שות זקן אהרן· הרב אהרן וואלקין
ח"א או"ח · סימן נו
ב"ה יום ב' דסליחות תרפ"ו פינסק כבוד ידידי הרב וכו' מהור"ר מרדכי שלמה הורוויץ שליט"א אב"ד בעיר קאסאווא ע"ד שאלתו בתינוק שמיד שנולד אחזתו חולי נפל ר"ל על רגעים אחדים ואח"כ ביום השני וביום הג' ללידתו אחזתו עוד הפעם חולי זה, ויום ד' וה' עברו עליו במניחה ושוב יום ו' אחזתו עוד הטעם ונסתפק כ"ת אם יכולין למולו מילה בזמנה, צדדי הספק שלו, אם חולי נפל הוא מחלה שבכל הגוף וצריכין להמתין ז' ימים משיבריא, או כיון שהרמב"ם כתב שחולי נפל הוא מחמת ריבוי דמים שבמוח וא"כ אינו אלא חולי באבר אחד ומלין אותו מיד כשיעבור החולי, ושוב נסתפק אם במה שפסק ממנו החולי ב' ימים ד' וה' אי הוה כעקירת הווסת, או שמא בפחות מג' פעמים אין נעקר דאפי' למאי דקיי"ל במילה כרבי דבתרי זימני הוה חזקה היינו לקבוע הסכנה מחמרינן כרבי משום סכנתא, אבל לעקור הסכנה לא עקרינן בפחות מתלתא זימני, זה תוכן דבריו: והנה ע"ד שכ"ת שואל אם נצרך להמתין ז' ימים מיום שעבר החולי, נעיין אם גם המתנת ז' ימים מועיל אבל אם נצרך ז' ימים אין זה בגדר ספק, דלו גם נניח כהרמב"ם שהחולי הוא במוח, אבל המוח הוא מהאיברים הפנימים ומחללינן שבתא על מחלה שבמוח דכל שמן השיניים ולפנים הוי מכה של חלל, ואפי' אם החולי והמכה הי' באבר חצוניי אפ"ה כיון שכל הגוף מרגיש החולי פשוט דהוי כחולי כל הגוף, דע"כ לא מחלקינן בין מחלה שבאבר אחד למחלת כל הגוף, כ"א במחלה שרק האבר הזה סובל, אבל אם עי"ז נחלש כל הגוף הוי כחולי כל הגוף ומחללין גם שבת עליו כמבואר באו"ח (סי' שכ"ח) ובחולי נופל הרי נראה בחוש שכל הגוף נחלש ודאי דהוי כחולי כל הגוף ועיין בתשובת הרא"ש שהובא באה"ע (סי' קי"ז) בח"מ סקי"ט דחולי נכפה הוי חולי שיש בו סכנה ע"ש, ויש להוכיח שגם דעת הפוסקים כן הוא דזה מסתבר שמחלת החולי נופל גרע מתינוק שלא נימול מחמת שהיה אדום ולא נבלע בו דמו עדיין, דהתם אין מרגיש גוף התינוק שום צער וחולי אפי' בעודנו אדום, אלא דהחשש הוא משום שלא נבלע בו דמו וע"י המילה ירוץ דם הרבה יותר מדאי, אבל לאחר שנבלע בו דמו היה ראוי למולו מיד, דהשתא ליכא שום חשש, ולחזק הגוף אין שום צורך אחרי שלא נחלש גם בתחלה, ואפ"ה כתבו הפוסקים ומבואר בס' יד הקטנה (סי' י"ד) בפשיטות שצריך להמתין ז' ימים משנבלע בו דמו ע"ש, ונהי דאילו בא מעשה לידי בכה"ג לא הייתי מסכים לעכב המילה ז' ימים משום דלענ"ד משנבלע הדם אין שום צורך להמתין ז' ימים, דצורך זה לא מצינו כ"א בחולי שהגוף נחלש ע"י, ולכן גם כשעבר החולי צריכין המתנה לחזק גופו, אבל בלא נבלע דמו שגם בעת מעשה אין הילד חולה, כלום צורך יש להמתין: וכן מוכח מהש"ס (שבת דקל"ד) בעובדא דר' נתן דאמר לה המתיני עד שיבלע בו דמו, ולא הזהיר את האשה שתמתין ז' ימים מעת שיבלע דמו, מכלל דבאמת משיבלע מלין אותו מיד, ושוב ראיתי בחדושי הרשב"א (יבמות ד"ע) שכ"כ להדיא דבא לחלוק על ר"ת דס"ל ערל שמתו אחיו מחמת מילה כיון דמדינא לא מהיל ה"ז אוכל דערלות שלא בזמנה הוא ואינה מעכבת, ולא דמי לטומטום שאינו אוכל שאפשר שיוקרע ובר מימהל הוא, וע"ז חולק הרשב"א וכתב ערל שמתו אחיו מחמת מילה נמי דלמא עכשיו יבריא ובלע בו דמו ועדיף מחולי שחלצתו חמה דהא א"א למולו עד שביעי להבראתו וזה פשוט שיהיה בר מימהל עכשיו שיבריא ויבלע בו דמו וחייב למול מיד עכ"ל, הרי להדיא דמשנבלע דמו מחויבין למולו מיד, ואפ"ה פליגו הפוסקים וסוברין דצריך להמתין ז' ימים, כ"ש בחולי נופל דכל הגוף נחלש ונחלה דפשיטא דלא גרע מחלצתו חמה וצריך להמתין ז' ימים, ובכה"ג גם הרשב"א יודה דצריד להמתין זה נ"ל פשוט:
ואי מיבעי הא מיבעי לי אם גם המתנת ז' ימים סגי, ואע"ג דבכל חולי סגי בז' ימים לאחר שיבריא היינו משום דהתם ידעי' שכבר הבריא ועבר המחלה לנטמא ולא בעי' כ"א חיזוק הגוף שנחלש ע"י המחלה הקודמת, ובזה סגי בז' ימים, משא"כ בחולי נופל דרובן אין מתרפאין לעולם ואם כי מקרה הנופל אינו תמיד ואינו בא כ"א מזמן לזמן, פעם בשבוע או בחדש או גם בשנה, הכל לפי מצב בריאות האיש ומקרי הסבות המביאות לזה, אבל מקור המחלה ושרשה עודנה בו ובכל מקרה וסבה תתגלה גם לחוץ לבוא לנפול בנופלים, א"כ מה יוכל להועיל שכבר עבר ז' ימים מיום שקרה מקרה הנופל כיון דשורש המחלה עוד נמצא בתוכו, ויש לחוש שמא ע"י סבת המילה תתעורר מקרה הנופל לבוא, וגדולה מזה הי' נראה שאפי' אם רק מיעוט חולים במחלה זו אינן נרפאים ורובן נרפאים, לא היו רשאים למוהלו כיון דנכפה חולי שיש בו סכנה הוא כמ"ש לעיל בשם תשובת הרא"ש, ובנפשות אין הולכין בתר רוב והו"ל למיחש למיעוט שאינן נרפאים ועדיין מחלתם בם, וע"י המילה תבוא גם מקרה הנופל שהוא דבר שיש בו סכנה, ואין לומר דחשש מיעוט של סכנה נדחה לגבי מילה, דאלת"ה איך מצאנו ידנו ורגלנו בגוף מצות מילה כיון דאיכא מיעוט שמתים מחמת מילה וכמבואר בש"ס גיטין דנ"ז ע"פ עליך הורגנו זו מילה ופרש"י דזימנין דמיית, וכיון דאיכא מיעוטא דמתים איך מלין כלל הא אין הולכין בפקו"נ אחר הרוב, ואם ד' צוה למסור עצמו א"כ בטלה פקו"נ גבי מילה, אבל זה אינו דבכל מילה דלא אתחזק שום ריעותא בתינוק זה בכה"ג גזרה תורה שאין לחוש למיעוט דאינו שכיח, ואע"ג דבפקו"נ חוששין גם למיעוט דלא שכיח, הכא זכות המילה אגוני ומצלא, ורשאי לסמוך על הנס בכה"ג דלא שכיח היזיקא אבל הכא דאתיליד רעותא בתינוק וראינו בו המחלה מסוכנה בכה"ג אין לסמוך על זכות המצוה וכמ"ש בקדושין גבי שלוחי מצוה דהיכא דשכיח היזיקא שאני, ולכן אין הולכין בזה אחר הרוב כמו בכל פקו"נ, ועוד דכבר העלה החת"ס (סי' רמ"ה) דהא דאין הולכין בפקו"נ אחר הרוב היינו היכא דאתחזק המיעוט לפנינו כגון ט' מצרים ואתחזק ישראל אחד ביניהם, אבל במילה דעלמא כיון דהמיעוט דמתים לא אתחזק לפנינו אזלינן בתר רובא ע"ש שהאריך לבאר זה:
ולפ"ז בנ"ד דאתחזק האי תינוק לפנינו שנמצא בו חולי סכנה ודאי דאין הולכין בו בתר רובא, וכ"ש כשהרוב הם שאינם נרפאים ורק מיעוטא דמיעוטא נרפאים ממחלה זאת, דיש לנו לחוש שמא עוד המחלה טמונה בקרבו, וע"י מקרה המילה יתעורר להפילו בנופלים ולהביאו לידי סכנה, ואין לומר דאם באנו לחוש לזה אם כן יהא נשאר בערלתו לעולם דכל ימיו עלינו לחוש שמא רישומה של המחלה עודה בתוכו וע"י המילה תתעורר המחלה לצאת לחוץ, דזה אינו, דפשיטא דלא גרע מתינוק שמתו אחיו מחמת מילה דודאי אסורים למולו מחשש סכנה כמבואר בש"ס ואפ"ה אין נשאר בערלתו לעולם אלא ממתינין בו עד שיתחזק גופו ואבריו וכמ"ש להדיא ברמב"ם (ספ"א מהלכות מצוה) ונמוק"י ביבמות ס"פ הבע"י, וביו"ד סי' רס"ג ודלא כמ"ש הנוב"י מהדו"ת שלא למולו כלל, ובנ"ד נמי אם כי עודנו ילד שלא נתחזק אכתי גופו ואבריו אסורים למולו, אבל לאחר שיגדל ויתחזקו אבריו ורואין שהתינוק בריא וחזק כדרך שארי תינוקת שהם במדת ימיו, ועפ"י דברת רופא מומחה לא תביא המילה חולשה יתירא, אז רשאי למולו: וגם מה שנסתפק כ"ת אם לעקירת הווסת סגי בשני ימים או בעינן דוקא ג' פעמים, הנה אם הי' שייך בזה עקירת ווסת ודאי שהי' סגי גם בפעם אחד וכמ"ש להדיא בשו"ת מוהרי"ט (חיו"ד סי' לא) הביאו בחי' רעק"א שגם בפעם אחד נתבטל החזקה קמייתא, ולא דמי לווסתות ושור המועד, דהתם בקביעות ווסת תליא מלתא ע"ש, אבל לפמ"ש הכא אין שייך ביטול החזקה, דממה שלא קרה המקרה שתי ימים אין ראיה דהמחלה עברה לגמרי, דכן דרך המחלה שאינה באה לזמן ידוע ורק תלוי במצב בריאותו וסבות המביאות לזה, ואפי' אם יעברו שבועות וחדשים אין ראיה דהמחלה עברה לגמרי וכמ"ש, מסקנת הדברים דבלי רופא מומחה שיכיר ויגיד כי המילה לא הסבב שום חולשא וסכנה יתירא אין למולו, ורק כשיתחזק והרופא יכיר כי המילה לא תזיק אז רק אז ימולו אותו:
והנני הדו"ש ומברכו בברכת אהרן וואלקין: