שות זקן אהרן· הרב אהרן וואלקין
ח"א או"ח · סימן ח
להרב הנ"ל מה שנסתפק כ"ת כשקוראין לכהן במקום לוי אם צריך לומר במקום לוי, היטבתם לראות בספק זה כי לענ"ד שא"צ בכה"ג לומר במקום לוי וכמו שאבאר, דהנה בכתובות (דכ"ה ע"ב) ההוא דאתא לקמי' דר' יהושוע כי' מוחזקני בו שהוא לוי כו' שקרא לפניו כהן, ופי' רש"י ואי לאו לוי הוא היו קורין שני כהנים, ותוס' כתבו פי' פעם אחת ועיין במהרש"א שם שכתב דמשום דרש"י פי' שהיו קורין שני כהנים שזה אינו לפי ההלכתא בסוגיא דכתובות שאמרינן התם דכהן אחר לא יקרא ללוי כ"א אותו כהן, לזה כתבו התוס' דהראיה הוא מזה שלא קראו לפניו כ"א פעם אחת ע"ש, והנה דברי רש"י תמוהים לכאורה דלהאי ס"ד שקוראין שני כהנים זה אחר זה א"כ מאי ראיה שהוא לוי מפני שקראו לפניו כהן, דלמא מפני שהוא כהן נקרא שני, ולכאורה היה אפשר ליישב דלמנהגנו כשקורין לכהן במקום לוי אומרים כן במקום לוי וא"כ כ"ש כשקורין לכהן אחר במקום לוי דצריך לומר בקריאתו שהוא במקום לוי, ולפ"ז כשזה אומר שקרא לפניו כהן ולא אמרו עליו במקום לוי מכלל שכהן ראשון היה, דאי כהן שני הוא הא אומרים בקריאתו במקום לוי, אכן באמת אי"א לומר הכי דפשוט בעיני דאם קוראין לכהן במקום לוי שא"צ לומר הכי וכמו שכתב הטור (או"ח סי' קל"ה) דדוקא כשקוראין לישראל במקום כהן צריכים לומר שהוא במקום כהן בכדי שלא יטעו להאכילו תרומה אבל כשקוראין לישראל במקום לוי א"צ לומר במקום לוי לפי שמעשר ראשון מותר לזרים וגם לא שכיח, ונהי דלפי טעמי הטור י"ל דהיינו דוקא במדינותינו שאין מצוי כלל מעשרות, לא כן בזמן ר' יהושע בן לוי שהיה שכיח, היו צריכים לומר הכי, ואפי' במדינותינו נמי י"ל דתליא זה בפלוגתא דהרמב"ם (פ"כ מאיסורי ביאה) כתב מי שבא בזה"ז ואומר שכהן הוא אינו נאמן לקרותו לתורה שמא יתנו לו תרומה, ואחרים חולקין עליו שאין לחוש לזה במדינותינו שאין מצוי כלל תרומה וכמ"ש המ"מ שם, ולפי"ז יש לומר דהרמב"ם שחושש לאכילת תרומה ומעשר גם בזה"ז י"ל שפיר דצריכין לומר במקום לוי בכדי שלא יטעו להאכילו מעשר ראשון, אכן כ"ז הוא דוקא בישראל שקראוהו במקום לוי, אבל כהן שקראו אותו במקום לוי, פשיטא שא"צ לומר במקום לוי דהכא לא שייך שום חשש כיון דכהן מותר באכילת מעשר ראשון, ואמנם י"ל בפשיטות דמשו"ה אסקי' ר' יהושע בן לוי ללויה, אם כי זה ודאי במה שקרא לפניו כהן לא נתברר לו עוד שודאי לוי הוא כי י"ל שמא כהן השני הוא שעלה במקום לוי, ואפ"ה שפיר אסקי' ללויה, לענין מעשר ראשון, דאף אם כהן הוא אין חשש בזה, דאי מצד האכילה פשיטא שאין כאן בית מיחוש דליכא מאן דאוסר לכהנים באכילת מע"ר, דבזרים הוא דפליגי, אבל כהנים לכו"ע מותרים. ואי מצד החלוקה בגורן, הא ר' יהושע בן לוי לשיטתו בירושלמי (פ"ה ממע"ש ה"ג) דסובר שמותר ליתן מעשר ראשון לכהונה ע"ש, ולכך כשהיה דן על זה האיש להחזיקו בלויה לענין מעשר ראשון וכמ"ש הר"ן, ממ"נ שפיר אסקי' דאי לוי הא שרי ואי כהן שרי וק"ל:
וממה שכתבתי תמה אני על המנהג שלנו לומר במקום לוי גם כשקראו לכהן במקום לוי, ואיני יודע שורש וטעם לזה, דהא בכהן פשיטא שאין לחוש למידי כיון שמותר בכל מה שהלוי מותר, ואמנם יש לומר שזהו טעם המנהג דאם לא יאמרו במקום לוי ויראו אח"כ שקוראין לישראל אחריו, יחזיקוהו בלוי וזהו הורדה לגבי כהן, לכך אומרים עליו במקום לוי להודיע שהוא כהן שני שנקרא במקום לוי, ולפ"ז יש לומר להיפך דאפי' הטור שחולק בישראל שקראוהו במקום לוי שא"צ לומר במקום לוי, משום דליכא חששא, אבל בכהן שנקרא במקום לוי יודה גם הוא שצריך לומר עליו במקום לוי בכדי שלא יחזיקוהו ללוי, וממילא יתיישב שפיר מה דאסקי' ר' יהושע ללויה, דכיון שקראוהו לכהן ולא אמרו במקום לוי מכלל שכהן ראשון הוא ודו"ק, אלא שצ"ע למה לא הזכירו זה הפוסקים שכהן הנקרא במקום לוי אומרים במקום לוי כמו שהזכירו זה לענין במקום כהן, וכן נ"ל להוכיח מן הסוגיא דכתובות דכהן שנקרא במקום לוי א"צ לומר הכי, דאל"ה יקשה הא דאמרינן התם ובאותו כהן אבל כהן אחר לא יקרא לשני מפני פגמו של ראשון, ואי הוי אמרינן במקום לוי אין כאן שום פגם, דהכל רואים שלא משום פגם דראשון קראוהו לכהן השני כ"א במקום לוי, אע"כ דכשקוראין לכהן במקום לוי לא נהגו לומר במקום לוי ועיין מ"ש בתשובת זכ"י סי' ל"ב מזה ואכ"מ יותר:
והנני הדו"ש ומברכם בברכת אהרן וואלקין: