שות זקן אהרן· הרב אהרן וואלקין
ח"א או"ח · סימן כ'
ב"ה יום ג' י"ב אלול תפר"ח פינסק כוח"ט לכבוד הרב וכו' מהור"ר נחום נפתלי בלייווייס שליט"א רב בזירהטון. ע"ד שאלתו שבעירו יש בין בית לבית חצרות וגינות המוקפות גדר אבל המחיצות אינן כהוגן כי מדף לדף יש יותר מג' טפחים ולכן רוצה כ"ת לתקנם ע"י צוה"פ היינו שימתח על גביהן חוט ברזל, אלא שנסתפק כיון שהקרשים של הגדר המונחות מטה מפסיקים, מבטלים את צוה"פ, או דלמא לא נתבטל על ידי זה צוה"פ שנעשה מלמעלה כהוגן:
והנה בתחלת העיון טרם הספקתי לחפש בפוסקים עלה בדעתי להוכיח שהקרשים שבאמצע אינם מפסיקים, מהירושלמי פ"ק דעירובין על משנה דמקיפין בחבלים שלשה זו למעלה מזו ובלבד שלא יהא בין חבל לחבירו ג' טפחים, ופריך עלה בירושלמי למה לן ג' חבלים ותסגי בחבל עליון לבד משום צוה"פ ע"ש. ובע"כ דכוונת הקושיא לא הוי דלמה לן כלל החבלים האחרים, דהא י"ל דהחבלים האחרים לא בעינן באמת לצורך היתר הטלטול, אלא לצורך עצמן שיהיה כגדר גדור בפני בהמות שלא יוכלו לכנוס שמה אבל היתר הטלטול איה"נ דלא הוי כ"א בעליונה לבד משום צוה"פ, אע"כ דהקושיא הוא דא"כ למה לן שיהיו החבלים דוקא בפחות מג"ט בין זה לזה ולא יותר. ומדתני במשנה ובלבד שלא יהא בין חבל לחבל ג"ט מכלל דההיתר הוא לא משום צוה"פ אלא משום מחיצה, ולכן מקשה הירושלמי שפיר ותסגי באחד משום צוה"פ ולא איכפת לן תו גם אם שארי קרשים יהיו רחוקים יותר מג"ט ולא יהיו מחיצה כדין ואי נימא דהיכי שיש הפסק בינתים מבטל לצוה"פ, מאי פריך הירושלמי הא אי"א להתיר משום צוה"פ דחבלים התחתונים מפסיקים ומבטלים לצוה"פ העליונה, אע"כ דכל מה שבאמצע אין מקלקל כלל: ואמנם אחר החיפוש מצאתי ראיתי בספרי האחרונים שכבר נשאלה שאלה כזו ממש בשו"ת בית שלמה חא"ח סי' מ"ד וז"ל בצוה"פ שבאמצע הגובה כמו ה' טפחים מן הארץ עשו עוד קנה ברוחב מקנה זה לכשנגדו ומן הקנה האמצעי ליכא גובה עשרה עד הקנה העליון וגם הוא באמצע הלחיים והוי צוה"פ מן הצד, והתיר בפשיטות דאינו מבטל צוה"פ שעשוי כדינו, והביא ראיה מדברי מוהרי"ל בליקוטיו חצר היה כלה לכרם והקיפוה בצוה"פ מג' צדדים והי' שם למטה מצוה"פ עץ אחד מחובר לרוחב הפתח שהיה גפנים קשורים בו ושאלו מאחר דאותו העץ קשור מן הצד ולמטה מעשרה אי מבטל צוה"פ שלמעלה הימנו והכשיר ע"ש. והנה תשובת בית שלמה אין אצלי ולא ראיתי אלא הקיצור שהובא בשמו, ולכן לא אדע לא צדדי הספק שלו וגם לא טעמי ההיתר וראיות שלו, ורק מבין השורות ממה שכתב דמן הקנה האמצעית ליכא גובה עשרה עד הקנה העליון, וגם דהוי צוה"פ מן הצד, נראה שרצה לדון ולומר דהקורה האמצעית גופא יהיה צוה"פ, ודל קורה עליונה מכאן, ע"ז כתב דקורה זאת אי"א לחשבו לצוה"פ מכח שני אלה:
א) דהוי פחות מי' טפחים, ב) משום דהוי מן הצד, ומפני שבקיצור הזה לא פי' דא"כ כיון דקורה אמצעית אי"א לחשבם לצוה"פ א"כ למה הכשיר באמת ולבה לא נימא דפליונה. לא מהני צוה"פ כיון שתחתונה מפסיק באמצע, ולכן ניחזי אנן מעצמנו למצוא טעמי ההיתר בזה, הנה מה שמשס הבית שלמה משום דהוי פחות מי"ט, נ"ל פשוט דלאו חששא הוא כלל, חדא דהא הרמב"ם סובר דדוקא בקורה לחוד בעי' שלא תהא נמוכה מי' טפחים אבל בצוה"פ מועיל להתיר אפי' בנמוך מי"ט וכמ"ש בפי"ז מהל' שבת הי"ד וז"ל כמה יהיה פתח המבוי ויהי' די להכשירו בלחי או קורה גבהו אין פחות מעשרה טפחים כו' בד"א שלא היה לו צוה"פ אבל אם היה לו צוה"פ אפי' כו' פחות מעשרה ה"ז מותר עכ"ל, וכדבריו מפורש בירושלמי (פ"ק דשבת וכמו שהביא בס' הקובץ על הרמב"ם שם, ואמנם אפי' לשיטת הרשב"א שהביא המ"מ שם שחולק הרמב"ם וסובר דבפחות מי"ט אפי' מחיצה גמורה לא מהני וכ"ש צוה"פ נ"ל דהיינו דוקא כשאין בצוה"פ אלא קורה אחת שהיא נמוכה מי"ט, אבל בנ"ד שקורה עליונה מונחת כדין למעלה מי"ט לא קפדינן תו אפי' אם יש עוד קורה שניה למטה מי"ט, וראיה לחילוק זה מדברי הרא"ש (פ"ק דעירובין די"ד) וכן פסקו הטושו"ע (או"ח סי' שס"ג סעיכ"ד) דאם הניח קורה למעלה רחבה שנמשכת קצת למטה מעשרה כשירה, וכתבו הט"ז ופמ"ג שם דהיינו טעמא דכיון שראשה העליון למעלה מי"ט אע"פ שבסופה נמשכת למטה מי"ט כשר דרואין את מה שתחתיה כאילו אינו ע"ש. והשתא התם דהקורה רחבה עשרה טפחים וכמ"ש הרא"ש שם דמיירי בקורה רחבה כזאת וא"כ נסתם עי"ז כל חלל הפתח עד למטה מעשרה ואפ"ה כיון דראש הקורה למעלה מי"ט כשירה, כ"ש בנ"ד דכל חלל הפתח פנוי ורק קרש קצר ודק הוא למטה מעשרה, ובין העליונה לאמצעית איכא חלל, דכשר, ואי"ל אדרבה היא הנותנת דכיון דקורה הוי רחבה י"ט דהיא גופא הוי מחיצה, א"כ הוי ההכשר התם לא משום צוה"פ אלא משום מחיצה, אבל בצוה"פ כשנכנס למטה מי"ט פסול, דז"א דהא הקורה אע"ג שרחבה עשרה אפ"ה לא הויא מחיצה כיון דגבוה יותר מג"ט מן הארץ והוי מחיצה שהגדיים בוקעין בה וכמ"ש הרשב"א שם דאינה מחיצה מה"ט, ובע"כ דההיתר הוא משום צוה"פ אע"ג שנמשכת למטה מעשרה דכיון שראשה העליון הוי למעלה מעשרה סגי וכ"ש בנ"ד דאיכא חלל בין הקירות דמהני אפי' כשקורה תחתונה הוי למטה מי"ט וזה נכון:
הן אמנם שהאחרונים חולקים על הט"ז במה שפי' דהאי קורה רחבה שנמשכת קצת למטה מעשרה שכתב הרא"ש, מיירי שנמוכה מי"ט וסברי דבכה"ג לית מאן דשרי, ואפי' בראשה העליון למעלה מי"ט נמי וכמ"ש הב"ח וכל הפוסקים האחרונים, ועיין בערוך השולחן (סי' שס"ג) שסמכו עצמם על יסוד ש"ס ערוך דסוכה דאמרו שם היתה גבוה י"ט והוצין יורדין לתוך עשרה: סבר אביי להכשיר כמו בגובה למעלה מעשרים דכשר בכה"ג וא"ל רבא הא דירה סרוחה היא ואין אדם דר בדירה סרוחה והכי קיי"ל (שו"ע או"ח סי' תרל"ג) אלמא דלמטה בעינן י"ט פנוים לגמרי, ואין לחלק בין סוכה למבוי לענין זה דהא גם במבוי צריך הילוך יפה כמו בסוכה דירה יפה, ומחמת ראיה זאת השיגו על הט"ז וא"ר והגר"א שפירשו לדברי הרא"ש כהט"ז דאם ההתחלה למעלה מי"ט כשר אפי' כשנמשכת נמוך מי"ט, והם השיאו דברי הרא"ש לכוונה אחרת עיין בדבריהם, אכן אי משום קושיא זאת אין כדאי להשיג על הנהו רבוותי דלא דמי כלל לההיא דסוכה, דהתם מיירי שחלל של הסוכה נתמעט מעשרה טפחים על ידי ההוצין וכמ"ש בש"ס והוצין יורדין לתוכה, דהיינו לתוך חלל הסוכה, וחלל הסוכה ודאי דבעינן עשרה טפחים פנוים לגמרי, ואיה"נ הכא לגבי חלל המבוי אם היה נמוך מי"ט שהי' פסול, אבל הרא"ש הא מיירי דכותלי המבוי מבחוץ וגם החלל מבפנים הוי עשרה טפחים, ורק במקום פתת המבוי נתמעט חלל הפתח ע"י הקורה שנמשכה למטה מי"ט, וזה, אין מזיק, וחילוק כזה כתב הגר"א בסי' שס"ג דאפי' הרשב"א דס"ל דבפחות מי"ט לא מהני מחיצה, היינו כשחלל המבוי פחות מי"ט אבל אם חללו גבוה י"ט ורק במקום פתח המבוי נמוך הוא מעשרה בזה מהני צוה"פ והוא שהי' עשוי כדין שהקנים גבוהים ע"ש:
ובזה אפשר להשוות גם דברי הרמב"ם שסובר דצוה"פ מהני גם בפחות מי"ט, אשר באמת טענת הרשב"א אלימתא טובא, דהא גם מחיצה גמורה לא מהני בפחות מי"ט וכ"ש צוה"פ וכנ"ל, ולמ"ש י"ל דהרמב"ם נמי לא התיר כ"א במקום שרק הפתח הוי נמוכה אבל חלל המבוי גופא גבוה י"ט ובכה"ג גם הרשב"א מודה ואין שום מחלוקת ביניהם, ויש לי מקום עיון בזה בדברי הגר"א ז"ל דגבי קורה רחבה שנמשכת למטה מי"ט פוסק לאיסור ומשיג על הט"ז הנ"ל, ואמאי הא איהו גופי' סובר דאם כל חללו של מבוי גבוה י"ט רק שחללו של פתח נמוך כשר אפי' לרשב"א, ובקורה רחבה הא נמי כל החלל גבוה י"ט וגם צוה"פ נעשה כדינו דהא הקנים גבוה עשרה ותחלתה של קורה הונחה כדין, וא"כ מה לן שנמשכת למטה נמוך מי"ט, והא בפתח גופא לא איכפת לן אפילו כשנמוך, ודבריו קשים לפ"ז מדידי' אדידי' וצ"ע, ועכ"פ נ"ד כשר לכל השיטות, דאי כפשיטות לשון הרמב"ם אשר הבאתי לעיל, הרי התיר בצוה"פ אפי' בנמוך מעשרה, ואפי' אם נפרש כונתו כמו שבארתי דהרמב"ם נמי לא התיר כ"א כשחלל המבוי גבוה ורק במקום הפתח הוא נמוך מי"ט, א"כ עכ"פ בנ"ד שהחלל בפנים ובכתלים גבוהים י"ט והקורה העליונה הונחה כדין, א"כ צוה"פ נעשה כדין בגבוה י"ט ואין מזיק תו גם אם באמצע מפסיק ואין ברחבו י"ט, וזה כשר לכל השיטות אפי' להרשב"א דבכה"ג לא פליגי וכמ"ש, וצדקו דברי הב"ש שהכשיר בכה"ג אע"ג שמקורה האמצעית אין עשרה טפחים:
החשש השני של הבית שלמה משום דהוי פתח שעשאו מן הצד דלאו פתח הוא וכמ"ש (עירובין די"א) לאו כללא הוא לומר כן בכ"מ, דזה תלוי באופן הדבקת הקרשים האמצעים עם הקנים העומדים, משום דפעולה הזאת נעשית באופנים שונים, א) מניחים הקרשים שברוחב ע"ג הקנים העומדים מן הצד ומדבקים אותם ע"י מסמרות ברזל, ב) חותכין קצת מבחוץ מעוביו של הקנה העומד ועושין בקנה העומד מקום להכניס שם הקנה שברוחב, ג) שחקיקה זאת אין נעשית מבחוץ של קנה כ"א בצדן של הקנים מבפנים ובתוך החקק שבקנים העומדים מכניסים הקנה שברוחב, והנה אם הדיבוק נעשה באופן הא' ודאי שזהו מן הצד כיון שהקרשים מונחים מן הצד ממש, אכן אם נעשה באופן הב' דהיינו שהקורה שברוחב הוכנסה בעובי של הקנה העומד, פשוט שאין זה חשוב מן הצד אלא על גבו ממש, דבמקום החקק הרי מונח על גביו, והגע עצמך בעירובין דידן אם קנה העומד עב למשל טפת וחתך מעוביו החצי בקצת גובהו ונתן המשקוף על הקנה באותו מקום הקצר דהוי שפיר צוה"פ על גב קנה ולא איכפת לנו במה שקולט מהקנה בחצי עוביו השני דדיינינן לי' כנטול וכאילו אינו והוי הקנה על גביו, ומה"ט גם בכרוך חוט העירוב ע"ג יתד או מסמר התחוב בקנה דמהני וכמ"ש הפמ"ג (סי' שס"ג) דהוי נמי מה"ט, אע"ג דלגבי היתד או המסמר הוי זה מן הצד, מ"מ כיון דלגבי שאר רוחב הקנה הוי זה ע"ג כשר, וה"נ כיון דלגבי אותו חלק מן הקנה שנחתך עוביו, מונח על גביו, לא איכפת לן תו אפי' כשבולט מן הקנה העומד, דאטו בעינן שהמשקוף יהא מונח ע"ג כל רחב הקנה, והא לא בעינן כ"א שיהיה מונח על מקצת עוביו, ואם באותו מקנת מונח על גביו כשר שפיר ודו"ק:
ואם היה הקנה שברוחב תחוב בחקיקה שבין קנה לקנה כאופן הג' נמי יש להכשיר, דכיון שבתוך החקק הרי מונח על גב קנה ולא מן הצד נחשב שפיר כמונח על גבו ממש אע"ג שקנה עולה עוד ע"ג המשקוף, וראיה מעירובין די"א גבי כיפה דהוי צוה"פ אף דאמרינן לר"מ חוקקין להשלים וכיון שהצוה"פ נעשה ע"י חקיקה א"כ המזוזות הם מגוף הכותל והכותל הרי גבוה הרבה ובכ"ז הוי שפיר צוה"פ, וכן מהא דקיי"ל (יו"ד ר"ס רפ"ז) שאם הפתח ממלא כל הרוח חייב במזוזה משום דכותלים שבצדדים נחשב כמזוזות, הרי דחשיב מזוזות אף שכותלי הבית גבוהים הרבה מהמשקוף שעל הפתח, ובמקור חיים בתיקון עירובין כתב להדיא שאם הקנה העליון תחוב בין שני העמודין העומדין מזה לזה באמצעיתן פסול דהוי צוה"פ מן הצד, אבל ראיתי בתשובת דב"מ (ח"ג סי' ט"ז) שפי' דההג"א מיירי שמונח כן ביניהם ואינו נופל בשביל שהוא מצומצם ודחוק ביניהם או שקשור שם אבל אם יש שם חקק בקנים שבצדדים והקנה העליון מונח בתוך החקק והחקק נראה וניכר לכל ודאי דהוי כמשקוף גמור ומה לנו מה שהקנים עולים קצת למעלה ודייק כן מלשון ההג"א דפשטות לשונו נראה כן דאי כוונתו כשתחוב בחקק וכמ"ש החת"ס הכי הול"ל שתחוב בתוך הקנים, ולשון בין הקנים שכתב משמע שמונח בין שניהם ולא שתחוב בתוכם:
ומעתה נחזור לענין שלפנינו אם הגדר נעשה ע"י חקיקה, הן שהחקיקה היתה מבחוץ בעובי הקנה העומד, וכאופן הב', הן שהחקיקה היתה מבפנים בין קנה לקנה כאופן הג' ודאי דמהני ולא חשוב זה מן הצד, אלא אפי' כשמונחים מן הצד ממש וכרוב הגדרים בערים הקטנות שעשויין ק, אפ"ה כשר בנ"ד עפמ"ש בתשו' שו"מ מהדו"ק ח"ב סי' פ"ח להתיר עמודי הטלגרף לצוה"פ אף שהחוט הוי מן הצד, וכתב דהא דעשאו מן הצד פסולה היינו כשתחלת הנחת המשקוף הי' לצורך צורת הפתח דלפ"ז הו"ל להניחו על גבה ולא מן הצד וכדרך כל הפתחים דעבידי הכי המשקוף ע"ג המזוזות, ואם הוא הניח מן הצד הרי עשה בכוונה מעשה להיפוך לשנות מדרך כל הפתחים, משו"ה פסול, אבל בעמודי הטלגרף שהחוט נעשה מן הצד לשם סבה אחרת, וממילא חשוב נמי צוה"פ אפי' מן הצד כיון דלא בכוונה שינה ע"ש בטעמו. ולשון הש"ס צוה"פ "שעשאו" מן הצד מוכח כן כפירושו, שעשאו בכוונה מן הצד לשם צוה"פ, דאל"ה הול"ל שנעשה מן הצד, אע"כ דכל שנעשה ממילא מן הצד שלא בכוונת שינוי מכל הפתחים לא נפסל משו"ה, ולפ"ז בנ"ד הקנים האמצעים לא הונחו מתחלה לשם צוה"פ אלא לצורך גדירת הגינה ולכן ממילא הוי צוה"פ אפי' כשהוא מן הצד:
ובלא"ה נמי הא כבר חידש בתשו' חסד לאברהם מהדו"ת חאו"ר סי' מ' דמה דאמרינן מן הצד לא מהני זהו רק במבוי מפולש דבעי' צוה"פ מה"ת, דהא בש"ם (עירובין די"א) מייתי מימרא דר"ח דמן הצד לא מהני מהא דתנינן מעשה באדם אחד בבקעת בית חורתן שנעץ ד' קונדסין בד' פנות השדה ומתח זמורה עליהן כו' ואר"ל כשם שהתירו לענין כלאים כך התירו לענין שבת ור"י אומר לענין כלאים התירו לענין שבת לא התירו ומוקי לה במן הצד, ופרש"י דשבת חמור מכלאים, ולפ"ז רק במבוי מפולש דומיא דכלאים לא מהני מן הצד אבל בסתם מבוי דמה"ת הוי רה"י וליכא איסור כ"א מד"ס מהני מן הצד, ולפ"ז עכשיו שאין רה"ר דאורייתא אין איסור דמן הצד כלל, ואם כי הרבה יש להשיב על דבריו כדאי הגאון הזה להצטרף להיתר אחרי שבלא"ה רה"ג והרי"ף ורמב"ם ועוד כמה ראשונים מפרשים צוה"פ שעשאו מן הצד, היינו בקרן זוית ולדידהו אין איסור כלל אם המשקוף נתון מן הצד, ולכן יוכל כ"ת לסמוך על כל זה ולמתוח חוט ע"ג הקנים מלמעלה ולעשות צוה"פ:
ידידו אהרן וואלקין: