שות זקן אהרן· הרב אהרן וואלקין
ח"א או"ח · סימן ז
ב"ה ט' אדר תרס"ט להרב וכו'... אב"ד דעיר... ע"ד שאלת כת"ר אם רשאי כהן למחול לקרות הישראל לפניו, ואם הלוי רשאי לקרות אחר ישראל גדול, הן כל יקר ראתה עינו בדברי הפוסקים, עד שכמעט לא הניח מקום לפני, ובכ"ז אשלח לו בזה דעת תורה לדעתי הפעוטה היאך נוטה הדין מן הש"ס, הנה בכתובות (דכ"ה ע"ב) על מה שאמרו התם בגמרא מוחזקני בו שהוא כהן כו' שקרא אחריו לוי, כתב רש"י בד"ה שקרא לפי' השני וז"ל שבמקום שאין כהן אם רוצה לקרות ישראל לפני לוי קורא ודוקא דאין שם כהן אבל היכי דאיכא כהן לא נתפרדה החבילה ולא יקרא ישראל גדול לפני לוי והכא כהן אחרינא איכא התם כו' עכ"ל, ולכאורה אינו מובן מה שהוצרך לסיים דהתם מיירי בדליכא כהן אחר, דהא אפי' במקום דאיכא כהן נמי רשאי לקרות גדול לפני כהן וכמו רב דקרי בכהני ואפשר שרש"י סובר כשיטת רב עמרם ורב נטרונאי גאון בטור (או"ח סי' קל"ה) דכהן קורא ראשון בכ"מ אפילו היכי דאיכא גדול הדור וכמנהג שלנו, ולזה הוצרך לסיים דמיירי התם בדאיכא כהן אחרינא דאל"ה אין ראיה ממה שקרא אחריו לוי, דשמא היה הראשון ישראל גדול, דשרי נמי ללוי לעלות אחריו, ורק משום דמיירי התם דאיכא נמי כהן אחר, והיכי דאיכא כהן אסור לישראל אפילו גדול להיות ראשון:
וכן אמנם יש להוכיח נמי מסוגיא דגיטין דנ"ט דהיכי דאיכא כהן אסור לישראל לעלות ראשון, דהנה בב"י (או"ח שם) הביא בשם מהר"י קולון דהא דאמרי' דבית הכנסת שכולם כהנים יקרא ישראל, היינו למ"ד כהן קורא ראשון מדרבנן אבל למ"ד דאורייתא לא, ובדרישה שם הקשה ע"ז דהא בגיטין שם מבואר דלכו"ע דאורייתא הוא דכהן קורא ראשון, דבהדיא אמרינן התם א"ל אביי לרב יוסף מפני דרכי שלום דאורייתא הוא, וקושיא כזאת הקשה נמי המג"א (או"ח סי' ר"א) על מה שכתבו התוס' (חולין פ"ט) דישראל שקרא ראשון אינו מחויב בעשרה זהובים מפני שדרשה דוקדשתו אינו אלא אסמכתא, וע"ז הקשה דהא בגיטין מבואר דלכו"ע הוי דאורייתא ע"ש, ומה שנ"ל בזה דלבד דלאו כו"ע סברי דאורייתא אלא אדרבה דמהתם אפשר להוכיח דדרבנן הוא, דבלא"ה יש להבין דמביא התם בסוגיא כמה אמוראי דילפי כל אחד מפסוק אחר, רב מתנה יליף מקרא דויתנה אל הכהנים בני לוי, ופרש"י דקרא בקריאה מיירי וז"ל ויתנה שיקראו הכהנים והדר בני לוי, ר' יצחק נפחא יליף מועשו הכהנים בני לוי, רב אשי יליף מבני עמרם אהרן ומשה, וחיא בר אבא יליף מקרא דוקדשתו, וקשה לכאורה בשלמא רב מתנה יליף שפיר, דקרא דויתנה מיירי בקריאה, שנתנם לקרות בה וכפרש"י, הרי שבהדיא צותה התורה לקרות כהנים והדר לוים, אבל לאינך מ"ד דקראי דידהו לא מיירי כלל בקריאה, מנ"ל למילף כי בקריאה כן הוא, ולכן נראה ברור דבלא"ה יש להבין בעיקרא דמלתא דפריך הש"ס התם מנה"מ, ובע"כ דהש"ס לא רצה בזה להביא מאיזה קרא הוא, דהא באמת בקריאה לאו מן התורה הוא וכדקתני להדיא במשנה דמפני דרכי שלום הוא, ורק משום דרבנן ודאי לא יתקנו היפך מן הסדר הרגיל בכ"מ, וכשתקנו שכהן קורא ראשון מספחא ראו חכמים שלענין שארי דברים מקדמינן לכהן והדר ללוי, ולהכי תקנו גם בקריאת התורה כן, וע"ז פריך הש"ס מנה"מ, כלומר לענין איזה דבר מצינו בתורה שהקפידה להקדים לכהן והדר ללוי, ולכן כעין זה תקנו גם בקריאת התורה, אבל איה"נ שלענין קרה"ת אין שום רמז בדאורייתא מי קדים, ועיקר הקדימה שבקרה"מ אינה אלא דרבנן ועיין מה שכתב המהר"ם שי"ף, וע"ז פריך אביי בשלמא לאידך מ"ד שפיר נוכל לומר דעיקר הדין הוא מפני דרכי שלום, וקראי דידהו אינם כ"א לראיה דכל היכי דאיכא להקדים, ראוי לתקן כעין דאורייתא, להקדים כהן ברישא, אבל לרב מתנה דיליף מקרא דויתנה, שפסוק זה מיירי בקריאה, הרי לדידי' גם קרה"ת גופה הקפידה תורה דכהן קדים ומדאורייתא הוא, וא"כ איך קתני במשנה דמפני דרכי שלום וע"ז משני דלדידי' באמת מדאורייתא הוא, ומה דנקיט במשנה מפני דרכי שלום, היינו שאסור גם למחול וכמבואר בגמרא: ואמנם כ"ז אינו כ"א לרב מתנה, אבל לאינך אמוראי ודאי המשנה כפשוטה, דמה דכהן קורא ראשון הוא מפני דרכי שלום ועיקרו אינו אלא דרבנן, ולפ"ז יצא לנו דכולהו אמוראי, לבד רב מתנה סברי דרק מדרבנן כהן קורא ראשון, ולהכי ניחא להו לתוס' ומרדכי ומוהרי"ק לפסוק כוותייהו, ולא כרב מתנה, חדא משום דרב מתנה יחיד הוא לגבי כולהו אמוראי, ועוד דלדידי' מוכרחים לפרש המשנה דכהן קורא מפני דרכי שלום בדוחק, דהיינו שמפני דרכי שלום אינו רשאי למחול, ולשון המשנה הכהן קורא ראשון מפני ד"ש משמע דעיקר הקריאה מפני ד"ש, משא"כ לדידהו אתיא המשנה כפשוטה, וניחא מאוד פסקי הנך רבוותא ומוכרח בש"ס כן:
וראיה לדברנו שעיקר קושית אביי אינו אלא לרב מתנה דאי תימא שכולם סוברים דדאורייתא הוא והקושיא היא גם אליבייהו קשה טובא מאי דפריך אביי הא דאורייתא הוא, דהא לדעת הרמב"ם בפיה"מ וכ"ה בתוס' גיטין ד"ה ואפילו, דמדאורייתא הוא רק היכי דשווין אז כהן קודם, אבל לא היכי דאינן שווין, א"כ מאי פריך אביי, הא איצטריך לתקנתא דרבנן להיכי דאינן שווין, ושוב מצאתי במהר"ש שהקשה כן, ועוד הקשו המפרשים הא בכולהו קראי ליכא ראיה כ"א דכהן קודם ללוי, אבל שלוי יוקדם לישראל ליכא שום רמז, ואמנם לדברנו דהקושיא הוי רק לרב מתנה א"ש, דהא בקרא דידי' כתיב ויתנה אל הכהנים בני לוי וגו' ואל כל בני ישראל, וא"כ מזה נוכל למילף שני הדברים דלוי קודם לישראל, וכן שכהן קודם אפילו לת"ח גדול, דהא זקני ישראל כתיב בקרא, וזקני ישראל אלו הם הסנהדרין ואפ"ה כהן קודם, ומכל זה ראיה למה שכתבתי דרק לרב מתנה פריך, אבל אינך אמוראי איה"נ דסברי דהוי דרבנן וכוותייהו נקטינן משום דאליבייהו תתפרש המשנה כפשוטה וכמ"ש וז"ב:
ולפמ"ש אין אנו צריכין לדוחק התוס' שהקשו מר' פרידא וכתבו דמיירי באינן שווין לגמרי, אף שהגמרא אמרה והוא דשווין, ועוד כתבו דמיירי שכו"ע הוי כייפי להו, ולבד שבלא"ה לא אבין קושית התוס', דהא בדר' פרידא אמר לא ברכתי, שלשון זה משמע בברכות שבתוך הסעודה, דאלו בקריאת התורה הול"ל לא קריתי ובסעודה הא מבואר בסוגיא דגיטין דרשאי למחול, ולזה התפאר ר' פרידא שהוא לא בירך אע"ג שמחל לו בהיתר, ומצאתי ברש"י (מגילה דכ"ב) שפי' בדר' פרידא לא ברכתי בסעודה, והוא כדברנו, ועיין בתוס' שם שרמזי ג"כ לזה שלפרש"י אין קושיא, ואמנם אפי' אי נפרש כפי' התוס' דר' פרידא מיירי בקרה"ת נמי לא קשה, דלפמ"ש דרב מתנה דיליף מקרא דויתנה, לדידי' כהן קורא ראשון מה"ת ותקנתא דדרכי שלום הוי לענין שלא יהא רשאי למחול, א"כ לדידי' הוי הדין דכהן אינו רשאי למחול, אבל לאינך אמוראי מתפרש המשנה כפשוטה, דמה דכהן קורא ראשון הוא מדרבנן, ולדידהו ליכא תקנה שלא יהא רשאי למחול וממילא ודאי שלדידהו מותר למחול, ולכן י"ל דר' פרידא יסבור נמי שהוא מדרבנן ולכן לדידי' מותר למחול, והוא התפאר שאפ"ה לא בירך, וגם לפיכך השמיט הרי"ף כל סוגיית הש"ס דאין כהן יכול למחול, וזה פלא, דהא בש"ס פריך עלה דאורייתא הוא, ולמ"ש ניחא דלכל האמוראים אין שום איסור למחול, והרי"ף פוסק כוותייהו ונכון בע"ה:
אלא דלפ"ו יקשה דמאי פריך בגיטין שם מרב הונא דקרי בכהני, שמא סובר גם הוא שאינו אלא דרבנן וממילא ליכא שום תקנה שאסור לסחול, ואמנם בפשיטות נראה דבחול לא אסרינן למחול בלי תקנה. אבל בשבת ויו"ט אסור אפי' נימא שליכא תקנה לאסור אפ"ה אסרינן למחול מצד הסברא, ולכך מקשה מרב הונא דקרי בכהני בשבת ויו"ט שבזה אסור אפילו נימא שעיקרו דרבנן וליכא תקנה לאסור מחילה, וחילוק זה מוכרח, דאלת"ה יקשה דהא אותן הפוסקים שפסקו דכהן קורא מדרבנן, פסקו נמי דבשבת ויו"ט אסור למחול, ולכאורה דבריהם סותרים דכיון דאינו אלא דרבנן וא"כ יתפרש המשנה כפשוטה וליכא שום תקנה לאסור מחילה, דמהיכי תיתי אסור, אע"כ דהא דמחלקינן לומר דלמ"ד דאורייתא אסור למחול מכח תקנה דדרכי שלום, ולמ"ד דרבנן מותר למחול, היינו רק בחול, אבל לבתר דמסיק דהאיסור הוא בשבת ויו"ט אז אפילו למ"ד דרבנן נמי אסרינן זה מכח סברא, ואין חילוק לפי"ז בין למ"ד דאורייתא ובין למ"ד דרבנן, דבחול לכו"ע מותר ובשויו"ט לכו"ע אסור, רק דבזה פליגי מ"ד דאורייתא והוצרך התקנה לאסור בשבת ס"ל דאי לאו התקנה, מסברא לא הוה אסרי' אפי' בשבת ויו"ט, ומשו"ה הוצרך לתקנה, ומ"ד מדרבנן ס"ל דבשבת ויו"ט ידעינן גם מסברא לאסור:
וארווחנא לתרץ בזה מה שנתקשה הרמב"ם בפיה"מ על המנהג שנהגינן דכהן קורא ראשון בכ"מ אפילו במקום חכם, והרעיש בזה מאוד לומר שאין לזה שום שורש בש"ם, ואדרבה הא חזינן רב דקרי בכהני וכן רב הונא, ואני מתפלא להיפך על דבריו, דמאוד נאמנו דברי הראשונים והמנהג שלנו דכהן קורא ראשון בכ"מ, וכן מבואר להדיא בסוגיא דגיטין דאסור גם למחול, ורב הונא דקרי בכהני היינו משום דמיכף כייפי והיכי דכייפי מודו כו"ע דמותר, ומרב נמי לא קשה דהא רב מיירי בחול כמבואר במגילה שם דקאי בתענית צבור ובחול רשאי למחול כמבואר בגיטין ומשו"ה קרי בכהני, ועוד דלפי מה דמשני במגילה דגם לרב הוי כייפי ודאי דא"ש דהיכי דכייפי כו"ע מודו דמותר, וכן הא דמקשה מההיא דהוריות דקורא אחר עם הארץ חייב מיתה, לבד דרש"י והרבה ראשונים פי' שמיירי דוקא בישיבה בסעודה, ועיין מזה בב"י (סי' קל"ה) עוד י"ל שדוקא לאחר עם הארץ אסור, אבל כהן שאינו עם הארץ, אף שישראל חכם ביותר אסור למחול: וכיון שהוכחנו מן הש"ס דכהן קורא לעולם ראשון ואסור למחול. א"כ י"ל דהיינו מ"ש רש"י בכתובות דמיירי דאיכא כהן אחר, דאל"ה אין ראיה ממה שקרא לוי אחריו, דהא אפי' אחר ישראל גדול נמי מותר לקרות ללוי לפי' זה של רש"י, אע"כ דכהן אחר איכא התם, ובמקום כהן אי"א לקרות לישראל, אלא דלפ"ז יקשה מה צריך להאריך התם ולומר שקרא אחריו לוי, הול"ל בקצרה שהיה כהן אחר שם, כיון דהראיה אינה מן הלוי כ"א מחמת הכהן שהיה שם, ובע"כ צ"ל דמכהן אין ראיה, דשמא קרי הישראל בכהני וכמו רב דקרי בכהני, וכ"כ המהרש"א בכתובות, וא"כ יהיו מוכח מהסוגיא דשם דכהן אינו קורא ראשון לעולם, ואמנם י"ל דהתם מיירי בחול ובחול מותר למחול, ולהכי קרי הישראל בכהני, ומכהן אין ראיה ועיקר הראיה הוא מן הלוי שקרא אחריו, דבזה אין לומר דישראל גדול קרי לפניו, דבמקום דאיכא כהן אסור לקרות ישראל גדול לפני לוי, וכיון דקרא אחריו לוי מכלל דכהן היה, ולפ"ז יש ללמוד מזה דין חדש דאפי' לפי' השני של רש"י בכתובות דהלוי מותר לעלות לשני אחר ישראל גדול, היינו דוקא במקום שאין כהן כלל אבל במקום שיש כהן אע"ג דישראל דחה אותו, אפ"ה אסור ללוי לעלות אחריו, אלא שאין מובן לי טעמו של חילוק זה. והנה ראיתי בחדושי הרשב"ץ שהרגיש בזה וכתב שמתוך כך יש להוכיח דמה דאמרי' שגדול הדור קורא בכהני ע"מ לא אמרי' לזלזל כולי האי בכהונה להיות הכהן נדחה לגמרי, אלא דעכ"פ לאחר קריאת הגדול לראשון חוזרין לסדר המשנה להיות עכ"פ הכהן שני לו ואחריו לוי כסדר, וזה מ"ש רש"י שם שהיה כהן אחר בבית הכנסת, וא"כ אם היה קורא זה לראשון בחזקת גדול לא היה רשאי לקרות הלוי אחריו זולת אותו הכהן, ולא מסתבר כ"כ לומר כן, דיותר מסתבר שבכה"ג קורין לפי חשיבות, ובאם הלוי גדול מן הכהן צריך להקדים הלוי, דכיון דהכהן כבר אידחי מפני הישראל הגדול ממנו, כ"ש שידחה מפני לוי הגדול ממנו. אמנם לשיטת מוהר"י אבוהב בב"י שם דמה דכהן נדחה מפני גדול, היינו דוקא מפני גדול הדור שאין כמותו לא במקומו ולא במקומות אחרים, אפשר לומר כהרשב"ץ דאחר ישראל הגדול חוזרין לקרות הכהן אפי' אם הלוי גדול ממנו, דאין חלק הכהונה נדחה כ"א מפני גדול הדור שאין כמותו, ולכן אע"ג דהכהן נדחה מפני ישראל, היינו מפני שהוא היה גדול הדור, אבל שידחה מפני לוי שגדול ממנו קצת לא מצינו:
והנה אף אם נניח שמצד הסברא י"ל כהרשב"ץ דהיכי שהכהן נדחה מפני גדול הדור שוב חוזר לסדר הנהוג להיות כהן קורא קודם לוי, מ"מ מה שהוכיח כן מרש"י דכתובות יש לדחות, דמ"ש רש"י דהיכי דאיכא כהן לא יקרא ישראל גדול לפני לוי, אין הכוונה שרק בבהכ"נ איכא כהן, אבל לקריאה עלה ישראל גדול וכמו שהבין הרשב"ץ, דבכה"ג שקראו לישראל ראשון שפיר י"ל דמותר לקרות אחריו לוי אפילו היכי דאיכא נמי כהן בבהכ"נ, דכיון שלפי' זה של רש"י מותר לקרות ישראל גדול לפני לוי, מה לי אם איכא כהן התם או לא, כיון דסוף סוף ישראל היה מי שעלה לראשון מותר לעלות אחריו לשני גם לוי, אלא כוונת רש"י הוא כן, באופן שיש ישראל כזה שהוא גדול מן הלוי ואינו גדול מן הכהן, דכהן עלה לראשון והו"א דלשני יעלה ישראל הגדול מן הלוי, ולוי יעלה שלישי, ע"ז קאמר רש"י דלא עבדינן הכי לקרות ישראל הגדול אחר הכהן ולעשות הספק בין כהן ללוי אע"ג שהוא גדול מן הלוי, דזה לא מצינו שיהיה הפסק בין כהן ללוי, ועוד יש לתת טעם לזה דהא מה דהלוי קורא אחר כהן אין זה משום כבודו של לוי כ"א בשביל כבודו של כהן, שאיש אחר משבטו יבוא אחריו וכמ"ש המרדכי בגיטין, ולכן במקום דליכא כהן וישראל עלה לראשון שפיר יכול הלוי לעלות אחריו, משא"כ היכי שכהן עלה ראשון אין בדין שישראל גדול יעלה אחריו לשני ואח"כ הלוי, דאין בדין להפסיק בין כהן ללוי, דמתחלה נמסרו הלוים להיות אחרי הכהנים לכל דבר לפי שהם משבט אחד, ומה שסיים רש"י והכא מיירי דאיכא כהן אחר התם, צריך להגיה לפ"ז גדול תחת כהן, וכמ"ש הרש"ש שם ע"ש והכי צ"ל דהכי מיירי דאיכא גדול אחר התם שלפ"ז בהכרח שהקורא הראשון היה כהן, דמפני זה היה מוכרח לקרות הלוי לשני אפילו במקום גדול בכדי שלא להפסיק בין כהן ללוי, דאי לא היה שם גדול אחר מנ"ל דהראשון היה כהן שמא היה ישראל גדול מן הלוי ודו"ק היטב כי הדברים נכונים ויכולים להיות כמראה מקום ומעורר לכל הספיקות שאפשר ליפול בענין זה:
והיה זה שלום כנפש המברכו בברכת אהרן וואלקין: