אור ברסלב
שות זקן אהרן ח"ב חו"מ › סימן קל

שות זקן אהרן· הרב אהרן וואלקין

ח"ב חו"מ · סימן קל

סימן קכט

ב"ה יום ג' ה' אלול תרצ"ה פינסק. כוח"ט לכבוד הרב וכו' מהור"ר מתתי' ראזלנבליט רב בעיר טרעאבישאוו במדינת טשעכין. ע"ד שאלתו באיש אחד שנקרא לס"ת וסירב מלילך כראות זאת טובי העיר ונבחרי הקהל חרה אפם על עלבון התורה וישבו כסאות למשפט לדון כדת מה לעשות עם האיש המחרף על דברי תורה וגם באו לבקש את כ"ת שיצורף עמהם בדין זה, הם שאלו אמנם שלא כהוגן להשתמש בכתרן של חכמים ולהזמין גם את הרב המרא דאתרא שיבוא אליהם. אבל כ"ת השיבם כהוגן, אם רב ומרא דאתרא אני, אלי נמסר הכח והרשות להזמין לביתי לבוא לדין ולא לסבב על פתחי אחרים, וגם נתקבלתי להיות דן יחידי עפ"י דיני התורה, ואם רצונכם לדון פסקי בעה"ב בדבר שלא נבחרו ע"ז ואין להם הרשות ע"ז, כי מי שם לפרנס הקהלה שר ושופט לשפוט דיני קנסות, ומה לי ולכם להשתתף בענין זה, והם לא שמעו לקולכם, הלכו למקום שהלכו ועשו מה שעשו לקנוס לההוא גברא, וכעת הבעל דין צועק ככרוכיא שאינו רוצה לקבל עליו פסקי בע"ב כאלה ורצונו שכ"ת יוציא דינו עפ"י ד"ת לשבט או לחסד, וטובי העיר טוענים שיש להם הרשות כב"ד הגדול וכמבואר בחו"מ סי' א' במחבר ורמ"א דטובי העיר הם כגדולי הדור. ובכן שואל כ"ת אם יש ממש באותו פסק שהוציאו מעצמם על דעתם למרות מחאת כ"ת ואם מחויב הבעל דין לקיימו:

ובתשובה ע"ז, הנה לכאורה דעת טובי העיר צודקת דהלא כן מבואר בחו"מ סי' א' במחבר ורמ"א דטובי העיר בעירן הוי כב"ד הגדול ומכין ועונשין והפקרן הפקר, אכן המעיין במקור הדין יראה דלאו כללא הוא אלא היינו דוקא כשהמחום ב"ד עליהם והצבור קבלום עליהם לב"ד ולפקח על ענינם כל מה שיעשו, או גם בסתם אם המנהג הוא כן בעיר שמקבלין הזט"ה גם לב"ד, אבל אם לא הובררו בפירוש לכך אין להם רשות לקנוס ולהפסיד ממון, ודבר זה למדנו מלשון המרדכי פ"ק דב"ב שהביא שם לשון של ר"ת שממנו מקור הדין ודייק לכתוב בזה הלשון, דתניא רשאין בני העיר להתנות ולהסיע על קיצתן, פי' ר"ת שנעשית מדעת כל טובי העיר ופי' ר"מ הטעם דטובי עיר בעירן למה שהובררו הוויין כגדולי העיר כמו שגדולי הדור בכ"מ דמגדר מלתא הפקרן הפקר ה"נ טובי העיר עכ"ל, הרי שדקדק לכתוב "למה שהובררו" ולא קאמר סתם טובי העיר בעירן הוו כגדולי הדור, מכלל שאף בעירם אין כחם יפה רק למה שהובררו מתחלה בפירוש אבל אם לא הובררו בפירוש וגם אין המנהג בעיר לברור אותם על דעת כן אז אין כת בידם ע"ז, ואין לתמוה על המרדכי גופא מנא לי' להוסיף ולפרש דברי ר"ת הללו דמיירי דווקא כשהובררו בפירוש ע"ז משום דבאמת היה לו הכרת לפרש כן דאלת"ה יסתרו דברי ר"ת גופא מדידי' אדידי', דבמרדכי גופא שם הביא עוד בשם ר"ת וז"ל והרר"מ מצא בשם ר"ת דההוא רשאין אלהסיע קאי פי' היכי דכבר התנו ביניהם אבל אם לא התנו מתחלה אין כח בבני העיר לחייב ולהכרית אחד מבני עירן למה שירצו כו' ע"ש, ובתשובת מהר"ם אלשי"ך סי' נ"ט הקשה דהא שני לשונות הללו סתרי אהדדי דללשון ראשון הנ"ל יש כח ביד טובי העיר להתנות לכתחלה על השערים ועל הפועלים אע"ג דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי כל כמינייהו להפקיר כפשטא דברייתא דרשאין קאי אלהתנות כל עוד שעושין מדעת החכם, וללשון אחרון דר"ת דרשאין אלהסיע קאי אין כח ביד טובי העיר להתנות על השערים וכיו"ב אם לא מדעת כולן וכו' ע"ש ועמ"ש בתשובה הקודמת, ואכן היטב אשר כתב בס' מאזנים למשפט להגאון הררצ"ה קאלישר ז"ל דלא סתרי כלל הני לשונות, דהמרדכי גופא הלא דקדק לכתוב בלשון ר"ת "טובי העיר שהובררו מתחלה לכך וכיון שהובררו בפירוש לכך שפיר יכולין לעשות אפי' דבר חדש, אבל בלישנא בתרא מיירי שלא הובררו לכך וגם מנהג לא היה אצלם כך כמ"ש המרדכי שם אשר מעולם לא נהגו כך ואדעתא דהכי לא הובררו, משו"ה ודאי דאין יכולים לתקן חדשות ע"ש שמיישב בזה נמי לקושית הסמ"ע סי' א' אות י"ג על מ"ש הרמ"א דיש חולקין ע"ז שפסק המחבר דטובי העיר הם כגדולי הדור, והקשה הסמ"ע הא למגדר כו"ע מודים דיש כח לטובי העיר, ולמה כתב הרמ"א דיש חולקין והא הרמ"א שם קאי על דברי המחבר דמיירי רק מן מגדר מלתא ע"ש, ולהמבואר לק"מ דהמחבר מיירי כשהובררו לכך ולכן שפיר יש בידם כח כגדולי הדור והרמ"א מיירי בסתמא כשלא הובררו ולא קבלום בפירוש ובזה באמת יש פלוגתא אם יכולים לקנוס ולהפסיד, והמתבאר אפוא מתוך הדברים הללו דכשלא הובררו בפירוש וגם מנהג אין ע"ז אין יכולים לקנוס לשיטת רוב הפוסקים, ואפי' להרמ"א שכתב שנהגו דיש יכולת לטובי העיר מגדולי הדור, היינו בדור שלו שהיה דור דעה יראים ושלמים, אכן עתה במדינות הללו ובדור הזה אסר בעוה"ר אנשי אמנה אבדו שיהיו מעשיהם בלא פניה, ודאי הדבר דהקהל לא נתנו להם רשות לדין ולשפוט ולא שמום לשרים לשופטים והוי כאילו התנו בפירוש להיפך שלא יהיה להם רשות לחזק רק מה שנוגע לצרכי הקהלה אבל לא לשפוט ולקנוס קנסי ממון וכו"ע מודים דבכה"ג אין להם הרשות ע"ז, ובס' מאזנים למשפט הנ"ל כתב להדיא דלא נהגינן עתה כרמ"א בזה דלא אכשר דרי להימנם, ואם הוא בדורו כתב כן כ"ש עתה בדור ובזמן הזה דיש לנו אומדנא שבודאי לא ניתן להם כמ מהציבור ע"ז:

וגם זה מבואר בש"ס דב"ב פ"ק ובפוסקים דאפי' במקום שיש להם הרשות על הכל, היינו אם עושים כן בהסכמת חבר עיר וכלשון המהר"ם אלשי"ך שהעתקתי דבריו לעיל דכתב להדיא כל עוד שעושין מדעת החכם", וא"כ בנ"ד שכת"ר לא רק שלא הסכים אלא שמיחה בפירוש ע"ז שבאים ליכנס לגבול שאינו שלהם והבעל דין אינו מרוצה ג"כ ומבקש ד"ת דוקא, לענ"ד נראה שאין טובי העיר יכולים לכופו לקיים פסק דינם, ובכ"ז לפוטרו בולא כלום לההוא גברא אי אפשר נמי ואוי לנו מעלבונה של תורה בפרהסיא, לכן כת"ר יקנוס אותו כראות עיניו לפי האדם ולפי המקום והזמן, וכל ישראל ישמעו ויראו מלעשות כן:

ובאין עוד הנני הדו"ש ומברכו בברכת אהרן וואלקין:

תוכן העניינים

שות זקן אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה