שות זקן אהרן· הרב אהרן וואלקין
ח"א או"ח · סימן נג
כבוד הרב וכו' מהור"ר אליעזר יצחק כהנא שליט"א אב"ד דק"ק גאלין. מה שהקשה על מ"ש הכ"מ (פ"ו מהלכות אבות הטומאה) דטמא אינו נטהר כ"א בעלייתו מן המקוה, מההיא דברכות דכ"א דאמרו התם דיתכסה במים ויקרא, הרי שגם קודם שעלה כבר חשוב הוא כטהור ומותר בד"ת, הנה בפשוטו י"ל דבעל קרי שאני כיון דגם שאובין כשר לטבילתו וכדתנן (מקואות רפ"ח) מקואות של עכו"ם כשרין לבעלי קרי וגם במרחצאות של חמין כמבואר בברכות שם מ"ט לאזהירי אי משום צינה אפשר בחמין וגם במעד"מ על הרא"ש ומשו"ה גם בעודו בבית הטבילה נמי נטהר, אבל בשארי טמאים איה"נ שאינו נטהר כ"א בעלייתו:
ואמנם באשר שום אחד מהפוסקים לא הזכיר לדין זה דכ"מ, ואדרבה מהם משמע להיפך דביו"ד (סי' ר') במ"ש דהנשים מבורכות לאחר שטבלו בעודן במים הקשו דהא כל הברכות מברכין עובר לעשייתן, ותי' דמשום טבילת גר שאי"א לברך קודם הטבילה תקנו כן בכל הטבילות וכמ"ש התוס' פסחים ד"ז ועיין בב"ח שם, ולדברי הכ"מ גם אם מברכת לאחר הטבילה בעודה במים אכתי הוי זה עובר לעשייתה, דטבילה לא נגמרה כ"א בעלייתו מן המקוה, ולכן נ"ל ברור דהכ"מ לא כתב כן כ"א במי שנטמא בעודו עומד במקוה נגע בנבילה או במשכב הזב וכההיא דמיירי הרמב"ם שם בהך דינא שעלה קאי הכ"מ, וכיון דבעמידתו במקוה נטמא ס"ל דאינו נטהר כל זמן שעומד שם, אי משום שלא יהא נראה כטובל ושרץ בידו, או גזירה שלא יטמא בה מחדש, ובההיא הוא דמצריך דוקא שיעלה מן הטבילה אבל בשארי טומאות איה"נ שגם בעודו במים נטהר, ואע"ג שלפי הטעמים הללו היה היתר גם כשיוקת דבר הטומאה מן המקוה כשהוא עודנו במים, ומלשון הרמב"ם שהוא כלשון התוספתא ממס' מכשירין משמע דוקא שהטמא יעלה מן המקוה, אכן בטח יש איזה טעם אחר מה שאינו נטהר בעודנו נטמא במקוה גופא, יהי הטעם איזה שיהי' אף שנעלם ממני כעת למצוא טעם לזה, אבל זה עכ"פ נראה ברור כי כוונת התוספתא ורמב"ם דמצרכי שהטמא יעלה מהמקוה מיירי דוקא בנטמא במקוה גופא ועלה הוא שקאי הכ"מ אבל בשארי טומאות שנטמא בחוץ גם הם מודים שגם בעודו במים סלקא טבילה:
והנני ידידו המברכו בברכת אהרן וואלקין: