שות זקן אהרן· הרב אהרן וואלקין
ח"א או"ח · סימן לז
ב"ה יום ד' י"ב תשרי תשרי תרפ"ו פינסק כבוד ידידי הרב וכו' מהו' חיים שמחה גלוסקין רב בהאראדנאיע קבלתי מכתבו בדבר שתי שחלות בריאה אחת, א) סרכא ע"ג צימוק במקצת, ב) סרכא שעברה ובצבצה במקום הסרכא וגם לאחר הסרת הסרכא נשאר קמט, וכ"ת ויצאו עליו מערערים הרוצים להכשיר, והיא שעמדה לו לכ"ת שלא השבתי מיד בקבלת מכתבו אחרי שכבר יצאו מערערים ורק מצד הערעור בא לפני בשאלתו זאת, אבל למעשה אינו נוגע תו כי מה שעשה כ"ה עשוי והבשר נמכר לנכרים, ורוב הפורד בימים הללו לא נתנני ליתן דין קדימה לדבר שאינו נוגע למעשה, וגם עתה אין לי פנאי להאריך כאשר עיני המוכ"ז תחזינה עוצם טרדותי ובשגם שאין הענין סובל אריכות אחרי שכבר נאמרו ונשנו הדברים בכל ספרי האחרונים, ורק להתאפק לא אוכל מלהביע את רגשי צערי על פרצת הדור וחלול כבוד התורה כי ירהב הנער בזקן שקנה חכמה ויר"ש ומשמיא אוקמי לי' להיות מורה בישראל, שימצאו בעיר קטנה כזו אנשים כאלו שיהרהרו אחרי רבן, חפץ הייתי לידע מי הוא זה ואיזה האיש אשר מלאו לבו לחלוק על רבו גם בשאלה ראשונה גם בשניה, הראשונה הלא נפתחה בגדולים לאיסור דהב"י הביא דברי הגה"א בשם בה"ג דגם צימוק במקצת פוסל, וכן נראה מדברי הרמב"ם שכתב תחלה דביבשה עד שתהא נפרכת בצפורן טרפה אפי' בכל שהוא ואח"כ צמקה הריאה וקרובה להיות יבשה כו', הרי שלא כתב בפירוש דאם אינה נפרכת בצפורן כשרה, וגם לא כתב צמקה כולה, משמע דאין חילוק בין כולה למקצתה וכדעת בה"ג, ויותר יש להוכיח כן מדברי הרשב"א בתה"א שכתב וז"ל רבותינו ז"ל הושוו בדבר זה שכל מראה פוסל מחמת נקב ושיעורו בכל שהוא כנקב וכלל הוא שכל הפוסל, מקצתו ככולו טרפה וכל שאינו פוסל אפי' כולו כשרה עכ"ל, ומוכח מזה דגם בצימוק שכולו פוסל בודאי, דהוה"ד מקצתו נמי כיון דכללא הוא דכל שאינו פוסל במקצתו אף כולה כשרה, הן אמנם דהראב"ד חולק על עיקרו דהאי כללא דדייק מלישנא דרבא שאמר ריאה שיבשה מקצתה טרפה, ש"מ דבשארי טרפות דוקא כולה אבל מקצתה כשרה, אכן הרשב"א שם השיב על ראיה זאת, הרי לפנינו שלשה עמודי ההוראה בה"ג רמב"ם ורשב"א סברי שגם צימוק במקצת פוסל וכ"פ הב"ח והפמ"ג וגם בכמה תשובות העלו לאיסור, ועיין בשו"ת מנחה בלולה (סי' ד') שהעלה לאיסור בסרכא ע"ג צימוק במקצת מטעם תר"ל, ובשגם שבריעותא דסרכא יש עוד טעם לבד תר"ל, דכל סרכא צריכה בדיקה וע"י הצימוק הלא אי"א לבודקה דהרוח אין נכנס שם: בנוגע לשאלה השני' שבצבצה במקום הסרכא, הנה גם בבצבוץ סמוך למקום הפרכא ולא על מקום הסרכא גופא מבואר בב"ח (יו"ד סי' ל"ז) דאין תולין להקל במשמוש ידא דטבחא והובא בתבו"ש ובשמ"ח (סימן ל"ו סקי"א) ובטעם הדבר נחלקו האחרונים, יש מהם שכתבו משום דקשה לבדוק במצב כזה גם במקום הסרכא ולכן משום חסרון בדיקה הוא דנטרפה, וטעם זה חלוש הוא נראה יותר שחסרון הבדיקה אינו מעכב בדיעבד אפילו בכה"ג דיש סרכא לפנינו, דכיון דלאחר שחיטה בחזקת היתר עומדת ואין לאסרה מספק, דאין לומר דהיינו דוקא בספק השקול אז החזקה מכרעת להיתר, אבל היכא דאיכא סרכא קרוב יותר שהנקב מן הסרכא הוא, וכל היכי דהספק אינו שקול וקרוב לאיסור יותר מלהיתר לא מכשרינן מספיקא, דזה אינו שודאי דמהני החזקת היתר להתיר אפי' במקום שהדבר נוטה לאיסור יותר מלהיתר, וראיה מתוס' (חולין ד"מ) בד"ה סכין איתרעאי וכו' אף דיש כאן ספק ספיקא ספק בעצם פגם ואת"ל בעור נפגם שמא שחט שלא במקום הפגימה, ואף שקרוב הדבר להיתירא מ"מ החזקת איסור מהפך אותה להכריע שאפי' בכה"ג אסור, הרי להדיא שחזקת איסור מכריע אפי' במקום שנוטה יותר להיתר, ומינה דהוה"ד לחזקת היתר שמועלת להכריע אפי' במקום שנוטה יותר לאיסור, וממילא דבצבץ סמוך למקום הסרכא אין לאסור משום חסרון בדיקה, דבודאי ע"י חזקת היתר הוה לן לתלות הבצבוץ בחזק הנפיחה ובמשמוש יד הטבחא אף דקרוב יותר לתלות בסרכא מ"מ אפי' בכה"ג סמכינן על החזקה להכשיר, ודוקא במקום הסרכא גופא כשמבצבץ אין תולין כיון דודאי ניקב מחיים, אבל בסמוך דאינו אלא ספק נוטה יותר להכשיר וחסרון הבדיקה אינו מעכב, אלא דאכתי אין להכשיר דנהי דטעם דחסרון הבדיקה אין מספיק וכמ"ש, מ"מ אכתי יש להטריף בבצבץ סמוך למקום הסרכא וכמ"ש הפמ"ג (סי' לו) דטעם הב"ח הוי משום תר"ל, והלבו"ש ביאר זה יותר בתשובה שבסוף ספרו דניקב במקום דאיכא לתלות במשמוש יד דטבטא הוי ריעותא כל דהוא וע"כ בהצטרף ריעותא גדולה דסרכא שלא כסדרן הוי תר"ל שבאמת גם על הטעם הזה יש לפקפק הרבה דהא לא דמי ריעותא זאת לשארי ריעותות דאף דכשירה מ"מ מידי ריעותא דמחיים לא נפקא וכיון דהריעותא מחיים נעשה משו"ה דיינינן ביה להטריף מטעם תר"ל, אבל בהך דמשמוש ידא דטבחא דכיון דתלינן דנעשה לאחר שחיטה א"כ ממילא אין שם ריעותא ע"ז כלל אף לצרפו לשאר ריעותא, וכמו שפקפק ע"ז בשו"ת עין יצחק, אבל מ"מ למעשה פסק גם הוא שאין לזוז מדברי הב"ח שאוסר במבצבץ סמוך לסרכא לפי דשאני ריעותא דסרכא דהוי ריעותא גדולה דגם בצירוף ריעותא אליה מטרפינן, ותליה במשמוש יד נחשבת עכ"פ לריעותא כל דהו ע"ש, הרי שאפי' בצבץ בסמוך לסרכא כבר הורו זקני ההוראה שחין לתלות במשמוש יד דטבחא, כ"ש בנ"ד שבצבץ במקום הסרכא ממש וכמ"ש כ"ת שבודאי אין לתלות בשום אופן הבצבוץ במשמוש יד, ולא נעלם ממני כי אפשר לפתוח שערי היתר בבצבוץ סמוך למקום הסרכא וכאשר כבר הורו גדולי ההוראה ה"ה המו"צ הזקן בווילנא זה מאה שנה מלפנים ואחריו הגאון ר' אבלי מווילנא זצוק"ל שהתירו ברחוק קצת אפי' מעט ממקום הסרכא, הובא דבריהם בשו"ת מנחה בלולה, אבל במקום הסרכא ממש כנ"ד לא שמענו להתיר, ובשגם שיש בזה עוד קמט ובהצטרף כל אלו הריעותות יפה עשה כ"ת שהטריף ולא פנה אל רהבים לשמוע דברי המערערים שרצו להתיר אשר באמת ראוים המקילים הללו לנזיפה גדולה, ואמנם כן גבר בגוברין אשר כחו יפה, בבוא שאלה כזאת לידו ומצדד לגבב קולות היה אפשר לתרץ דבריו במקצת אבל אם כזאת יעשו פרחי כהונה תלמידים שלא שמשו כל צורכן, ראוים הם לנזיפה, תמה אני אם יש בעיר קטנה כזאת גאונים כאלו שכחם יהיה יפה להכריע נגד כל דברי הפוסקים האחרונים שהבאתי בזה, אילו לא נמצא מקילים כאלו בעירו הייתי מאריך יותר להראות גם צדדי ההיתר שאפשר לצדד, אבל במצב כזה לא מצאתי טוב אלא הקיצור שמא מתוך דברי ילמדון להקל יותר, וחלילה לו להיות נותן יד כו' ולהיות כמסייע ומחזיק ידי בעלי מחלוקת החולקים על רבם:
ובאין עוד ידידו המברכו בגמח"ט אהרן וואלקין: