שות זקן אהרן· הרב אהרן וואלקין
ח"א או"ח · סימן לח
ב"ה כ"ט מג"א תרפ"ו פינסק ונשלח לכל עדת יאנוב ולגר הגר בתוכם ובראשם הרבנים שליט"א הנה הרב המו"צ שלכם בא לפני והתאונן מרה על רוב הצער ועגמ"נ שיש לו מהעובדא שקרה, קצב בא לפניו בשאלה על פרה שנשמט הבוקא מעצם השוק, באופן שכל הבוכנא יצא מחורו לגמרי וגם הבשר שסביב העצם וגם בכל הרגל היה נפוח מאד ונתקרע ונתמסמס, והטריף הבהמה, הקצב הלך אח"כ לפני הרב השני והשיב לו כי מדינא כשירה היא, כמובן שבתשובה זאת גרם לו הרבה צער ובזיונות חירופים וגדופים מאת הקצבים וגם משארי אנשי העיר האוהבים ליזון מדמן של ת"ח, והנה אילו המחלוקת שבין הרבנים הללו היה בעצם הדין, הייתי מתון מלהוציא אפי' חצי דבר טרם אשמע טעמו של הרב המכשיר, אכן אחרי שבגוף הדין אי"א להיות בזה שום פלוגתא דרבוותא, כי הוא פשוט וידוע לכל בר בי רב שבהיות שבעצם הדין איפלגו בזה המחבר והרמ"א (יו"ד סי' נ"ה), לשיטת המחבר כשר אפילו כשאין עור ובשר חופין את רובו, ולרמ"א בעינן עו"ב חופין את רובו דוקא, ואף שהש"ך פקפק על הרמ"א, אכן הלבו"ש ופמ"ג כתבו כיון דהוה ספיקא דדינא פסקי' להחמיר דבעי' דוקא עו"ב חופין, וכ"ש בנ"ד דגרע טפי, דמחבר ורמ"א פליגו רק במקום שהבוכנא ניזו בתוך האסיתא ולא יצא חוץ לאסיתא, אבל לפי דברי הרב המטריף יצא כל הבוכנא מחורו לגמרי, הרי מצורף לזה דעת הלבו"ש דבכה"ג לא חשוב תו כנשמט כ"א כנשבר דגרע טפי, ובכן מה מקום סכסוך בזה בגוף הדין אחרי שהדין מפורש, והכי מורים כל מורי הוראה להצריך בזה חפוי עו"ב, ואחרי שמן הדין כ"מ דצריכין לחפוי בשר בעי' שהבשר יהיה בריא ואם נתמסמס דינו כחסר, ולכן רק בזה אפשר הי' להמצא סכסוך בין הרבנים, שזה הכיר הבשר לנתמסמס, וזה השני הכירה לבשר יפה, ובזה אמנם קשה הבחינה מאד ותלוי הרבה בראיית עיני הדיין או בבדיקת רופא, וכלל כללו הפוסקים בזה דכיון שאין אנו בקיאים להבחין יפה, אם הגיע הבשר לקלקול שרופא גוררו. לכן כל שנשתנה מראה הבשר לגריעותא דנראה כבלוי ומקולקל הוי כנתמסמס, ולכן אם בון הרבנים גופא נפל חלוקי דעות אפשר אנכי עוד להבין זאת, דמר חשיב לה לבשר מקולקל, ומר חשיב לה לבשר שלם ויפה, אבל מה שהוציאו השאלה לרה"ר, איני מבין כלל כי מה מקום יש בזה לתפוס לרב זה או זה אחרי שהדבר תלוי בבחינה ובראיית עיני הדיין והדבר היה קשה להבחין גם בדורות הקודמים, ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות ותפסי' לדינא שכ"מ שנלקה הבשר דינו כנתמסמס, וכשם שאי"א לבוא בטרוניא על הרב המכשיר כי בודאי לראות עיניו היה הבשר שלם, כ"ש שלא נוכל לבוא בטרוניא על הרב שהטריף בראותו בעיניו כי הבשר הי' נפוח ונלקה הרבה סביבות העצם גופא עד שהגיע הנפוח לאורך הרגל והוא ראה אותה ראשונה בשעה שהרגל לא נחתכה ולא נקלף הבשר סביבות העצם, דלאחר שנחתכה ונקלף הבשר קשה תו לעמוד על הבחינה, ולכן למען כבוד התורה שלא תתחלק לשני תורות לא אחשה מלהודיע קבל כל אנשי העיר כי חלילה לדבר סרה על שני הרבנים, לא על המכשיר ולא על המטריף באשר שניהם יפה הורו לראות עיניהם, המטריף שבעיניו ראה הרקבון והנפוח והכירה לבשר לקוי, יפה עשה, שהטריף, והמכשיר בודאי הכיר שהבשר אין מקולקל כ"כ ואין לתופסו ע"ז אם אך לא ידע מזה שכבר אסרה הרב השני, לא תהא כזאת בישראל לעשות הרבנים לאסקופה הנדרסת לפני כל איש שרוצה לדבר סרה לבזותם ולקפח פרנסתם, וכל שלא ישמע לדברי לא ינקה מעון מוציא דבה ומבזה לת"ח מרא דאתרא, אחי במטותא מכם חדלו לכם הרע מהראוי לפייס הרבנים שפגעתם בכבודם וד' הטוב ישלח לכם כטוב פעלכם ותזכו לשנה טובה ומוצלחה כנפש המברככם בברכת אהרן וואלקין: