

ובתשובה ע"ז, הן כ"ת מצדד להתיר מטעמים הצודקים אשר יכתוב. אכן אני תמה מעיקרו עד שאתם שואלים אם אפשר להתיר. שאלו אם יש צורך כלל להיתר, באשר לדעתי לא חל האיסור מתחלה ואין צורך להיתרים, דהנה לעיל בסי' קכ"ט כתבתי לברר טעם הכח שניתן לנבחרי העיר וטוביהם שיהא כחם יפה לתקן תקנות בצרכי הקהלה ושם הבאתי הדברים ממקורם דהמרדכי פ"ק דב"ב הביא שני לשונות בשם ר"ת, בהא דתניא רשאין בני העיר להתנות ולהסיע על קיצתן. והך בני העיר פי' ר"ת דאין הכוונה כל בני העיר, דא"כ פשיטא, אלא הכוונה טובי העיר, ופי' ר"ת הטעם דטובי העיר בעירן שנבררו הוויין כגדולי הדור וכמו שגדולי הדור הפקרן הפקר ה"נ טובי העיר ע"כ, ומבואר מדבריו דלמה שפי' דאנשי הפיר דנקיט כברייתא היינו טובי העיר, והוקשה לו מי נתן כח לטובי העיר להתנות על השערים דהא בהכי איכא רווחא להאי ופסידא להאי וההפסד הוא בע"כ מדין הפקר שמפקירים ממונו של זה ונותנים לזה, והא אין כח להפקיר אלא ב"ד הגדול, ע"ז הביא בשם ר"ת דטובי העיר במקום שהובררו שוים לב"ד הגדול זהו לשון ראשון שבמרדכי, ושוב הביא המרדכי שמצא לשון אחר בשם ר"ת היפך גמור מזה וז"ל והר"מ מצא בשם ר"ת רשאין בני העיר להתנות ולהסיע על קיצתן, האי רשאין אלהסיע קאי, פי' היכי דכבר התנו ביניהם אבל אם לא התנו מתחלה אין כח בטובי העיר להכריח לאחד מבני עירם למה שירצו, ודקאמרינן הפקר ב"ד הפקר היינו כגון בי דינא דר"א ור"א דאלימי לאפקועי ממונא כדאיתא בגיטין פ' השולח כו' עכ"ל, ובתשו' מוהר"ם אלשי"ך סי' נ"ט כתב דשני לשונות הללו של ר"ת פליגי בזה, לשון ראשון מפרש דרשאין בני העיר האמור בברייתא קאי גם על להתנות, שיש כח לטובי העיר להתנות מתחלה על השערים אע"ג דאיכא פסידא להאי ורווחא להאי אפ"ה יש להם כח ע"ז כמו שיש כח לב"ד הגדול ומטעם הפקר ב"ד אתי עלה, וללשון ב' אנן כח לטובי העיר להתנות על השערים אם לא מדעת כל אנשי העיר, ומאי דקאמר רשאין בני העיר אלהסיע על קיצתן קאי היכי דכבר הסכימו כל בני העיר ואח"כ עבר אחד מהם רשאין טובי העיר להכריחו בקנסים, וללשון זה אין הטעם דטובי העיר משום הפקר ב"ד דאי משום הפקר ב"ד לא היה צורך להסכמת כל אנשי עיר על כל דבר תקנה חדשה, דכיון שקבלום עליהם נעשו כב"ד ויכולים שוב להפקיר, אלא דהטעם דכיון שאנשי העיר מסכימין נמצא שאין טובי העיר עושים כלום אלא הקהל גופייהו הם העושים ופשיטא דכל אחד יכול לחייב עצמו בכל מה שירצה, וכמו מתנה שו"ח להיות כש"ש, והחיוב הוא מטעם התחייבות שנתחייבו מעצמם לזה, ועיין בתשובה הקודמת שם הארכתי להוכיח דהעיקר כלשון זה הב' דכח טובי העיר לאו מטעם הפקר ב"ד הוא אלא מטעם חיוב שנתחייבו עצמם, והיינו דאמרי' במגילה דכ"ו דזט"ה מהני רק במעמד אנשי העיר דוקא, דהיינו משום דבעינן הסכמת הקהל, ואם כי זה לא בעינן שכולם יאמרו בפיהם הן, רק כל שעושין בפרהסיא במעמד אנשי העיר ואין מוחה הוי כדעת כולן, אבל עכ"פ בעי' במעמד אנשי עיר ולא ימחו ומזה גופא מוכח נמי דכח טובי העיר הוי מכח חיוב ולא מטעם הפקר ב"ד דאי מטעם הפקר ב"ד א"כ במעמד אנשי העיר למה, א"ו דאין זה משום הפקר ב"ד וממילא אף המיעוט יכול לעכב בעשיית תקנה חדשה דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי, דכח טובי העיר אינו יפה כ"א לקנוס על עוברי התקנה שנתקן מכבר אבל לא לתקן שום דבר חדש במקום דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי וכמ"ש הכל בסי' קכ"ט משם תדרשנו וכ"כ בס' מאזנים למשפט סי' ב' דאף המיעוט מעכב והוכיח כן מירושלמי דמגילה ע"ש, וכ"ש בנ"ד דלדברי כת"ר רוב הקהל עיכבו דודאי דלא חל התקנה מעיקרו והדברים ק"ו השתא בעניני ממון אם הוי ריוח להאי ופסידא להאי לא מהני רק מדעת כולם וכמ"ש וכ"פ הרמ"א חו"מ סי' רל"א דאפי' יחיד יכול לעכב שלא להפסידו, כ"ש במקום איסור שכמה אנשים רואים במיעוט השוחטים חשש נבילה, האם אפשר לטובי העיר לספות להם דבר איסור בע"כ והלא אין מאכילין לאדם דבר האסור, ואפי' אם ראשי הקהל היו מכוונים בזה למגדר מלתא ולהציל מן האיסור, נמי אין יכולים לתקן תקנה כזה שיש בה נדנוד איסור לאחרים, כ"ש שידוע שכוונתם היה רק למען הרבות כסף מהכנסת השחיטה דודאי שאין תקנתם כלום, ובשגם דכבר כתב בתשובת טוב טעם ודעת מהדורא תליתאי סי' ל"ד דזט"ה לא היו רק בדורות הראשונים שנתמנו הישראלים יושבי העיר וכיון וכולם הסכימו עליהם הוי כאילו קבלו עליהם תחלה שכל מה שיעשו מחויבים לקיים, אבל בזמן הזה שטובי העיר מתמנים עפ"י ערכאות נכרים, ואם כי יעשו בחירות אבל הבחירות גופא וסדרי ואופני הבחירות נחתכין ע"י ערכאות כחפצם אין להם דין טובי העיר ע"ש, ואף כי חלילה לחשוד את השלטון שבזדון התכוון להעמיד עלינו מנהיגים לא טובים, רק מפני שלפני הממשלה לא נהירין שבילי פנימיות דת הישראלי, ובכל דברי הבחירות ההדיוטים קופצים בראש ובאשמתם יטו לב המלכות ושריה להקים עלינו מנהיגים שאינם מהוגנים, ההסטוריא שלנו עשירה במקרים כאלו והנסיון המר הורונו כי בכל מקום ובכל זמן שמנהיגי ישראל הוקמו באמצעות הממשלה ולא מתוך העם גופא גרמו לנו חורבן והריסה נוראה וכל עיקרו של חורבן בית השני בא לנו באשמת כהנים הגדולים שנתמנו ע"י השלטון כידוע לנו מחז"ל כי הכהנים גופייהו היו המסיתים, ומדיחים את העם לעשות כל תועבה, ובחבורי במהדו"ק סי' ל"ב הראתי עד היכן הגיע מדרגות הזהירות בדורות הראשונים ממשגיח על הכשרות כזה שנתמנה לא מקרב העם כ"א בכת הממשלה, הן ידוע לנו מאמרם ז"ל כי גזרת השמד והכליה שנגזר על אבותינו בימי מרדכי ואסתר היה בשביל שנהנו מסעודתו של אחשורוש אשר לכאורה יפלא והלא מעולם לא יכלנו לצייר בנפשנו לאכול מאכלים כשרים ומהודרים יותר מאלו המאכלים שהיה על סעודה זאת, דהא על אותה סעודה יצאה פקודת המלך לעשותה כרצון איש ואיש" ודרשו חז"ל איש זה מרדכי ואיש זה המן, כלומר המושל לא נתכוון להעביר את ישראל מדתם ובידעו כי כל בשר שנתעלם מן העין, וכן יין שתחת ידי נכרי פגול הוא לא ירצה לישראל, לכן העמיד ממונה ומשגיח מיוחד על המאכלים ומשקאות המיוחדות לישראל, ואת מי הפקיד למשגיח ראשיי ע"ז, את מרדכי היהודי, ואותו הפקיד לממונה ומשגיח על הכשרות, וא"כ יש להפליא מה עול מצאו היהודים הכשרים שבאותו דור שפירשו מלאכול, ובמה חטאו היהודים שנהנו מסעודה זאת העומדת תחת השגחת של מרדכי ראש הסנהדרין, אבל לדעתי החסרון היה רק בשביל שמרדכי לא נבחר מתוך העם למשגיח על הכשרות רק נתמנה מטעם המושל, ולכן כחכמים הרואים את הנולד ראו הצדיקים שבדור כי בשום אופן לא ירצו לסמוך על משגיח הממונה מטעם המושל לו יהיה גם ראש הסנהדרין באשר היום ממנים למרדכי ומחר יעמידו גם להמן שיעמוד בראש הכשרות בהיות שהכרה עצמיית אין להם בדת היהודים רק מפי המפליגות העומדות בקרבתן הם חיים ומי יודע איזה מפליגה תוכשר בעיני הממשלה ברבות הימים, ולכן מסרו נפשם ולא נהנו מסעודה זאת, ואותן האנשים שלא חשכו כן ודנו באשר הוא שם ובראותם כי בעת ההוא עמד בראש מרדכי היהודי נהנו ואכלו, ראו מה עלתה בידם, המיטו שואה עליהם ועל כל ישראל ע"ש באורך, וכזה י"ל נמי על בחירות ראשי הקהלה בזמנינו:

ומכל האמור לית דין צריך בושש דהאיסור שניתן מטעם רה"ק לית בו ממש ולא חל מעיקרו, דאפי' נבחרו הטובים שבישראל אין כחם יפה לפסול ולהמעיט שובי"ם בשעה שרבים צריכין להם ובגם שרוב הקהל מיחו בשעת מעשה, ואפי' מיעוט יכולים לערב וכמ"ש. וכ"ש טובי העיר דהאידנא שאין כחם יפה, ואין להחמיר מטעם שגם הרב הסכים על האיסור, דלמ"ש דעיקר כלשון השני של ר"ת וללשון זה גם רב גדול אין בכחו לעשות כזה וכמ"ש בשם מוהרי"ק ודוקא בי דינא דרב אשי ורב אסי יכולין ומטעם הפקר וכנ"ל, ועדיפא אמינא דלפסול שובי"ם בשעה שצריכין להם, גם ללשון ראשון נמי אין יכולים דמידי הוא טעמא ללשון ראשון משום דכיון דנתמנו נעשו כב"ד הגדול והפקרן הפקר, וכיון שמטעם הפקר הוא לא שייך אלא בעניני ממון כשבאים בתקנתם להפסיד לזה אמרינן דיכולים מטעם שבכחם להפקיר ממונו, אבל מה הפקר שייך במילי דאיסורא, ואם כמה אנשים מכירין שע"י תקנה זאת יש חשש איסור, כח מי יהא יפה להאכילו בע"כ והוא הדבר אשר אמרתי מראש כי לדעתי אין צורך לבקש היתרים באשר שמעולם לא חל התקנה ואין שום ממש בה לכל הטעמים והדיעות בענין זט"ה וכמ"ש ודו"ק היטב:

ואמנם אפי' נימא כהבנת כת"ר דיש ממש בתקנת הקהל והתקנה חל אפ"ה נראה דאין על השוחטים הללו שמץ פסול, דמה שכת"ר מדמה זה לההוא דתשובת הרא"ש שהובא ביו"ד סי' א' דאם פסלו הקהל שחיטת הכל ושחט אחר שחיטתו אסורה משום דהוי כחשוד לאותו דבר, אין לזה דמיון, דהרא"ש לא כתב כזה כ"א במקום שהבע"ב שחטו אצל השו"ב שנפסל, לא ידעו מזה שהשוחט הפסול שחט וכגון ששחט לעצמו ואח"כ מכר לאחרים והלוקח סבור היה שהשובי"ם הכשרים שחטו, ובכה"ג הוי שפיר חשוד לאותו דבר שרצה להאכיל טרפות לאנשים תמימים שאינם יודעים מחשש איסור ויש לחוש שיקלקל בשחיטה ויאכילם, אבל בנ"ד דהאיסור על השובי"ם הוכרז בפרהסיא והכל ידעו כי השובי"ם הללו נאסרו מטעם הרב והקהל ואפ"ה שחטו אצלם. א"כ מה איסור עשה השו"ב, אם לא ניחא להו לא יאכלו, וגדולה מזו ראיתי בתשובת טוטו"ד שם סי' ז' דאפי' אם היה השוחט מוכר נבילות ממש למי שמכיר בו שהוא נבילה אפשר דאין לו דין חשוד לאו"ד כיון דמכיר השני בזה, בפרט היכי דאפשר ליטלו במקום אחר דלא שייך בזה לפני עור ואין בזה רק איסורא דרבנן דמסייע ידי עוברי עבירה דאינו נפסל בזה לשחיטה, ובאמת מה שייך בכה"ג לאסור משום חשוד לאו"ד דהחשש הוא כיון דחשוד הוא חיישינן שמא יקלקל בשחיטה ולא יודיע מזה לבעה"ב, ובמקום דהבע"ב ידע שנבילה הוא לא הוי חשוד כלל שמא יכשילנו בלא ידיעתו דדוקא לבעה"ב שיודע מן האיסור ישחוט דאם לא ניחא לי' לא יאכל, אבל אינו חשוד להכשיל לאחרים ולספות להם איסור שאינם יודעים. ובכן קלקלתם שהוכרז האיסור בפומבי ונתפרסם לכל, זהו תקנתם של השובי"ם, דהם לא שחטו כ"א להמכירים שנאסרו אבל אינם חשודים להכשיל בשחיטה דבר שאינם יודעים ולא שייך בזה לפוסלם מטעם חשוד לאו"ד כיון דלא נחשדו להאכיל איסור שאינו ידוע להאוכלים. וכ"ש בנ"ד שאינה נבילה בעצם רק מצד שהקהל תקנו כן וכבר כתב הנו"ב שעל הראשונים דברי הרא"ש אנו מצטערים וכו', לכך די לומר באם האכילו נבילות כאלו לאנשים שאינם יודעים אך אם ידעו מזה מהאיסור אין לו דין חשוד לאו"ד:

והנה כל האריכות שהארכתי הוא רק לכבודו ובכדי להראות חבתו לפני שדבריו חזקים כדי לקבל אריח וכדי להחלמד במקום אחר, אבל בנוגע לנ"ד לא אדע, כלום שאילה זו צריכה לפנים דהא אפי' אם נניח שתקנין הקהל הקודם היה כדין וגם השובי"ם נאסרו בזה, איני רואה איסור לפני ועד הקהל דהאידנא לבטל התקנה הראשונה כשמוצאין שהזמן והמקום צריך לזה, דהא כל נדרים וחרמות שמטילין הקהל יש להם התרה בלא פתח וחרטה וכמ"ש התוס' והרא"ש שבועות דכ"ט. ואפי' אם הזכירו שבועה עם החרם נמי וכמ"ש הרמ"א יו"ד סי' רכ"ח סעיף כ"ה וא"צ ע"ז לא יחיד מומחה ולא ג' הדיוטות אלא הקהל עצמן מתירין, ונוסח ההתרה שיאמרו הקהל או הש"ץ יכריז שהתקנה וההסכמה בטילה וכמ"ש הב"י שם, ולפ"ז אפי' אם תקנת הקהל הקודם היתה בידם וגם ע"ד המקום וע"ד הקהל יכולים ועד הקהל דהאידנא לבטלה ולאו דוקא כולם אלא אפי' רובם נמי וכמ"ש בתשובת הרא"ש הובא ביו"ד שם סעיף ל"א, ואפי' אם הקהל הראשון בעלי התקנה היו גדולים יותר בחכמה ובמנין מהקהל דהאידנא אין להשגיח ע"ז ויכולים שפיר ברוב דעות לבטל לתקנה הקדומה בלא חרטה כי ודאי אדעתא דהכי תקנו מתחלה שיש ביד הקהל לבטל כשימצאו צורך בזה וכמ"ש החת"ס ח"ו בליקוטי השו"ת סי' א', אלא דמה שיש לחשוש בזה שמא יש בקיום תקנה ראשונה איזה גדר לרבים או סייג לתורה ולדבר מצוה, ובביטול התקנה יש חשש לביטול הסייג והגדר דבכה"ג שיש חשש איסור אין כח ביד הקהל להתיר אפי' יסכימו כולם לדבר אחת וכמ"ש הרשב"א בתשובה דאין מתירין נדר של שחוק מה"ט, וכ"כ הריב"ש בתשובה סי' קע"ח דכל שיש איסור בביטול התקנה אין כח לבטל וכ"פ המחבר ביו"ד שם סעיף כ"ח, ומקור הדבר הוא בירושלמי ספ"ה דנדרים חד בר נש נדר דלא מרווחנא א"ל וכן בר נש עביד א"ל לקוביוסטא קאמינא פי' דלא מרווחנא בשחוק הקוביא אמר ברוך שבחר בהם שצריך לפרוט הנדר ע"ש, והרי למדין מזה שנדר כזה דאית בי' סרך איסור אין להתירו, אכן בנ"ד גם חשש זה אינו. דכפי הידוע דתקנה הקודמת לא היה כדי למגדר מלתא דאיסורא, ונהפוך הוא כי ע"י תקנהן למעט השובי"ם גרמו להרבות חשש נבילות, וזולת זה יש לחוש שלא יופרע שלום העיר עי"ז בהיות שהרבה בע"ב דורשים לבטלה, ומסתמא הם מוצאים כי כן הוא צורך השעה והמקום ואם שומע לא יהיה להם יניחו מקום לשטן להבעיר אש המחלוקת בעיר וממנה תוצאות לריב ומדון, דברים שאין אש ומים מכלה אותן מחלוקת ופירוד הדעות מכלה אותן, וממילא אזדא הראיה מירושלמי ותשו' הרשב"א הנ"ל שאסרו להתיר נדר של איסור להך דנ"ד. דבתשו' הרשב"א ביאר שם הטעם דמשו"ה אין מתירין נדר של שחוק אפי' במקום שאם נתיר לו הנדר נציל אותו עי"ז מלהכשל בעון נדרים ושבועות שבלא התרת הנדר יש לחוש שיעשה באיסור וכתב דכיון דהמתירים מצדם עבדו איסורא להתיר דבר האסור ואין אומרים להמתירים שיחטאו הם בשביל שיזכה חבירם הנודר וכההיא דפ"ק דשבת אין אומרים לאדם חטוא כדי שיזכה חבירו, ולפ"ז בנ"ד שהמתירין הם ועד הקהל והם עצמם מקיימי מצוה גדולה בהתרתם שעי"ז ינצלו מחשש נבילה ויושקט שלום העיר דאין מצוה גדולה מזה וכמ"ש הב"י בשם הרשב"א דלעשות שלום והוה"ד לבטל מחלוקת מיקרי דבר מצוה ובלא"ה נמי כל צרכי רבים הוי דבר מצוה וכמ"ש הרמ"א ביו"ד שם סעיף כ"א דמשום צרכי רבים מיקרי דבר מצוה להתיר בשביל זה נדר שהודר ע"ד רבים. ולכן בכה"ג דהענין הוא מהופך דעשיית התקנה לא היה בשביל סרך איסור, והמתירין ודאי עבדי מצוה, וכיון שהמתירין עצמם מקיימי מצוה בהתרתן רשאים להתיר אפי' נדר של איסור, דחטוא בשביל שיזכה חבירו לא אמרינן אבל חטוא בשביל שתזכה אתה בעצמך שפיר אמרינן כדמוכח בסוגיא דשבת גבי רדיית פת. ובחבורי זקן אהרן מהדורא קמא סימן נ"ד הארכתי בזה, וכ"ש הכא דהתקנה לא היתה מעיקרה משום סרך איסור כלל דודאי יש מצוה רבה להתירה. מסקנת הדברים כי לדעתי לא חלה התקנה מעיקרה משום שאין כח ביד טובי העיר לתקן תקנה כזה להפסיד להרבה אנשים בנוגע לכשרות, וממילא א"צ לבטלה, ואפי' אם היה ממש בתקנה זאת עכ"פ השובי"ם שעברו ע"ז אינם נאסרים מפני שכולם ידעו שנאסרו ואין שייך בזה חשוד לאו"ד, ואפי' למי שבא לחשוש ע"ז הלא בידם לבטל התקנה ומצוה עבדי וטוב שהקהל יצוו לשמש שיכריז כי מבטלים לתקנה הקדומה, ועכ"פ כיון שפנו בזה לכת"ר יכול ודאי להתיר להם. כי אפי' למ"ד דכל הסכמת הקהל שיש בביטולה חשש איסור אין מתירין אותה, היינו בלא פתח וחרטה ובלא ב"ד אבל ע"י פתח וחרטה וב"ד אפשר להתיר וכמ"ש בעצי לבונה ביו"ד שם. וטוב כי הקהלה יכתבו לכת"ר כי רצונם לבטל התקנה וישלחו זה ע"י אחד מחברי הקהלה ולא ע"י איש אחר כי אין מתירין ע"י שליחו כמ"ש הפוסקים. וחבר הקהלה בעל דבר הוא, אבל לדעתי א"צ לזה וכ"ת יוכל להתירם והם יפרסמו ההיתר ע"י הכרזה ושלום על ישראל:

כנפש ידידו המברכו בברכת אהרן וואלקין:

תוכן העניינים

שות זקן אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה