שות זקן אהרן· הרב אהרן וואלקין
ח"ב או"ח · סימן ז
ב"ה יום א' ח' תמוז תרצ"ג פינסק. כבוד ידידי הרב מהור"ר יחזקאל שטערן בק"ק פרפעשאוו צעחאסלווקי. ע"ד שאלתו שבעירו יסדו חבורה לקנין ספרים, והכנסת החברה הוא ממכירת העליות ביום ב' וה', ובהיות שהכהנים אינם נודרים צדקה בעד העליות לכן רוצים לתקן לדחות הכהנים ולקרוא ראשון לישראל הקינה, ושואל אפוא אם רשאים לעשות כן, וכפי הנראה ממכתבו דתקנה זו שרוצים להנהיג הוא שלא ברצון הכהנים וסבורים דלצורך מצוה רשאים לדחות הכהנים שלא מרצונם, ולכאורה יש להם אילן גדול במה לתלות דעה מוורה הזאת, דמצינו כזה במג"א סי' קל"ה ס"ק ז' שכתב אם המנהג לקנות במעות מי שיקרא ראשון בהתחלת התורה בבראשית ואם קנה אותו ישראל מוחל הכהן על כבודו ויוצא מביהכ"נ ופעם אחת לא רצה הכהן לצאת מביהכ"נ ומותר לכפותו ע"י שלטון לצאת כדי שלא יתבטל המנהג וכבוד התורה עכ"ל, ואח"כ כתב דיש מי שכתב דאפי' לא יצא יקרא הישראל כו' ע"ש, אכן כבר כתבו האחרונים דהרוצה ללמוד היתר ממעשה זה לא מצאו ידיהם ורגליהם, דמקיר דין זה הוא ממוהרי"ק שורש ט' שהיה מנהג קבוע בכל המקומות שבשבת בראשית אחד מן הצבור מתנדב מעות לצורך מאור ביהכ"נ לכל השנה כדי שיקרא ראשון בהתחלת התורה והיה המנהג שאם יש כהן הראוי לכך היה הוא קונה אותה ובאם לאו היה הוא יוצא מביהכ"נ והיה מנהג זה קבוע מימים ימימה והיה בזה כבוד התורה והיינו שבעד עליה לפתיחת התורה היו מנדבים סכום רב עד שהספיק למאור בהכ"נ על כל השנה ופעם אחד אירע שהיה כהן עיקש ולא רצה לא לקנות ולא לצאת ובקשו אותו לביהכ"נ אחר ששם יעלה ראשון ולא יפסיד בכאן הצדקה הגדולה הזאת ולא יוריד כבוד התורה שיש בזה וגם זה לא רצה, ופסק מהרי"ק שיפה עשו שהכריחו אותו ע"י השלטון לצאת מביהכ"נ דכיון שבשם היה זה מנהג קבוע ברצון הכהנים ויש בזה כבוד התורה והכנסה מרובה להספיק מאור לכל השנה והעיקר שלא היה זה אלא פעם אחת בשנה, אבל חלילה ללמוד מזה לתקן תקנה קבוע ותמידיית לכל שני וחמישי דע"ז לא מהני גם מחילה והסכמת הכהנים וכ"ש שלא ברשותם כמו בנ"ד וכמו שאבאר:
דהנה לכאורה דין זה אי מהני מחילת הכהן בפלוגתא תלוי, דבעיקר הדין דכהן קורא ראשין מצינו פלוגתא בירושלמי דגיטין אם דאורייתא הוא או רק דרבנן, רשב"י אומר דאורייתא דכתיב ויתנה אל הכהנים בני לוי והדר אל זקני ישראל, ומה ששנינו במשנה דגיטין דנ"ט דכהן קורא ראשון מדרכי שלום פירשו בש"ס דגיטין שם דתקנה דדרכי שלום הוצרך לענין שלא יהא רשאי למחול דאע"ג דבשאר מיני כבוד שאנו מחויבים לגבי כהן כמו לברך ראשון בסעודה וליטול מנה יפה יכול הכהן למחול וכמ"ש ברמ"א או"ח ס"ס קכ"ח ועמ"ש בעה"ש שם בארוכה, אבל בעליית התורה כיון דשכיחי רבים בביהכ"נ ויכול לבוא לידי מחלוקת שכל אחד יאמר אני גדול ממך בזה תקנו חז"ל שלא יכול הכהן למחול, וכל זה הוא למ"ד דקורא ראשון הוא מדאורייתא בהכרח לפרש דלדידי' הוי תקנה דדרכי שלום לענין שלא יכול למחול, אכן רשב"ל בירושלמי שם סובר דקורא ראשון אינו אלא דרבנן וכפשטות המשנה כהן קורא ראשון מפני דרכי שלום ולדידי' אין שום תקנה לאסור כשמחל דכיון דהתקנה הוצרך לקרותו ראשון אבל אכתי י"ל דהיינו דוקא כשלא מחל אבל אם מחל שפיר מהני מחילתו, ואם כנים אנחנו בזה דלמ"ד כהן קורא ראשון מה"ת אינו יכול למחול, א"כ נפל דין דמחילה בבירא, דאף שבירושלמי איכא מ"ד דקורא ראשון אינו אלא דרבנן, אבל בש"ס שלנו פשוט לכאורה דכו"ע סברי דמה"ת הוא וכפשטות הש"ס שם דפריך מפני דרכי שלום והא דאורייתא הוא וכ"כ בדרישה או"ח סי' קל"ה להקשות על מ"ש הב"י שם בשם מוהר"י קולון דהא דאמרי' דביהכ"נ שכולם כהנים יקרא ישראל דהיינו למ"ד כהן קורא ראשון דרבנן אבל למ"ד דאורייתא לא, והקשה בדרישה ע"ז הא בגיטין מבואר דלכו"ע דאורייתא כהן קורא ראשון, וגם המג"א סי' ר"א הביא מ"ש התוס' חולין דע"ט דישראל שקרא ראשון אינו מחויב בעשרה זהובים מפני שדרשא דוקדשתו אינו אלא אסמכתא, וע"ז הקשה דהא בגיטין מבואר דלכו"ע הוי דאורייתא, וכיון שבארנו דלש"ס דילן כו"ע ס"ל דדאורייתא קורא ראשון, ממילא דתקנה דדרכי שלום הוא שלא יכול למחול:
אכן לאחר העיון יש לדחות כל הדברים ולבד דאינו מוכח מסוגיא דגיטין דלכו"ע הוי דאורייתא כמ"ש הדרישה ומג"א הנ"ל, אלא אדרבה דמהתם אפשר להוכיח דדרבנן הוא, דבלא"ה יש להבין דמביא התם בסוגיא כמה אמוראי דילפי כל אחד מפסוק אחר, רב מתנה יליף מקרא דויתנה אל הכהנים בני לוי ופרש"י דקרא בקריאה מיירי וז"ל ויתנה שיקראו הכהנים והדר ני לוי, ר' יצחק נפחא יליף מונגשו הכהנים בני לוי, רב אשי יליף מבני עמרם אהרן ומשה, וחיא בר אבא יליף מקרא דוקדשתו, וקשה לכאורה בשלמא רב מתנה יליף שפיר דקרא דויתנה מיירי בקריאה שנתנה לקרות בה וכפרש"י, הרי שבפירוש צותה תורה לקרות כהנים והדר לוים. אבל לאינך מ"ד דקראי דידהו לא מיירי בקריאה כלל מנ"ל למילף שגם בקריאה כן הוא, ולכן נראה ברור דבלא"ה יש להבין בעיקרא דמלתא מה דפריך הש"ס התם מנה"מ, כיון דמשנה תני בהדיא מפני דרכי שלום הרי דלא דאורייתא הוא ומה שייך לפרוך ע"ז מנה"מ ולבקש קרא ע"ז, ובע"כ דהש"ס לא רצה בזה להביא מאיזה קרא הוא דהא באמת הקריאה לא מה"ת הוא וכדתני להדיא במשנה דרק מפני דרכי שלום הוא דתקינו הכי רבנן. ורק משום דרבנן ודאי לא יתקנו היפך מן הסדר הרגיל בכ"מ וכשתקנו שכהן קורא ראשון מסתמא ראו חכמים שלגבי שאר דברים מקדמינן לכהן והדר ללוי ולהכי תקנו גם בקריאת התורה כן, וע"ז פריך הש"ס מנה"מ כלומר לענין איזה דבר מצינו בתורה שהקפידה להקדים לכהן שמחמת זה תקנו כן גם בקריאת התורה, אבל איה"נ שלענין קרה"ת גופא אין שום רמז בתורה מי קדים ועיקר הקדימה שבקריאת התורה אינה אלא דרבנן ועמ"ש המהר"ם שי"ף שם, וע"ז פריך אביי בשלמא לאידך מ"ד שפיר נוכל לומר דעיקר הדין הוא מפני דרכי שלום וקראי דידהו אינם אלא לראיה דכל היכי דאיכא להקדים ראוי להקדים כעין דאורייתא להקדים כהן ברישא, אבל לרב מתנה דיליף מקרא דויתנה שפסוק זה מיירי בקריאה הרי לדידי' גם קרה"ת גופא הקפידה תורה שכהן קדים ומדאורייתא הוא, וא"כ איך תני במשנה דמפני דרכי שלום. וע"ז משני דלדידי' באמת דאורייתא הוא ומה דנקיט מפני דרכי שלום היינו שאסור למחול, ואמנם כל זה אינו אלא לרב מתנה אבל לאינך אמוראי ודאי המשנה כפשוטה דמה דכהן קורא ראשון הוא מפני דרכי שלום ועיקרו אינו אלא דרבנן, ולפי"ז יצא לנו דכולהו אמוראי לבד רב מחנה סברי דרק מדרבנן כהן קורא ראשון ולהכי ניחא להו לתוס' ומרדכי ומוהרי"ק לפסוק כוותייהו ולא כרב מתנה, חדא משום דרב מחנה יחיד הוא לגבי כולהו אמוראי, ועוד דלדידי' מוכרחים לפרש המשנה דכהן קורא ראשון מפני דרכי שלום בדוחק דהיינו שאסור למחול, ולשון כהן קורא ראשון מפני דרכי שלום משמע דעיקר הקריאה הוי מפני דרכי שלום, וניחא מאוד פסקי הנך רבוותי ומוכרח כן בש"ס, ובחבורי זקן אהרן חלק ראשון סי' ז' הארכתי להוכיח זה מכמה ראיות וליישב עי"ז בכמה מקומות ואכ"מ יותר משם תדרשנו, וכיון שביארנו דלכו"ע אינו אלא דרבנן ומפני דרכי שלום דנקט במשנה אקריאה גופא קאי וממילא ליכא שום תקנה שאסור למחול ושפיר י"ל דכהן יכול למחול אם ירצה, וי"ל דהיינו טעמא דרי"ף דהשמיט כל סוגית הש"ס דאין כהן יכול למחול, וזה פלא דהא בש"ס פריך עלה דאורייתא הוא, ולמ"ש ניחא דלכל האמוראים אין שום איסור למחול והרי"ף פוסק כוותי' ונכון בעזה"י, ולפ"ז בנ"ד יכולים הכהנים למחול. הן אמנם דבקריאה דשבח ויו"ט ודאי דאסור למחול אפי' נימא שליכא תקנה לאסור אפ"ה גם מצד הסברא אסור למחול דאלת"ה אלא אפי' בשויו"ט יכול למחול יקשה בהא דפריך בגיטין שם מרב הונא דקרי בכהנא ומאי קושיא שמא סובר גם הוא שאינו אלא דרבנן וממילא ליכא שום תקנה שאסור למחול, אע"כ דבשבת ויו"ט אסור אפי' בלא תקנה ולכן מקשה שפיר מרב הונא דקרי בכהני בשויו"ט שבזה אסור אפי' נימא שעיקר קורא ראשון דרבנן וליכא תקנה לאסור מחילה, וחילוק זה מוכרח דאלת"ה יקשה דהא אותן הפוסקים שפסקו דכהן קורא דרבנן פסקו נמי דבשבת ויו"ט אסור למחול, ולכאורה דבריהם סותרים דכיון דאינו אלא דרבנן וא"כ יתפרש המשנה כפשוטה וליכא שום תקנה לאסור מחילה דמהיכי תיתי אסור, אע"כ דהא דמחלקינן לומר דלמ"ד דאורייתא אסור למחול מכח תקנה דדרכי שלום ולמ"ד דרבנן מותר למחול היינו רק בחול אבל לבתר דמסיק דהאיסור הוא בשויו"ט אפי' למ"ד דרבנן נמי אסרינן זה מכח סברא ואין חילוק לפי"ז בין למ"ד דאורייתא ובין למ"ד דרבנן, דבחול לכו"ע מותר ובשויו"ט לכו"ע אסור, ואע"ג שבארנו דהעיקר בש"ס דכו"ע ס"ל דכהן קורא ראשון רק מדרבנן, ומחילת הכהן מהני מיהא בחול, אפ"ה אין ללמוד מזה היתר לנ"ד ולעשות תקנה קבועה לדחות הכהנים, חדא דהא דוקא מחילה מהני אבל בלא מחילה והסכמה מפורשת מן הכהנים אין לגזול ממנו מה שזכתה לו תורה וכבר כתבתי דמכותלי מכתבו ניכר שגבאי החברה עצמם באים לתקן תקנה זאת ואת פי הכהנים לא שאלו וזה איסור גמור הוא, ועוד שאפי' בהסכמת ומחילת הכהן אינו רשאי לעשות כן כ"א במקרה פעם אחת וכעובדא דמג"א שזכרתי, דעל פעם אחת אפשר לבקש הכהנים שנמצאו בעת מעשה שימחלו אבל לעשות תקנה קבועה אף בהסכמת הכהנים שנמצאו בעת מעשה אי"א לתקן דחלקם יכולים לוותר אבל כלום יכולים ליותר זכות הכהנים הבאים אחריהם, ולכן לדעתי הזהרו והזהרו בכבוד הכהונה וחדלו לכם לעשות כדבר הזה:
ושלום לכם כנפש המברככם בשלום בברכת אהרן וואלקין: