אור ברסלב
שות זקן אהרן ח"ב או"ח › סימן ו

שות זקן אהרן· הרב אהרן וואלקין

ח"ב או"ח · סימן ו

סימן ה

ב"ח מוצאי מנוחה זאת חנוכה תרצ"ו פינסק. כבוד הגה"ק ציסו"ע וכו' כקש"ת מהור"ר אברהם מרדכי אלטר שליט"א אדמו"ר לחסידי גור כעת בירושלים עיה"ק. לי מה יקרו ברכותיו מקודש די שדר לן מר מעיר הקדש ותאורנה עיני בראותי כת"י הק' וחדושי תורתו הבהירים, יאריך ד' ימיו ושנותיו לתפארת עמנו אשר בו נתפאר. ובמה שנסתפק כ"ק בהבנת דברי הרשב"א בחדושיו לברכות דט"ז על הברייתא דאין קורין אבות אלא לשלשה ואין קורין אמהות אלא לארבע כתב הרשב"א וז"ל פי' הראב"ד שאין אומרים מי שענה ראובן אבינו או שמעון אבינו ואם אמר לא הפסיד אלא שאין עלינו חובה לכבוד זה אבל לשלשה האבות חובה ואינו מחוור בעיני דאין קורין אמהות אלא לארבע מאי איכא למימר עכ"ל. ואענה לו מה שנ"ל בכוונתו, דהראב"ד ז"ל לא ניחא לי' לפרש דהאי אין קורין דתני בברייתא כא לאסור איסר לקרוא לשום אדם זולתם בתואר הכבוד שאב" וכפי מובן הפשוט שרגילים אנו לפרש, משום דיש פ"ו סתירות רבות, ובירושלמי פ"ק דר"ה הלכה א' קאמר מאן אינהו אבות העולם ר' ישמעאל ור"ע, ובחדושי הריטב"א העיר עוד מ"ש אמותינו על נשי יוצאי מצרים, ועיין באחרונים שהביאו עוד מכ"ד שתיארו בתואר אב ואם לכמה צדיקים זולת הג' אבות וד' אמהוח, ובכדי שלא יקשה מכל הסתירות הללו פי' הראב"ד דברייתא זאת לא קאי כלל לענין איסור, דודאי שאין איסור לתאר בתואר הכבוד דאב ואם לכל הצדיקים וצדקניות, אלא כוונת ברייתא זאת קאי על חיוב שבתפלה מחויבים אנו להזכיר זכות אבות וכמפורש בברייתא דמס' מגילה די"ז מנין שמזכירין אבות שנא' הבו לד' בני אלים, וע"ז קאי ברייתא זאת דברכות דאין חובה להזכיר כ"א לג' אבות הללו, ונהי שאם רוצה להזכיר בתפלה גם זכות ראיבן שמעון ולומר מי שענה לראובן לא הפסיד ויש רשות להזכירם אבל חובה אין אלא לשלשה אבות, ומעתה לא יקשה עוד מכל הנהו מקומות שזכרתי שקרו אבות גם לצדיקים אחרים, מפני שודאי שאין איסור ואפשר גם מצוה יש לחלוק כבוד לצדיקי עולם, ואלישע יוכיח שקרא לאליהו אבי, רק שהחיוב שבתפלה סגי בהזכרת ג' אבות הללו. ובריטב"א מפורש יותר דהיינו דוקא בחיוב שבתפלה קאמר הברייתא ע"ש, ואמנם רבינו הרשב"א דחה פי' זה דאיך אפשר לומר דהאי דאין קורין אבות אלא לג', אחיוב דהזכרת אבות בתפלה קאי, דא"כ הא דאין קורין לאמהות אלא לארבע מאי איכא למימר, דהא גם לד' אמהות הללו גיפא אין חיוב להזכירם בתפלה דאין חיוב אלא לאבות ילא לאמהות, ואילו לפי' הראב"ד בהכרח לפרש דלד' אמהות איכא תובה:

ומה שנתקשה כ"ק בגמ' דברכות שם דקאמר מ"ט אילימא משום דלא ידעינן אי מראובן קאתינן אי משמעון קאתינן כו', והקשה דהא עכ"פ כהנים ולוים דידעינן בהו דמלוי אתו יהא דינן להזכירן כמו ג' אבות, בקושיא זאת כבר הקדימו הצל"ח שם ותי' דלס"ד זה דהטעם הוי משום דלא ידעינן איה"נ דלכהנים ולוים לאו דוקא שלשה אבות אלא ד' איכא להו, וברייתא דנקיט ג' היינו משום דלרוב ישראל אינם אלא ג':

וכן מה שתירץ דעת רבינו הרר"א ממיץ ביראים הלכה י"ב שפסק דהחגירה צריך שיהיה על בשרו למטה מכתונת אבל אי היה על הכתונת לא מהני דהוי לבו רואה את הערוה שהרי המלבוש עושה הכל אחד וכל מה שתחת המלבוש אינו מפסיק חגור שעל המלבוש, ובחבורי סביב ליראיו שם כתבתי סמוכין דרבינו דייק הכי מלשון דרב הונא בברכות דכ"ד הי' בגד חגור על מתניו, דאי לאשמעינן שלק"ש סגי כשחגור רק ממתניו ולמטה ואע"פ שממתניו ולמעלה ערום וכפרש"י, א"כ הכי הול"ל היה בגד חגור ממתניו ומאי על מתניו דקאמר מכלל דאתי להורות דהחגור יהיה על מתניו ממש, פי' על בשרו, ואי חגור מלמעלה על המלבוש לא מהני דהמלבוש שתחתיו עושה הכל אחד וכעין מה דאמרי' בפ"ב דחלה הסל מצרפן כו' מה שבכלי אחת הן. ואמנם כ"ק הקשה על שיטת היראים מהלבשת בגדי כהונה שהמכנסיים היו קודמים לחגירת האבנט ואיך עשה הכהן העבודה ויהיה לבו רואה את הערוה, וניחא לי' לתרץ דבמכנסיים דכהן היה כפתור לקושרם למעלה כעין שלנו ואין לבו רואה את הערוה אפי' בלא חגור, ע"ז אמינא לו כי תורת אמת היה בפיו, ותיתי לי שגם אני תירצתי כן, ורק לא הזכרתי זה בחבורי שם מפני שראיתי שכבר קדמוני בזה בס' שם חדש שנדפס בירושלים בשנת תר"ח שכתב להאי קושיא והאי פירוקא, ובזה אודיע לו מה שתמוה בעיני לשיטת רבינו היראים היאך מנאנו ידינו ורגלינו אנן לדידן בזמנינו שכולם נושאים כתונת למטה על בשרו והחגור הוא ע"ג המלבושים וא"כ היאך רשאים אנו לקרות ק"ש ולברך שוב ברכה אחרת אע"ג דיש לנו מכנסיים שזה במקום חגורה וכמ"ש התוס' בשבת ד"י, אבל המכנסיים למעלה מן הכתונת הם ולמעלה הא לא מהני הפסק החגורה דהכתונת דלמטה עושה הכל אחד, ולשיטת רבינו היראים בהכרח שהמכנסיים יהיו סמוך לבשר והכתונת יהיה למעלה על גב המכנסיים, ודין זה חידוש הוא שלא שערוה אחד מן הפוסקים, ופלא ששום אחד מהפוסקים לא זכרו דעת היראים:

מפני שידוע לי קצת דרכו בקודש שאין לצדיק זה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה אשר באהבתה ישגה תמיד מיצר ודואג על הספיקות ושמח בהתרתן, ולכן בכדי שלא יצטער אותו צדיק מהרתי להשיבו מיד טרם הספקתי לברר דין זה באריכות:

והנני חותם ברגשי ברכה ותפלה בעד אריכת ימיו, למען ירבו ימיכם על האדמה כתיב כנפש המוקיר רום ערכו מברכו בברכת אהרן וואלקין:

תוכן העניינים

שות זקן אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה